קבילות עדותו של עד הסובל מפיגור

העובדות שהובאו לעיל בנוגע לסמכויות שהוענקו לנידאל בחברת ביס, אינן במחלוקת בין הצדדים ובכל מקרה עולות בבירור מתוך ההצלבה של כל הראיות שלהלן: ייפוי הכוח שנימסר על ידי יורי לנדאל, ת/11; עדותו של יורי בבית המשפט, פרוט' מיום 22.9.16 עמ' 245 ש' 22 – עמ' 247 ש' 6; עדותה של מנהלת החשבונות רעיה כץ, פרוט' מיום 28.6.15, עמ' 122 ש' 15 - 30; עדותו של מנהל החשבונות יוסף כץ, פרוט' מיום 31.5.15, עמ' 84 ש' 19 עד עמ' 85 ש' 11.

יוצא מכך, שכל הדברים שנרשמו מפיו של ולדימיר על ידי חיים במזכרו, הנם עדויות שמיעה שאינן קבילות כראיה.

ואם לא די בכך, לא הובאה חוות דעת רפואית שערוכה כדין לפי פקודת הראיות, אשר ניתן ללמוד ממנה על היותו של דימיטרי אדם שסובל מ-"מחלת נפש" או מ-"פגור שיכלי", או שכשרותו המשפטית מוגבלת מסיבה כלשהיא ומכאן גם הצורך למנות עבורו אפוטרופוס.

...

אחריותו האישית של נידאל חלק זה בהכרעת הדין יחולק לאחד עשר פרקי משנה כדלקמן: ה.1 נידאל כ-"מנהל פעיל" ה.2 החשבוניות של עולם הבניה ה.3 החשבוניות של קומפיו ווב ה.4 החשבוניות של מ.ב דוניה ה.5 החשבוניות של טל זונדרלינג ה.6 החשבוניות של אס ארן ה.7 החשבוניות של אמש הובלות ה.8 החשבונית של בני בואצ'י ה.9 החשבוניות של שבתאי אברזי'ל ה.10 החשבונית של גמא הנדסת בניה ה.11 טענת ההסתמכות של נידאל ה.1 נידאל כ-"מנהל פעיל" יודגש, העובדה שלא יוחסו לנידאל בכתב האישום עבירות לפי סעיפים 119 לחוק מע"מ ולפי סעיף 224א לפקודת מס הכנסה, ואשר ממילא גם לא יורשע בהן, איננה מונעת מבית המשפט לדון בשאלה העובדתית האם נידאל הוא "מנהל פעיל" בחברת ביס, וזאת כמסקנה עובדתית שנובעת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט.

י.2 ההרשעה של נאשם 1, יורי מורבייב בכל הנוגע לחשבוניות ההרשעה הנני מרשיע את הנאשם 1, יורי מורבייב, בעבירות הבאות לפי חוק מע"מ: מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ וכן גם באחריות מנהלים לפי סעיף 119 לחוק מע"מ. ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ וכן גם באחריות מנהלים לפי סעיף 119 לחוק מע"מ. הכנות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ וכן גם באחריות מנהלים, לפי סעיף 119 לחוק מע"מ. שימוש בכל מרמה או תחבולה - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ וכן גם באחריות מנהלים, עבירות לפי סעיף 119 לחוק מע"מ. בנוסף, הנני מרשיע את נאשם 1, יורי מורבייב, בנוגע לכל חשבוניות ההרשעה, בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, באשר לשנת 2008, כדלקמן: מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח שנערך על פי הפקודה- עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה וכן גם באחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודת מס הכנסה.

י.3 ההרשעה של נאשם 2, נידאל שבלי בכל הנוגע לחשבוניות ההרשעה, הנני מרשיע את נאשם 2, נידאל שבלי, בעבירות הבאות לפי חוק מע"מ: 26 עבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ. בכל הנוגע לחשבוניות ההרשעה, הנני מרשיע את נאשם 2, נידאל שיבלי, בעבירות הבאות לפי פקודת מס הכנסה, ואשר נוגעות לשנת 2008: מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח שנערך על פי הפקודה במטרה שאחר יתחמק ממס - עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה.

י.4 ההרשעה של נאשמת 3, חברת מ.י. ביס בע"מ בכל הנוגע לחשבוניות ההרשעה הנני מרשיע את הנאשמת 3, חברת מ.י. ביס בע"מ, בעבירות הבאות לפי חוק מע"מ: מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס מע"מ. ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ. הכנות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ. שימוש בכל מרמה או תחבולה - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ. בנוסף, הנני מרשיע את נאשמת 3, חברת מ.י. ביס בע"מ, לגבי כל חשבוניות ההרשעה, בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, בנוגע לשנת 2008, כדלקמן: מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח שנערך על פי הפקודה- עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה; נטען כי לא ניתן משקל לעובדה שאינה מצויה במחלוקת כי המתלוננת סובלת מפיגור שיכלי קל עד בינוני, כמו גם לעובדה שההודעה הקבילה היחידה שנגבתה מהמתלוננת הנה ההודעה השלישית (שנגבתה רק שישה ימים לאחר הארוע על ידי החוקר המיוחד), לאחר ששתי ההודעות הראשונות (שנגבו בסמוך לאחר הארוע) נגבו על ידי חוקרי מישטרה "רגילים" ולא על ידי חוקר מיוחד לפי חוק ההתאמה.

יתרה מכך, שלב הבחינה של הראיות לכאורה אינו המקום לדיון בשאלת משקלן של הראיות, ובודאי אינו המקום לדיון בשאלת מהימנותם של העדים ובסתירות כאלה ואחרות שעשויות לעלות מעדויותיהם.

...

כפועל יוצא הגעתי למסקנה כי המקרה דנן מצדיק שימוש בפיתרון ביניים, לפיו אין מקום להחזיק את העורר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים בעניינו, וכי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

אף אם הגעתי למסקנה שקיימת חולשה מסוימת בחומר הראיות הרי שעדיין דעתי כדעת בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר.

לאחר התלבטות הגעתי למסקנה כי בהיעדר אפשרות לתוספת איזוק אלקטרוני אין מקום להסתפק במקרה דנן בשני מפקחים בלבד, וכי נדרש "עיבוי" והידוק נוסף של חלופת המעצר על ידי הוספת מפקח אחד נוסף לפחות (ורצוי שני מפקחים נוספים), בצירוף הפקדת פיקדון כספי וערבויות כספיות משמעותיות על ידי כל אחד מהמפקחים ועל ידי העורר עצמו.

לגישת חברי, היה על בית המשפט המחוזי לבחון את עדותה של המתלוננת מנקודת המוצא כי היא סובלת מ"הפרעה נפשית", זאת כיוון שלשיטתו כך עולה מחוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית שנערכה למתלוננת כשבועיים לפני התרחשותם של האירועים נושא העירעור (מוצג נ/8, חוות דעת מיום 20.8.2008 שנערכה על-ידי הפסיכולוג הקליני מר אברהם הימן, להלן: חוות הדעת).

לטעמי, המתלוננת אינה בגדר "אדם הלקוי בנפשו או בכושרו השכלי", כמשמעות ביטוי זה בהלכה הפסוקה העוסקת בקבילות ומשקל עדותו של אדם כזה, ולא היה צורך להעמיד את גירסתה בתנאי ה"מבחן המשולש".

כך, למשל, בע"פ 5328/11 פלוני נ' מדינת ישראל (10.5.2012) העדה אובחנה כמוגבלת בשכלה; בע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל (4.8.2008) העדה אובחנה כסובלת ממחלה נפשית מסוג סכיזופרניה בלתי מאורגנת וכי זכרונה נפגם בעקבות צריכת סמים "קשים" באופן מאסיבי; בע"פ 7220/05 נימר נ' מדינת ישראל (31.5.2007) העדה סבלה מבעיות נפשיות קשות לאורך שנים שהצריכו אישפוז, לעיתים במחלקה סגורה, וטפול נפשי מתמיד, כולל טפול תרופתי; בע"פ 2864/01 מסילתי נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1) 315 (2009) העדה אובחנה כחולת מאניה דפרסיה, וניתן להבין אף שם את החלת המבחן המשולש בדרך של "למעלה מן הצורך"; בע"פ 5339/98 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נו(3) 769 (11.2.1999) לקתה העדה בפגור שיכלי.

...

זאת ועוד, לגישתי, ככלל ראוי כי הקביעה כי עד הוא בגדר "עד הלוקה בנפשו", כקביעה עובדתית, תעשה על ידי הערכאה הדיונית המתרשמת מהעד באופן ישיר וממכלול הראיות המונחות בפניה לעניין מצבו הנפשי.

ללא קביעה עובדתית של הערכאה המבררת, איני סבור שניתן, אך על יסוד חוות הדעת, שכלל לא הוכנה לצורך השאלה הנבחנת על ידינו אלא לצרכים שונים בתכלית, ושעורכה לא נחקר, להגיע למסקנה לפיה המתלוננת היא עד הלוקה בנפשו או בשכלו.

כאמור, אני מצטרף לדעתה של חברתי השופטת ארבל כי יש לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

לשיטת הסנגור, חקירתו של הנאשם נעשתה בנגוד לחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), תשס"ו -2005 (להלן: "החוק") וזאת לנוכח מצבו הנפשי, משכך, יש לפסול את חקירתו מלשמש ראיה קבילה בהליך המשפטי כנגדו.

העד מציין כי גבה את עדותו של הנאשם בנוכחות אימו.

העד נישאל כיצד ידע שהנאשם הבין את זכויותיו וזה השיב: "הקראתי לו את הזכויות ברמה שהבנתי את אורי אז, בהחלט הוא הבין את הזכויות". עוד נישאל העד איך ווידא שהנאשם מבין את הזכויות והעד ענה: "ישבתי אתו. לנאשם יש צרכים מיוחדים בהחלט. אם הייתי יודע שהוא סובל מפיגור, לא הייתי חוקר אותו". לשאלה האם ידע כי הנאשם יודע לקרוא השיב כי אינו יודע ולכן אימו הייתה נוכחת במהלך החקירה.

...

אני סבור כי לא מתקיימים תנאים אלה במקרה שלפני וזאת לנוכח השתלשלות הדברים המתוארת.

מהמקובץ לעיל עולה כי החוקר המשטרתי ידע או לכל הפחות סבר כי ניצב מולו נחקר בעל צרכים מיוחדים, מסקנה זו עולה באופן ברור מדבריו של החוקר עצמו בעדותו בבית המשפט.

סוף דבר, אני קובע כי הודיית הנאשם נגבתה שלא כדין ולא ניתנה אגב רצון חופשי ולכן אינה קבילה.

התובעת מסבירה כי בשל הפגור השכלי ממנו סובל עפיף, יש חשיבות שישהה גם לצד אביו (סעיף 3 לתצהיר התובעת; דברי התובעת לחוקר בעמ' 5 לתמליל; עדות התובעת בעמ' 13 לפרוטוקול).

חשוב להטעים שהפיגור השכלי בו הוא לוקה לא פוסל אותו ממתן עדות ולא הופך את עדותו לבלתי קבילה.

שביעית, מעדותם של התובעת ועומר עלה שמגוריהם בערערה הוא בבית שלא שייך לתובעת אלא לאביה של התובעת.

...

לאור זאת אנו קובעים שלא הוכח בפנינו שבביתו של מוחמד היה מצוי ציוד, כגון בגדים, ששייך לתובעים.

אנו קובעים כי מגורי קבע כאלו לא הוכחו.

לאור זאת אנו מקבלים את התביעה באופן שאנו מורים על ביטול החלטות הנתבע ששלל את תושבות מונתהא ועפיף מ-10/96 ואת תושבותו של עומר מ-9/19.