צמצום תקופת ניסיון לעובד מדינה

הדברים פורטו באריכות בסעיף 102 ואילך לסיכומי האוניברסיטה, ואין לי אלא להפנות לדברים ולהפניות שצוינו שם. ההחלטה להזמין את התובעת לשימוע לפני פיטורים התבקשה איפוא לאור הקף העבודה המצומצם שלה מחד גיסא ולאור חוסר התוחלת שבניסיונות למצוא לה פיתרון תעסוקתי הולם, מאידך גיסא.

חובת הייצוג ההוגן הינה ביטוי לחובת הנאמנות של האירגון היציג לציבור העובדים ולעובד יכולה לקום עילת תביעה שעה שהוא מוכיח כי האירגון נהג ממניעים שרירותיים או ממניעים פסולים כגון: הפליה, עוינות, קנוניה, לאום, מגדר, אזרחות וכיוצא באלה (ע"ע 300205/97 שלמה אבני – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (02.06.99), סק"כ 22-09-11 מדינת ישראל משרד הבריאות ומשרד האוצר – ההסתדרות הרפואית בישראל (04.09.11) ו- ע"ע 1143/01 דב וינקלר - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (02.02.03).

כך, לשם דוגמה, העידה הגב' בוטבגה, ועדותה לא נסתרה, כי ניסתה לשכנע את פרופ' לוי לתת לתובעת היזדמנות נוספת במסגרת תקופת ניסיון; דאגה להעביר את התובעת לחדר אחר (גדול יותר, מרווח ועם מרפסת צמודה) במטרה למנוע חיכוכים עם הממונים עליה; הביאה להפחתה משמעותית של כמות המטלות שפרופ' לוי דרש להטיל על התובעת בתקופת הניסיון.

...

אלו הן השאלות העומדות להכרעה בתיק זה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי החלטתי לדחות את התביעה מכל הנימוקים המפורטים להלן.

בהליך השימוע האחרון בשנת 2017, אז הוחלט סופית על פיטוריה של התובעת, הוכח, כי היא כלל לא פנתה אל הארגון היציג ואל חברי הוועד ולכן אין להלום את טענתה בדבר ייצוג בלתי הולם ודין דרישותיה הכספיות מהנתבעים 2 ו- 3 להידחות.

לפיכך, החלטתי לפסוק לנתבעים הוצאות על הצד הגבוה באופן שישקף, ולו באופן חלקי, את העובדה שביה"ד מכיר בכך שנגרמו להם נזקים שניתן וצריך היה למנוע.

התובעת תשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ( 2,500 ₪ לנתבעת 1 ו- 2,500 ₪ לנתבעים 2 ו-3 יחדיו).

סעיף 2(א) לבקשה: התובעת ביקשה גילוי ועיון בכל חומרי החקירה המצויים בנציבות שירות המדינה (להלן – נש"מ) ביחס לתלונה אשר הגישה התובעת, בין בעצמה ובין באמצעות בעלה, מר שחר יאיר חביב, נגד מר אחז בן-ארי וכן כל החומרים הנוגעים להחלטות שהתקבלו בתיק ולאופן הטיפול בתלונות, לרבות התכתבויות בנושא בין נש"מ ובין משרד מבקר המדינה וכן מסמכים הנוגעים לסטטוס הטיפול בתלונות.

ניתן לטעמה לצמצם את הבקשה לתלונות שהוגשו על ידי עובדים אחרים והחלטות שהתקבלו בנש"מ בעיניינם.

סעיפים 2(ו) – 2(ח) לבקשה: התובעת בבקשתה ביקשה גילוי ועיון בכל המסמכים, התכתובות ופרוטוקולי הדיון הנוגעים לנתוני זכייתו של עובד הנתבעת, מר שאול אהרון, במיכרז למשרת סמנכ"ל וראש אגף במשרד להגנת העורף, לרבות דרוג ודרגת המשרה, מועד היתכנסות ועדת בוחנים, מועד הכניסה לתפקיד עם כתב מינוי וביחס לסיום תקופת ניסיונו בתפקיד, שימור מלא של תנאי העסקתו, דרגתו, תפקידו ומעמדו.

...

בקשת התובעת כוללנית ומהווה הכבדה יתרה ומיותרת על הנתבעת ולכן נדחית.

מכל טעמים אלו – הבקשה בענין מסמכים אלו נדחית.

הבקשה מתקבלת בחלקה.

ההחלטה על צימצום היחידה לא התקבלה מעולם, ולא הוצגה כל ראיה לתמוך בה. עדות מר שי כן, מנהל התובעים הישיר, הפריך את הטענה בדבר כוונה לצימצום היחידה.

נוכח מקומה המרכזי של העבודה בחיי האדם מחד, ותופעות של הפליה מטעמים שונים בתחום התעסוקה מאידך, נחקקו חוקים רבים שתכליתם הטמעת עיקרון השויון בתעסוקה ומיגור האפליה, וביניהם: חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988; חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו - 1996; חוק עבודת נשים תשי"ד - 1954; חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, תשמ"ז - 1987; פרק ד' לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח - 1998; סעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט - 1959".

תקופת הניסיון של עובד חדש תהיה כאמור בסעיף 28 לחוקת העבודה, בשינוי לפיו במקום המילים "12 חודש" יבואו כעת המילים: "24 חודש". 6.9.2 על עובד חדש בניסיון יחול סעיף 30 לחוקת העבודה, בשינוי לפיו במקום המילים "12 חודש" יבואו כעת המילים: "24 חודש". 6.9.3 על אף האמור בסעיפים 6.9.1 ו- 6.9.2 לעיל, ומבלי לגרוע מהוראות כל דין, ההנהלה תהא רשאית להאריך את תקופת הניסיון לאחר היתייעצות עם ארגון עובדי קק"ל, בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה.

...

לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעים הפרשי שכר וזכויות בהתאם לחישובי מר טבוריסקי, מן המועדים שנקבעו לעיל.

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת בזאת.

בעניינינו, במועד פיטורי התובע הוא לא השלים חמש שנות העסקה בשירות, ולכן חל האמור בסעיף 82.252(ב) שלפיו: "פיטוריו של עובד המועסק על-פי חוזה מיוחד שהשלים את תקופת הניסיון בשירות המדינה וטרם חלפו חמש שנים להעסקתו בשירות המדינה, הינם בסמכות האחראי. קודם קבלת ההחלטה על הפיטורים ישלח האחראי לעובד הודעה מנומקת על הכוונה לסיים את העסקתו ויעניק לו זכות לשימוע כמפורט בפיסקה 234.82". טענת התובע כי מונה בהליך מיכרזי תקין – היא תנאי לחוקיות העסקתו ותו לא. בהתייחס לטענה כי התובע מועסק בעבודה צמיתה ונחוצה - כפי שציינו לעיל, הכלל הוא כי על פיטורי עובד המועסק בחוזה מיוחד יחול דין עובד קבוע, רק לאחר שחלפו 5 שנות העסקה בשירות, וברור כי כלל זה נוגע למי שמועסק במשרה צמיתה ונחוצה.

לפי הסבריו: מדובר בחוזי נישואים שנערכו מאז שנות החמישים; המזכיר הראשי שעבד לפניו משך יותר מ-25 שנים, לא ביצע אותו פרויקט והנתבעת לא פעלה לערוך מולו בירור ולא פתחה נגדו בהליך משמעתי; התובע אחראי על עבודה מול שלושה קאדים עם כוח אדם מצומצם.

...

על יסוד טענות אלו עתר לחייב את הנתבעת בפיצוי, ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪.

מכאן שהתביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית הן מאחר שנזנחה, ולחלופין בשל היעדר פירוט והוכחה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על כל ראשיה ונדבכיה.

] במהלך השנה שבה עבדו התובעים, העבירה מילגם למשרד התחבורה בקשות לאישור בוחנים שהשלימו תקופת ניסיון בת שלוש שנים בתפקיד (לרבות תקופת העבודה במקום הקודם, כולל במדינה) כבוחנים בעלי ניסיון, כדי שיוכלו להכשיר בוחנים חדשים[footnoteRef:30].

אכן מילגם לא ציינה בבקשות את העובדה שבוחנים המועסקים אצלה צוברים ותק בתקופת עבודתם ולכן עשויים להכנס להגדרה של "בוחן בעל ניסיון" בעוד מספר חודשים אולם עובדה זו אינה רלוואנטית, שכן במועד הגשת הבקשות עדיין לא עלה בידיה לגייס 32 בוחנים בעלי ניסיון כפי שהתחייבה במיכרז, בין היתר, עקב הגדלת מיכסת הבוחנים שהתקבלו לעבודה בשירות המדינה, ולכן היה עליה לקבל אישור להפחתת מספר "הבוחנים בעלי הניסיון" נכון למועד הגשת הבקשות.

] כלומר, העובדה שבחוזה כלולות הוראות המאפשרות למדינה לצמצם את הפעילות ואף להפסיקה מבלי שהובטחו זכויותיהם של הבוחנים בעלי הניסיון במקרה שכזה, סותרת את המהות של חוזה לטובת צד שלישי ואת תכליתו להעניק לצד השלישי טובת הנאה וכן את הזכות לידרוש את קיום החוזה כדי לממש את טובת ההנאה שהוענקה לו. לא זו בלבד, לאחר חתימת החוזה עם המדינה היתקשרה מילגם עם כל אחד מהבוחנים, לרבות התובעים, בהסכמי העסקה אישיים לצורך הסדרת זכויותיהם מולה.

...

עוד מצאנו כי התובעים פוטרו בתום לב ומשיקולים ענייניים וכי הנתבעות לא התנהלו מולם בחוסר תום לב בתקופת המשא ומתן ובתקופת העסקתם.

התובעים לא הסתמכו על הבטחה שיועסקו בכל תקופת ההתקשרות ולא נגרם להם נזק למעלה מן הדרוש נציין כי לא מצאנו שהתובעים בחרו לעבוד במילגם על סמך ההבטחה שיועסקו במשך שלוש שנים לפחות ולא שוכנענו כי ניזוקו בשל עבודתם במילגם, ונסביר.

סוף דבר התביעה נדחית.