צעדי הימנעות מהרשעה החזקת סכין

] לא רק עניינו של המשיב עומד בפני בית המשפט, אלא גם עניינו של הקורבן ועניינו של הציבור כי מערכת אכיפת החוק תנקוט בצעדים ממשיים למיגור תופעת האלימות, עימה אין חברה מתוקנת יכולה להשלים.

ראו דברי כב' ה' שהם ברע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל: "די בכך שאזכיר, כי גם בנוגע להמנעות מהרשעתו של קטין, יש להראות כי ההרשעה תוביל לפגיעה מהותית וקונקרטית בעתידו או בשיקומו, כאמור. על אחת כמה וכמה, שדרישה זו עומדת בתוקפה כאשר מדובר בבגיר, או ב"בגיר צעיר" ראו גם רע"פ 3989/15 ‏גוזלאן נ' מדינת ישראל.

לפיכך הרשעותיו של הנאשם בתיקים 57566-11-15 ו- 11216-01-15 תוותרנה על כנן ואני מרשיעה את הנאשם בשני התיקים האחרים: בתיק 13629-02-14 בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה בנגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

...

לפיכך הרשעותיו של הנאשם בתיקים 57566-11-15 ו- 11216-01-15 תוותרנה על כנן ואני מרשיעה את הנאשם בשני התיקים האחרים: בתיק 13629-02-14 בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

עונשו של הנאשם לאור כל האמור מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזרת על הנאשם 4 חודשי מאסר וזאת לבל יעבור הנאשם תוך 3 שנים מהיום את העבירות בהן הורשע או כל עבירת רכוש.

אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סכין וצרף תיק נוסף, ת"פ 39309-08-14 של בית משפט השלום באילת, שעניינו עבירות החזקת סכין ואיומים.

בשל מעשיו אלו הורה לו מנהל המטבח לעזוב את המלון וככל הנראה התכוון לנקוט כלפיו בצעדים משמעתיים.

לאחר לבטים רבים, לאור המלצת שירות המבחן והערכתו את הפוטנציאל השיקומי של הנאשם ולאור ההסדר אליו הגיעו הצדדים בתיק החזקת הסכין, ראיתי בסופו של יום לחרוג ממיתחם העונש ההולם ולהימנע מלהשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי ממש, אלא להסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות.

...

ר' למשל האמור בע"פ 242/07, אובלימוב נ' מדינת ישראל, שם נפסק: "ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה.

ר' גם דברי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 5953-03-09, אבו לשין נ' מדינת ישראל לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא.

למרבה המזל, המתלונן לא נפגע בסופו של דבר, אך לא קשה להעלות על הדעת תרחיש גרוע בהרבה לסיומו של הארוע.

בשנת 2000 נדון שוב בבית המשפט לנוער לקנס ללא הרשעה בסך של 600 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה בגין פריצה לבניין שאינו דירה ובצוע גניבה, היזק לרכוש במזיד, גניבה, הסגת גבול פלילית והחזקת סכין למטרה לא כשרה.

הנאשמים-על רקע של ערכים מסולפים באשר לכבוד ולגבולות מותרים להגיב על פגיעה כביכול בכבוד מסולף זה, בחרו, לאחר שהיתה להם שהות לכלכל את צעדיהם, לירות, באמצעותו של איתן גץ, אל תוך המבלים במועדון לילה ואל עבר המאבטחים שאבטחו אותם, תוך אדישות מלאה לכך שמעשיהם יגרמו למותם של אחרים.

...

המסקנה של קצין המבחן היתה, שבהיעדר יכולת של אורן לפתוח חסימות שיצר, לא עלו מספיק נתונים להמליץ על טפול.

מצאנו את העונש שאנו מתכוונות לפסוק כהולם את המגמה הניכרת בפסיקה לעבירות דומות, כשלקחנו בחשבון, כאמור, אף את העומד לזכות הנאשמים.

בנסיבות אלה, כיוון שראינו את מעשיהם של הנאשמים כמצויים בנסיבות המצדיקות הטלת עונש חמור בין העונשים שנהוג להטיל על עבירות הריגה, כאשר שוכנענו כי יש ליתן עדיפות לאנטרס הציבורי של ענישה ראויה במטרה להרתיע ולצמצם את האלימות שפשתה ברחובותינו, וכשאנו משקללות כמיטב הבנתנו ונסיוננו את כל הנתונים והשיקולים הללו, להלן העונשים שאנו גוזרות על הנאשמים: על אדם, מאסר של 14 שנים, מהן ירצה בפועל 12 שנים, ואילו שנתיים יהיו על תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורו ממעצרו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות שהיא גם פשע.

לנאשם 2 – 33 הרשעות קודמות בעבירות תקיפה, איומים, החזקת סכין, סחר בסמים, גניבה, מירמה, תקיפה, חבלה.

כמו כן, הוא מבקש להמנע מהטלת פיצוי כספי.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה לאחר שעובדות כתב האישום תוקנו, לאחר שהמאשימה שקלה את צעדיה.

...

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים של נסיבות העבירה, נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, עברם הפלילי, הצורך להגן על שלום הציבור והצורך בהרתעת הנאשמים ובהרתעת הרבים ועל מנת להביע את מורת רוחו של בית המשפט מהגישה לפיה ניתן להשיג בכח הזרוע ובאלימות את מבוקשם, גם אם הדבר איננו חוקי וגם אם הוא נוגד את רצון המתלוננים, אני מחליט להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1 : עונש מאסר בפועל של 20 חודשים החל מיום מעצרו 15/6/12.

<#4#> החלטה על מנת להבטיח את תשלום הפיצוי ומאחר והפיצוי שנפסק נראה בעיני כסכום סביר למרות נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אני דוחה את הבקשה לדחיית תשלום הפיצוי עד לאחר השחרור ממאסר.

יחד עם זאת, אני נעתר באופן חלקי כך שהתשלום ישולם בתוך 90 יום מהיום.

הנאשם מסר כי התקשה לשקול צעדיו, ופעל באימפולסיביות כשאחז בבקבוק, הניף אותו והדף את המתלונן 2, לצורך נטרולו.

הנאשם הדגיש כי הצליח לרסן תגובותיו ונמנע מלהצטרף לארוע האלים כנגד המתלונן 2.

כמו כן, לא ניתן להיתעלם מעברו הפלילי של הנאשם הכולל הרשעות בעבירות סמים, איומים, החזקת סכין ואף הרשעה משנת 2013 בגין ביצוע עבירה של פציעה או חבלה זדונית שלא כדין.

...

בשים לב למכלול הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 חודשי מאסר לבין 18 חודשים, לצד ענישה נלווית.

סופו של דבר, לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים ובכלל זה מהות מעשיו של הנאשם ונסיבותיו האישיות ובכלל זה עברו הפלילי, ומנגד הירתמותו להליך הטיפולי, שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, ולהסכמת הצדדים באם התסקיר יהיה חיובי, מצאתי כי יש לגזור על הנאשם את עונשו בתחתית מתחם הענישה.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.