ואולם, משחובם של הלווים לבנק היה מובטח במשכנתא, עולה השאלה, האם היה על הבנק לפעול למימוש המשכנתא טרם הגשת התביעה כנגד המערערת, בהתאם להוראת סעיף 27(ב)(1) לחוק הערבות, ואם כך, האם פרק הזמן הדרוש למימוש הדירה מאריך את מועד ההתיישנות ביחס לתביעת הבנק כנגד המערערת והערבה.
משניתן למצוא אחיזה לשונית לפרשנות, שאינה רואה בסייגים אלה סייגים חלופיים, כי אם פעולות שעל הנושה להשלים במקביל, טרם נקיטת ההליכים כנגד הערב, ואשר מטבען גם מבוצעות בו זמנית, סבורים אנו, כי ראוי להעדיף בהקשר זה פרשנות הנותנת ביטוי לתכלית החקיקה על פני הפרשנות המילולית המצומצמת שהוצעה על ידי המערערת.
...
בית משפט קמא בפסק דינו דחה את טענת המערערת, לפיה יש לדחות את תביעת הבנק מפאת התיישנות.
משלא הובאו על ידי הבנק טעמים כלשהם, שיש בהם כדי להצדיק את העיכוב במימוש המשכנתא, ומשלכאורה עולה מחוות הדעת השמאית, שנמסרה לכונסת הנכסים ביום 18/03/04, למעלה משנתיים לאחר שהלווים חדלו לפרוע את תשלומי ההלוואה, וכשנתיים לאחר שהלווים עזבו את הארץ לצמיתות, כי שוויה של הדירה, עד למכירתה בפועל, פחת בלמעלה ממחצית במהלך השנים הרבות בהן הייתה הדירה נטושה, סבורים אנו, כי הסוגיה הנוגעת לנזקה של המערערת, באשר לירידת ערכה הריאלי של הדירה במהלך התקופה שבה התמשכו הליכי המימוש שלא לצורך, לא נתלבנה במלואה בפני בית משפט קמא.
לפיכך, סבורים אנו, כי ראוי להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, לצורך בירור שאלת נזקיה של המערערת, כתוצאה מעיכוב הליכי מימוש הדירה, ומתן פסק דין משלים בסוגיה זו.
על מנת שניתן יהיה לקיים דיון ענייני, יש לאפשר למערערת להשלים את הליכי גילוי המסמכים, ביחס להליכים שהתנהלו במסגרת כינוס ההליכים בהוצאה לפועל, לרבות קבלת כל חוות הדעת השמאיות שהתקבלו בידי כונסת הנכסים בתקופת מינויה, ואשר ללא ספק הינם רלבנטיים להוכחת נזקיה של המערערת.
התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:
אנו מורים על החזרת הדיון לבית משפט קמא, על מנת לדון בסוגיה שפורטה על ידינו בפסקה 51 דלעיל, ומתן פסק דין משלים בסוגיה זו.
למניעת ספק, פסק דינו של בית משפט קמא, בכל הנוגע לכל שאר קביעותיו, בעינו עומד ללא שינוי.
