קביעה כי מבקשת המקלט היא אתיופית ולא אריתראית

בית משפט קמא ציין, בין היתר, כי המבקש סתר את עצמו לגבי הסיבה בגינה חיפשו את אביו על מנת להרגו; כי בדיון בבית הדין טען המבקש כי אמו אחיו ואחותו נרצחו על ידי חיילים אתיופיים בחודש פברואר 2005, ואילו בראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין טען כי רק אמו ואחותו נרצחו ביוני 2005.

בית המשפט קבע כי אף אם המבקש הנו יליד אריתריאה, מסקנת המשיב כי הואיל והמבקש חי באתיופיה במשך כ-9 שנים ואף למד שם בבית הספר, מירב זיקותיו הנן לאתיופיה ולכן ניתן להרחיקו לשם, הנה מסקנה סבירה.

בעיניין זה טען המבקש כי בית המשפט היתעלם בפסק הדין מחוות הדעת של המומחה ד"ר ג'ון קמפבל ממנה עולה כי האריתראים נרדפים באתיופיה, וכי אתיופיה אינה מכירה באזרחות כפולה.

...

לאור הסתירות פסק בית משפט קמא כי מסקנתו של המשיב לפיה המבקש אינו אמין היא מסקנה סבירה שאין להתערב בה. בית המשפט הוסיף ועמד על כך שהסתירות המהותיות נוגעות לליבת האירוע המכונן, אשר לטענת המבקש הוא שגרם לפחד שהוביל לבקשתו לקבלת מקלט, ובעניין מסוג זה הגרסה צריכה להיות אחידה, ברורה וללא סתירות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

עוד קבעה הפסיקה, כי בהקשר בו עסקינן, ניתן להסתפק בכך שמבחינת סיכויי הערעור, המבקש יראה כי מדובר בערעור שאינו משולל יסוד, על מנת להיעתר לבקשתו לסעד זמני.

htm), התשי"ב-1952 אך לא מצאתי להיעתר לבקשה זו למתן צו עשה, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, מהטעמים המנויים בהחלטתו של השופט נ' הנדל בעע"ם 5590/12 Osman Abdallah Kamanda נ' משרד הפנים (1.8.2012)).

מבוא לפני עתירה ובה התבקש ביהמ"ש לקבוע כי העותרת הנה אריתראית עפ"י אישור משגרירות אריתראה בישראל ולכן הנה זכאית להנות מהגנה כללית שניתנה לבני ארצה בישראל תוך מתן אשרת שהייה זמנית.

עוד התבקש ביהמ"ש לבטל החלטת המשיבה מתאריך 29.10.2012, הרואה בעותרת אתיופית וממליצה לדחות את בקשתה למקלט מדיני מאחר ואינה נופלת תחת אחד היסודות הקובעים באמנת הפליטים.

אשר לטענה הכללית הנוגעת לסכנה הנשקפת לכאורה, לנתינים ממוצא אריתריאי באתיופיה אין לי אלא להפנות לפסק דינו של כבוד השופט אברהם יעקב בו הנו מתייחס להעדר סכנה הקיימת באתיופיה לנתינים אתיופים – אריתריאים, על בסיס חוות דעת שהוגשו בפניו בעיניין בעת"מ (מרכז) 15455-09-11 טהגסט גדאיי גברהיאסוס נ' משרד הפנים, (29.4.12): "...מסקנתי היא שאפילו אם טענות העותרת הן טענות אמת, ניתן להרחיק אותה לאתיופיה וזאת מאחר ולאתיופים ממוצא אריתראי לא צפויה סכנת חיים באתיופיה.". מעבר לכל האמור לעיל, לא מיותר לחזור ולציין, כי בתי המשפט אינם נוטים להתערב בשקול דעתה של הרשות, כאשר זו שקלה העובדות והנתונים שהועמדו לרשותה על ידי גורמים מקצועיים, אלא לעיתים נדירות.

...

אשר לטענה הכללית הנוגעת לסכנה הנשקפת לכאורה, לנתינים ממוצא אריתריאי באתיופיה אין לי אלא להפנות לפסק דינו של כבוד השופט אברהם יעקב בו הינו מתייחס להעדר סכנה הקיימת באתיופיה לנתינים אתיופים – אריתריאים, על בסיס חוות דעת שהוגשו בפניו בעניין בעת"מ (מרכז) 15455-09-11 טהגסט גדאיי גברהיאסוס נ' משרד הפנים, (29.4.12): "...מסקנתי היא שאפילו אם טענות העותרת הן טענות אמת, ניתן להרחיק אותה לאתיופיה וזאת מאחר ולאתיופים ממוצא אריתראי לא צפויה סכנת חיים באתיופיה.". מעבר לכל האמור לעיל, לא מיותר לחזור ולציין, כי בתי המשפט אינם נוטים להתערב בשיקול דעתה של הרשות, כאשר זו שקלה העובדות והנתונים שהועמדו לרשותה על ידי גורמים מקצועיים, אלא לעיתים נדירות.

לפיכך חככתי בדעתי האם אין מקום בנסיבות לדחות העתירה בשל אופן התנהלותה זה, אך בסיכומו של יום הגעתי למסקנה כי יהא בכך כדי להתעלם ממסמך רשמי של מדינה זרה-אריתראה- מסמך אליו צריכה המשיבה להתייחס כדבעי, על המשמעויות העולות מכך.

סוף דבר המשיבה אינה יכולה להתעלם מתעודת הזהות האריתראית בה אוחזת העותרת בהיותה על פניו אותנטית ולפיכך יש להכיר בעותרת כנתינה אריתראית, על המשמעות הנובעת מנתינות זו בהגנה הזמנית הניתנת לנתינים אריתראים.

בתאריך 28.12.2010 פרסם בית המשפט הנכבד קמא את פסק דינו בעירעור המנהלי הנ"ל. בית המשפט קבע כי טענתו של המבקש, כי הוא יליד אריתריאה, לא נסתרה בראיות וכי ההנחה שנתינותו של המבקש היא אתיופית – איננה מעוגנת דיה.

(ב) אפילו המבקש הוא בעל אזרחות כפולה (אריתראית ואתיופית) – הבחירה איננה בידו לקבוע שהוא רוצה לחזור דוקא לאריתראה ולא לאתיופיה (ממנה יצא), כל עוד לא יוכיח שנשקפת לו סכנה באתיופיה והוא יוכר כתוצאה מכך כפליט על פי בקשה מתאימה שיגיש.

. נשוב ונציין, כפי שאף נימסר בתגובת המשיבים, כי המבקש לא תקף במסגרת ההליך דנן או במסגרת הליך אחר את צו ההרחקה שהוצא נגדו, ולפי הנמסר ממשרד הפנים, על אף טענותיו, לא הגיש כל בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל.

...

למען הסר ספק יובהר כי אין בכל האמור לעיל כדי לגרוע מחובתם של המשיבים לבדוק גם מיוזמתם-הם את טענותיו של המבקש לגבי מצב בריאותו, הן באופן שוטף והן במסגרת הדיונים העתיים המתקיימים בפני בית הדין למשמורת.

סוף דבר והערה מתחייבת לאחר סיום הכתיבה בשים לב לכל המקובץ, הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית בזאת.

בנושא האמור אני מקבל את ביקורתם הנוקבת של באי כוח המבקש ביחס להתנהלותו זו של משרד הפנים ומציין כי במכלול חדש זה, שאיננו בפני – כל זכויות הצדדים וטענותיהם ההדדיות שמורות להם.

ביום 8.1.2013 דחה ביהמ"ש המינהלי את עתירת העותרת, וקבע כי היא אתיופית ולא אריתראית, ולפיכך עליה לשוב לארצה.

עוד ציין כי הקביעה בפס"ד אספו שיש לאפשר לאשה לשהות בארץ עד לתום הטיפול בבקשתו הפרטנית של בן זוגה לפליטות, איננה הלכה כללית אלא קביעה ספציפית לגופו של אותו מקרה.

כמו כן איפשר ביהמ"ש העליון לאשת השוהה הזר באותו מקרה להמשיך לשהות בישראל, עד שיחלפו 45 יום מעת קבלת החלטה סופית בבקשת בן זוגה: "מצאנו איפוא כי אין לקבל את טענת המערער כי זכאי הוא להסדיר את מעמדה של בת-זוגו הזרה בישראל מכוח היותו "פליט" או "בחזקת פליט". עם זאת, אציע לחבריי, לאפשר למערער – ככל שהוא מעוניין בכך – לפעול בהתאם למתווה שהוצע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי – שעליו המשיב לא ערער – ולהגיש בקשה פרטנית למקלט.

...

מקובלת עלי הגישה כי פס"ד אספו נפסק לגוף המקרה ואיננו מהווה הלכה מחייבת ביחס לתוצאה הפרטנית.

עם זאת, כיוון שלמעשה יש צורך ליישם בענייננו רק חלק ממתווה פס"ד אספו, שכן כבר הוגשה בקשת הפליטות הפרטנית של הבעל, כך שאין כלל צורך לתת לו שהות נוספת על מנת להגיש בקשה זאת, אלא רק להמתין להחלטת המשיב, ולאור גישתו הליברלית של ביהמ"ש העליון, אני סבורה שלשם הזהירות ניתן ליישם גישה זו גם בעניינינו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, העתירה נדחית בכפוף לכך שעל המשיב לאפשר שהייתה של העותרת בארץ עד חלוף 45 יום מיום המצאת החלטת המשיב בעניין בקשת הפליטות הפרטנית שהגיש העותר לידי ב"כ העותרים.

לפיכך, אני דוחה את עמדת המשיב בפני ביהמ"ש, וקובע כי קביעת זהותו של העותר כאריתראי ביום 1.5.08 נעשתה ע"י המשיב כדת וכדין, בהליך מסודר ותקין, באופן עינייני, ולאחר הפעלת שיקול דעת.

אין גם כל היגיון בהגשת בקשה כזו, כאשר היא סותרת את עמדתו העקבית מזה מספר שנים (שהוא אריתראי ולא אתיופי), וכאשר עמדתו העקבית הזו מזכה אותו כל השנים בהגנה טובה, ואין יסוד לחשוש מכל שינוי בעיניין זה. מצד שני מסר המצהיר מטעם המשיב, ש"הבקשה החדשה הגיעה לידיו" של אבי מזרחי (אותו אבי מזרחי מהארוע "שלא היה" ביוני 2010), ש"ראה" את שינוי הגרסה, ובקש הנחיות, ורק בהתאם לכך ערך את הראיון הבסיסי – ואולם אותו מיסמך פיזי, שהוגש כביכול למשרד הפנים, והיה בידי אבי מזרחי, לא צורף לתצהיר התשובה ולא הוצג לביהמ"ש. במצב דברים כזה של הכחשת המסמך והבקשה, אין לקבל עדות מפי השמועה על קיומו של המסמך, ואין להסתפק בעדות ללא הגשת המסמך – במיוחד כאשר מדובר במסמך כה מהותי שעומד ביסוד כל ההליך, וחייב להמצא בידי משרד הפנים הטוען לקיומו.

עוד הוסיף ב"כ המשיב, שהחלטה לזהות את העותר כאתיופי היא החלטה נכונה – לנוכח עמדת העותר בפני הרשות; ולנוכח הוראות הדין האתיופי והאריתראי, כפי פרשנותן הנכונה, כאשר הנטל לסתור זאת הוא על העותר.

כפי שקבעתי לעיל בפרק העובדתי (סעיפים 16-14) – העותר היה עיקבי בגירסתו לאורך כל הדרך, כשטען שהוא אריתראי; הוא כלל לא טען שהוא אתיופי בכל שלב שהוא; ובפרט לא ביקש מקלט מדיני כפליט אתיופי.

...

אינני מקבל את טענת המשיב, כי יש למחוק ולהתעלם מכל מסמכים שהעותר צירף לעתירתו, ואשר לא הוצגו קודם בפני המשיב במסגרת ההליך המנהלי או שלא אומתו כדין (באפוסטיל או אחרת).

לסיכום, אף ששני החוקים מבוססים על אזרחות מכוח הורשה – הרי חוק האזרחות האתיופית דוחה את עצמו מפני החוק האריתראי, כך שאזרחות אריתראית מכוח הורשה שוללת את האזרחות המקבילה האתיופית, בכפוף למנגנון התנערות הקבוע בחוק האתיופי.

סוף דבר על יסוד כל האמור בפסק דיני זה לעיל, אני מקבל את העתירה כדלקמן: החלטת המשיב מינואר 2011 בדבר זיהוי העותר כאתיופי, וצווי ההרחקה והמשמורת שניתנו בהתאם, מבוטלים בזאת; החלטת המשיב ממאי 2008 לזהות את העותר כאריתראי תשוב על-כנה; העותר יהיה זכאי להגנה כאריתראי, ובפרט יקבל אשרת שהייה ס.2 (א)(5) לתקופה של חצי שנה, אשר תתחדש בתום כל חצי שנה לתקופה נוספת כזו (כל עוד ההגנה הקולקטיבית לנתיני אריתראה תהיה בתוקף), והעותר יהיה זכאי לעבוד למחייתו.

לנוכח תוצאת ההליך והעמל שהושקע בו – אני מחייב את המשיב לשלם לעותר, לידי ב"כ, תוך 30 יום מהיום, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.