קביעת אחוזי נכות בגין פגיעה בגולגולת

בחוות הדעת של היועץ הנורולוגי מיום 06.04.14 נכתב: " ... הועדה עיינה בחומר רפואי רב שבתיקו של התובע... הוועדה בדיעה שיש להקנות לתובע נכות בגין תיסמונת כאב בשיעור 10% לפי ס' מותאם 29(6)ב היועץ ער לכך שכפי שצויין בועדה הקודמת בדיקות emg אחרונות שביצע במרכז רפואי סורסקי לא הדגימו פגיעה עצבית אך יחד עם זאת מכתבים ממרפאת כאב וטפול פולשני שעבר מעיד על כך שהנו סובל מכאבים בכף רגל שמאל..." בחוות הדעת של היועץ הפסיכיאטרי מיום 06.03.14 נכתב: "היועץ עיין בפס"ד מיום 14.11.13 בנוגע לפניה בתחום הפסיכיאטריה המתייחס לסעיפיו כדלקמן: היועץ עיין במכתב רכוז תלונות התובע אשר אינן שונות מהותית מתלונותיו בפעמים קודמות כמו כן עיין היועץ בפרוטוקול מנכות כללית אובחן התובע בוועדת נכות כללית כלוקה בהפרעה סומפטופורמית הפרעה זו על פי הספרות היא הפרעה אנדוגנית במהותה המופיעה בחצי השני של החיים עמידה לטפול פורצת בד"כ ללא סיבה חיצונית או טריגר. לאור זאת אין לראות – בקביעות אחוזים בגין הפרעה זו "קו מנחה" לגבי קביעת אחוזי נכות בגין פגיעה הנידונה מ-2001.

אין גם מקום לידון במקרה זה על "גולגולת דקה" במגע להפרעת היסתגלות קלה וחלקית אשר הוגדרה כקשורה לארוע הנידון היועץ חוזר ומציין שגם קביעה זאת ניתנה ע"פ בית הלל וזאת מסיבה אחת ברורה: בין פנייה לטפול ובין חשיפה לארוע הנידון חלפו 4 שנים.

...

היועץ נימק מדוע הפגימה שהוכרה בוועדה לנכות כללית אינה קשורה לאירוע ולפיכך הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, והערעור נדחה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה אף ללא קבלת תגובת המשיב.

אשר על כן, משלא נמצאה בעבודת הוועדה טעות משפטית אשר מצדיקה את התערבות בית הדין, דין הבקשה להידחות.

מפרוטוקול הועדה הרפואית מישיבתה מיום 22.2.15 עולה - כי הועדה שכללה בהרכבה מומחית בתחום הנורולוגי, ערכה למבקש בדיקה קלינית שהראתה, בין השאר, עיצבי גולגולת תקינים, כוח גס שמור בגפיים העליונות וכן, רפלקסים טובים ושווים ותחושה תקינה בגפיים התחתונות; העידר רפלקסים פתולוגיים; העידר "צניחה" בניסיון עמידה וכוח גס תקין דיסטלית ופרוקסימלית.

כן יוער, במאמר מוסגר, כי גם במסגרת חוות הדעת הנוירולוגית של פרופיסור שוורץ, אשר היתייחס לנושא הפגימה הנטענת ברגל שמאל, הוא לא המליץ על קביעת אחוזי נכות בגין פגיעה זו. מעבר לכך, עיון בפירוט הממצאים שמצא פרופ' שוורץ בבדיקה הנוירולוגית שערך למבקש מראה - כי הוא לא מצא את כל אותם ממצאים שאליהם התייחסו המסמכים כאמור.

...

אשר לטענות הנוגעות לועדת אי כושר הרי שלא שוכנעתי כי הוועדה לא התייחסה לשיקולים המהותיים שהיה עליה לשקול לצורך קביעת דרגת אי הכושר של המבקש, לרבות עברו התעסוקתי, נתוניו האישיים, שיעור הפגיעה הרפואית והשפעות כל אלה על המגבלות התעסוקתיות ועל העבודות שהמבקש יכול לבצען להערכתה.

אין בידי לקבל גם את הטענה שלפיה, הוועדה התעלמה מהמצב הרפואי של המבקש.

לאור כל האמור, לא מצאתי, על פני הדברים כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי ומשכך הבקשה נדחית.

המערער טען:" יש לי צלקת .. כואבת ואין סיבה שלא יקבעו אחוזי נכות. הצלקת כואבת... הקוצב שהושתל הוא תוצאה מהשריפה וגלי החום..." הועדה קבעה: "הועדה עיינה בפס"ד ...לפיו הועדה לעררים תידון מחדש לעניין החמרת מצבו של המערער בהשוואה למצבו 28.7.05 בתחום הנורולוגי והנפש והאורתופדי. לעניין האורתופדי- הוועדה מפנה לבדיקתה הקלינית 21.11.11... לפי בדיקת הוועדה וכפי שכל מי יכול להתרשם מקריאת פרוטוקול זה שהוועדה התרשמה מתפקוד מלא לחלוטין של הקרסול וגיד אכילס הן מבחינה אורתופדית ונוירולוגית... הועדה משווה את בדיקה האורתופדית שבוצע 21.11.11 ע"פ בדיקה קודמת ...מ-20.7.03, כאשר בעיקרון אין הבדל בין 2 הבדיקות...הוועדה בדיעה שהאחוזים שקבל בגין הפגיעה ניתנו ברוח בית הלל ולכן מבחינת אורתופדית אינה רואה מקום לשנות את החלטתה... לעניין הנורולוגי ופסיכיאטרי הוועדה מפנה כפי שבקש בית הדין להשלמת חו"ד נורולוג ופסיכיאטר ..." בחוות דעת ייעוץ נורולוגי מיום ,6.4.14 נכתב: " ...הועדה עיינה בחומר רפואי רב שבתיקו של התובע כולל בדיקה קלינית בתאריך 17.3.13 ובמכתב שיחרור לאחר פרוצידורה פולשנית ממרפאת ... מרכז רפואי הדסה עין כרם מ21.1.13 במכתב זה נרשמה איבחנה ...בנוגע לפרוצדורה צוין כי עבר שלב 2 שלscs כמו"כ עיינה הוועדה במכתב של מרפאות ...מכתבו של דר'לוגר אלחנן אורטופד מומחה מ19.8.12 ומכתבים אחרים. הוועדה בדיעה שיש להקנות לתובע נכות בגין תיסמונת כאב בשיעור 10% לפי ס' מותאם 29(6)ב .... בדיקות emg אחרונות שביצע במרכז רפואי ... לא הדגימו פגיעה עצבית אך יחד עם זאת מכתבים ממרפאת כאב וטפול פולשני שעבר מעיד על כך שהנו סובל מכאבים בכף רגל שמאל..." בחוות דעת פסיכיאטר מיום 6.3.14 נכתב:" היועץ עיין בפס"ד מיום 14.11.13 בנוגע לפניה בתחום הפסיכיאטריה...תלונות התובע אשר אינן שונות מהותית מתלונותיו בפעמים קודמות כמו כן עיין היועץ בפרוטוקול מנכות כללית אובחן התובע בוועדת נכות כללית כלוקה בהפרעה...הפרעה זו...היא הפרעה אנדוגנית במהותה המופיעה בחצי השני של החיים עמידה לטפול פורצת בד"כ ללא סיבה חיצונית או טריגר. לאור זאת אין לראות – בקביעות אחוזים בגין הפרעה זו "קו מנחה" לגבי קביעת אחוזי נכות בגין פגיעה הנידונה מ-2001 .

..אין גם מקום לידון במקרה זה על "גולגולת דקה" במגע להפרעת היסתגלות קלה וחלקית אשר הוגדרה כקשורה לארוע הנידון היועץ חוזר ומציין שגם קביעה זאת ניתנה ע"פ בית הלל וזאת מסיבה אחת ברורה: בין פנייה לטפול ובין חשיפה לארוע הנידון חלפו 4 שנים.

...

בממצאים הרפואיים נקבע כך:"הוועדה עיינה שוב ... ומצאה טעות בהחלטה מ17.6.14 לגבי הצלקת בעקבים , ערר המוסד מ25.10.11 ישבה וועדת ערר ב21.11.11 והחליטה שמדובר בדלקת עדינה ביותר לא דביקה, לא מכערת וללא כל ממצא של ... ועל כך לא מקנה אחוזי נכות... בטעות רשמה אחוזי נכות שלמעשה בוטלו...מצב לאחר קרע בגיד אכילס קרסול שמאל.. נכותו לפי חו"ד יפה-נוירולוג. 10% לפי 29(6)2 . מבחינה נפשית 0% לפי 34א(1) . כפי שנקבע בוועדה מ-13.11.03 נכותו 10% לפי 51(8)(א) . סה"כ חלה החמרה מ-12.7.11 נכותו 19%." לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות: אשר לעניין הנוירולוגי, עיון בסיכומי המערער מעלה כי למעשה אין לו השגות על קביעת הנוירולוג לגופה (אשר קבעה כי חלה החמרה במצבו) אלא שהוא טוען כי היה על הוועדה להתייחס גם לצלקת שנגרמה כתוצאה מן הפרוצדורה של השתלת הקוצב.

לטענתו גם אם הנוירולוג לא התייחס לכך היה על הוועדה למנות מומחה מן התחום הפלסטי אשר יקבע מסמרות בשאלה זו. דין הטענה להידחות.

לטעמי גם דינן של טענות אלו להידחות.

טענת המערער כי היה על היועץ להמתין עד לסיכום המסקנות הנוירולוגיות אינה מעוגנת בנוהל או בדין ועל כן היא נתונה לשיקול דעתו המקצועי הרפואי של היועץ ואין להתערב בה. בנסיבות אלו גם בעניין הפסיכיאטרי מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

במסגרת חוות דעתו מיום 19.10.14 ציין כי עקב התאונה סובלת התובעת מכאבי ראש כרוניים וכן מהפרעה תחושתית קלה במחצית הפנים משמאל בשל הפגיעה בעצב הגולגולת מס' 5.

הנכות הרפואית בגין הגבלות אלו עומדת על 10% בהתאם לסעיף 29(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").

הנכות בת עשרה האחוזים כוללת 5% בגין ירידת תחושה קלה מאד בפנים ו- 5% נוספים בגין כאבי הראש עליהם התלוננה התובעת (עמ' 8-4, 18).

הוא ציין בהקשר זה כי "הקביעה היא על בסיס קליני ללא מבחנים נוירופסיכולוגיים, וזאת במטרה לקצר ולהוזיל תהליך איבחון נוירופסיכולוגי אשר לא בוצע". יש לציין כי המומחה הפנה במסגרת חוות דעתו (עמ' 19) לחוות דעתו של ד"ר רפופורט וכתב כי זה האחרון "מתרשם מבעיה קוגניטיבית קשה וממליץ למעשה על בדיקה והערכת נוירופסיכולוג, בנוסף להמלצתו לטפול פסיכולוגי פסיכיאטרי". ההפרעה השלישית אותה מייחס המומחה לתובעת היא הפרעה כפייתית – טורדנית בשל הפגיעה הפיסית במראה פניה (שיניים, אף, הצורך בניתוח מתקן וצלקת).

בכל הנוגע לנכות בגין הירידה הקוגניטיבית, הרי שד"ר גריסרו בחר לבסס את מסקנותיו ואת הנכות שקבע על "בסיס קליני" בלבד, דהיינו, אך ורק על בסיס תלונותיה וסיפורה של התובעת, מבלי להפנותה למבחנים נוירופסיכולוגיים, והנימוק שניתן לכך הוא "לקצר ולהוזיל תהליך איבחון נוירופסיכולוגי אשר לא בוצע". לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של המומחה ולהבין מדוע החליט המומחה, באופן חריג ביותר, על דעת עצמו, לחסוך את עלות המבחנים, כמה אלפי שקלים.

...

הנכות הרפואית בתחום א.א.ג אינה נכות תפקודית ואיני מקבלת טענות התובעת כי הצלקות והשבר באפה פוגעים בתפקודה.

באשר לנכות הנוירולוגית, אמנם, המומחה קבע כי אין מדובר בפגיעה תפקודית באותה העת, אך אני סבורה שיש אפשרות סבירה לכך שלכאבי הראש וכן להפרעות בתחושה בפנים מהן סובלת התובעת השפעה תפקודית.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין שלושה חודשי אי כושר מלאים.

לפי המסמכים שצורפו לכתב התביעה, מהמסמך שכותרתו 'סיכום יעוץ – יעוצים – אף אוזן גרון' מיום התאונה, התובעת "ניחבלה בגפיים, ראש (פריאטלי ימני, לסת ימני)."; בהמשך אותו מיסמך נכתב: "כעת מתלוננת על כאבים בגפיים, שיניים בצד ימין." בנוסף לכך, בוצעה לתובעת בדיקת CT ראש, ובסיכום הבדיקה נרשם על-ידי הרופא המפענח "לסיכום: ללא עדות לדמם תוך גולגולתי או שבר." ביום 29.1.2014, שלושה ימים לאחר התאונה התלוננה התובעת בפני רופאה מומחית ברפואה פנימית בקופת החולים על "כאבי ראש, כל הגוף כואב."; במימצאי הבדיקה נקבע: "ניראת סובלת מאוד. רגישות בבית החזה, כתף שמאל ירך שמאל, המטומה בצד ימין של קרקפת." ביום 6.2.2014, כשבוע לאחר מכן, התובעת עדיין התלוננה בפני הרופאה על "כאבי ראש, רעש באוזניים... עדיין כאבי ברך שמאל וירך שמאל. עדיין כאבים בפנים מימין..."; לאחר בדיקה זו נקבע "אי כושר מלא: הנ"ל אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת." תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. ועדה רפואית של המל"ל אשר בדקה את התובעת קבעה לה 15% אחוזי נכות לפי הוראת תקנה 41(4) ב' לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") "בגין כתף שמאל" וכן - נכות נפשית בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב) 2 לתקנות המל"ל. בנוסף לכך, הועדה לא הפעילה את תקנה 15 ובנימוקים להחלטתה נכתב כי "התובעת חזרה לעבודתה ואין ירידה משמעותית בהכנסותיה לכן הועדה בדעה כי אין מקום להפעיל תק' 15." מעיון במסמכיה הרפואיים בעיניינה של התובעת עובר לתאונה עולה כי ביום 25.7.2005 התלוננה התובעת על "כאבים חוזרים בחגורת הכתפיים גב האמות, מפרקים קטנים בכפות ידיים, CRP מוגבר, הפניה לראומטולוג". ביום 15.1.2014, אך כעשרה ימים טרם התאונה, התלוננה התובעת שוב על כאביה בכתפיים, ובעקבות תלונתה הופנתה לבדיקת אולטרא סאונד באבחנה הבאה: "תלונות חוזרות על כאבים בשתי הכתפיים. מופנית לצילומים + בבדיקת א.ס." בבקשה להבאת ראיות לסתור שהוגשה בנידון מטעם הנתבעת, טוענת הנתבעת כי בפני הועדה של המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "ועדת המל"ל") לא עמדו מלוא המסמכים הרפואיים בעיניינה של התובעת, וייתכן כי אילמלא היו בפניה כל המסמכים בדבר עברה האורתופדי של התובעת בענין הכתף, היה בכך כדי להשפיע על קביעתה וכן על קביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין כאביה של התובעת בכתף שמאל.

הנתבעת גם טוענת כי ועדת המל"ל אשר בדקה את התובעת לאחר התאונה מושא תביעה זו, קבעה לה אחוזי נכות בגין פגיעה בכתף שמאל, וזאת - אף על פי שהתובעת לא התלוננה על כאבים בכתף מיד לאחר התאונה.

...

לפי המסמכים שצורפו לכתב התביעה, מהמסמך שכותרתו 'סיכום יעוץ – יעוצים – אף אוזן גרון' מיום התאונה, התובעת "נחבלה בגפיים, ראש (פריאטלי ימני, לסת ימני)."; בהמשך אותו מסמך נכתב: "כעת מתלוננת על כאבים בגפיים, שיניים בצד ימין." בנוסף לכך, בוצעה לתובעת בדיקת CT ראש, ובסיכום הבדיקה נרשם על-ידי הרופא המפענח "לסיכום: ללא עדות לדמם תוך גולגולתי או שבר." ביום 29.1.2014, שלושה ימים לאחר התאונה התלוננה התובעת בפני רופאה מומחית ברפואה פנימית בקופת החולים על "כאבי ראש, כל הגוף כואב."; בממצאי הבדיקה נקבע: "ניראת סובלת מאוד. רגישות בבית החזה, כתף שמאל ירך שמאל, המטומה בצד ימין של קרקפת." ביום 6.2.2014, כשבוע לאחר מכן, התובעת עדיין התלוננה בפני הרופאה על "כאבי ראש, רעש באוזניים... עדיין כאבי ברך שמאל וירך שמאל. עדיין כאבים בפנים מימין..."; לאחר בדיקה זו נקבע "אי כושר מלא: הנ"ל אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת." תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. ועדה רפואית של המל"ל אשר בדקה את התובעת קבעה לה 15% אחוזי נכות לפי הוראת תקנה 41(4) ב' לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") "בגין כתף שמאל" וכן - נכות נפשית בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב) 2 לתקנות המל"ל. בנוסף לכך, הוועדה לא הפעילה את תקנה 15 ובנימוקים להחלטתה נכתב כי "התובעת חזרה לעבודתה ואין ירידה משמעותית בהכנסותיה לכן הוועדה בדיעה כי אין מקום להפעיל תק' 15." מעיון במסמכיה הרפואיים בעניינה של התובעת עובר לתאונה עולה כי ביום 25.7.2005 התלוננה התובעת על "כאבים חוזרים בחגורת הכתפיים גב האמות, מפרקים קטנים בכפות ידיים, CRP מוגבר, הפניה לראומטולוג". ביום 15.1.2014, אך כעשרה ימים טרם התאונה, התלוננה התובעת שוב על כאביה בכתפיים, ובעקבות תלונתה הופנתה לבדיקת אולטרא סאונד באבחנה הבאה: "תלונות חוזרות על כאבים בשתי הכתפיים. מופנית לצילומים + בבדיקת א.ס." בבקשה להבאת ראיות לסתור שהוגשה בנדון מטעם הנתבעת, טוענת הנתבעת כי בפני הוועדה של המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "ועדת המל"ל") לא עמדו מלוא המסמכים הרפואיים בעניינה של התובעת, וייתכן כי אלמלא היו בפניה כל המסמכים בדבר עברה האורתופדי של התובעת בענין הכתף, היה בכך כדי להשפיע על קביעתה וכן על קביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין כאביה של התובעת בכתף שמאל.

דיון והכרעה לאחר עיון במסמכים הרפואיים, ובמלוא חומר הראיות שצורף, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה – להתקבל; כמפורט להלן.

בהתאם, לאור כל האמור לעיל, בתוקף סמכותי לפי תקנה 19 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986, אמנה בקרוב - בהחלטה נפרדת - מומחה בתחום האורתופדיה.