קבילות "תעודת רופא" להוכחת קשר סיבתי ברשלנות רפואית

בחוות דעת משלימה זו חוזרת למעשה ד"ר ורבר על מסקנותיה בכל הנוגע לקיומה של רשלנות במעשה ההזרקה וקיומו של קשר סיבתי לנזק כאמור ומוסיפה כי התכשירים וולטרן ואביטרן זהים הנם מבחינת הרכב החומרים הפעילים והלא פעילים וכי העלון הרפואי המצורף לכל אחד מהם, עלון אשר אושר על ידי משרד הבריאות, מציין מפורשות כי יש לבצע את ההזרקה בעכוז (intrgluteal) ללא איזכור של כל איזור אחר בגוף בו ניתן לבצעה ובכלל זאת – בירך.

ההליך נמשך ועבר כברת דרך בהסתמך על מציאות זו ובהתאמה לה תוך הגשתן של עדויות, קיומו של דיון בהתייחס לקבילות תוכנה של חוות הדעת המשלימה והטרחתו של פרופ' אברמסקי ליתן חוות דעתו.

בנסיבות הענין, לא מצאתי מקום לקבל טענה זו. בעל דין המבקש להוכיח "ענין שברפואה" חייב כידוע בצרופה של "תעודת רופא או חוות דעת של מומחה" כהוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

עוולת הרשלנות - המסגרת המשפטית על מנת לבסס חבות בעוולת הרשלנות על התובעת להוכיח קיום יסודותיה: חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת חובת הזהירות ע"י סטייה מסטאנדארט היתנהגות סביר וקשר סיבתי לנזק שניגרם (ראה ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 112).

...

בסופו של דבר, סבורה אני כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל המוטל עליה ולהוכיח דבר קיומה של התרשלות בענייננו.

סוף דבר ומספר הערות לסיום מהמקובץ לעיל עולה אפוא כי דינה של תביעה זו להידחות וכן מורה אני.

לא ניתן אף להתעלם מכך שבסופו של יום התובעת נותרה בנכותה וכתוצאה מהליך רפואי פשוט שהינו משני להליך הרפואי לשמו הגיעה לנתבעת (הניתוח) וראויה לציון בהקשר זה הערתו וקריאתו של כב' השופט י.אנגלרד במקרה קליפורד הנ"ל בעמ' 738 לפיה: "אין זה ראוי כי גורלו של נפגע-נזקק יהיה תלוי בגבול – הדק מאוד לעתים קרובות – בין אחריות מקצועית לאי-אחריות מקצועית. כן אין זה רצוי שבית-המשפט, תוך מאמץ עליון להושיע את קורבן התאונה, ימצא שמץ של רשלנות אצל הרופא, מימצא העשוי לפגוע קשות בשמו הטוב של הרופא המטפל. לכן טוב יעשו הגורמים הנוגעים לעניין אם ינקטו יוזמה לרפורמה בהסדר הפיצוי של נפגעים מסוג זה" בהינתן האמור, הרי שלצד דחייתה של התביעה ובשים לב להוצאות הצדדים הכרוכות בניהולה, מצאתי מקום להסתפק בחיובה של התובעת בתשלום הוצאות סמליות בסך של 3,000 שקלים בלבד לטובת הנתבעת וכן הנני מורה.

נוכח הקשר בין הבקשות, וגם כרקע להבנה, אני רואה להביא את הנימוקים ששמשו ביסוד החלטתו של בית המשפט שלא להתיר לתובעת פטור מחוות דעת רפואית, ואלו תקפים, כמובן, גם לבקשה הנוכחית: "א. אמנם, ספק בעיניי האם נידרשת חוות דעת רפואית כדי להוכיח שמתן טפול תרופתי על סמך תוצאות בדיקה של מטופל אחר הוא בגדר רשלנות. מדובר בעיניין עובדתי גרידא. מנגד, ללא שום ספק טענות לתסמינים כאלו ואחרים בעקבות הטיפול הרפואי הן טענות המחייבות חוות דעת רפואית. לא ניתן להיתעלם מכך שתלונותיה של התובעת אינן מתמצות בתלונות אופייניות למערכת העיכול אלא כוללות גם תופעות של הזיות (!) ומובן כי האפשרות שתרופות למערכת העיכול יביאו לתופעות לוואי מסוג זה טעונה חוות דעת רפואית.

משמעות "תעודת רופא" של הרופא שטיפל בתובע בתביעת רשלנות רפואית (שבמסגרתה הרופא נתבע) אינה אלא דרישה של התובע לכך שהנתבע יקדים ויגיש ראיות (מטעם התובע!) וכל זאת עוד לפני שהתובע הגיש ראיותיו.

השאלה בתיק אינה העובדה שרופאי בריאות הנפש מצאו שהתובעת סובלת מתסמינים כאלו ואחרים (ואלו הממצאים) אלא האם טפול רפואי שגוי של כשבוע – עשרה ימים, קשור סיבתית לממצאים אלו.

בשולי הדברים אציין כי אין כל משקל או קבילות לצרוף של עלון לצרכן המציין תופעות לוואי כאלו ואחרות.

...

רק לשם השוואה, בעניין ענבל מומחה רפואי מטעם בית המשפט מצא שיש מקום למינוי מומחה בתחום נוסף, בעניין אמויאל עסקינן באירוע של תקיפה מינית, צורפו סיכומי פגישות ולא הועלתה טענה למצב רפואי משמעותי קודם.

סיכום הבקשה נדחית.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית על מנת לבסס חבות בעוולת הרשלנות על התובעת להוכיח קיומם של שלושה יסודות: חובת זהירות; הפרת חובת הזהירות; נזק וקשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לבין הנזק.

בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 : "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפני העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א 1971...". דהיינו, המצאת חוות דעת במקרה דנן היא חובתו של בעל הדין.

אין מדובר בקבילותה של עדותו של המומחה, אלא במשקל העדות בפני בית המשפט.

...

דין התביעה להידחות גם מהטעם שהתובעת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי.

כך שמקרה יפה פלד אינו מקרה דומה למקרה שלפני ואין להסיק ממנו כל מסקנה רלוונטית לענייננו מלבד העובדה שמדובר במחלה חמקמקה וקשה ביותר לאבחון.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

המשיבים הגישו תביעה נגד המבקש, הוא בית חולים, בגין רשלנות רפואית בלידתה של המשיבה 1.

במהלך ישיבת ההוכחות שאליה הוזמן להעיד ד"ר אדוורדסון, היתנגד בא-כוח המבקש לשמיעת עדותו וטען כי המסמך שערך, ושהוגש לבית המשפט על-ידי המשיבים, אינו קביל לצורך הוכחת הקשר הסיבתי.

גם לגוף העניין, סבורים המשיבים כי תעודת רופא יכולה לשמש להוכחת דבר שברפואה, אף אם הוא חורג מגדר "מצב בריאותי" של אדם, שכן דינה "כדין עדות בשבועה לענין סעיף 117 לפקודת החוק הפלילי, 1936" (סעיף 25 לפקודת הראיות).

...

דין הבקשה להידחות.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

כך גם לעניין קביעת קשר סיבתי עובדתי: 'על פי פקודת הנזיקין קיומו של הקשר הסיבתי הדרוש נקבע בעזרת מבחן ה'אלמלא'; בתחום הרשלנות הרפואית נקבעת הסיבתיות העובדתית בעזרת חוות דעת של מומחים' (ע' אזר וא' נירנברג, רשלנות רפואית, מהדורה שנייה תש"ס-2000 בעמ' 430; ראו גם ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ'-מאגרי בניה בע"מ נ' ויקטור דמארי (טרם פורסם))" (ע"א 4744/05 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, מיום 9.8.06, מפי כב' השופט רובינשטיין).

התובעים טוענים, כי שאלה זו, היינו, האם התרשל הנתבע 4 במתן הייעוץ הגנטי לתובעים ביום 25.3.99 או שהיעוץ שנתן היה לקוי מבחינות אחרות, היא "עניין שבטיעון משפטי" ולא "עניין שברפואה" שיש להוכיחו באמצעות תעודת רופא או חוות דעת של מומחה (ראה מאמרו של ב"כ התובעים, א' פוזנר, "סטנדרט רפואי וסטנדרט משפטי", רפואה ומשפט גליון מס' 26, מאי 2002, 48, בעמ' 52).

ואולם, "חומר שאינו מצוי בגדר הידיעה השיפוטית, ושאינו מוגש במסגרת חוות-דעת מומחים המסבירים אותו, הוא עדות מפי השמועה, שהיא אינה ראיה קבילה...

...

תוצאתו של האמור לעיל היא, כי דין התביעה נגד הנתבע 4 להמחק בשל היותה חסרת תוחלת.

בנסיבות אלו, לאחר שהמשיב קיבל הזדמנויות חוזרות ונשנות לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית אך לא צירף חוות דעת כזאת, אין מנוס ממחיקת התביעה" (וראה גם: ת"א (חיפה) 914/03 הנ"ל, שם היה מדובר בתביעה בגין רשלנות רפואית ביחס לייעוץ גנטי בעת הריון בדומה לענייננו; ת"א (חיפה) 1636/00 ניר דבורה נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 31.12.04).

על יסוד כל האמור לעיל, דין התביעה נגד הנתבע 4 להימחק, וכך אני מורה.