צרוף תצהיר חדש מסמך לערעור

ביום 10.2.2020 הגיש התובע תגובתו במסגרתה טען כלהלן: תגובת הנתבעים לבקשה לפסילת המסמך הוגשה בחלוף המועד שנקצב לכך ולאחר שבית הדין כבר נעתר לבקשת התובע; אין זו הפעם הראשונה בה הנתבעים עושים דין לעצמם ומגישים כתבי טענות ללא כל בקשה להארכת המועד להגשתם; צירוף המסמך בשלב הגשת התצהירים יצר יתרון בלי הוגן לנתבעים שכן נימנעה מהתובע האפשרות להתייחס למסמך במסגרת תצהירו; ככל ויש ממש בטענת הנתבעים כי מדובר בראייה מכרעת ומהותית היה עליהם לגלותו ולא לצרפו רק במסגרת תצהיר הנתבע 1; אין בכך שהתובע עצמו לא גילה מסמכים כדי לפטור את הנתבעים מחובתם לגלות מסמכים שברשותם בפרט כאשר לטענתם מדובר במסמך מהותי; אין מדובר במסמך שהגיע לשליטת הנתבעים בשלב מאוחר יותר אלא במסמך שהיה ברשותם עוד לפני הגשת כתב ההגנה; התובע לא צירף לתצהירו מסמכים חדשים ו/או שלא צורפו לכתב התביעה וככל היה רוצה לעשות כן היה פונה לבית הדין בבקשה מתאימה; התובע לא יכול לבקש גילוי ספציפי של מיסמך שהוא אינו יודע על קיומו; על כן יש להורות על פסילת המסמך ולחלופין להתנות את צירוף המסמך בהוצאות ולהתיר לתובע להגיש תצהיר משלים מטעמו.

גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערערת החברתית כולה.

...

ביום 10.2.2020 הגיש התובע תגובתו במסגרתה טען כלהלן: תגובת הנתבעים לבקשה לפסילת המסמך הוגשה בחלוף המועד שנקצב לכך ולאחר שבית הדין כבר נעתר לבקשת התובע; אין זו הפעם הראשונה בה הנתבעים עושים דין לעצמם ומגישים כתבי טענות ללא כל בקשה להארכת המועד להגשתם; צירוף המסמך בשלב הגשת התצהירים יצר יתרון בלי הוגן לנתבעים שכן נמנעה מהתובע האפשרות להתייחס למסמך במסגרת תצהירו; ככל ויש ממש בטענת הנתבעים כי מדובר בראייה מכרעת ומהותית היה עליהם לגלותו ולא לצרפו רק במסגרת תצהיר הנתבע 1; אין בכך שהתובע עצמו לא גילה מסמכים כדי לפטור את הנתבעים מחובתם לגלות מסמכים שברשותם בפרט כאשר לטענתם מדובר במסמך מהותי; אין מדובר במסמך שהגיע לשליטת הנתבעים בשלב מאוחר יותר אלא במסמך שהיה ברשותם עוד לפני הגשת כתב ההגנה; התובע לא צירף לתצהירו מסמכים חדשים ו/או שלא צורפו לכתב התביעה וככל היה רוצה לעשות כן היה פונה לבית הדין בבקשה מתאימה; התובע לא יכול לבקש גילוי ספציפי של מסמך שהוא אינו יודע על קיומו; על כן יש להורות על פסילת המסמך ולחלופין להתנות את צירוף המסמך בהוצאות ולהתיר לתובע להגיש תצהיר משלים מטעמו.

עם זאת, לאחר שעיינתי בבקשת התובע לפסילת המסמך ובתגובת הצד שכנגד, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל לגופה ובאופן כזה שאין מקום להתיר לנתבעים את צירוף המסמך כראיה בשלב בו הוגש, ואפרט.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי הגשת המסמך בשלב בו הוגש יצר יתרון בלתי הוגן של הנתבעים כלפי התובע וגרם נזק לתובע אשר כאמור הגיש תצהירו ומכלול ראיותיו ללא שהוא מודע כלל לקיומו של המסמך ובאופן כזה שנמנעה ממנו האפשרות להתייחס למסמך בתצהירו.

מכל המפורט לעיל, הבקשה מתקבלת.

לקביעה זו של בית המשפט קמא אוסיף האמור בסעיף 28 לתצהיר המערערת שצורף להתנגדות: "..ככל שהיה ידוע ומוסכם עלי בעת חתימתי על הסכם ההלוואה ועל יתרת המסמכים הבנקאיים עליהם הוחתמתי..." – ההדגשה לא במקור – ע.ב), כאשר רק בתצהיר עדות ראשית טענה, באופן כללי ונעדר פירוט, שלא חתמה על חלק ניכר מהמסמכים הקשורים להלוואה, כי לא חתמה על הסכם ההלוואה אלא רק על בקשה לקבלת משכנתא עבור היתר בניה, וכי זאהר זייף את חתימתה על מסמכים רבים.

בעירעור שבפני תולה המערערת את יהבה בראיה חדשה אותה היא מבקשת להגיש - מיסמך מאתר האנטרנט של הוועדה לתיכנון ובנייה, שכותרתו "בקשה להיתר", בו מופיעים פרטי ההיתר ומספר המיגרש המופיעים בהיתר הבניייה שהוגש לביהמ"ש קמא ברם הבעלים לכאורה של הנכס הנו אדם אחר (מספר ההיתר 6803 ומספר המיגרש 1569).

...

משטענת הזיוף לא הועלתה במסגרת תצהיר המערערת אלא להפך - אישרה כי חתמה על המסמכים, ומששינוי הגרסאות של המערערת בנוגע לחתימתה על המסמכים, מצביעים על חוסר מהימנותה כפי שקבע בית המשפט קמא, נכון היה לקבוע כי דין טענת הזיוף להידחות.

לסיכום כל האמור לעיל לא נפלה כל שגגה או טעות בפסק דינו של בית המשפט קמא.

אשר על כן דין הערעור להידחות.

המבקשים מבקשים על פי תקנה 144 להגיש במסגרת העירעור ראיות נוספות מטעמם, שהן: העתק ההודעה בצרוף הנספחים לתצהיר מיום 31.10.22; העתק החלטת יושב ראש ועדת הערר מיום 17.11.22; מכתב היועצת המשפטית של המשיבה מיום 27.11.22; תגובת המבקשים מיום 30.11.22; תגובת היועצת המשפטית מיום 4.12.22; תשובת יושב ראש ועדת הערר ליועצת המשפטית מיום 7.1.23.

המשיבה היתנגדה לבקשה וטענה שלמרות שבערכאה הקודמת נקבע שחלק ממסמכי המערערים הוגשו בנגוד לדין והוצאו מהתיק, המבקשים עשו דין לעצמם וצרפו לבקשתם מסמכים שונים שהיו בידם עוד לפני הגשת הראיות, בקובעו שזו הרחבת חזית אסורה.

בפסק הדין קבע בית המשפט קמא שהטענה שמדובר ברשימת נספחים שנשמטו מהתצהיר אינה נכונה, ומדובר בנספחים חדשים, שלא צורפו לתצהיר ולא היתה הפניה אליהם בתצהיר, ולא צורפו לכתב ההגנה, ומהוים הרחבת חזית.

...

אני דוחה את טענת המבקשים להיעדר סמכות עניינית לבית המשפט קמא לדון בשאלה אם הוגשה השגה ואם בהיעדר השגה לא ניתן לדון בערר.

  בתי המשפט לעניינים מינהליים נולדו כיצורים בג"ציים, ובעניין כגון נידוננו, אילו הוגשה לגביו עתירה משכבר לבג"צ, היה מן הסתם שולח את העותרים אחר כבוד לסעד החלופי בבית המשפט האזרחי" על כן, בהיעדר רלוונטיות למסמכים שמבקשים המערערים להגיש כראיה נוספת בערעור, אני דוחה את הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2,925 ₪.

במהלך ערעור אזרחי שהגישה החברה (ע"א 8234/18), הוסכם ביום 21.4.2021 על קבלת מסמכים שאותרו על ידי המשיב כראיות חדשות בעירעור (להלן: "המסמכים הנוספים").

בית המשפט העליון הורה על החזרת הדיון לבית משפט זה על מנת שיינתן פסק דין משלים "בהנתן, בין היתר, הראיות החדשות". לאחר חידוש הדיון, הגישו הצדדים כתבי טענות חדשים, נתמכים בתצהיר ובהם היתייחסות למסמכים הנוספים.

כך, בסעיפים 14 ו-17 היתייחס עו"ד קרמר באופן כללי "לאופן בו נהג הממונה להקצות שטחים ליזמים", וכן הציע פרשנות למצב הדברים "כמי שמכיר היטב את נהלי רמ"י והממונה"; בסעיף 16 הרחיב ביחס לחותמת שמוטבעת על המפה שצורפה להסכם, לרבות מהותה ומשמעותה בהיותה "חותמת סטנדרטית של הממונה"; בסעיפים 15 ו-18 הציע פרשנות למסמכים שונים שהוצגו לו על ידי המבקשים בתימוכין בעמדתם הפרשנית כלפי ההסכם (מפה וכתב התחייבות לרישום משכנתה).

...

אין בידי לקבל פרשנות מצומצמת זו, הנחזית מלאכותית וככזו, שבמידה מסוימת, מרוקנת את החיסיון מתוכנו.

אמנם לא פורט המקור הספציפי של עו"ד קרמר לאותן ידיעות, אך אף אם אותם פרטים הגיעו לידיעתו מתוך היכרות עם עסקאות אחרות שביצע הממונה (להבדיל מדברים ששמע מהממונה באופן ישיר) – סבורני כי הם עולים כדי "דברים שהוחלפו" בין עורך הדין ללקוח, ולו בדרך של פרשנות תכליתית מתבקשת נסיבות (לדעת מלומדים על אודות הרחבת החיסיון כך שיחול לא רק ביחס לדברים שהוחלפו בין עורך-דין ללקוח, כגון לתכתובות פנימיות של עורכי-הדין לבין עצמם או תכתובות של עורכי-הדין עם רואה חשבון של הלקוח ראו: י' עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021)עמ' 461-460).

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

לתצהירו צירף המערער את חוות הדעת של פרופ' ר. כראל, מומחה לרפואה תעסוקתית מיום 13.12.2020.

במכתב המשיב מיום 28.11.21 (נספח א' להודעת המשיב מיום 13.1.22) (יובהר כי ישנה טעות סופר בתאריך המופיע במכתב ובטעות נכתב 28.1.21 ואולם אין חולק כי מדובר במכתב מחודש 11/21), קיבל המשיב את בקשת המערער, רופא מוסמך מטעמו בחן מחדש את המסמכים הרפואיים של המערער וקבע כי המערער כשיר לעבודה בהקף של חצי משרה לצמיתות.

...

סיכום זכאות התובע לתט"ר בניכוי התשלומים שקיבל עבור רכיב זה מביא למסקנה כי למערער שולם ביתר סך של 3,793.26 ₪ (139,082.12 ₪ - 142,875.38 ₪).

ואולם, נוכח המסקנה כי למערער שולמו תשלומי יתר, יש לתקן את הטעות, עם זאת, תיקון הטעות חייב להתבצע תוך הפעלת שיקול דעת מלא על בסיס נתוניו העדכניים והקונקרטיים של המערער וזאת לא נעשה במקרה דנן.

בהעדר נתונים עדכניים וקונקרטיים בעניינו של המערער, אני סבור כי יש להביא את העניין פעם נוספת בפני הוועדה העוסקת בגביית תשלומי יתר אצל המשיב, אשר יהיה עליה לבדוק את שאלת הפעלת הסמכות שברשות, לפי תכלית החקיקה ובהתבסס על נתוניו הקונקרטיים של המערער ושאלת יכולתו לכלכל עצמו עם ההכנסה המופחתת ככל שתופחת.