קביעת אחוזי נכות בגין אובדן חוש הריח

יתר הליקויים שפורטו בחוות הדעת של ד"ר זהר, לרבות טינטון קבוע ואובדן חוש הריח והטעם – נדחו.

בערעורו טען כי טעתה הועדה בקביעת אחוזי הנכות בגין השמיעה ובגין הטינטון.

...

יחד עם זאת וכמפורט להלן, מצא בית הדין האזורי להורות כי טענותאלה יובאו לפני הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

במסגרת אותו הליך הצדדים הסכימו לקביעת דרגות נכות ולמינוי מומחים והוסכם כי הממצאים ישמשו בסיס לבירור התביעה דנן.

כך, בתחום הא.א.ג הוסכם על 10% נכות בגין אובדן חוש ריח וקשיי בליעה, ומונו המומחים שקבעו את הנכויות הבאות: בתחום הנורולוגי – 25% נכות בגין ירידה קוגניטיבית; בתחום האורתופדי – 5% נכות בגין הגבלה בתנועה בשל שבר וירך ו-5% נוספים בגין הגבלת תנועה בעקבות שבר בקרסול שמאל; בתחום הפסיכיאטרי – 5% נכות בשל תיסמונת שלאחר חבלת ראש בנוסף לנכות הנוירולוגית; בתחום הפלסטי – 7% ו-5% נכות בגין צלקות; בתחום האורולוגי – 30% נכות, כשבעקבות חקירת המומחה בבית המשפט שינה המומחה את עמדתו והעמיד את שיעור הנכות על 20%; ובתחום הכאב – 10% נכות בשל השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות.

...

למקרא פסק הדין וטענות הצדדים, מצאתי כי דין ערעורו של המערער להתקבל חלקית ואילו דין ערעור המשיבה להידחות.

עסקינן בבקשת הנתבעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי מיום 13.8.17 לפיה נותרה לתובע נכות בשיעור של 80% בהתאם לסעיף 32א'(1)(ה)-(ו) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התוספת לתקנות").

בועדה זו נקבעה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 92.65% לפי הפרוט שלהלן: 80% בגין מצב נוירופסיכיאטרי לפי סעיף 32א(1)(ה)-(ו) 30% בגין עוורון בעין ימין לפי סעיף 52(1)(ב)(10) 20% בגין שינויים בצורת האף לפי סעיף 69(1)(ב) 10% בגין טינטון לפי סעיף 72(4)(ד)(2) 5% בגין אבדן חוש ריח וטעם לפי סעיף 69(3)(ב) 10% בגין צלקות בפנים לפי סעיף 75(2)(ב) 10% בגין הפגיעה בלסת תחתונה לפי סעיף 73(2)אII 5% בגין פגיעה אורתופדית לפי סעיף 35(1)ב מותאם 0.25% בגין אבדן שן לפי סעיף 74(1)(ד) קביעה זו מחייבת בתביעה שלפניי מכוח הוראת סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") כ"קביעה על פי דין".

לא זו אף זו. תמיכה לטענתה של הנתבעת לפיה ההערכה הנוירו-פסיכולוגית מיום 1.10.2014 לא הונחה בפני הועדה ניתן למצוא בעובדה שהועדה, אשר קבעה החמרה בנכותו של התובע, מצאה להתייחס רק למצבו כפי שתואר בבדיקה מיום 14.1.2013 ולא נדרשה כלל למימצאי בדיקה מאוחרת ומקיפה שנבדק התובע שנה ועשרה חודשים לאחר מכן במסגרת אותה הערכה נוירו-פסיכולוגית - "התיסמונת הקלינית מתאימה לתיסמונת פרונטאלית הכוללת הן סימנים נפשיים והן סימנים קוגנטיביים שלדעת הועדה כבדים יותר ממה שמתואר בבדיקה הקודמת מיום 14/1/13 ולכן הועדה משנה את האחוזים הנפשיים ...." (סעיף 10 לדו"ח הועדה לעררים) העידר היתייחסות למימצאי הבדיקה הנוירו-פסיכולוגית והשתתתה של הקביעה בדבר החמרת מצב על מימצאי הבדיקה מיום 14.1.2013 בלבד, אומרת, לדידי, דרשני.

...

אין בידי לקבל טענת התובע לפיה נקבע סעיף הליקוי כסעיף מותאם ועל כן לא חלה אותה דרישה להערכה נוירוקוגניטיבית או נוירופסיכולוגית ובלשון ב"כ התובע- "... הוועדה בחרה להשתמש בסעיף מותאם לשתי הבעיות יחד (נפשי ונוירולוגי – ש.י.) ולכן אני סבור שממילא גם הדרישה שטוענת קרנית שהוא חלק מדרישת מתקין התקנות לאותם המבחנים כתנאי לאותה וועדה היא לא נכונה כשמדובר סעיף מותאם שנועד לאחד את שתי הבעיות הנפרדות ... ברור מאליו שבסעיף מתאים (צ"ל: "מותאם" – ש.י.) הוא לא צריך להיכנס בדיוק בנישה .

לא למותר לציין כי למקרא ממצאי ההערכה הנוירו-פסיכולוגית שנערכה לתובע אין בידי לקבוע כי הם הולמים את סעיף הליקוי שנבחר על ידי הוועדה ולעניין זה ראוי ונכון שיידרש מומחה רפואי כך שהקביעה תהא תוצאת בירור מוסמך ומקיף (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (פורסם בנבו, 08.04.2013)).

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, סבורתני כי הנתבעת השכילה להוכיח את המסד הנדרש למסקנה כי נפל פגם מהותי בקביעת נכותו של התובע לפי סעיף 32א(1)(ה)-(ו) לתוספת לתקנות, פגם היורד לשורשו של עניין ומהווה טעם מבורר להתיר הבאתן של ראיות לסתור קביעה זו. לפיכך נעתרת אני לבקשה ומורה על מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירו-פסיכיאטרי.

פרופ' נויפלד קבעה לתובעת נכות רפואית צמיתה, עקב התאונה, בשיעור 10% בשל פגיעה קוגניטיבית קלה, לפי סעיף 29(6)(II) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (תוספת), תשל"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") ו- 5% בשל אובדן חוש הריח והטעם, לפי סעיף 69(3)(ב) לתקנות המל"ל. ד"ר אנקשטיין קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה, עקב התאונה, בשיעור 10% בשל הגבלת תנועות ברך שמאל, לפי סעיף 48(2)(ה) (III) לתקנות המל"ל ו- 10% בשל אי יציבות צדדית, לפי סעיף 48(2)(א) (חלקי) לתקנות המל"ל. גם ד"ר אור קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה, עקב התאונה, בשיעור 20% בשל הפרעות נפשיות, לפי סעיף 34(ב)(3) לתקנות המל"ל. יוצא, כי הנכות הרפואית היציבה והמשוקללת של התובעת, עקב התאונה, עומדת, איפוא, על 44.55%, ובמעוגל - 45%.

בחלק מהמקרים הוריד בית המשפט את אחוז שיעור ההוון בתביעות ניזקי גוף מ- 3% ל- 2% (לדוגמא – כב' השופטת בלהה טולקובסקי בעיניין פלוני; כב' השופט צבי ויצמן בעיניין המנוח א.מ.א ; כב' השופט ארנון דראל בעיניין מ.ט; פסק דיני בעיניין נמימי ; כב' השופט מנחם (מריו) קליין בעיניין נ.ה).

...

בהתחשב בנתוניה האישיים של התובעת ובמאפיינים הספציפיים של עסקהּ, במיוחד השלבים שעסקהּ יכול לעבור (שלב ההשקה, שלב הצמיחה המהירה, שלב הצמיחה הבוגרת ושלב הדעיכה), יהיה זה לא נכון להתעלם מהסיכוי שהכנסתהּ מיגיעה אישית בעסקהּ לאחר התאונה הייתה גדלה עם השנים ולו במידת מה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, מסקנתי היא, כי גובה הכנסתהּ של התובעת, לצרכי חישוב הפיצויים בראש נזק של הפסד השתכרות והכוללת גם את כל הזכויות הסוציאליות ולאחר שערוך כדין להיום ובניכוי מס הכנסה היא כדלקמן: לעבר – 5,950 ₪ לחודש, ולעתיד - 6,750 ₪.

סכום הפיצויים הכולל מן המקובץ דלעיל עולה, כי הפיצויים המגיעים לתובעת, עקב התאונה ונכון להיום, הם כל אלה: הפסד השתכרות לעבר - 134,418 ₪.

נזק לא ממוני - 81,075 ₪ ____________ סה"כ - 769,704 ₪ התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 769,704 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ כחוק מהסכום הפסוק, וכן החזר אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

וועדה רפואית של המל"ל – ענף נפגעי עבודה, קבעה לו נכות צמיתה כדלקמן: 10% בגין חבלת ראש, לפי סעיף 29(5)(א)(1-2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות); 40% בגין ליקוי נוירו-פסיכיאטרי, לפי סעיף 32(א)(1)(3) לתוספת לתקנות; 5% בגין ירידה בשמיעה, לפי סעיף 72(1)(ב)(2) לתוספת לתקנות; 5% בגין אובדן חוש ריח, לפי סעיף 69(3)(ב) לתוספת לתקנות; 20% בגין ליקוי פסיכיאטרי, לפי סעיף 33(א)(2) לתוספת לתקנות ו- 10% בגין הגבלות ע"ש צוארי, לפי סעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות.

...

באשר לבקשת התובע למינוי מומחה בתחום השיקומי, שוכנעתי כי דינה להתקבל.

לסיכום אני מורה על דחיית הבקשה למינוי מומחה בתחום הרפואה הפנימית.

אני נעתרת לבקשה למינוי מומחה בתחום השיקום.