צ'ק חוזר לאחר התחשבנות שותפות: הפרת חוזה

(ג) נטען שהתובעת הפחיתה משכרו של הנתבע בתקופת העסקתו כמנהל הסניף סך של כ-180,000 ₪ בשל טענה לחסרים במלאי; נתבעה השבתו של סכום זה. (ד) נטען להפרת הסכם העסקתו של הנתבע על-ידי התובעת, באופן שגרם להוצאתו מן הסניף, ונתבע בשל כך פיצוי בסך של 200,000 ₪.

בעדותו לעת בירור ההליך הציג משה את הנתבע כמי שהיה עובד הרשת עד סוף חודש פברואר 2013; רק בתקופה שלאחר מכן, מיום 1.3.2013 עד יום 28.4.2013, טען שהופסקו יחסי עובד-מעביד והנתבע הפך לעובד עצמאי לפי הסכם בלי שתפקידו כמנהל סניף השתנה.

טענות להפחתות במסגרת התשלום לנתבע (א) משה לא חלק על כך שבמהלך העסקתו של הנתבע, התובעת ערכה עמו היתחשבנות בשל חסרים שהתגלו בספירות מלאי ובשל שיקים חוזרים.

צורף מה שכונה הסכם להפחתת חסרים ושיקים חוזרים [נספח 7 ב-ת/5; ר' גם סע' 16-14 ב-ת/6].

אלא שבמהלך עדותו הודה הנתבע, באורח עיקבי ומפורש ולא פעם אחת, כי בזמן-אמת הוא הסכין עם כל קזוז והפחתה שהתובעת ביצעה משכרו ולא הלין על כך. הנתבע אישר שבעת שחתם על ת/10 היה מודע לכך שכותרתו 'הסכם העסקה', באופן שאינו תואם טענה בדבר היותו שותף של התובעת בסניף [עמ' 181 ש' 7-5].

...

לסיכום חלק זה התוצאה היא שגם התביעה שכנגד נדחית במלוא סכומה.

סיכומם של דברים התביעה העיקרית נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

במכתב מיום 27.10.09 אשר נשלח על ידי ב"כ דוראל לב"כ ז'אן באותה עת, עו"ד סורין גנות, (נספח ז29 לתצהירי הנתבעים), נרשם בין היתר כדלקמן: "מכירת דלתות פנים שאינן מתוצרתה של דוראל בסניף הרצליה, מהוה הפרה בוטה של הסכם הזכיינות. יצוין, כי מחדליו החוזרים ונשנים של מרשך ממשיכים לפגוע במוניטין ובשמה הטוב של מרשתי..". וראה מכתב ששלח ב"כ דוראל לב"כ מר ז'אן ביום 08.11.09, בו נרשם בין היתר: "..כל העובדות מובילות למסקנה אחת ברורה, שאין עליה עוררין, כי מרשתי נפלה קורבן למעשה הונאה נפשע אותו רקם מרשך, מר משה ז'אן.." (המכתב מצוי בתוך נספח כ"ב לנספחי כתב התביעה של דוראל).

העדים מטעם דוראל הציגו את מר ג'אן כאדם חסר מסוגלות כלשהיא, משענת קנה רצוץ, אדם שלא היה לו כסף לקנות סוכריה (פרו' עמ' 73 שורה 16), וכיוצ"ב קשה אולם לקבל טענה זו בשעה שדוראל עצמה היתקשרה עם שותפות "שילובים" – שותפות של מר ז'אן ומר סלינס - בהסכם זכיינות ביום 12.3.07, ובהמשך, ביום 26.11.08, חתמה עם מר ז'אן הסכם נוסף, באופן אישי, לעניין המשך הזכיינות בסניף אשדוד.

נכון שמר ז'אן היה צריך לבצע התקנות של דלתות שנמכרו בתקופה בה גאש הייתה בניהול הנתבעים, וכן להמשיך מתן שירות ללקוחות, אולם בהסכם העברת המניות סוכם בין הצדדים מנגנון היתחשבנות בקשר להתקנות, והחובה לבצע את ההתקנות הייתה החובה של גאש בניהולו של מר ז'אן, ולא החובה של גאש בניהול הנתבעים.

באשר לביטולי השיקים העיד מר שוורץ, כי יש בכרטסת החזר שיקים של חברת גאש בסכום של 32,969, וכי זה קשור לנספח ד' לתצהיר טל שוורץ, (בעמ' 266 לתצהירי דוראל), אולם בנספח ד' לתצהיר טל שוורץ סכמה דוראל את הסכומים המגיעים לה עבור שיקים חוזרים בסך של 244,853 ₪, ודומה כי הפער מדבר בעד עצמו.

האם דוראל הפרה את הסכם הזכיינות בשל כך שמכרה בטריטוריות מסוימות, ואם כן האם גאש בניהולם של הנתבעים הוכיחה כי מגיעים לה כספים בגין כך לאחר העברת מניות גאש לז'אן, שלח ב"כ הנתבעים, עו"ד פרומוביץ, מכתב לדוראל, בו ציין כי במהלך תקופת הפעלת גאש על ידי הנתבעים ביצעה דוראל עיסקאות רבות באזורים בהם ניתן לגאש זיכיון, בנגוד להתחייבות המפורשת שלא להתחרות בגאש באזורים אלה (ראה מכתב מיום 27.09.09 אשר צורף במסגרת המסמכים שצורפו כנספח כ"ב לכתב התביעה).

...

התביעה שהגישו משגד ויצחק בן דהן, נגד הנתבעת 1, חברת דוראל, מתקבלת באופן שאני קובעת שדוראל תשלם למשגד ולמר יצחק בן דהן סך של 239,522 ₪ בחלקים שווים.

ת.א. 55137-02-10, 15805-05-10; 35558-04-10 - שלושת התביעות שהחלו כבקשה לביצוע שטר - מתקבלות, היינו טענות ההגנה של דוראל – טענות הקיזוז נדחות, בשעה שדחיתי את טענות דוראל לקבלת פיצוי מאת הנתבעים, ולפיכך אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ בתיקים אלו.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי דוראל תשלם למר מר שלום דזנהשוילי, מר גד אויזרט ומר יצחק בן דהן, בחלקים שווים, לידי בא כוחם, סך של 64,350 ₪.

לאחר הדברים הללו, הגישה המבקשת תביעתה מחדש, כאשר הפעם היא עותרת לאכיפת ההסכם, לצד פיצויים בשל הפרתו ובשל נטילת ציוד של המבקשת על ידי המשיב.

במכתב הביטול נטען, כי שיקים של המבקשת חוזרים ללא פרעון, ובנוסף – כי המבקשת שינתה את תכנית העבודה להרכבת העגורן, וכי היא מעלה דרישות שהן מעבר להסכמות המקוריות.

במכתב הביטול הציע המשיב למבקשת לבחור באחת משתי אפשרויות: לשלם סכום של 55,970 ₪ מעבר לכל הסכומים ששולמו עד לאותו מועד, לקבל את העגורן לעלות המבקשת ולדאוג להרכבתו באופן עצמאי; או להודיע כי אינה מעוניינת בעגורן, המשיב יפעל למכירתו, ולאחר מכן יישבו הצדדים לערוך היתחשבנות ביניהם.

המבקש אינו נידרש להוכיח תביעתו בשלב זה בראיות, כפי שהוא נידרש להוכיח בסופו של ההליך, אלא לשכנע כי תביעתו בעלת סכויים להיתקבל, וכי בראיותיו טמון פוטנציאל להוכחת עילת התביעה (ראה, למשל, רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 13.4.95).

גם העובדה שהמשיב החליט ליטול את העגורן לחזקתו לאחר שהמבקשת ביטלה שלושה שיקים, וכחצי שנה לאחר שסיפק את העגורן, עשויה ללמד, לכאורה, כי הצדדים ראו בסכום הכולל את השיקים הדחויים (125,000 ₪) תמורה הולמת עבור העגורן שסופק, במובחן מההסכם בכללותו, הכולל גם את אספקת המסילות והעמודים וגם את התקנת המנוף.

...

לצד זאת, אני סבורה כי מתקיימים התנאים למתן צו מניעה, דהיינו שמירת המצב הקיים ואיסור דיספוזיציות, אף בלא צורך בהפקדה נוספת, שכן השתכנעתי בדבר סיכויי התביעה, והשתכנעתי כי מאזן הנוחות בכללותו נוטה לטובת המבקשת דווקא.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי להורות כדלקמן: צו המניעה הארעי מיום 23.6.16 יעמוד בעינו עד למתן החלטה אחרת.

מכיוון שהחלטה זו ניתנת במהלך פגרת הקיץ, אני מורה כי ההפקדה הכספית תבוצע תוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו למבקשת.

לטענת הנתבע, התובע הפר את הסכם הפרוק השני שכן הסתבר חוסר של 60,000 ₪ במלאי שהועבר לנתבע, הסתבר שהתובע משך מלאי של השותפות בשווי 20,000 ₪ לאחר חתימת הסכם הפרוק השני, הסתבר שהתובע הורה לעובדי השותפות למכור פריטים בחנות ב- 10 ₪ בלבד, הסתבר שהתובע מעליל על הנתבע כי נטל סחורה מחנויות השותפות, הסתבר כי התובע שילשל לכיסו החזרי מס שהגיעו לשותפות והסתבר כי התובע נטל כספים מהשותפות שלא כדין.

אם טוען הנתבע שהשיקים בוטלו על רקע "ניפוח חובות השותפות" הרי שמידע זה צריך להתבסס על עובדות שהתבררו לנתבע בתקופה זו. דא עקא, שהנתבע איננו מביא ולו עובדה אחת שהתבררה לו בתקופה זו. הנתבע העלה טענה זו כבר במכתבו מיום 26.1.06 (חלק מנספח ד' לתצהיר הנתבע) אלא שגם מכתב זה חוזר על אותה טענה כוללנית, בלא כל ניסיון לפרטה או לתאר את הבסיס לטענה.

אם כך, הנתבע מודה בפה מלא שכריתת הסכם הפרוק השני נעשתה לאחר שכבר היה מודע לחלוטין להיתחשבנות שערך רו"ח דוידי וכי סבר היתחשבנות זו איננה משקפת את מצב השותפות הנכון.

...

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות הנתבע טוען כי בדין בוטלו השיקים ויש לדחות את הבקשה לביצועם.

אינני סבור שניתן לבסס במצב זה את המסקנה אליה הגיע רו"ח ביתן וכלל לא ברור כיצד ניתן לקבוע מאזן של עסק בהתעלם מהוצאות שבהכרח היו לאותו עסק.

לפיכך, טענת הנתבע להטעיה ולנזק באשר להפסדי השותפות – נדחית.

אשר על כן אני דוחה את ההתנגדות לביצוע השיקים וכפועל יוצא מכך רשאי התובע להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק מספר 01-13815-11-9.

בתום השנה הראשונה נערכה התחשבנות בין הצדדים לחוזה והנתבעת שילמה תוספת בגין הפרשי שער הדולר.

חיזוק לגרסת התובעת אני מוצא גם בעדותה של הגב' לימור ונטורה, מנהלת החשבונות בתובעת וביתו של מנהל התובעת, אשר מעורה היטב בעסקי המשפחה: "מבחינתי שאני עובדת עם שוכרים, אני ראיתי את זה כברור מאליו, הגיעו השיקים, נכון שהוא עשה בעיות בתשלום, נכון שלא קיבלתי את 12 השיקים מראש אבל ראיתי אותו כממשיך, יש לי עוד שוכרים שממשיכים את האופציה גם בלי מכתבים, בתקופה האופציה הם לא תמיד משתדלים ונותנים את השיקים מראש. יש אנשים שחוזרים להם שיקים ואחרי חודשיים משלמים לי." [פר' עמ' 17 ש' 18-22] 14.

מר ריחני טען, שהוא פנה אל הנתבע בגין התשלום בחסר וכך העיד: "ש: כשקיבלת את השיק הראשון שהסכום שהיה עליו הוא רק 4,800$ ולא 5,300$, אמרת משהו למישהו? ת: אמרתי לו למוני, למה הפחתת 500$ מהשיקים, הוא אמר שהמצב מאד קשה אצלו, יש לו בעיות בהכנסות ובמכירות אמר לי תקל עליי, עניתי לו שאני לא מסוגל להקל עליו והוא הכריח אותי למעשה לקחת את השיקים האלה והתכוונתי להגיש לו הפרשים, עובדה שבשנתיים הראשונות בהסכם...

אף אם אניח כי אכן היתה קיימת שותפות בשם "סליפיס", הרי שמהעדויות שנשמעו לפניי, אינני למד על הסכמה מצד התובעת להעברת הזכויות והחובות על פי הסכם השכירות.

החזקת החנות לתקופה בת שנה שלמה על ידי חברה משפחתית, כפי שהודה מר ריחני [פר' עמ' 21 ש' 18-20], חורגת ממצוות הקטנת הנזק על פי סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1971.

...

משכך אני קובע, כי התובעת זכאית לתשלום של 90,711 ₪ בגין דמי השכירות לחודשים דצמבר 2003 ועד לחודש מרץ 2004.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה: בגין דמי שכירות ודמי ניהול עבור החודשים דצמבר – מרץ 2004 על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 90,711 ₪.

הואיל והנתבע ערב למילוי חובותיה של הנתבעת, הרי שאני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים דלעיל וכן הינני מחייבם בהוצאות משפט: אגרת בית משפט, ושכ"ט ב"כ התובעת: בבקשת רשות להגן סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה ובהליך שלפני סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.