מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

קבילותו של צילום וידאו ערוך

בהליך תפ - עובדים זרים (הע"ז) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בעת חקירתו באזהרה במשרדי רשות האוכלוסין וההגירה הודה הנאשם, כי אין לו העתק צלומי של אשרות העובדים הזרים "אבל אני שואל אותם הם אומרים לי שיש להם" (ר' מא/8 שורות 18-17).
עדותה זו של גב' לדאני היתה עדות יחידה בכל הנוגע לצילום הנטען בעת הבקורת, בעוד יתר העדים לא זכרו, במענה לשאלות שהופנו אליהם, כי צולמו תמונות/נערך וידאו של הבקורת (ר', למשל, פרוטוקול עמ' 35 שורות 30-21, עמ' 73 שורות 26-18).
וכך נקבע: "בעניינינו, נראה כי מחד המפקחים לא פעלו בזדון במטרה לפגוע בזכויותיהם של המשיבים, ולשיטתם אף ניסו לצמצם ככל האפשר את הפגיעה במשיבים, ומאידך כאמור, המפקחים חרגו באופן ניכר מהוראות הנוהל בו הם מחוייבים, ופרצו לבית המשיבים ללא מתן אזהרה. בשלב זה, ולאור הודעות המשיבים בחקירה, החלטנו להשאיר בצריך עיון את שאלת קבילות הראיות שהושגו באמצעות הכניסה לבית המשיבים. עם זאת, ובלי קשר לשאלת קבילות הראיות, אנו סבורים שיש להיתחשב בפגמים שנפלו בעבודת המפקחים, בשלב גזירת עונשם של המשיבים". בעניננו, ככל שהיתה פגיעה בהליך איסוף הראיות הרי שמדובר בפגיעה קלת ערך שאין בה כדי לפגום בראיות שהושגו ו/או בכללי מינהל תקין.
...
בהקשר זה אפנה לדבריו של בית הדין הארצי לעבודה בעפ (ארצי) 55968-03-17 מדינת ישראל - אדן רחמינוב (2018): "גם אם המערערת הוטעתה על ידי העובדת בטענתה כי יש לה אשרת עבודה, הרי שהימנעות המערערת מלערוך בדיקה מספקת של אשרת העבודה, לרבות של מועד פקיעת תוקפה, מהווה עצימת עיניים". לאור כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של העסקה שלא כדין של פישאי ונאסר על פי סעיף 2(א)(1) לחוק.
וכך נקבע: "בענייננו, נראה כי מחד המפקחים לא פעלו בזדון במטרה לפגוע בזכויותיהם של המשיבים, ולשיטתם אף ניסו לצמצם ככל האפשר את הפגיעה במשיבים, ומאידך כאמור, המפקחים חרגו באופן ניכר מהוראות הנוהל בו הם מחוייבים, ופרצו לבית המשיבים ללא מתן אזהרה. בשלב זה, ולאור הודעות המשיבים בחקירה, החלטנו להשאיר בצריך עיון את שאלת קבילות הראיות שהושגו באמצעות הכניסה לבית המשיבים. עם זאת, ובלי קשר לשאלת קבילות הראיות, אנו סבורים שיש להתחשב בפגמים שנפלו בעבודת המפקחים, בשלב גזירת עונשם של המשיבים". בעניננו, ככל שהיתה פגיעה בהליך איסוף הראיות הרי שמדובר בפגיעה קלת ערך שאין בה כדי לפגום בראיות שהושגו ו/או בכללי מינהל תקין.
ואולם, כפי שציינתי קודם לכן, מאחר ולא צוין בדו"ח הפעולה ובאינדקס שבוצע תעוד חזותי, ומאחר ולא קיים נוהל המחייב ביצוע תעוד חזותי ואף הטכנולוגיה אינה מאפשרת זאת, שוכנעתי כי נפלה טעות מלפני הגב' לדאני אשר סברה כי הביקורת בעינננו לוותה בתעוד חזותי.
סוף דבר מצאתי כי יש להרשיע את הנאשמים בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, לפי סעיפים 2(א)(1), 2(ב)(3) ו-5 לחוק, למעט העבירות מהן מצאתי לזכותם.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

הנתבעת דוחה את טענות התובעים בכל הנוגע לקבילות צלומי הוידאו, וזאת בפרט לנוכח העובדה שאיש מטעם התובעים לא צפה בצילומים.
אינני מקבל את עמדת התובעים בנוגע למחלוקת זו. בהתייחס לשאלת האותנטיות של הצילומים אומר, כי מטעם הנתבעת העידו בעיניין התקנת המצלמות והפקת הצילומים, מר שוורץ והחוקר הפרטי מר אביהו.
אלא ששני הצדדים לא ראו מקום לאמץ הצעה זו. בהודעתם מיום 5.3.15 מסרו התובעים, כי הם "בספק אם יש ערך רב בעדותו של ד"ר גליקשטרן, באשר טרם התאריך המיועד להתחלת עדותו, לא סוכמו פרטי העסקתו ושכרו ואלו היו אמורים להיות מסוכמים, בהתאם לצורכי העבודה". ובאשר לנתבעת – הרי שזו היתנגדה לזימונו של ד"ר גליקשטרן הואיל ולטענתה הדבר יאפשר לתובעת לערוך "מקצה שיפורים" (סעיפים 10-12 להודעה מטעם הנתבעת שהוגשה ביום 5.3.15).
...
לסיכום, אני מחליט לדחות, כאמור, את מרבית רכיביה של התביעה שכנגד, פרט לרכיב אחד, כאמור בסעיף 98(ד).
סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת, כאמור בסעיף 91 לעיל, ואני קובע שהתובעת זכאית לתשלום סך של 1,778,000 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.09 ועד לתשלום בפועל.
בנוסף אני קובע, כי על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת וכן לשלם לה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 90,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2014 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

דבריו אף תועדו בצלום סרט וידאו שערך הנתבע כאשר הגיע למקום באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו.
לעניין העברת נטל הראיה בגין טענות של 'הודאה והדחה' נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 כדלקמן: "כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' – 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע". יתרה מכך, התובעת מנועה מלטעון לקבילותה של הראייה שעה שהיא עצמה התייחסה לקלטת ולתוכנה בתצהיר עדותו הראשית של הנהג מטעמה, זאת, רק לאחר שהדבר נודע לה בישיבה המקדמית, במסגרתו, נטען, כי נוכח מצבו הרפואי של נהג התובעת הודה הוא באחריותו לקרות התאונה.
...
משכך, הנני קובע, כי רכב הנתבע נכנס לצומת בכוונתו לפנות שמאלה בחסות מופע אור ירוק שהיה עם כיוון נסיעתו ואילו רכב התובעת נכנס לצומת בנתיב הנגדי בחסות האור האדום וגרם לקרות התאונה.
נוכח קביעתי זו סבורני, כי נהג התובעת אחראי לקרות התאונה בכך שהתרשל בנהיגתו ובאופן שלא ציית למופע אור אדום שדלק בכיוון נסיעתו וברי, כי בנסיבות אלה נהג התובעת- לא נהג כנהג סביר וזהיר.
נוכח האמור, הנני דוחה את התביעה העיקרית ומקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד.

בהליך גרימת מוות בנהיגה רשלנית (גמ"ר) שהוגש בשנת 2020 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

מוצג עת/29 – מיום 2.10.18 דו"ח זכ"ד – תפיסת/ קבלת קובץ וידאו ממצלמת אבטחה מולא בכתב ידו של הבוחן יוסי ג'רופי, שם פרטיו של ע"ת 3 בנימין, הזהרת העד ותשובותיו לעניין ההקלטה שהורדה על ידי ג'רפי, משם עולה שהעד העביר את הסירטון מרצונו וללא כל עריכה וכן הצהרה שהמצלמה עבדה באופן תקין.
אגיד ואומר, כיום, אין קבילותו של צלום מותנית בעדותו של עד ראיה המתאר את "תוכנו"; ודי בעדות "טכנית" – לאו דוקא של הצלם- המזהה את הצלום ומציגה אותו כצילום של ארוע רלוואנטי לדיון ומעמידה אותו בחזקת כשרות, לאמור: שהוא צלום אמתי של הארוע המצולם בו (י. קדמי, שם, עמ' 1307).
בעיניין זה, ראה גם רע"פ 2244/06 באסם בדר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.08.06): "בהנתן כי הסירטון מציג צלום רציף של הרגעים שלפני ארוע התאונה, מהלך ארוע התאונה ואחריו , הרי אין מניעה לקבוע כי הסירטון משקף נאמנה את הצלום האותנטי של זירת התאונה באופן ברור. לא השתכנעתי כי מדובר בסירטון ערוך או כי בוצעו בו שינויים שכן "כל עוד לא הוכח, באופן אמפירי, כי בוצעה עריכה כלשהיא בקלטת, הרי שלא היה מקום לפסול את הקלטת כראיה". בחינת משקלו הראייתי של צלום נקבע על פי שני קריטריונים מהותיים: תחילה על פי איכותו הטכנית, שלמותו וכן היכולת להסיק וללמוד את פרטי התאונה.
...
על כן טוענת ההגנה, כי בעקבות אותו הפגם ובהיעדר סרטון שכזה, הרי שאין להסתמך על חוות דעתו של בוחן התנועה רפ"ק צביקה מוזס, ת/22, אשר הגיע למסקנות לאחר שחילץ את הממצאים מאותו סרטון, ממצאים בנוגע למהירות רוכב האופנוע, הפנייה של הנאשם, וכן שולל את יכולת הנאשם למנוע את התאונה גם במידה והמנוח היה נוהג במהירות 50 קמ"ש ולא במהירות שהוסקה בת/22 , 68 קמ"ש. מנגד טוען ב"כ המאשימה, כי טענה נגד קבילות הסרטון בת/2, דינה להידחות, זאת בעקבות עדותם של יוסי ג'רופי, אשר חתום על ת/29, שמאמת את הימצאותו ועדותו של העד אריק בנימין, אשר נכח בכל זמן הורדת הסרטון לדיסק און קי. ואילו החסר בחתימה של ג'רופי בת/29 בסע' 8, אין בו, מלבד, פגם טכני אשר אינו מעלים דבר מעיני בית המשפט, לכן אין לשלול את קבילותו .
סוף דבר: לאחר שבחנתי והתרשמתי מהראיות , מעדות הנאשם , ומעדי התביעה הרבים, שהעידו הן לעניין התאונה והן לעניין הימצאות הסם, הרי שאני מעדיפה את עדויות וגרסאות של עדי המאשימה, על פני עדות הנאשם, שבזמן חקירתו החוזרת שינה מעט מתשובותיו שהשיב בזמן חקירתו במשטרה ובסמוך לתאונה, זאת הואיל ועדי המאשימה הותירו עלי רושם מהימן, שלם, מפורט ואשר נסמך ונתמך בראיות שונות, חלקן אובייקטיביות וכן במזכרים ובסרטונים.
מצאתי לקבל את חוות דעתו של רפ"ק מוזס באופן מלא על הניתוחים והחישובים שבה ואני קובעת, כי גם לו נהג המנוח במהירות המותרת, הרי שהתאונה לא הייתה נמנעת ובהיעדר חוות דעת נגדית ומאחר שלא מצאתי ממש בטענות ההגנה לעניין פגמים באותה חוות הדעת, הרי שממצאיה מתקבלים על ידי במלואם.
בהתאם לכל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפני בקשה דחופה להוצאת ראיה פסולה מראיות התובע בתיק בימ"ש. הנתבע הגיש בתחילת פברואר 2015 בקשה זו בה ביקש לקבוע כי שתי הקלטות וצילומים של שיחה שניהל התובע עם מי שכונה בבקשה "נועם" שתמליליהן הוגשו ביולי 2014 פסולות על פי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות , תשמ"א -1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") שכן צולמו ברשות היחיד ללא רשותו או ידיעתו של נועם ש"כלל לא ברור מי הוא" וכי "קרוב לוודאי שלא יודע על כך עד היום". כמו כן, הנתבע ביקש לעכב הגשת הסיכומים עד מתן הכרעה בבקשה.
למרות חומרת הפגיעה בפרטיות הצד השלישי שאינה ברף התחתון כבעניינינו, בימ"ש שם לא שלל על הסף הפגיעה, אלא הורה להחזיר הדיון לערכאה קמא כמפורט להלן: "בנסיבות העניין, המידע הכלכלי הנוגע לאם ולבת הזוג הוא מידע פרטי, והצגתו במשפט המתנהל בין המבקש למשיבים הנה אפשרית בתנאי שהצגתו חיונית לצורך ניהול משפט אמת. הבירור אם הפגיעה הצפויה בפרטיות הנה לתכלית ראויה, והאם היא מידתית, מצדיקה כי החומר המוגן של האם ובת הזוג לא יוגש לביהמ"ש בטרם ייבחן האם הגשתו רלבאנטית, הכרחית, ומידתית, ובטרם תישמע תגובתן שלהן – בכתב או בעדות בע"פ - באשר לשאלות אלה. במסגרת האיזון הראוי, ישנה חשיבות מסוימת גם לעובדה כי הדיון בביהמ"ש למשפחה, המוסמך לידון בהליך נערך בדלתיים סגורות, ולכן הפגיעה בפרטיות – אם ובמידה שהיא בלתי נמנעת, מוגבלת בהיקפה ואינה הופכת נחלת הכלל." לעניין מידתיות הפגיעה במר נוריאל, יובהר שמר נוריאל שקבל היזדמנות להביא דברו בפני בימ"ש לא ביקש לגרוע חלקים מסוימים מהשיחה ככל שיש בהם לפגוע בפרטיותו ללא שהם נדרשים לביסוס טענות התובע, אלא שלל באופן גורף קבילות כל תוכן ההקלטה והצילום.
בסעיף 3 לתצהירו, מר נוריאל מצהיר כי "הובא לידיעתי ע"י מר ניסים ניסים כי מר אלון מזרחי ביצע צלומי וידיאו + הקלטה של שיחות שנערכו במחסן השייך לי". מכאן שמר נוריאל בחר שלא לציין מתי בדיוק "הובא המידע" לידיעתו ולא מן הנמנע שהנתבע שהעיד כי מכיר נועם "המון" הביא הדברים לידיעתו כבר בסמוך לחודש יולי 2014, אך גם הנתבע וגם מר נוריאל בחרו וסבותיהם עמם תחת לידרוש מידית הוצאת הראיות מתיק בימ"ש, או להגיש תצהיר ע"י מר נוריאל ולאפשר לתובע לחקור אותו, להמתין עד לאחר תום הניסיון לקעקע אמינות התימלול במסגרת חקירת המתמללת.
...
מכיוון שבימ"ש הגיע למסקנה שדין הבקשה להידחות, בימ"ש החליט שאין טעם להמתין עד שהנתבע יואיל להמציא החלטת בימ"ש לתובע.
דיון והכרעה דין הבקשה להידחות הן עקב השיהוי הרב בהגשתה והן לגופה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו