קבילות אמרות חוץ של נאשם בטענת התיישנות

ההליכים המקדמיים והתשובה לכתב הקובלנה קודם למתן תשובה לכתב הקובלנה העלו הנאשמים טענת היתיישנות אך זו נדחתה בהחלטה מיום 31.01.17 בה קבעתי כי הקובלנה הוגשה ביום האחרון טרם היתיישנות.

] הסמארטפון משמש גם כמחשב, גם כמצלמה, גם כטלפון ועוד פונקציות רבות, בגינם נתפס המכשיר בעיני רבים ל'צנור' אל העולם שבחוץ, ואף לפלטפורמה באמצעותה אנשים מנהלים מערכות יחסים חברתיות.

עם זאת כבר בהילכת יששכרוב (פסקה 71 לפסק הדין) נפסק כי ראייה נגזרת לא תהיה חסינה לעולם מפני פסילה ושאלת קבילותה תבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובשים לב להשפעה שתהיה לקבלת הראיה הנגזרת על זכותו של הנאשם להליך הוגן.

בחקירתו הנגדית בהליך האזרחי אמר נאשם 1 שהיה זה נאשם 2 שיזם הקמת חברה לסחר בטלפונים ואישר מייל אחד ששלח אליו נאשם 2 בו ביקש פרטי היתקשרות עם ספק מסוים ומבוקשו ניתן לו. אמרות אלו, שגם הן אינן מספיקות להוכחת עבירת שדול, ממילא אינן יכולות לשמש ראיה נגד נאשם 2, מאחר ונאשם 1 בחר שלא העיד ועל כן האמרות קבילות לחובתו בלבד.

...

לא זאת אף זאת, בישיבת 6.7.17 הודיע הסנגור שקיבל התראה על נקיטת הליכים משמעתיים ומשפטיים נגדו באופן אישי בשל מסמך שהוצג תוך כדי ניהול ההליך (אף שתוך כדי הצגתו בחקירה הנגדית לא הועלו בענין זה טענות הנוגעות לקבילות אלא רק לחסיון המוצג עצמו בהליך הנוכחי וניתנה החלטה המתירה לסנגור לשאלות שאלות שלא יהיה בהן משום גילוי סודות מקצועיים (ראו החלטתי בעמ' 88 לפרוטוקול).

סוף דבר תיק זה ייצר מתח חריף בין ראיות חפציות אשר מצביעות על אשמת הנאשמים ויכלו לבסס הרשעתם אפילו בעבירה חמורה מזו שיוחסה בקובלנה לבין פסול עמוק ויסודי שדבק בהשגת אותן ראיות וניהול רב פגמים וליקויים של ההליך מרגע חשיפת הראיות ועד עצם היום הזה.

המסקנה ברורה אחת ויחידה שיש לזכות את הנאשמים תוך מתן משקל בכורה לזכות להליך הוגן שהוא לב לבו של ההליך הפלילי.

כמו כן, נהג מונית שהכיר את המערער העיד כי הלה אמר לו "אני אקפל אותך, אני אזרוק אותך לתא המטען, אזרוק אותך ביער רמות". נקבע כי אמירה זו, שנאמרה בהקשר של אלימות, מלמדת כי המערער הכיר את יער רמות וכי "מאחר שהיא אינה שגרתית, יש בה כדי להוסיף לגבי הכרותו של הנאשם עם יער רמות בתודעתו". (-) היתנהגות מפלילה בחקירה: בית המשפט ציין כי צפייה בחקירות המערער במישטרה מעלה שבימים הראשונים הוא נהג לשתות מים רק לאחר שהחוקר יצא מהחדר, ולאחר ששתה ניגב את שפת הכוס באופן יסודי ואז שפשף את כפות ידיו במכנסיו.

וכך נקבע שם לגבי קבוצת השיקולים האחרונה: "קבוצת השיקולים השלישית שעשויה להיות רלוואנטית להכרעה בשאלת קבילותה של ראיה שהושגה שלא כדין, עניינה בהשפעה שתהא לפסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב. השאלה המרכזית המתעוררת בהקשר זה הנה האם המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה גבוה מן התועלת האפשרית שתיצמח מכך. הפרמטרים העקריים בעיניין זה הנם חשיבות הראיה להוכחת האשמה, מהות העבירה המיוחסת לנאשם ומידת חומרתה. כאשר מדובר בראיה חשובה ומכרעת לתביעה וכאשר העבירות המיוחסות לנאשם חמורות מאד, הרי פסילת הראיה עשויה לפגוע יתר על המידה באינטרסים הנוגדים שעניינם לחימה בפשע והגנה על שלום הציבור ועל נפגעי העבירה. בנסיבות אלה, פסילת הראיה תוביל לידי כך שהאשם בבצוע עבירות חמורות לא ייתן את הדין על מעשיו - תוצאה שעלולה כשלעצמה לפגום בעשיית הצדק ובאמון הציבור בבתי-המשפט" (שם, בפיסקה 72).

בנוסף לכך, חקירה המכוונת כנגד בני מישפחה על בסיס דמיון ב-דנ"א עשויה להוביל לחשיפה של עניינים של צינעת הפרט (אימוץ, הריון שמקורו בקשר שמחוץ לנישואין ועוד).

אולם, יש מעשים שאין עליהם היתיישנות, ולא רק במובן הפורמאלי.

...

אשר על כן, כחברי אף אני סבורה שיש מקום לכך שהיועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה יגבשו הנחייה מתאימה, אשר תכלול תבחינים ונהלים לשימוש במאגר ה-דנ"א על בסיס של דמיון משפחתי בין דגימות, תוך התייחסות לשיקולים כדוגמת חומרת העבירה והמאמץ החקירתי שהושקע בפיענוח התיק קודם לפניה למאגר ה-דנ"א (ראו והשוו: Sonia M. Suter, All in the Family: Privacy and DNA Familial Searching, 23 Harv.

בסופו של דבר, תרומתו של שיח זה להליך הפלילי היא חיונית – הן מבחינת עשיית הצדק עצמה והן מבחינת מראית פני הצדק, שאף בערכה לא ניתן להפריז.

כשלעצמי, אינני מקבלת אפוא את ההבחנה בין מרכז הבמה לירכתיה.

לישיבה השלישית מיום 19.03.17, שהתקיימה לאחר שניתנה החלטה הדוחה טענת ההתיישנות שהעלו הנאשמים (החלטה מיום 31.01.17) התייצב מנהל הקובלת מר פלר.

כך למשל הגשת הליך אזרחי שבו חייב היה נאשם 2 למסור גרסה ולהתגונן ייצרה אמרת חוץ שהיתה קבילה נגדו בהליך הפלילי (ראו פסקות 120-121 לפסק הדין).

גובה ההוצאות הסניגור ביקש לזכות את הנאשמים במלוא סכום הוצאותיהם והסתמך על סעיף 81 לחוק העונשין אשר קובע כך: "זיכה בית המשפט את הנאשם לאחר שראה כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד, רשאי הוא לחייב את המתלונן, לאחר שנתן לו היזדמנות סבירה לטעון טענותיו לענין זה, בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם והוצאות התביעה, כפי שיקבע בית המשפט". סעיף זה שמור לאותם מקרים בהם קבע בית המשפט שהנאשם לא עשה את המעשה (וראו ענין דבש שכבר הוזכר בפיסקה 58).

...

הוצאות לטובת המדינה לאפשרות להשית הוצאות לטובת המדינה בגין ניהול קובלנה פלילית נדרש לאחרונה בית המשפט המחוזי בעק"פ (חי) 39697-06-17 סולומונוב נ' פוגל (25.09.17) ופסק בהקשר זה כדלקמן: "שאלה שראוי היה לדון בה במקרה מסוג זה שבפנינו הוא האם אין מקום לחייב את הקובלת בהוצאות לאוצר המדינה. בעניינו של נאשם הנוקט בהליכי סרק במסגרת הגנתו פסק כבר בית המשפט העליון כי "מערכת המשפט מגלה רגישות מיוחדת להליך הפלילי, על מנת שלא לנעול חלילה דלת בפני מי שמבקש להיאבק על חפותו. ברם, אל לבית המשפט לשבת בחיבוק ידיים נוכח שימוש לרעה בהליכי סרק "ואת המחיר הנלווה לניצולם לרעה של ההליכים ניתן ואף ראוי לגבות מן האחראי לו" (רע"פ 567/09 אבו חיט נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.2.2009))" [בש"פ 5540/17 עודה חדר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.8.2013)]. סבור אני כי הדברים נכונים שבעתיים כאשר ננקט הליך של קובלנה פלילית שעיקר מטרתה לגבות ולסייע לצד להשיג מטרותיו בהליך אזרחי, וזאת בלא שהקובלנה נתמכת בתשתית ראיות, ולו לכאורית, וכאשר בית המשפט המברר את הקובלנה נזקק למספר רב של ישיבות בטרם הכריע בדין". בענין סולומונוב הנ"ל לא נפסקו הוצאות לטובת המדינה רק משום שלא התקיים דיון בנושא ולא נשמעו טיעוני הצדדים.

בשם רצונה של הקובלת להרתיע את יתר עובדיה נוהלו ישיבות רבות ובסופו של דבר התברר לבית המשפט מה שהיה ידוע לקובלת ביום הראשון.

אין זה סביר בעיני כי הליך שבו התברר כי הקובלת הסתירה מידע מבית הדין לעבודה וטשטשה מידע בעת הגשת התלונה למשטרה ובסופו של דבר הביאה מידע חלקי גם לבית המשפט והכשיל שמיעת עד הגנה יסתיים מבלי שהקובלת תיתן דין וחשבון כספי על ניהול ההליכים.

תוכן עניינים פסקות כתב האישום 1 – 5 טענות הנאשם 6 ג. טענת ההתיישנות של הנאשם 7 ד. קבילות אמרות החוץ של הנאשם 8 – 14 ה. הכללים לבדיקת המשקל של אמרות החוץ של הנאשם 15 – 16 שאלת המשקל של אמרות החוץ לפי המבחן הפנימי 17 - 21 העסק של המקוה 22 – 77 ז.1 העמותה הייתה אחראית על הפעלת המקוה 23 – 24 ז.2 העמותה לא ניהלה ספרים ולא דיווחה על הכנסותיה 25 ז.3 הנאשם היה "מנהל פעיל" של העמותה 26 – 38 ז.4 התקיימות היסוד הנפשי של "כוונה" 39 – 41 ז.5 הכללים הראייתיים לאופן הוכחת "הקף ההכנסות" 42 – 47 ז.6 הודאות החוץ של הנאשם לגבי הקף ההכנסות מהמקווה 48 – 49 ז.7 שני מקורות של "דבר מה נוסף" 66 – 73 ז.8 המקור הראשון של "דבר מה נוסף": זהות הלקוחות 58 – 65 ז.9 המקור השני של "דבר מה נוסף": "עדות שיטה" 66 – 73 ז.10 העברת נטל הבאת הראיות לנאשם 74 – 77 העסק של בניה ושיפוצים 78 – 289 ח.1 האם מדובר בעסק או בפעילות התנדבותית? 78 – 81 ח.2 התקיימות היסוד הנפשי של "כוונה" 82 – 84 ח.3 שאלת גובה ההכנסות מהעסק לפי שנים 85 – 88 ח.4 ההכנסות בשנת 2002 89 – 138 ההכנסות מיחיאל אוירכמן 92 – 94 ההכנסות ממלכיאלי 95 – 96 ההכנסות ממנחם חנזין 97 - 105 ההכנסות מטובה לסקר 106 - 111 ההכנסות מלאה צ'קושוילי 112 - 118 ההכנסות ממוטי ליפסקי 119 - 126 ההכנסות ממנחם מעטוף 127 - 138 ח.5 ההכנסות בשנת 2003 139 – 181 ההכנסות מגבריאל כהן 141 – 145 ההכנסות מבנימין מנשה ליפקין 146 – 155 ההכנסות מיוסף יצחק זילברשטרום 156 – 166 ההכנסות מירחמיאל שיף 167 – 175 ההכנסות מנפתלי שלום 176 – 181 ח.6 ההכנסות בשנת 2004 182 – 217 ההכנסות משמריה הלל 184 – 186 ההכנסות מאהרן מרדכי ממן 187 – 191 ההכנסות מאליעזר מזרחי 192 – 197 ההכנסות ממנחם מנדל חנזין 198 ההכנסות ממשה לדיוב 199 – 210 ההכנסות מעזרא מפעי 211 – 217 ח.7 ההכנסות בשנת 2006 218 – 233 ההכנסות מאורי סבאג 220 – 222 ההכנסות מעובדיה מעטוף 223 – 233 ח.8 ההכנסות בשנת 2007 237 – 252 ההכנסות מבית הכנסת יוסף עובדיה ונצח ישראל 236 – 240 ההכנסות מבית הקברות לוד (מישפחת אלשוילי) 241 – 247 ההכנסות מיוסף שמח 248 – 252 ח.9 ההכנסות בשנת 2008 253 – 281 ההכנסות ממרדכי שלום הלל 255 – 261 ההכנסות משלמה קלויזנר 262 – 270 ההכנסות ממנחם פוקסמן 271 – 281 ח.10 ההכנסות בשנת 2009 282 – 288 ההכנסות מאליעזר מזרחי 284 ההכנסות מרחל חוטובלי 285 – 287 ההכנסות מרחל פוקסמן 288 ח.11 ההכנסות מבנימין מזרחי 289 - 293 ח.12 ההכנסות מציון אסרף 294 - 300 ח.13 סיכום ההכנסות שהוכחו מעסק הבניה והשיפוצים 301 - 302 סיכום ההכנסות של הנאשם מהמקווה ומעסק הבניה והשיפוצים 303 - 304 סוף דבר 305 ****************************************** כתב האישום על פי עובדות כתב האישום, הנאשם עסק בכל התקופה הרלוואנטית לכתב האישום בשני עיסוקים: ראשית, הפעלת מקוה טהרה בעיר לוד, ושנית קבלנות של עבודות בניה ושיפוצים.

...

תוכן עניינים פסקאות כתב האישום 1 – 5 טענות הנאשם 6 ג. טענת ההתיישנות של הנאשם 7 ד. קבילות אמרות החוץ של הנאשם 8 – 14 ה. הכללים לבדיקת המשקל של אמרות החוץ של הנאשם 15 – 16 שאלת המשקל של אמרות החוץ לפי המבחן הפנימי 17 - 21 העסק של המקווה 22 – 77 ז.1 העמותה הייתה אחראית על הפעלת המקווה 23 – 24 ז.2 העמותה לא ניהלה ספרים ולא דיווחה על הכנסותיה 25 ז.3 הנאשם היה "מנהל פעיל" של העמותה 26 – 38 ז.4 התקיימות היסוד הנפשי של "כוונה" 39 – 41 ז.5 הכללים הראייתיים לאופן הוכחת "היקף ההכנסות" 42 – 47 ז.6 הודאות החוץ של הנאשם לגבי היקף ההכנסות מהמקווה 48 – 49 ז.7 שני מקורות של "דבר מה נוסף" 66 – 73 ז.8 המקור הראשון של "דבר מה נוסף": זהות הלקוחות 58 – 65 ז.9 המקור השני של "דבר מה נוסף": "עדות שיטה" 66 – 73 ז.10 העברת נטל הבאת הראיות לנאשם 74 – 77 העסק של בניה ושיפוצים 78 – 289 ח.1 האם מדובר בעסק או בפעילות התנדבותית? 78 – 81 ח.2 התקיימות היסוד הנפשי של "כוונה" 82 – 84 ח.3 שאלת גובה ההכנסות מהעסק לפי שנים 85 – 88 ח.4 ההכנסות בשנת 2002 89 – 138 ההכנסות מיחיאל אוירכמן 92 – 94 ההכנסות ממלכיאלי 95 – 96 ההכנסות ממנחם חנזין 97 - 105 ההכנסות מטובה לסקר 106 - 111 ההכנסות מלאה צ'קושוילי 112 - 118 ההכנסות ממוטי ליפסקי 119 - 126 ההכנסות ממנחם מעטוף 127 - 138 ח.5 ההכנסות בשנת 2003 139 – 181 ההכנסות מגבריאל כהן 141 – 145 ההכנסות מבנימין מנשה ליפקין 146 – 155 ההכנסות מיוסף יצחק זילברשטרום 156 – 166 ההכנסות מירחמיאל שיף 167 – 175 ההכנסות מנפתלי שלום 176 – 181 ח.6 ההכנסות בשנת 2004 182 – 217 ההכנסות משמריה הלל 184 – 186 ההכנסות מאהרן מרדכי ממן 187 – 191 ההכנסות מאליעזר מזרחי 192 – 197 ההכנסות ממנחם מנדל חנזין 198 ההכנסות ממשה לדיוב 199 – 210 ההכנסות מעזרא מפעי 211 – 217 ח.7 ההכנסות בשנת 2006 218 – 233 ההכנסות מאורי סבאג 220 – 222 ההכנסות מעובדיה מעטוף 223 – 233 ח.8 ההכנסות בשנת 2007 237 – 252 ההכנסות מבית הכנסת יוסף עובדיה ונצח ישראל 236 – 240 ההכנסות מבית הקברות לוד (משפחת אלשוילי) 241 – 247 ההכנסות מיוסף שמח 248 – 252 ח.9 ההכנסות בשנת 2008 253 – 281 ההכנסות ממרדכי שלום הלל 255 – 261 ההכנסות משלמה קלויזנר 262 – 270 ההכנסות ממנחם פוקסמן 271 – 281 ח.10 ההכנסות בשנת 2009 282 – 288 ההכנסות מאליעזר מזרחי 284 ההכנסות מרחל חוטובלי 285 – 287 ההכנסות מרחל פוקסמן 288 ח.11 ההכנסות מבנימין מזרחי 289 - 293 ח.12 ההכנסות מציון אסרף 294 - 300 ח.13 סיכום ההכנסות שהוכחו מעסק הבניה והשיפוצים 301 - 302 סיכום ההכנסות של הנאשם מהמקווה ומעסק הבניה והשיפוצים 303 - 304 סוף דבר 305 ****************************************** כתב האישום על פי עובדות כתב האישום, הנאשם עסק בכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום בשני עיסוקים: ראשית, הפעלת מקווה טהרה בעיר לוד, ושנית קבלנות של עבודות בניה ושיפוצים.

סיכום ההכנסות של הנאשם מהמקווה ומעסק הבניה והשיפוצים ניתן לסכם את סך ההכנסות ברוטו של הנאשם מהמקווה ומעסק השיפוצים והבניה לכל השנים 2002 ועד 2011, כדלקמן: שנה סך ההכנסות ברוטו מהמקווה סך ההכנסות ברוטו מעסק השיפוצים והבניה סך הכול הכנסות בשנה 2002 אפס 275,072 ₪ 275,072 ₪ 2003 24,575 ₪ 121,105 ₪ 145,680 ₪ 2004 80,594 ₪ 98,465 ₪ 179,059 ₪ 2005 140,974 ₪ אפס 140,974 ₪ 2006 141,907 ₪ 76,500 ₪ 218,407 ₪ 2007 135,953 ₪ 38,000 ₪ 173,953 ₪ 2008 128,313 ₪ 348,000 ₪ 476,313 ₪ 2009 130,569 ₪ 10,000 ₪ 140,569 ₪ 2010 197,681 ₪ אפס 197,681 ₪ 2011 14,286 ₪ אפס 14,286 ₪ לפיכך, הנני קובע כי היו לנאשם סך הכנסות ברוטו מהמקווה ומעסק השיפוצים והבניה במהלך השנים 2002 ועד 2011, של 1,961,994 ₪.

סוף דבר עינינו הרואות כי לנאשם הייתה הכנסה ברוטו שלא דווחה לרשויות המס במהלך כל אחת מעשר השנים 2002 ועד 2011, וזאת בין מהמקווה ובין מעסק השיפוצים והבניה, ובין משניהם יחדיו.

לפיכך, הנני מרשיע את הנאשם בעשר עבירות של שימוש בכל מרמה, ערמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961.

לפיו: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי" בהליך לפניי, למעשה, אין מחלוקת בשאלת החבות לקרות הארוע (ראו גם סעיפים 4-2 בסיכומי הנתבע).

תמצית טענות הנתבע הנתבע טוען מנגד בין השאר, כי התביעה הוגשה פסע לפני תום תקופת ההתיישנות (חודש אחד בלבד) תוך גרימת נזקים לו, דבר שמבסס לשיטתו שהוי מכביד שמצדיק את דחיית התביעה מטעם זה בלבד.

לאחר שהמערער חזר למסעדת "עוזה", הגיעו שני המתלוננים יחד עם שלושה אנשים נוספים למסעדת "עוזה", על מנת לברר מה אירע קודם לכן, וכדי להביא לכך שבעל מסעדת "עוזה" ואביו "יתנו על כך את הדין". לבקשת המערער, הסכימה הקבוצה להעביר את הויכוח, שניצת מחדש, אל מחוץ למסעדה, כדי שלא להפריע להתנהלותה של המסעדה ולסועדים במקום.

בנוסף, אמנם בחוות הדעת הפסיכיאטרית צוין שהתובע ממשיך לסבול מתסמינים פוסט-טראומטיים שבאים לידי ביטוי במחשבות חודרניות, חוסר מנוחה ועצב, אלא שמדובר בהפרעה קלה בתיפקוד הנפשי ללא הפרעה בתיפקוד החברתי "עם הגבלה קלה בכושר העבודה". נזכיר כי מדובר בנכות בשיעור 7% בלבד.

כפי שהסתבר גם, הערכאה הפלילית בבואה לגזור את דינו של הנאשם, לא חייבה אותו לפצות את קורבנותיו בקובעה כי "נוכח חלקם של המתלוננים בארוע הדקירה וברקע שקדם לו, ולאור הסתירות הרבות שנמצאו בגרסאותיהם, אשר נועדו להפללת הנאשם בעבירות חמורות יותר ולמזער את חלקם בארוע, איני מוצא לנכון לפסוק להם פיצוי כלשהוא" (פסקה 76).

...

לאחר שהצדדים כבר יצאו אל הרחבה ובעודם שם, כך קבע בית המשפט המחוזי: "שוכנעתי כי הנאשם ביקש לסיים את הוויכוח תוך בקשת סליחה" (פסקה 30), ובהמשך, ביחס לתיאור התובע (המתלונן שם) לפיו אחז בנתבע (הנאשם שם) שיגעון פתאומי בעודם ברחבה, קבע בית המשפט: "אני מסיק כי לא שיגעון פתאומי הוא שאחז בנאשם, ללא כל סיבה המניחה את הדעת, כי אם המכות שחטף; והגם שמכות אלו אינן מקימות הצדק חוקי להביא סכין לזירה ולעשות בה שימוש, הרי שיש בהן, על פני הדברים, כדי לספק הסבר מדוע פעל הנאשם כפי שפעל" (פסקה 30) (ההדגשה בקו תחתון אינה במקור).

בהינתן הקביעות לעיל שבהכרעת הדין וגם לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, סבורני כי נסיבות המקרה מצדיקות השתת אשם תורם על התובע לפי סעיף 65 המוזכר, ומבלי להמעיט מחומרת התנהגותו – החמורה ביותר – של הנתבע.

סיכום התביעה מתקבלת כמפורט לעיל.