קביעת אחוזי נכות בגין מחלת סעיפים בושט

החלטת הועדה - מעיון בדו"ח הועדה מיום 2.9.13 עולה כי נרשמו מפי המערערת התלונות הבאות – "סכרת מטופלת בכדורים. סחרחורת, חולשה בכל הגוף, כאבים בגב עם הקרנה לרגל ימין, לחץ דם גבוה, כאבי ראש, דלקת פרקים". הוועדה בדקה את המערערת וציינה את הממצאים הבאים – "הועדה עיינה בעירעור מיום 30.7.13 על החלטת ועדה מיום 15.7.13. פנימית – ראומטולוגית גובה 1.56 משקל 108 BMI= 45 – בסעיף זה נכותה 20% לפי 14א4 מ-1.8.13. ידוע על סכרת אשר מטופלת בכדורים. בדיקת EMG לאחרונה לא הדגימה עדות לפגיעה עצבית וזאת למרות שכתובה איבחנה של נורופטיה משנית לסכרת כאחת מהאבחנות של התובעת. נימצאת במעקב אורטופדי וראומטולוגי למכלול של כאבים בלתי ספציפים כולל מרפק טניס ושינויים מבניים בע"ש מותני. בבדיקה נבדקו המפרקים ההקפיים – כולל הכתפיים מרפקים, שורשי אצבעות הידיים, קרסוליים, בירכיים, וירכיים. וכן ניצפתה תנועתיות ע"ש צווארי ומותני – לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה ואין הגבלה בטווח תנועה כעדות לנזק במפרקים ממחלה קודמת. הועדה משנה הסעיף של פיברומיאלגיה לכאבי שלד שריר לא ספציפיים. ומותירה את הנכות כפי שנקבעה בועדה מחוזית. התובעת מטופלת בשתי תרופות .... ובמקרה זה ניתן לקבוע אחוזי נכות ולכן מקבלת את העירעור בגין י.ל.ד וקובעת 10% לפי 9 3בI. ישנו תעוד בתיק לגבי צרבת מתמשכת אי לכך הועדה קובעת 10% לפי 12 3בII. בסעיף של בקע סרעפתי לא מקבלת טיפול ....בכל מקרה. בסעיף זה הועדה קובעת 0% לפי 2א. בנוסף אין בגדלה כבד לעצמו ולא שומנים בכבד או בדם בכדי להעניק או לקבוע אחוזי נכות.

להלן אתייחס לכל אחת מהן: מחלת הוושט ((GERD – בסיכום ביקור מיום 30.5.13 של ד"ר סמארה מוסא, מומחה בגסטרואנטרולוגיה, אשר עמד בפני הועדה, צוין בסעיף האבחנות כי המערערת סובלת מ – GERD.

...

על סמך החומר שהונח בפניה לרבות בדיקת EMG הגיעה הוועדה למסקנה כי אין המדובר בנוירופטיה סכרתית וזאת חרף האמור באבחון הרפואי.

לפיכך דין טענות המערערת בהקשר זה להידחות.

לסיכום – עניינה של המערערת מוחזר, לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: בקשר למחלת GERD - הוועדה תתייחס לתלונותיה של המערערת באשר למחלת ה- GERD, תתייחס לסיכום ביקור של ד"ר סמארה מוסא, מומחה בגסטרואנטרולוגיה מיום 30.5.13.

הועדה קבעה למערער נכות בגין מחלת הלב לפי סעיף 9(1)(ג)(III) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן – התקנות), על פיו אם קיימת נשמת לאחר מאמץ, בצקת קלה, ואין הפרעות בקצב, אזי הנכות היא בדרגה תפקודית שניה - של 40%.

קביעת נכות בגין מחלת GERD בנוגע למחלה זו קבעה הועדה בישיבתה: "בגין GERD איזופוסקופיה בוצעה ב 1999 ועד למועד ישיבת הוועדה לא בוצעה בדיקה חוזרת. ב- 2011 בדיקה מנומטרית שלא כוללת היסתכלות על הוושט קביעת אבחנת GERD מחייבת תיאור מדויק של דלקת בושט שלא היתה לפני הוועדה ב- 16.12.2014. היום החולה מטופל באספירין. הוא קיבל טפול מונע עם תרופה בשם LOSEC לא קיבל תרופה מקובלת למחלות אלו בשם "אומפרדקס" תחושה של צרבת לבד אינה מקנה נכות.

אין אני מסכימה עם מסקנה זו. פסק הדין ניתן ביום 4.1.16 והורה לועדה לשקול מחדש את אחוזי הנכות בגין מחלת GERD ממנה סובל המערער, תוך היתייחסות לקביעת הועדה מדרג ראשון, לתשובת ד"ר גבל מיום 21.8.11 וכן לחוות הדעת של ד"ר פרייפלד מיום 8.6.14.

...

אין אני מסכימה עם מסקנה זו. פסק הדין ניתן ביום 4.1.16 והורה לוועדה לשקול מחדש את אחוזי הנכות בגין מחלת GERD ממנה סובל המערער, תוך התייחסות לקביעת הוועדה מדרג ראשון, לתשובת ד"ר גבל מיום 21.8.11 וכן לחוות הדעת של ד"ר פרייפלד מיום 8.6.14.

לכן, אני סבורה כי נפלה טעות מהותית בהחלטת הוועדה בנוגע לקביעת הנכות בגין מחלת GERD ויש להחזיר את העניין בנושא זה לוועדה.

לסיכום נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי.

לטענת המערערת, תביעתה לקיצבת שירותים מיוחדים לתקופה קודמת לא התבררה מחמת העדר סף רפואי, שכן הנכות בגין מחלת הכבד קודם ליום 1.5.18 עמדה על שיעור של 40% בלבד.

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: " 'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". בסמכות בית הדין לעבודה להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדות רפואיות מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17), להלן גם - עניין דולאני).

פריט ליקוי 16(1)(ב) לתקנות קביעת נכות מעניק נכות בשיעור 40% בגין מצב של שחמת הכבד "בצורה בינונית, עם הפרעות בולטות יותר בתפקודי הכבד והשפעה בולטת על המצב הכללי". פריט הליקוי המתייחס לחומרה גבוהה יותר של הליקוי ניתן בגין מצב שבו המחלה מופיעה "בצורה קשה, עם דליות הוושט, מיימת (ASCITES) עם או בלי שטפי דם, עם או בלי הפרעות חולפות במערכת העצבים". בגין מצב זה נקבעת נכות בשיעור 70%.

...

עוד טען המשיב, כי גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות שכן מדובר בשיקול דעת רפואי.

לסיכום, נראה כי סיכויי הערעור טובים בכל הנוגע להיעדר הנמקה ממשית בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לסיכום, מתקבלת הבקשה להארכת מועד.

בהקשר זה ראוי להזכיר את פסה"ד שניתן בע"א 147/66 עליזה גורלי נ' קצין התגמולים, שם העובדות היו כדלהלן: בעלה של המערערת, גרשון גורלי, ניפצע קשה במלחמת הקוממיות ושנים אחדות אחרי שיחרורו משרותו בצבא החל לסבול מלחץ-דם גבוה ומהמיחושים הנגרמים על-ידי כך;  בשנת 1955 הוא עמד לפני הרעדה הרפואית העליונה ולפי החלטתה אושרו לו 30% נכות בשל מחלה זו. כעבור שנים אחדות הוא החל לסבול מהתקפות-לב ובקש להגדיל אחוזי נכותו ובשנת 1963 קבעה הרעדה הנ"ל, כי חלה הרע בבריאותו מאחר והייתה לו התפתחות נוספת של מחלת לחץ-הדם "כולל אוטם שריר הלב". הוא נפטר בשנת 1964 ולפי תעודת מנהל בית-החולים העירוני בתל-אביב, הייתה סיבת מותו אוטם בשריר הלב.

 בית-המשפט העליון, בקבלו את העירעור, פסק, בין היתר, כך: " אם סיבת המוות לא הייתה תוצאה מלחץ-דם גבוה בלבד, אך הייתה גם תוצאה מלחץ-דם גבוה, ואולי מעוד גורמים נוספים, די בכך כדי לשמש חוליית הקשר הדרושה שבין מות המנוח לבין החמרת מחלתו בתקופת שרותו ועקב שרותו". במכלול השיקולים יש להביא בחשבון את העובדה שהמנוח הוכר כסובל מנכות נפשית בשיעור של 30% שמוגדרת בסעיף 34א' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969 כך: " הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התיפקודי באופן ניכר  30%". המערערת, אלמנת המנוח העידה בתצהירה: "....אם היינו מזכירים לו שהוא צריך להפסיק לעשן, היה מתקומם ומרים צעקות ומתעצבן. הוא היה מפסיק לאכול ולשתות והיה מעשן עוד יותר.....בשנים האחרונות כבר התקשה לנשום במדריגות, היה משתעל שיעול כבד, מדליק סיגריה וממשיך לעלות הביתה. היה יושב מחובר למחולל החמצן וסיגריה בידו. לא היה איכפת לו מהסיכון של קרבת אש לחמצן. גם כשהיה עם בקבוק חמצן ומצבו הריאתי היה קשה, הוא המשיך לעשן, ולא עניין אותו דבר. לא היה מצב שאין לו סיגריה ביד או בפה. אפילו מיד כשהיה מתעורר". היתנהגות זו שלא נסתרה, בדיוק מתיישבת עם הגדרת סעיף 34א הנ"ל. ב"כ המשיב הפניתה בסיכומיה לפסק הדין שניתן בתיק ע"ו (חי') 46023-04-15.

במכלול השיקולים השונים, אין להיתעלם מעובדה רפואית שהמנוח בתיק זה סבל גם מנכויות נוספות; וד"ר רוזנברג, המומחה מטעם המערערת, כתב בחוות דעתו, בעיניין זה בין היתר, כדלהלן: "להתלקחויות התדירות והחמורות שהיו מנת חלקו של המנוח, גרמו מספר רב של גורמים, שהם תוצאה של הנכויות המוכרות שלו....העידר הענות לטפול התרופתי המומלץ כתוצאה מהפגימה הפסיכיאטרית...קיומו של החזר קיבתי-ושטי כחלק מהנכות המוכרת במערכת העיכול. במחקר הרפואי הוכח כי עצם קיומו של PTSD ושל דכאון, חלק מהפגימה הנפשית המוכרת של המנוח, גורמים להיארעות יתר של התלקחויות של ה-COPD. הרזון הקיצוני של המנוח, כל הגורמים האמורים לעיל החמירו את היארעות ההתלקחויות ואת עוצמתן, מה שגרר בעקבותיו את התמותה מ-COPD. נובע מכך , כי יש לראות את המוות מ-COPD כנגרם וכתוצאה של הפגימות המוכרות בתחום מחלת הנפש ובתחום מערכת העיכול. עוד הוסיף ד"ר רוזנברג ואמר "סכויי התמותה של המנוח ממחלת ה-COPD, גברו באופן משמעותי ובמישרין כתוצאה מפגימותיו המוכרות. סכויי התמותה של חולי COPD עם מדד BMI נמוך מ-25, כפי שהיה , כזכור, אצל המנוח, כתוצאה מפגימותיו המוכרות, גבוהים יותר מבחולי COPD עם משקל תקין או עודף. עצם הדכאון, פגימה מוכרת אצל המנוח, מגביר כשלעצמו את הסיכון להתלקחויות בחולי COPD.....התמונה הכוללת העולה מדברינו מבססת את הקשרים הרבים מאד בין פגימותיו המוכרות של המנוח ואת הסיבתיות שלהן בהקשר למותו המוקדם ממחלת COPD". ד"ר רוזנברג הביא אסמכתות המבססות את עדותו, ומכל מקום אצל המשיב לא היו הפניות למחקרים או מאמרים המבססים את דבריהם.

...

רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 20.1.2016, בה הודיע המשיב לאלמנת המנוח ט.י., ז"ל, (להלן- המנוח) כדלהלן: "פנייתך שבנדון נדחית מאחר ועפ"י חוות דעת רפואית מתאריך 29.12.15, אין קשר בין נסיבות פטירתו של בעלך היקר יצחק, ז"ל, לבין נכותו המוכרת כמשמעותו בחוק". בכל מקום בו יוזכר שם המנוח יירשם במקום שמו "המנוח". להלן פרטים אודות המערער המנוח יליד שנת 1941; הוא התגייס לצה"ל בשנת 1959; הוא שירת כשנתיים וחצי שירות סדיר ולאחר מכן המשיך לשרת בשירות קבע במשך כ-16 שנים עד לשנת 1978; למנוח היו מספר פגימות שהוכרו ע"י המשיב: PTSD בשיעור 30%, דלקת בקיבה בצורה בינונית בשיעור 10%, אבנים בכליות עם התקפים של זיהום בשיעור של 20% וכן צלקות בבטן ומצב לאחר ניתוח של הקיבה בשיעור 1%.

בהמשך הדברים יובאו טעמינו למסקנה זו. נציין כי השאלה העיקרית שעליה יתקבל או יידחה ערעור זה היא האם יש קשר סיבתי בין פטירתו של המנוח לבין נכותו המוכרת, במיוחד בתחום הנפשי, שלטענת המומחים מטעמה של המערערת נגרמו בעיקר בשל כך שהמנוח הרבה לעשן, ולא היה מסוגל להיגמל מהעישון במיוחד כאשר פרצה מחלת הריאות הכרונית אצל המנוח.

הלכה זו עולה בקנה אחד ומשתלבת עם מדיניותו של בית משפט זה "לגלות יחס של רוחב לב לתביעה, שאם לא יעשה כן תסוכל מטרת החיקוק הבא להיטיב עם מי שנושא בסיכון למען המדינה". לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

הננו מחייבים את המשיב לשאת בהוצאות המערערת לגבי שכ"ט כ"א מהמומחים בסכום כספי לפי קבלה שתציג למשיב, וכן בשכ"ט עו"ד ע"ס 7,500 ₪ + מע"מ על סכום זה. חתום חתומה חתומה ------------------------------- ---------------------------------------- ---------------------------- כב' השופט יואל צור ד"ר הדר ירדני גב' בוריה דדון יו"ר הוועדה חברת הוועדה נציגת ציבור ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

רקע ותמצית טענות הצדדים המערערת, ילידת 1960, הגישה בחודש יוני 2020 בקשה לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממס הכנסה על-פי תקנות מה הכנסה (קביעת אחוזי נכות), תש"ם-1979.

כמו כן, הועדה טעתה כאשר לא קבעה נכות גבוהה יותר בגין דלקת בושט(אזופיגיטיס).

לגבי נושא צפיפות העצם, לא זו בלבד שהועדה קבעה שהירידה בצפיפות העצם אינה גורמת לנכות תפקודית כנדרש לפי לשון סעיף הליקוי, אלא שהמערערת אף קיבלה 10% הכוללים את הכאבים המפושטים הנלווים לה. על מנת לקבוע נכות לפי פריט ליקוי 3 ב' על המערערת לקבל טפול תרופתי ואין היא מקבלת טפול כזה.

הנכות נכללת באחוז נכות שיקבע למחלת המפרקים המפושטת.

...

לאור האמור לעיל, ומשוועדת הערר עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה, המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות.

לאחר ששקלתי אתת טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, כמפורט להלן.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי, ואני מורה כדלקמן: עניינה של המערערת יוחזר לוועדה, בהרכבה מיום 6.6.21, על מנת שתשקול עמדתה מחדש ביחס לטענות המערערת בעניין צפיפות העצם והבקע.