קביעת אחוזי נכות בגין פגיעה בכף הרגל

בחוות הדעת של היועץ הנורולוגי מיום 06.04.14 נכתב: " ... הועדה עיינה בחומר רפואי רב שבתיקו של התובע... הוועדה בדיעה שיש להקנות לתובע נכות בגין תיסמונת כאב בשיעור 10% לפי ס' מותאם 29(6)ב היועץ ער לכך שכפי שצויין בועדה הקודמת בדיקות emg אחרונות שביצע במרכז רפואי סורסקי לא הדגימו פגיעה עצבית אך יחד עם זאת מכתבים ממרפאת כאב וטפול פולשני שעבר מעיד על כך שהנו סובל מכאבים בכף רגל שמאל..." בחוות הדעת של היועץ הפסיכיאטרי מיום 06.03.14 נכתב: "היועץ עיין בפס"ד מיום 14.11.13 בנוגע לפניה בתחום הפסיכיאטריה המתייחס לסעיפיו כדלקמן: היועץ עיין במכתב רכוז תלונות התובע אשר אינן שונות מהותית מתלונותיו בפעמים קודמות כמו כן עיין היועץ בפרוטוקול מנכות כללית אובחן התובע בוועדת נכות כללית כלוקה בהפרעה סומפטופורמית הפרעה זו על פי הספרות היא הפרעה אנדוגנית במהותה המופיעה בחצי השני של החיים עמידה לטפול פורצת בד"כ ללא סיבה חיצונית או טריגר. לאור זאת אין לראות – בקביעות אחוזים בגין הפרעה זו "קו מנחה" לגבי קביעת אחוזי נכות בגין פגיעה הנידונה מ-2001.

...

היועץ נימק מדוע הפגימה שהוכרה בוועדה לנכות כללית אינה קשורה לאירוע ולפיכך הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, והערעור נדחה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה אף ללא קבלת תגובת המשיב.

אשר על כן, משלא נמצאה בעבודת הוועדה טעות משפטית אשר מצדיקה את התערבות בית הדין, דין הבקשה להידחות.

נכותו הזמנית הנוכחית של המערער (מ- 1.1.18 ועד 30.9.18) 25%, כמפורט: 15% נכות פסיכיאטרית (חוו"ד מיום 9.4.18): "סימנים נוירוטיים עם קושי היסתגלות הקשורים לתאונה הנדונה אשר סובל מ- PTDS כרוני". 10% נכות אורטופדית בגין הפגיעה בכף רגל ימין עפ"י מימצאי הבדיקה בוועדה הרפואית מיום 4.2.18.

מטרתה של תקנה 18א היא למנוע מצב שבו מי שעקב פגיעה בעבודה אינו יכול לעסוק בעבודתו הרגילה, לתקופה מוגבלת, ימצא עצמו מחוסר מקור פרנסה, שכן ייתכן כי סכוייו למצוא עבודה אחרת באותה תקופה - הם אפסיים, וזאת אף אם מצבו הרפואי באותה עת אינו מצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור 100%.

...

אשר לתקופה שמיום 21.5.18 ועד ליום 30.9.18 - לא מצאנו להסתפק בהנמקת הוועדה באשר לקיומו של סיכוי סביר לעבודה כלשהי.

לא מצאנו שזכות הטיעון של התובע נפגעה.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

בנסיבות שפורטו העריך המומחה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% בגין הפגיעה בירך הימנית לפי סעיף 35 (1) (ב) בקובץ תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"); 10% בגין הפגיעה בכף רגל ימין והיווצרות מטאטארזאלגיה פוסטראומאטית לפי סעיף 49 (4) לתקנות; 10% בגין כאבים והגבלה בעמוד שדרה מותני לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות.

...

באותו מקרה נדחתה בקשת התובע למינוי המומחה ונדחה הערעור על כך מן הטעם ש"במקרה זה לא הוצגה ראשית ראיה לקיומה של בעיה בתחום הכאב, הנפרדת מזו שכבר קיבלה ביטוי בחוות הדעת האורטופדית".

אשר למומחה בתחום השיקום, גם בהקשר זה, אין מקום להיעתר לבקשה לפחות בשלב זה. כפי שטוענת הנתבעת פגיעתו של התובע אינה רב מערכתית אלא ממוקדת ומאפשרת הערכת מצבו התפקודי, מה גם שטרם התקבלה חוות הדעת הנוירולוגית, וממילא טרם נפרסה התמונה המלאה בנוגע למצבו של התובע.

לעת הזו, אין מקום להעתר לבקשה.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בארוע כתאונת עבודה, ובעקבות תביעת התובע לקביעת דרגת נכות הכיר המל"ל בקיומה של נכות בשיעור 15% בגין הפגיעה בכף רגל שמאל.

...

האם הוכיח התובע כי הוא נפגע בעת כניסה לרכב, באירוע העולה כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975? כפי שיפורט להלן, סבורני שהתשובה לכך חיובית.

להלן ייסקרו טענות הנתבעת, אשר אין בהן, כך סבורני, כי להשמיט את הקרקע מתחת לגרסת התובע, או כדי להביא למסקנה שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה שהוטל עליו, חרף המפורט עד כה. הנתבעת סבורה שמנגנון הפגיעה הנטען, לרבות ההדגמה של האירוע כפי שאושרה ע"י התובע, אינם אפשריים ואינם עולים בקנה אחד עם השכל הישר ועם ניסיון החיים.

כך או אחרת, לתובע לא היתה סיבה של ממש להעלים את ביקורו במרכז "רים", שכן עיון במסמך מעלה כי תוכנו יכול לעלות בקנה אחד עם גרסתו – הן מבחינת שעת ההגעה למרכז "רים" והן מבחינת הגרסה המופיעה בו - ולבטח שאין בו דבר אשר היה אמור להניע את התובע "להעלים" את עצם הפניה למרכז "רים". אשר לעיתוי ההגעה למרכז "רים" ולגרסה המופיעה בו, סבורני, כאמור, שהם יכולים לעלות בקנה אחד עם גרסת התובע.

אשר לגרסה המופיעה במסמך של מרכז "רים", הרי שנרשם שם כי "לפי דבריו נפל מאוטו, נחבל בכף רגל, ללא חבלות נוספות". רישום זה, כך סבורני, יכול לעלות בקנה אחד עם גרסת התובע.

לבסוף אציין כי לא מצאתי רבותא בכך שהתובע סירב למסור גרסה מפורטת לחוקר והפנה אותו לבא כוחו, ולא מצאתי לקבל את טיעוני הנתבעת לכך שאת התנהלותו של התובע לכל אורך הדרך יש להסביר בכך שמדובר באדם "מיומן בתאונות דרכים". סוף דבר לאחר שמיעת הראיות סבורני שהתובע הצליח להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הוא נפגע ביום 28.10.20 ברגל שמאל בעת שניסה להיכנס לרכב שבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, בנסיבות המהווה "תאונת דרכים". משכך, על הנתבעת מוטלת החבות לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בשל כך. הנתבעת תשא בהוצאות העד מטעם התובע, בסך 400 ₪, אשר הוטלו בישיבה על התובע, ותעביר את הסכום ישירות לידי בא כוחו בתוך 30 ימים מהיום.

מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה, ערוכה על ידי פרופ' יעקב נרובאי, אשר העריך את נכותו המשוקללת של התובע בשיעור של 19% לפי הפרוט שלהלן: 10% בגין הפגיעה בקרסול שמאל לפי סעיף 48(3)א, 10% בגין השברים בכף רגל ימין לפי סעיף 49(4) ו- 0% בגין ההפרעה בעצב הספניס לפי סעיף 29(6)א. לאחר שהוגשה חוות הדעת מטעם הנתבעים, מונה כמומחה מטעם בית המשפט, ד"ר עמוס שינדלר.

המומחה קבע בחוות דעתו מיום 5.7.22 כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 27% לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") - לפי הפרוט דלהלן: 10% נכות בגין הפגיעה בשוק ובקרסול שמאל, לפי סעיף 35(1)(ב).

לטענת התובע, בחוות דעתו הפחית המומחה באורח שיטתי את אחוזי הנכות בכל הסעיפים הרלוואנטיים, ובחר בסעיפי נכות שאינם תואמים כלל את חומרת הפגיעה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפרוטוקול חקירת ד"ר שינדלר ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי התקיימו במקרה זה הטעמים המצדיקים למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה.

מן הפרט אל הכלל לאחר שעיינתי בפרוטוקול חקירתו של ד"ר שינלדר, בבקשה ובתגובה מצאתי, כי נכון בנסיבות תיק זה למנות מומחה נוסף שייתן דעתו למצבו הרפואי הכולל של התובע.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה.