צ'ופר של מימון לימודים שיקום מקצועי מביטוח לאומי

תקנה 130 לתקנות הנ"ל מאפשרת לבית-המשפט למנות מומחה או מומחים לעניין זירת המחלוקת המקצועית שביניהם.

במסמך בית החולים איכילוב נכתב: "היום החליקה ונפלה...". במסמך ממחלקת שקום נכתב: "ביום קבלתה לבית החולים החליקה במדריגות במקום עבודתה ונחבלה בירך ובזרוע שמאל...". במסמכי הביטוח הלאומי נכתב: " עליתי במדריגות שבמרכז המסחרי בטאגור נפלתי בגלל שהמדרגה הייתה שבורה". חיסרון כיס: התובעת טוענת כי חיסרון כיס מונע ממנה הגשת חוות דעת והיא מבקשת, כי הנתבעים יישאו בעלות חוות הדעת של מומחי בית-המשפט.

התביעה הוגשה באוקטובר 2018, ואולם עיון בתדפיס חשבון הבנק שאותו צרפה התובעת מלמד כי באוגוסט 2019 ניתן לאתר בחשבונה יתרת זכות של כ – 20,000 ₪ (יתרת יום 1.6.19).

בנוסף, בחודש מרץ 2018 קיבלה התובעת מענק מאת המל"ל – כנראה בגין התאונה דנן – אין להבין מדוע לא יכולה הייתה לעשות שימוש במענק זה למימון חוות הדעת.

...

ההצדקה הלכאורית למינוי המומחים: לצורך הדיון, ולצורך הדיון בלבד, עיון בכתב-התביעה על נספחיו, יתכן ומקים יסוד למסקנה שיש מקום להגשת חוות דעת בעיקר בתחום האורתופדיה.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי התקיימו הנסיבות החריגות המיוחדות המצדיקות את מינוי מומחי בית-המשפט בהעדר חוות דעת מאת התובעת והטלת שכרם על הנתבעים כפי בקשתה.

על כן, אני דוחה את הבקשה.

באשר עסקינן במתן קצבת שירותים מיוחדים, במסגרת אגף נכות כללית (להבדיל מאגף נפגעי עבודה-סעיף 206 לחוק המל"ל), חלות תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים) תשל"ט-1978 (להלן:"תקנות שירותים מיוחדים") ורק בהן מצא המחוקק להורות מפורשות על העדר זכאות לקצבה מיוחדת, עת שהנפגע מוחזק במוסד בו ניתנים לו שירותי רפואה, סיעוד ושיקום.

הגב' תניה ינאי, מנהלת תחום בכיר שיקום בסניף התובע בכפר סבא העידה כי המימון שניתן על ידי קופת החולים הינו מכח "הסכם גג" שבין הקופה למל"ל, ומעדותה עולה כי למעשה אין מחלוקת שהנפגעת זוכה להשגחה של 24 שעות במוסד זה וכי מסופקים לה שם כל צרכי הליווי, הלבשה וכיו"ב. העדה הבהירה כי המל"ל פועל על פי סעיף 112 לחוק ותקנה 10 לתקנות הנ"ל. העדה אישרה כי בתחילה לא הוכרה זכאותה של הנפגעת אלא בשלב מאוחר יותר, זאת לאור אי בהירות לגבי זכאות אנשים מאושפזים, ואף שהוצג לה המכתב מיום 4.9.05 שם נאמר כי בעבר בדקו את הנושא ודחוהו.

אכן בית המשפט מציין כי יתכנו מקרים בהם תוכל חברת הביטוח להעלות טענות כאמור, ואולם מוסיף בית המשפט כדלקמן: "אמת, מטבע הדברים, מקרים אלו, לצד נסיבות חריגות אחרות, שאינן מעניננו (המלמדות בעליל על התנהגות שלא בתום לב וקבלת החלטה משיקולים זרים ופסולים), הינם נדירים, ובשים לב לחזקת הכשרות, ממנה נהנה המל"ל, כרשות ציבורית הפועלת על פי דין מוטל נטל כבד על הטוען לקיומן. נסיבות אלו לא התקיימו בעניננו, שכן החלטת המל"ל איננה בלתי סבירה על פניה ולמצער, לא הובאו ראיות משמעותיות ש"מכרסמות" בהחלטתו, עד כדי צורך בבחינה מחודשת ואין בדוחות החקירה, ובמיוחד, בהיעדר חוות דעת מומחה, המבססת את תוכנם, כדי להוות תשתית ראייתית מספקת לעניין זה. (שם, פסקה 14).

סעיף 112 לחוק המל"ל, קובע: "(א) נכה עבודה שנקבעה לו דרגה יציבה בשיעור של 75% לפחות, זכאי, בנוסף לכל גמלה-(1)לקיצבה מיוחדת להחזקתו האישית או לשיקומו המקצועי עקב נכותו, בסכומים ולפי כללים שנקבעו, אולם לא יותר מרבע הקצבה המרבית המשתלמת לפי סעיף 105 על בסיס דמי הפגיעה המרביים האמורים בסעיף 97(א); (2)למענק לסידורים חד-פעמיים הנובעים מנכותו, בתנאים ובסכומים שנקבעו.

...

בין היתר, תבע המשיב שיפוי בגובה 55% גם מן "הקצבה המיוחדת" שהוא משלם לנפגעת, לאחר שהגיע למסקנה כי חלה על עניינה הוראת סעיף 112(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק המל"ל).

אולם בצדק הוסיף בית משפט קמא כי יהיה ההסבר אשר יהיה, די בכך שאין הוראה השוללת את זכותו של נפגע עבודה לקצבה מיוחדת גם אם הוא מאושפז במוסד סיעודי, כדי להוביל למסקנה שעמדתו הפרשנית של המשיב היא אפשרית וסבירה.

נראה בעיני, כי גם תקנה 10 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה-1965, אין בה כדי להוביל למסקנה לפיה לוקה פרשנות המשיב באי חוקיות או בחוסר סבירות קצוני.

ב-15.02.1979 הגיש המנוח תביעה למוסד לביטוח לאומי וטען שהוא סובל מסחרחורות, אפילפסיה, פיגור, שבר ודפורמציה במרפק שמאל, ופצע יריה מעל הקרסול, וכן טען בטופס התביעה שהוא לא עבד ואיננו עובד בגלל היד, ופקידת המל"ל הוסיפה שלפי שיחה עם מדריך מחלקת החנוך לנוער שוליים מסתבר שהמנוח מעולם לא עבד, יש לו תיקים במשטרה ונעצר מידי פעם באבו-כביר.

משלא הוכח קיומו של הסדר כזה, איני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות טפול פסיכולוגי: פרופ' א. עורי המליץ בחוות דעתו, ת/1, עמ' 4: ”טפול פסיכולוגי, רצוי גם פרטני לחולה ואשתו, וגם משפחתי, בגיל התבגרות גם לבתו” וכן: ”טפול סקסולוגי לחולה ולאשתו (גם פרטני וגם משפחתי)” ואילו המומחה השיקומי מטעם הנתבעת פרופ' י. שאקו כתב בחוות דעתו (מוצג ט' במוצגי הנתבעת): ”התובע אינו זקוק לטפול פסיכולוגי וגם אין צורך בטיפול כזה לאישתו או לבתו.

בשאלה האם להיעזר בעובד ישראלי או בעובד זר כותב כב' השופט ת. אור, בעמ' 457: ”עובד ישראלי או עובד זר? חובת הקטנת הנזק מחייבת העסקה של מי שעלותו נמוכה יותר, העובד הזר, אלא אם יש יתרון ממשי לעובד ישראלי” בהמשך כותב כב' השופט ת. אור: ”הנסיון מלמד שעל פי המדיניות הנקוטה כיום אדם בעל נכות של 100% הרתוק למיטתו ודרושה לו עזרה סיעודית יקבל היתר להבאת עובד זר על מנת שיסעדו.

מוסיף ב"כ התובעים בעמ' 43 של סיכומיו, סעיף 16.5, שלאחר מות המנוח הועברה הבעלות ברכב על שם הנתבעת, אם כי את המימון לרכישת רכב הוואן המשומש נתן אביו של המנוח ולכן מבקש ב"כ התובעים להחזיר לתובעים את שווי הרכב שנטלה חברת הביטוח ובשים לב למגעים בין ב"כ התובעים לבין ב"כ הנתבעת, כותב ב"כ התובעים שב"כ הנתבעת הציע לזקוף בגין הרכב שווי של 25,000 ₪ סכום שאותו מבקש ב"כ התובעים להוסיף לפצוי, זאת לאחר שבת זוגו של המנוח חתמה על מיסמך שלפיו הרכב עומד לרשות הנתבעת, ומפתחותיו הופקדו ברשות הנתבעת.

טוען ב"כ הנתבעת שמדובר באחיות מקצועיות העובדות בקופת חולים ועורכות ביקורי בית, כך שאם היתה למנוח טענה באשר לכישוריהן היה מקום לפנות פניה משותפת לד"ר אורנשטיין כפי שקבע ביהמ"ש, אך לא נעשה כל צעד כזה הואיל ולדעתו ברור שד"ר אורנשטיין היה קובע שאחיות קופת חולים הנן מקצועיות ומתאימות לטפול זה. לכן, אין מקום לפסוק בגין החלפת תחבושות, מה עוד שמדובר בנזקי עבר ולא הובאה ראיה לגבי ההוצאות שהוצאו.

...

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים את החזר אגרת המשפט בסכום של 471 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה למדד (בלי ריבית) מיום 9.5.93 ועד היום, והחל מהיום ועד הפירעון בפועל ישא הסכום הפרשי הצמדה למדד (ככל שתהיה עליה במדד) וריבית כחוק.

הנתבעת תשלם את יתרת אגרת המשפט המגיעה בגין תובענה זו ישירות לקופת בית המשפט בהתאם לדרישה שתמציא מזכירות בית המשפט למשרד ב"כ הנתבעת.

כמו כן, אני מורה לב"כ התובעים להגיש לאישור בית המשפט בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק דין זה תוכנית להשקעת כספי הפיצויים המגיעים לתובעת מס' 3 שהיא קטינה.

בשנת 2001 נמסר לתובעת מהמל"ל כי כאלמנה היא זכאית לשיקום מקצועי.

נקודה זו היא שהמוסד לביטוח לאומי הוא זה אשר שלח את התובעת לשקום בלימודים אקדמיים, ומימן את לימודיה אלה, בשל היותה אלמנה ואם חד הורית ועל מנת להחזירה לאחר שנים של קושי ומצוקה למעגל העבודה.

...

מצאנו כי בחודשים בהם מילאה התובעת את חובת ההתייצבות בנסיבותיה האישיות החריגות, ועל פי הפסיקה קמה לתובעת זכות לגמלת הבטחת הכנסה, דהיינו לחודשים נובמבר דצמבר.

באשר לחודש ינואר, נדחית התביעה בהעדר התייצבות.

עוד מצאנו כי מצבה של התובעת בפננו היה במכלול עובדות ונסיבות חריג ומיוחד, לרבות טעויות המוסד ופעולות מטעמו שנעשו בעניינה.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו תע"א 11938/09 תע"א 11952/09 תע"א 11950/09 תע"א 11949/09 תע"א 11948/09 תע"א 11947/09 תע"א 11946/09 תע"א 11945/09 תע"א 11944/09 תע"א 11943/09 תע"א 11942/09 תע"א 11941/09 תע"א 11939/09 לפני: כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא נציג ציבור (עובדים) – מר בנימין זהר נציג ציבור (מעבידים) –מר שלמה קוגן התובעים 1. גבריאל ויקטוריה ת.ז. 311644637 2. ואלר פולינה ת.ז. 397668236 3. זבולוטני נליה ת.ז. 314136284 4. גייגו שושנה ת.ז. 075564344 5. ניידיץ סבטלנה ת.ז. 306545336 6. איונוב אירינה ת.ז. 321317794 7. לויבסקי ולדימיר ת.ז. 311797609 8. סוקולובסקי ענת ת.ז. 058774506 9. וינוקורצב טטיאנה ת.ז. 312973811 10. שפלנקו אירנה ת.ז. 319557583 11. מאיה אשכנזי ת.ז. 031209711 12. זהר לוי ת.ז. 040541708 13. אסתי ויינשטוק ת.ז. 040041121 ע"י ב"כ עו"ד קובי רוזנברג הנתבעים 1. המרכז לשקום רפואי בע"מ ח.פ. 510484520 2. חנה אלרואי ת.ז. 26074971 3. שרון אלרואי ת.ז. 025019944 ע"י ב"כ עו"ד עידן אדרי פסק דין

במהלך הדיון הוצגו לנתבעת מכתבים שנשלחו לב"כ התובעים על ידי הגב' לאה נוישל, מזכירת האגוד המקצועי במרחב רמת גן של ההסתדרות, בו מאשרת האחרונה כי נפגשה עם הנתבעת 2 במטרה לדאוג לזכויות העובדים.

המנהל המיוחד, אשר מונה ע"י בית המשפט לבדיקת תביעת החוב, החליט לאשר לתובעות סכום מסוים בגין דמי הבראה ודחה טענתן לקבלת כספים בגין דמי הבראה המצוינים בסיכומיהן, שעה שקבע מפורשות כי החברה שילמה לתובעות את הכספים הנ"ל. בהתאם לכך, המוסד לביטוח לאומי שילם לתובעים את מלוא הסכום בגין דמי הבראה אשר אישר המנהל המיוחד.

עוד ניתן ללמוד ממסמכים אלה כי רק בשנת 2006 שילמה החברה לשרון כ- 46,000 ₪ הוצאות רכב; 4,433 ₪ בגין קנסות שצבר שרון ואף מימנה לשרון הוצאות שכר טירחת עורך דין בעינייני תעבורה.

...

סוף דבר נוכח האמור, אנו מחייבים את הנתבעת 2 לשלם לכל אחת מהתובעות את הסכומים הבאים בגין תמורת שעות נוספות: התובעת 2 (ואלר פולינה) – 7,754 ₪.

התביעה לדמי הבראה נדחית.

התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.