קבילות עדות חוץ בהליך אזרחי

אולם, שעה שקובטי התייצב ואישר את חתימתו על גבי התצהיר, ת/4, הרי ששוב לא מדובר בעדות שמועה, אלא בעדות או אימרה בכתב שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט, המהוה ראייה קבילה בהליך אזרחי.

...

לטעמי, וכאמור, המסקנה המחייבת היא (שלמעשה לא נסתרה על ידי קובטי במפורש בבית המשפט), כי האמור בת/4 הוא אמירת אמת.

סוף דבר אפוא שאמליץ כאמור לחבריי, לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין קמא וממילא להורות על קבלת התביעה.

בערעור כאן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער סך של 25,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (ובתוכם מע"מ כחוק).

אשר להליך האזרחי, שם ניתן לחלוק כלל על עצם ההצדקה לכלל הפסילה של עדות מפי השמועה (עיינו: אלכס שטיין, "סעיף 10א לפקודת הראיות: פרשנותו הראויה ופסיקתו של בית-המשפט העליון" משפטים כא 325, 329 (1992)), הגישה הנוהגת מחמירה עם המתנגד לקבילות שאיחר את המועד להעלאת היתנגדותו: "כידוע, במשפט האזרחי ראיה שלא באה עליה היתנגדות במועד הגשתה, היא כשרה לכל דבר ועניין" (ע"א 1639/01 קבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215, 275 (2004)).

אם ניקח גישה זו עד אבסורד – והנתבעים מבקשים אכן להוליך לאותו אבסורד – גם מסמכים בדבר חשבונות ששלחו נותני שירותים לתובעת או חשבוניות מס שעניינן במחסן שמימנה התובעת לא די בכך שמנהל התובעת יתייצב ויעיד: כל נותן שירותים, כל פועל שהניח אבן במחסן וטח את קירותיו בטיט, יתייצב וילמד כי אכן עמל, אכן טח, אכן קיבל במו ידיו תשלום, והרי כיצד נסמוך על מנהל התובעת שכאשר הוא טוען כי כאשר התובעת – בניהולו – מימנה ושילמה כספים, אכן מימנה ושילמה? בעיקר עניינים אלה (ולעניין מאגר המים, שהוא נפרד, תיוחד הערה נפרדת), אין איפוא כל קושי בנסיבות המקרה כאן בכך שהתייצב מנהל התובעת כאחראי-העל והאמון על ההתקשרויות להקמת הפרויקט, בלא להביא עמו שובל של נותני שירותים, בתובעת ומחוץ לה. ודאי כך, בעידן שבו זה מכבר "המגמה בדיני הראיות היא לעבור מקבילות למשקל, היינו צימצום מספר המקרים בהם תוגדר ראיה כבלתי קבילה תוך שימת דגש על משקלה, כאשר סוגיה זו תוכרע ע"י בית המשפט הדן בתיק" (ע"א 119/05 חליפה נ' מדינת ישראל בפיסקה 32 (10.9.2006)).

...

מהותה של התיבה "בהוצאות ודמי נזק": "הכוונה היא ל'פיצויי בעד הנזק שנגרם... בשל ההפרה ותוצאותיה', כלשון סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (ברכיהו ליפשיץ חוק הערבות, התשכ"ז-1967 עמ' 136 (2021)). פיצויי ההסתמכות בקשר עם הפרת ההסכם יסוד נמצא להם בהוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) (עיינו לדוגמה: חוות דעתו של כב' השופט מ' חשין בע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45 (1992)). שילוב האמור מובילנו למסקנה כי חיוב בגין פיצויי הסתמכות נכלל אפוא עקרונית בגדר הערבות להתחייבויותיו החוזיות של השוכר, אפילו אין בהסכם השכירות (וברור שלא תהיה) תניה מפורשת לתשלום פיצויי הסתמכות במקרה של הפרת ההסכם. לא באה גם כל טענה אחרת בהקשר זה מפי הנתבעים.

עם זאת, ייאמר בתמצית (שהרי אין בכך חיוניות שעה שמתקבלת התביעה על יסוד כתב הערבות), כי טענה חמורה זו דרשה תשתית ראייתית מפורטת יותר על מנת שניתן יהיה לקובעה כממצא עובדתי, ועל כן לא מכך תוכל התובעת להיבנות.

סוף דבר ניסיונם רב השנים של דיזיין ופרנסיה להימנע מתשלום כלשהו בגין אותה הפרה ברורה ובוטה של הסכם השכירות בשנת 2019 בא בזאת לכלל סיום, גם אם סכום חיובם אינו מגיע כדי סכום התביעה המלא.

אזכיר, כי בדין האזרחי, הודאה של בעל דין שנמסרה מחוץ לכותלי בית המשפט – הוכרה, עוד מקדמת דנא, כחריג מובהק לכלל הפוסל עדות מפי השמועה; וממילא מדובר בראייה שהנה על פניה ראייה קבילה [לעניין זה ר' והשווה ע"א 7003/99 מרינה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (1) 517, 525 (2001) (להלן: "ענין מרינה"); י' קדמי, על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009), חלק שלישי, בעמ' 1381 ואילך].

מדובר, אם כן, בסוג של אמרה בכתב (תמליל שאין חולק שמשקף גרסה שמסרו התובעת ובעלה לחוקרות), שנתן תובע בעל דין מחוץ לבית המשפט, שניתן לפי הפסיקה להגיש בהליך אזרחי מול תובע בעל דין, שאיננו זוכר מה היה [ענין מרינה]; זאת אמנם לא הודאה פורמאלית, אך היא כן מהוה ראיה בתוך שאר הראיות שמשמשות לגזירת המשפט.

...

בנסיבות אלה, אינני מקבל – הדדית – את טענות הצדדים זה לזה בהקשר של הגמישות שהיה ראוי לגלות הצד שכנגד לצורך הגעה לסילוק התביעה בפשרה.

סוף דבר לאור כל האמור בפסק דין זה לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת חלקית, כך שהתובעת זכאית לפיצוי בסך 216,000 ש"ח. בהתאם, הנתבעות ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 216,000 ש"ח. כמו כן, הנתבעות יישאו בהחזר תשלום האגרה ששולמה מטעם התובעת בנדון ובשכר טרחת ב"כ התובעת - בסך כולל של 52,000 ₪.

ההודעות לצדדים שלישיים בנדון - נדחות.

לפיכך, מבוקש להיתעלם מהאמור בו. כל אמירות המנוח במסגרת הסירטון הנן "אמרת עד מחוץ לכתלי בית המשפט" במובן סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1970.

בנוסף, בהליך אזרחי רשאים בעלי הדין להתנות על כללי הקבילות ואף לפטור עצמם מתחולת דיני הראיות בנגוד לדין הפלילי.

לכן, אפילו מדובר היה בעדות שמיעה (מה שלא כך), העדר היתנגדות לה במועד הגשתה - משמעותה הסכמה להגשתה וניהול ההליך גם על יסוד האמור בה. בקשר לכך, נזכיר כי ההיתנגדות להגשת ראיה זו עת הוגשה לתיק, הייתה עקב האיחור בהגשתה ולא, כי מדובר בעדות מפי השמועה, טענה שהועלתה לראשונה רק בסיכומי התובע (ראו ההחלטה מיום 12.11.20).

...

בטרם נתייחס לגופו של הרישום באותו הדו"ח, כמו גם לעדותו של רונן בקשר אליו לפנינו, יובהר כי טענת ב"כ התובע כי מדובר בעדות שמועה וככזו מדובר בראיה שאינה קבילה, ראויה להידחות.

על יסוד המפורט ולנסיבות שלפנינו, נחה דעתנו כי ככל שאכן עבד התובע ביום 20.7.18 כטענתו, כאשר יצא ממקום העסק שלו לאותה פגישה עם המנוח בבית הקפה, היה זה למטרה עצמאית ונפרדת העומדת ברשות עצמה, ללא זיקה לצרכי עבודתו של התובע, וככזו אין להכיר בפגיעה שארעה לאחריה כ'פגיעה בעבודה'.

סוף דבר: לאור האמור התביעה נדחית.

ברע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' גולדשטיין ואח' (24.9.07) אשר דן בסוגיית גבית עדות בהוועדות חזותית בהליך אזרחי, הייתה תמימות דעים בין השופטים, כי נוכח החידושים הטכנולוגיים המאפשרים לבית המשפט להתרשם מעדים אף שאינם נוכחים באולם בית המשפט יש להרחיב את גדר המקרים בהם יתיר בית המשפט גביית עדות בחו"ל באמצעי זה. עוד נקבע בפסק הדין, כי "... השיקולים המנחים בבחינת בקשה להעדה באמצעות כנוס וידאו הם שהבקשה הוגשה בתום לב, כי העדות רלבאנטית למחלוקת וכי קיימת סיבה טובה לכך שבעל הדין או העד אינם יכולים למסור עדותם בבית המשפט" (פסקה 7).

גם ברע"א 1920/12 לוינגר נ' עו"ד ניצה פוזנר, כונס נכסים ואח' ואח' (3.5.12) נקבע, כי "האמצעים הטכנולוגיים לגביית עדות מחוץ לכותלי בית המשפט העומדים לרשותנו כיום מאפשרים לבית המשפט להתרשם מן העד באופן ישיר, ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. בית המשפט יכול לקבל תמונה ברורה, תרתי משמע, באשר למהימנותו של העד ועל כן קטן החשש מפני היעדרה של היתרשמות ישירה מן המעיד ומן העדות" (סעיף 15).

בע"פ 7900/11 רייפמן נ' מ"י ((11.2.13), פסקה 22) קבע השופט סולברג: "... אכן, על-פי ההלכה הפסוקה, היתר למתן עדות באמצעות VIDEO CONFERENCE ינתן באופן חריג ורק כאשר קיימת סיבה טובה המונעת את בואו של העד לחקירה בישראל...". השופט רובינשטיין הוסיף בעיניין רייפמן (פסקה ג'): "... אציין כי באשר לטענה בדבר עדות בויעוד חזותי (video conference), כשלעצמי סבורני כי ככל שההתפתחות הטכנולוגית המרשימה שאנו עדים לה מקרבת עדות כזו במהות לעדות בפני בית המשפט, כן יש מקום לאפשר את השמוש בה רע"א 3810/06 דורי נ' גולדשטיין, פ"ד סב (3) 175 (2007) שהזכיר חברי, ובנתיים חלפו שש שנים ועימן עוד נפלאות טכנולוגיות; אך כמובן, השכל הישר מורנו כי זאת כאשר הטעם לאי בואו של העד אישית הוא ראוי. מכל מקום, זהו מן התחומים שמן הסתם עוד נראה בהם התפתחויות, עם הוירטואליה בל תאומן שלנגד עינינו כימעט מיום ליום, אשר אף ההדיוט אינו יכול שלא להבחין בה". בת"פ 47474-01-14 מדינת ישראל נ' אלציק ואח' ((4.12.14), פסקה 7) אמנם בהקשר לתנאים לקבילות עדות שנגבתה בחיקור דין, כי "סבורני כי האמצעים הטכנולוגיים הקיימים כיום (היועדות חזותית) מאפשרים ניהול חקירה נגדית ההולמת את הצורך בשמירה על הגנת הנאשם ועריכת חקירה נגדית ראויה, אף במקום בו מדובר בעדים מהותיים, וכי אין מקום להדרש לפגמים טכניים מקום שאלה טרם באו לאויר העולם". בת"פ 40123/04 מ"י נ' גונן ((19.1.15), פסקה 4): "... ואכן, ניתן לקיים הדיון כאשר העד ניצב בהולנד, אך חקירתו נעשית בידי הצדדים המצויים בבית המשפט בישראל. בשונה מהליך חיקור הדין, מתבצעת החקירה תחת עינו הפקוחה והתרשמותו של בית המשפט בישראל, והפרוטוקול מתקבל בו זמנית. אין צריך לומר, כי הדיון מיתנהל בנוכחותו של הנאשם עצמו.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ושקלתי בהם, דעתי היא כי יש לאפשר את גביית עדותה של העדה באמצעות היוועדות חזותית.

בנסיבות אלה, אני סבורה שעסקינן בעדה שעדותה מהותית להגנתו של הנאשם וביכולתה לסייע לו. יצוין, כי אף ב"כ המאשימה לא חלקה על רלוונטיות עדותה של העדה.

בע"פ 7900/11 רייפמן נ' מ"י ((11.2.13), פסקה 22) קבע השופט סולברג: "... אכן, על-פי ההלכה הפסוקה, היתר למתן עדות באמצעות VIDEO CONFERENCE ינתן באופן חריג ורק כאשר קיימת סיבה טובה המונעת את בואו של העד לחקירה בישראל...". השופט רובינשטיין הוסיף בעניין רייפמן (פסקה ג'): "... אציין כי באשר לטענה בדבר עדות בויעוד חזותי (video conference), כשלעצמי סבורני כי ככל שההתפתחות הטכנולוגית המרשימה שאנו עדים לה מקרבת עדות כזו במהות לעדות בפני בית המשפט, כן יש מקום לאפשר את השימוש בה רע"א 3810/06 דורי נ' גולדשטיין, פ"ד סב (3) 175 (2007) שהזכיר חברי, ובינתיים חלפו שש שנים ועמן עוד נפלאות טכנולוגיות; אך כמובן, השכל הישר מורנו כי זאת כאשר הטעם לאי בואו של העד אישית הוא ראוי. מכל מקום, זהו מן התחומים שמן הסתם עוד נראה בהם התפתחויות, עם הוירטואליה בל תאומן שלנגד עינינו כמעט מיום ליום, אשר אף ההדיוט אינו יכול שלא להבחין בה". בת"פ 47474-01-14 מדינת ישראל נ' אלציק ואח' ((4.12.14), פסקה 7) אמנם בהקשר לתנאים לקבילות עדות שנגבתה בחיקור דין, כי "סבורני כי האמצעים הטכנולוגיים הקיימים כיום (היוועדות חזותית) מאפשרים ניהול חקירה נגדית ההולמת את הצורך בשמירה על הגנת הנאשם ועריכת חקירה נגדית ראויה, אף במקום בו מדובר בעדים מהותיים, וכי אין מקום להידרש לפגמים טכניים מקום שאלה טרם באו לאוויר העולם". בת"פ 40123/04 מ"י נ' גונן ((19.1.15), פסקה 4): "... ואכן, ניתן לקיים הדיון כאשר העד ניצב בהולנד, אך חקירתו נעשית בידי הצדדים המצויים בבית המשפט בישראל. בשונה מהליך חיקור הדין, מתבצעת החקירה תחת עינו הפקוחה והתרשמותו של בית המשפט בישראל, והפרוטוקול מתקבל בו זמנית. אין צריך לומר, כי הדיון מתנהל בנוכחותו של הנאשם עצמו.

הנזק שיגרם לנאשם מאי העדת העדה במתכונת המוצעת כאשר מן העבר השני למאשימה לא ייגרם כל נזק מהעדת העדה, כאשר העדות תעמוד לחקירה נגדית, מביאה אותי למסקנה שיש לאפשר שמיעת העדות בהיוועדות חזותית.

לאור כל האמור לעיל ומשקבעתי, כי עדות העדה הינה חשובה ואף חיונית כחלק מפרשת ההגנה, אני מחליטה לשמוע את עדותה בדרך של היוועדות חזותית.