קביעת אחוזי נכות בגין הגבלת תנועות עמוד שדרה

טענות הצדדים המערער טען כי יש לקבוע לו אחוזי נכות בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד השידרה המותני בהתאם לחוות דעתו של ד"ר גנאיים.

...

מנגד טען המשיב כי יש לדחות את הערעור.

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

אני דוחה את טענת המערער שלפיה הוועדה לא פירטה את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה בעת מתן החלטתה.

] לסיכום, הוועדה עיינה בבדיקות הימות שביצע המערער, בדקה אותו וקבעה על יסוד ממצאי הבדיקה הקלינית כי למערער נכות בשיעור של 0%.

סוף דבר הערעור נדחה.

ביום 2.7.20 הגישה תביעת נכות כללית וביום 23.9.20 קבעה לה הוועדה הרפואית אחוזי נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השידרה המותני בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 37(7)א' לתקנות המל"ל, וקביעה זו מעידה על החמרה במצבה הרפואי ומצדיקה מינוי מומחה מטעם בית המשפט לקביעת דרגת נכותה בתחום האורתופדי.

...

לפיכך, הבקשה נדחית.

גם בפני הועדה לערר מיום 22.5.20 התלוננה התובעת על כאבים בצוואר, בצלעות ובגב תחתון וציינה כי היא מטופלת במרפאת כאב בזריקות, אך הועדה המורכבת משלושה פוסקים בתחומי הכירורגיה הכללית, הכירורגיה האורתופדית והנוירולוגיה, ציינה כי בבדיקה כי "אין סימני קוצר נשימה, כניסת אוויר טובה ושווה לשתי הריאות, רגישות קלה על פני בית החזה הימני" ועל כן הגיעה למסקנה כי "לא נותרה נכות מבחינת בית החזה" וזאת במאובחן מהבדיקה והמסקנה בעניינה של הנכות האורתופדית שקיבלה התייחסות בנפרד.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הוועדה לא דנה בטענות בדבר נכות צמיתה כתוצאה מעבודה, בתחום הנפשי, ועל כן אין קביעה על פי דין, בתחום זה, ומינוי מומחה הינו מכוח סעיף 6א' לחוק הפלת"ד. סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה להבאת ראיות לסתור (בתחום האורתופדי) ואת הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הכאב, ומקבלת את הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

הועדה קבעה אחוזי נכות מותאמת בגין הגבלה בתנועות עמוד השידרה המתני, המשקפת את התרשמותה מכלל הממצאים הקליניים בשתי התנוחות עמידה וישיבה ובשים לב לחוסר ההתאמה ביניהן.

...

" מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וטענות המערערת הן במישור הרפואי ומשכך דינן להידחות.

הוועדה רושמת במסקנות, כי נוכח חוסר ההתאמה בבדיקות השונות שבוצעו קיימת מגבלה מזערית בגב תחתון אשר מתבטאת בעיקר בהטיה לימין כאשר אותה מסקנה מתבקשת מהבדיקות הקליניות שמבצעת הוועדה שמעידות בברור על חוסר התאמה בבדיקות ולכן מדובר בקביעה רפואית ברורה ומנומקת ואין מקום להתערב בה. סעיף הליקוי שחברי מכוון אליו עוסק בהגבלת תנועה בינונית בעמוד שדרה מותני ולא רק בתחום ההטיה כאשר יתר הבדיקות הן בדיקות תקינות וגם המבחנים שעורכת הוועדה הם מבחנים שונים.

לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

סעיף 37(ב) לרשימת הליקויים עניינו בקביעת אחוזי נכות בגין הגבלת התנועות בעמוד השידרה המותני, לפי המדרג הבא: הגבלה קלה – 10%, הגבלה בינונית – 20% והגבלה קשה – 30%.

...

מנגד, לטענת המשיבה – דין הערעור להידחות ומשעה שמדובר בהחלטה רפואית גרידא, ולא בטעות משפטית המצריכה התערבותו של בית הדין; טענת המערער בדבר אי-התאמה בין פרק הבדיקה לבין פרק המסקנות היא טענה רפואית; הועדה מצאה "הגבלה קלה עד בינונית" ולא ברור היכן היא טעתה; אין כל טעות בקביעת הועדה שעה שהיא התאימה את פריט הליקוי המתאים למצבה של המשיבה, ובכל הקשור להגבלה קלה עד בינונית בתנועות הגב; הועדה קבעה במדויק מדוע נקבעה למשיבה נכות בשיעור 15%; ככל הנראה נפלה טעות סופר ברישום המסקנות בהשמטת הספרה "1" ותו לא; ממילא, אין פריט ליקוי לפי סעיף 37(7) לרשימת הליקויים המקנה 5% נכות.

לסיכום – הועדה ניתחה לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבה של המשיבה, וגם לאור התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שהיא מצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם משפטי להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

על כן, ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

טענות הצדדים – המערער טען כך: כלל העבודות שהוועדה קבעה שהוא יכול לעבוד בהן יום עבודה שלם כרוכות מטבען בלחץ נפשי; מדובר בעבודות שמצריכות זריזות ומהירות, בין אם מדובר בהכנת מזון מהיר ובין אם מדובר בעבודות מיון ו/או אריזה ו/או הרכבה; נקבעו לו אחוזי נכות בגין מיגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוארי, בהתאם לסעיף ליקוי 5(37)(א) לרשימת הליקויים; לדעת הוועדה הנכות הזאת מגבילה אותו לעבודה ללא הרמת משאות כבדים; המיגבלה הנוספת שנובעת מסעיף ליקוי זה היא עבודה שאינה כרוכה בכיפוף ו/או מאמץ של הצואר; היות שמגבלה זו לא נילקחה בחשבון, שגתה הוועדה בקביעת כושר העבודה שלו; גם הקביעה ביחס לטינטון שגויה, וידוע שטינטון מפריע לעבודה דוקא בסביבה שקטה, היות שהוא מתגבר בתנאי שקט ולא בסביבה רועשת; הוועדה קבעה כי שהוא מסוגל לבצע עבודות הרכבה ואריזה של חפצים "לא זעירים ולא כבדים", אך לא פירטה לאיזה חפצים היא התכוונה.

...

יחד עם זאת, הועדה הגיעה למסקנה כי המערער מסוגל לעבוד בתנאים והמגבלות שצוינו לעיל, בהיקף של עבודה מלאה בעבודתו הנוכחית ובעבודות מסוג חרושת קלה, ומיון חפצים לא זעירים ולא כבדים.

מכאן, שלא ברור כיצד הועדה הגיעה למסקנה כי הוא לא איבד 50% מכושר ההשתכרות.

לסיכום – דין הערעור להתקבל, כדלקמן – עניינו של המערער יוחזר לועדת ערר אי-כושר, בהרכבה מיום 10.5.2023; הועדה תשקול מחדש את עמדתה, ובתוך כך תתייחס באופן מנומק לדו"ח עובדת השיקום ובמיוחד לקביעתה כי הנכות הפסיכיאטרית של המערער גורמת לו "להפרעה בינונית בתפקוד הנפשי/החברתי והגבלה בינונית בכושר העבודה", ובשים לב ללשון פריט הליקוי 34(ב)(3) לרשימת הליקויים; הועדה תשוב ותבחן את ההשפעה המצטברת של ליקויו הרפואיים של המערער על כושר השתכרותו; הועדה תשוב ותבחן את סוג העבודות שלפי דעתה המערער מסוגל לעבוד בהן, במשרה מלאה, בשים לב למגבלותיו הרפואיות; ככל שהועדה עדיין תהיה סבורה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר, עליה לנמק את חוסר ההלימה בין נכותו הרפואית של המערער לבין דרגת אי-הכושר באופן שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה; החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת; המערער ובא-כוחו יוזמנו לועדה כדי לטעון טענותיהם.