קבילות התכתבויות ווטסאפ שנלקחו ללא הסכמה

מנהל בית הספר נישאל מספר פעמים, לרבות על ידי בית הדין, ממי קיבל את אותן תמונות והתכתבויות ווטספ, אולם המנהל בחר למלא פיו מים, פעם אחר פעם, והסתפק בתשובה לאקונית שלא שיכנעה אותנו: "לא יכול לפרט מפאת פגיעה ביחסים בצוות החינוכי בביה"ס. לשאלת ביה"ד אני משיב שזה מישהו מביה"ס" (ראו למשל ע' 13 ש' 1-2 לפרוטוקול).

עתה עלינו לידון בשאלה אם ראיות אלו אינן קבילות, בהתאם לחלופות השונות שבסעיף 32 לחוק, הקובע כך: "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה". הראיות תהיינה קבילות, אם כן, אם לחברה עומדת אחת ההגנות שבחוק או שבית המשפט יתן היתר לכך מטעמים מיוחדים שיירשמו".

אדם שעבודתו ניטלה ממנו - זכות ניטלה ממנו, מקצת כבודו ניטל ממנו' (דנג"צ 4191/97 אפרים רקאנט - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330,381).

...

לדידנו, גם אם היו אי דיוקים כאלו ואחרים בגרסתה של התובעת – הרי שאלו היו מינוריים, ולא מצאנו שיש בהם כדי לפגום באמינותה, באשר בעניינים המרכזים שעמדו להכרעתנו עדותה הייתה מהימנה ואף נתמכה בראיות אחרות שחיזקו אותה, כאמור לעיל.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומורים על ביטול פיטורי התובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בכתב התביעה נטען כי ההסכם נחתם והנתבעים לקחו את ההסכם החתום תוך התחייבות למסור לתובע העתק, "אולם בטענות שונות ומשונות לא העבירו עותק חתום". בחינה של כל תימלול השיחות וההתכתבויות הרבות שהתנהלו בין הצדדים, לא העלתה ולו פניה אחת מצד התובע להמציא לידו את ההסכם הכתוב, וממילא אין כל טענה שונה ומשונה מצד הנתבעים, כטענת התובע, מדוע לא העבירו עותק חתום לידיו.

ובהמשך הסיכומים נאמר, שאין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם בכתב והצדדים פעלו לפיו במשך שנה מחתימתו, וזאת על סמך עדותו של הנתבע "כנראה שזה היה בכתב יד...טיוטה שנכתבת על מפית היא לא קבילה" ו- "מי אמר שהחוזה חתום, כתבנו משהו, מיכאל קרה לזה חוזה, זה לא היה חוזה זה היה טיוטה על דף". התובע טען כי הנתבעים מסתירים את אותו הסכם מאחר והוא מכיל סעיפים בלתי חוקיים, שיקריים ובלתי סבירות.

24.6.2016 10:09 חוויה בגלבוע: בוקר טוב אתה רוצה להפגש? נוכח ההשתלשלות העובדתית העולה מהתכתבות הואטסאפ שצורפה לתצהירי העדים, אני סבורה כי אין מקום לקבל את טענות הצדדים לעניין ביטול ההסכם.

הסכמה הדדית לסיום ההיתקשרות אינה חייבת להיות ברורה ומפורשת ואני סבורה שניתן להסיק מההתכתבות בין בעלי הדין, התכתבות המדברת בעד עצמה, שיש לראות את סיום ההיתקשרות כהסכמה הדדית לסיום ההיתקשרות בין הצדדים וכי אין מדובר בבטול ההסכם.

...

24.6.2016 10:09 חוויה בגלבוע: בוקר טוב אתה רוצה להיפגש? נוכח ההשתלשלות העובדתית העולה מהתכתבות הוואטסאפ שצורפה לתצהירי העדים, אני סבורה כי אין מקום לקבל את טענות הצדדים לעניין ביטול ההסכם.

הסכמה הדדית לסיום ההתקשרות אינה חייבת להיות ברורה ומפורשת ואני סבורה שניתן להסיק מההתכתבות בין בעלי הדין, התכתבות המדברת בעד עצמה, שיש לראות את סיום ההתקשרות כהסכמה הדדית לסיום ההתקשרות בין הצדדים וכי אין מדובר בביטול ההסכם.

לסיום, אני מוצאת שהתובע לא הרים את נטל המוטל עליו להוכיח את טענותיו בכתב התביעה, משכך, אני מורה על דחיית התביעה.

נטען כי במעשיהם גנבו הנאשמים את הטלפון של המתלונן בכך שנטלו אותו ללא הסכמתו במירמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהם מתכוונים בשעת הנטילה לשלול את הטלפון מהמתלונן שלילת קבע, וכן כי נאשם 1 תקף את המתלונן שלא כדין וללא הסכמתו ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו או רכושו בכוונה להפחיד או להקניט.

כראיה לכך צרפו הנאשמים לבקשתם הודעות שהוחלפו באמצעות תכנת 'ווטספ' בין המתלונן לבין אמה של הקטינה, וכן נטען כי כאשר תעיד על כך הקטינה יהיה ברור מיהו העבריין ומיהו הקורבן.

לבקשתם צירפו נאשמים מסמכים שהוגשו לרשם החברות בנוגע להחזקה במניו החברהת, חומר חקירה בתיק האחר והחלטת מח"ש, תימלול שיחות של המתלונן עם מוקד 100 של המישטרה ביום הארוע, דו"ח תובנות ממצלמת גוף על שיחה בין שוטרת לבין המתלונן ונאשם 1, והתכתבויות שהוחלפו בין נאשם 1 לבין אמה של הקטינה.

על הנאשמים להוכיח את טענותיהם האמורות באמצעות הבאת ראיות מתאימות וקבילות, שיתבררו במסגרת הליך הוכחות, ואין די בהעלאת הטענות והפנייה למסמכים שצורפו לבקשה כדי לסייע להם בעיניין זה. אשר לטענת הנאשמים לפיה לא מתקיימים יסודות עבירת הגניבה – בהקשר זה קבעה הפסיקה כי החלטה לאלתר בה מורה בית המשפט על ביטול כתב האישום צריכה להנתן רק במקרה ברור ומובהק בו אין כל התכנות להרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו או בעבירה מאותו סוג (ראו והשוו ע"פ 2685/17 מדינת ישראל נ' שלמה ניסים (26.9.2017), פסקה 8)).

...

אף שאני סבורה שהתשובה למחלוקת זו היא ברורה מתוכן התמלילים, לא אמסור אותה במסגרת החלטה זו, על מנת שלא לכבול את דעתו של המותב שישמע את ההוכחות בתיק.

סוף דבר בהתאם ובכפוף לאמור לעיל, בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום נדחית.

להוכחת טענותיו אלו, צרף התובע התכתבויות באפליקציית "ווטספ" המוכיחות, לשיטתו, כי נריה שידל והאיץ בו להעביר לנתי כמה שיותר כסף וכמה שיותר מהר על מנת שיקבלו לידיהם כבר את העסק ויתעשרו, תוך שהוא מתחייב לערוב להשבת הכספים (נספחים א וג' לתע"ר התובע).

מדובר במסמך בכתב יד שלא הוגש באמצעות עורכו, מחודש אוקטובר 2018 (5 חודשים לאחר הגשת התביעה) ולפיה מאשר מי שנטען כי הוא מנהל גמ"ח, שנריה החזיר את כל ההלוואה שלקח מחברת נקסטפון בחודש יולי 2017 (תשעה חודשים לאחר כריתת ההסכם) בודאי שמסמך זה לא מוכיח שנריה שילם לנתי משהו, אם כבר להפך, נקסטפון נתנה לנריה הלוואה כספית והוא השיב אותה.

איני מקבלת טענה זו. בפסיקה נקבע שניתן להגיש הקלטה כראיה בכפוף לקיומם של שלושה תנאים: תנאי טכני, הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי, המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמלי - הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979 (ראה לעניין זה (י' קדמי, על הראיות - חלק שני, עמ' 1141)).

מהשיחה שהוקלטה עם מר יצחק בן שושן, עולה באופן ברור, כי התובע העביר לנתבע 1 כספים, ידע ויודע שעליו להשיבם, אך לא עשה כן ובשיחה, הכיר באופן כללי בחיובו להשיב 140,000 – 150,000 ₪ (דקה 07:28), בנגוד לאופן עדותו המתחמקת, בשיחה היה נתי מרוכז מאוד, זכר היטב את הפרטים (הסכים שיקליטו אותו) ואמר שההסכם היה בעל-פה, שהתובע היה אמור להעביר 200,000 ₪, כי אינו מסכים להשבה והפנה את התובע לתבוע ולרדוף אחר העסק באופן שמבהיר כי דרך ההתנהלות נועדה למנוע חבות כלשהיא של הנתבע 1 נתי לעסקה.

...

סוף דבר אני מורה כי הנתבע 1 ישלם לתובע סך של 153,750 ₪.

אני מורה כי הנתבע 2 ישיב לתובע סכום של 5,000 ₪ בגין חובו כלפיו, חוב שהודה בו שוב ושוב, וגם לסכום זה יש לצרף ריבית והצמדה מיום 18.10.2016 ועד למועד פסק הדין.

אני קובעת כי הנתבע 2 ערב לחיוב הנתבע 1 בסך של 153,750 ₪ (בצירוף הריבית וההצמדה) הקבוע בסעיף 56 לעיל.

חנן העיד, כי נושא ההבטחה שאין תקלה בגיר או במנוע הייתה משמעותית עבורם, ולכן נושא זה עלה גם בהתכתבות בין הצדדים באמצעות יישומון ווטספ וגם הוספה הערה בעיניין זה בהסכם שנערך (ראו ההתכתבות נספח ב' לכתב התביעה, והסכם הרכישה נספח ג' לכתב התביעה).

לשאלתו של הנתבע מדוע לא הסכים לביטול העסקה, השיב חנן כי לגישתו אין קונסטלציה של ביטול עסקה, וכי חשש שאם יחזיר את הרכב לא יקבל את כספו בחזרה (ראו עמ' 6 לפרוט' ש' 1 - 3).

הנתבע העיד, כי חנן היתקשר אליו ושיכנע אותו למכור לו את הרכב ועמד על כך שתנתן לו הנחה בסכום של 2,000 ₪, וכי התובעת יחד עם חנן ואחותו הגיעו לביתו בשעת ערב מאוחרת, ולאחר שלקחו את הרכב לסיבוב ובחנו אותו בעיניהם, עלו הצדדים לדירתו ובעוד התובעת וחנן מבצעים העברת זה"ב בגין המחיר שסוכם, ניכנסו הצדדים למערכת הממשלתית לבצוע העברת בעלות ברכב (ראו עמ' 6 לפרוט' ש' 18 - 26).

אומנם, מר מזרחי לא התייצב לעדות בפניי, אך כאמור בסעיף 62(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984, רשאי בית המשפט בהליך של תביעה קטנה לקבל ראייה גם אם איננה קבילה בהליך אחר.

...

עוד נטען, כי בהתאם לסיכום זה, נרשם בהסכם בין הצדדים שלרכב אין פגיעת שלדה וכי אין בו תקלות במנוע ובגיר (ראו ההסכם נספח ג' לכתב התביעה).

בכתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, ובעניין זה אני סבור כי נוכח ההתנהלות המתוארת יש מקום לפצות את התובעת ברכיב זה בסכום המבוקש.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת, והנתבע ישלם לתובעת סך של 18,101 ₪.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט, כמפורט לעיל, בסכום של 3,632 ₪.