קביעת אבהות לצורך ביטוח לאומי

בפסק דין זה נדחתה הטענה כי אי הכרה בזכות הילדים לקבל שירותי ביטוח בריאות הנה בלתי חוקתית ונקבע כי "תשתית שירותי הבריאות על פי חוק ביטוח בריאות נועדה לחול על תושבי הארץ והיא אינה מתפרשת על פי מי שאינו תושב וכי אין באבחנה בין תושב למי שאינו תושב לעניין זה משום פגיעה בלתי חוקתית בזכויות שוהים בישראל שאינם עונים להגדרת תושב... עולה מכך כי לא עומדת לילדים, אשר מעמדם בישראל טרם נקבע בשל בירור שאלת האבהות עליהם, חוק תחוקתית להיכלל כמבוטחים בחוק ביטוח בריאות". על כן, נוכח פסק דין זה יש לדחות את טענות התובעות בעיניין אפלייתן או אי סבירות ההחלטה לגביהן.

אף לטעמנו החלטת משרד הפנים נצבת על כנה, והמועד שנקבע בה, לאחר בדיקת משרד הפנים לאישור תושבותן ומעמדן (10.2.11) הוא המועד ממנו קמה להן הזכאות לגימלאות ולזכויות סוציאליות על פי חקיקה ולא טרם מועד זה. על כן, גם אם אביהן נרשם במוסד לביטוח לאומי והוכר מיום 1.1.09 כתושב ישראל, ואף אם גרו בבית סבן או בדירה מושכרת של אביהן או בבית דודן, אח האב, עדיין נידרשת ההכרה של משרד הפנים ולא קמה להן זכות לגימלה לפני 10.2.11.

...

לא מצאנו כי יש לסטות מלשונם המפורשת של חוק הבטחת הכנסה, התוספת הראשונה והתקנות ואין לייחס למחוקק או למחוקק המשנה טעות או השמטה וגם טיעון זה של התובעות דינו להידחות.

סוף דבר, במענה לשאלה האם התובעות תושבות ישראל לעניין חוק הביטוח הלאומי וחוק הבטחת הכנסה קודם למועד רישומן במשרד הפנים ב-2/11? התשובה שלילית.

התביעה נדחית גם נוכח הוראות החוקים השונים חוק ביטוח לאומי לעניין קצבת ילדים וחוק הבטחת הכנסה לעניין קצבה זו, וגם נוכח הפסיקה ועמדת היועץ המשפטי לממשלה המקובלת על דעתנו וגם בהעדר תושבות טרם חלוף 24 חודשים שבהם יש לבסס זיקה הנדרשת על פי הפסיקה של ביטוח לאומי ללא קשר לקביעות משרד הפנים.

לגישת היועץ המשפטי, בעמדה המפורטת והמנומקת בהרחבה שהגיש, שאלת סמכותו של המוסד לקבוע קיומם של יחסי אבהות לצורך תשלום קצבה בכלל וקיצבת שאירים בפרט טרם עמדה למבחן משפטי, אף שבעבר נדונו בבתי הדין לעבודה שאלות דומות.

לשאלת בית הדין כיצד ניתן יהיה להתגבר באופן מעשי על הדרישות המוקדמות של המוסד, השיבה באת כח המוסד, כי "מספיק שיהיה פסק דין [של בית המשפט לעינייני מישפחה – ר.פ] והיא תבוא איתו אלינו ואנחנו נסדר". באת כח היועץ המשפטי חזרה על עמדת היועץ המשפטי, תוך הדגשת הטענה לפיה השאלה שעומדת לדיון היא סבירות הנוהל שהמוסד לביטוח לאומי קבע, לפיו "המוסד לא יכול ולא צריך לעסוק בשאלה של הבדיקה העובדתית". הבקשה לצרוף ראיה כארבעה חודשים לאחר הדיון בעירעור, הגיש בא כח המערערת "הודעה דחופה מטעם המערערת", לאחר שהתברר לו, לטענתו, שברשותו "מידע חשוב מאד שראוי להגיע לתשומת לבו של בית הדין הנכבד זה לפני מתן פסק דין, ואשר בשגגה ובלי משים של הח"מ לא נימסר לבית הדין הנכבד". לבקשה, לה לא צורף תצהיר, צורף פסק דין של בית המשפט לעינייני מישפחה באילת בתיק תמ"ש 39914-09-10, מיום 23.10.2013 (להלן – פסק הדין באילת).

מתכונת ההוכחה של קשרי האבהות בין מבוטח לבין קטין שנולד מחוץ לישראל הכלל במחלוקת בין בעלי הדין בסוגית מתכונת הוכחת קשרי אבהות בין מבוטח לבין קטין שנולד מחוץ לישראל לאם שאינה אזרחית או תושבת ישראל, לצורך קבלת קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי, אנו סבורים כי יש להעדיף את עמדת המדינה לפיה הכרה באבהות מותנית ברשום במירשם האוכלוסין או בהצגת פסק דין של בית המשפט לעינייני מישפחה המצהיר על אבהות, הן מהטעמים המעשיים שבסיס עמדתו של המוסד והן מהטעמים הנורמטיביים שבבסיס עמדת היועץ המשפטי.

...

מקובלת עלינו, אפוא, עמדתו המתוקנת של המוסד, כפי שגובשה בהתאם לעמדת היועץ המשפטי, באשר לאופן היישום של דרכי הוכחת האבהות בתביעות לקצבת שאירים, ככל שהיא חלה בעניינם של אב ישראלי וילדו שנולד מחוץ לגבולות המדינה, לפיה המוסד יכיר ביחסי אבהות רק אם ניתן ללמוד על קיומם מכוח מרשם האוכלוסין או מכוחו של פסק דין חלוט של בית המשפט המוסמך.

בנסיבות אלה, מצאנו כי המערערת זכאית כי המוסד ישתתף בהוצאותיה בהליך.

סוף דבר – ערעור המערערת על מחיקת התביעה לקצבת שאירים נדחה.

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 16013-03-18 14 יולי 2019 לפני: כב' השופט יוחנן כהן נציג ציבור (מעסיקים) – מר אלברט שטרית התובעים: 1. פלצקה אירינה, (דרכון-369190) 2. איגור דיסקין, (ת.ז.-342420320) ע"י ב"כ: עו"ד שקלובסקי אלכסנדר הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מיכל כהן פסק דין

במהלך חודש ינואר 2018 פנו התובעים בתביעה משותפת לבית המשפט לעינייני מישפחה באשדוד (תמ"ש 40719-01-18) לקביעת אבהות.

סעיף 2א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי לעניין חוק זה לא יראו כתושב ישראל מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4 לפי תקנה 5 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד – 1974.

...

תחילה היתה התובעת בעלת אשרת תיירת מסוג ב/2, ולאחר שהגישה את כל המסמכים למשרד הפנים, שונה מעמדה לבעלת אשרת שהייה מסוג ב/1, משרד הפנים האריך פעם אחר פעם את אשרת השהייה עד שהתובעת קיבלה בסופו של דבר תעודת זהות.

לפיכך, המסקנה היא כי התובעת אינה בבחינת אשת מבוטח.

אשר על כן, התביעה נדחית.

ביום 04.10.2021 ניתן פסק דין הקובע את אבהות הנתבע על הקטין.

לאחר שבחנתי טענת הצדדים, העדויות והמסמכים שהוגשו, ולאחר שלא ניתן היה לתת אמון בעדותה בעיניין סכום הכנסותיה החודשי, והוּכח כי בנגוד למידע שמועבר למוסד לביטוח לאומי לתובעת הכנסות מעבודה או מעסק ובבעלותה דירה, אני אומדת הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת (לא כולל דמי המזונות אותם היא מקבלת עבור ילדיה הגדולים) סך 10,500 ₪ ברוטו לחודש והכנסתה הפנויה סך 6,500 ₪ נטו לחודש.

...

לאחר שבחנתי טענת הצדדים, העדויות והמסמכים שהוגשו, ולאחר שלא ניתן היה לתת אמון בעדותה בעניין סכום הכנסותיה החודשי, והוּכח כי בניגוד למידע שמועבר למוסד לביטוח לאומי לתובעת הכנסות מעבודה או מעסק ובבעלותה דירה, אני אומדת הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת (לא כולל דמי המזונות אותם היא מקבלת עבור ילדיה הגדולים) סך 10,500 ₪ ברוטו לחודש והכנסתה הפנויה סך 6,500 ₪ נטו לחודש.

על כן אני קובעת כי עם הגעת הקטין לגיל 6 יופחתו המזונות לסך 1,200 ₪ לחודש.

ממועד פסה"ד ישלם הנתבע, באמצעות האֵם, עבור מזונות הקטין ומדורו, 1,825 ₪ לחודש, כל חודש מראש.

ביום 26.7.2021 דחה הנתבע את בקשת התובע; - ביום 8.11.2021 הגיש התובע תביעה לבית דין זה כנגד החלטת הנתבע (ב"ל (חי') 14925-11-21, כב' הנשיא גלם, להלן: "ההליך הקודם"); - ביום 22.12.2021 התובעת ילדה בשעה טובה את ביתם המשותפת של בני הזוג; - ביום 20.3.2022 ולאור המלצת בית הדין בהליך הקודם הגיש התובע תביעה לנתבע להכיר בביתם המשותפת של התובעים, לשם קבלת קצבת ילדים; - ביום 4.7.2022 הגיש התובע תביעה לנתבע לקבלת מענק אישפוז; - ביום 12.7.2022 הגיש הנתבע הודעה לבית הדין בהליך הקודם, ובה ציין כי אושרה לתובע קצבת ילדים בגין ביתו, וזאת בעקבות פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה (תמ"ש 13376-02-22 יהלומי ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה), שם הוכר התובע כאבי הילדה, בהסתמך על בדיקת אבהות ולאור המצאות הבת עימו, ומכוח היותו תושב ישראל ומי שמבוטח מכוח הוראות הדין.

הסעיף אף אינו מגדיר מיהו "תושב", אלא מיהו 'אינו תושב', וכפי שהובהר בפסיקה: "משמעות הוראת סעיף 2א לחוק היא כי מכוח הוראת החוק, גם מי שעל פי המבחנים שנקבעו בפסיקה הוא בגדר "תושב ישראל", לא ייחשב כ"תושב ישראל" לעניין הזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי המוקנות רק לתושבים, וכן לזכויות המוקנות לתושבים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994"[footnoteRef:3]. [3: ב"ל (ת"א) 48371-05-10 נאסר – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 11.3.2013); ב"ל (חי') 54012-03-19 זיד – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.12.2020).]

...

טענת הנתבע דינה להידחות, מהטעמים הבאים: ראשית, לא מדובר בהחלטה מנומקת; שנית, לא ניתן לדעת על איזה מידע מבוססת החלטת משרד הפנים, ומה הוצג בפניו; שלישית, אין מדובר בהחלטה ששוללת מכל וכל את טענות התובעים, וראיה לכך נמצאת בכך שמשרד הפנים אישר במקביל לתובעת לשהות בשהות זמנית בארץ, ואף קבע כי בתום התקופה הזמנית תערך בדיקה חוזרת; רביעית, החלטת משרד הפנים אינה מחייבת את בית הדין, לא מבחינת הוראות הדין, ואף משעה שבפנינו הוצגו ראיות ועדויות שתומכות במלואן, כאמור לעיל, בטענות התובעים.

סוף דבר סיכום – הוכח כי התובעים הינם בני זוג וידועים בציבור המקיימים חיי זוגיות, וכן את דרישת המגורים המשותפים ודרישת קיום משק בית משותף.

העדויות והראיות מראות כי המועד שבו החלו התובעים להיות בני זוג שקיימו את כלל הדרישות דלעיל הינו בחודש 2/2018, שאז הם פנו לארגון "משפחה חדשה". בהתאם לכלל האמור לעיל, אנו קובעים כי יש לראות בתובעת כ"אשת מבוטח" לפי פרק י"א לחוק החל ממועד זה. לפיכך, התובעת זכאית למענק אשפוז ומענק לידה בגין הלידה שהתרחשה בשנת 2021.