צמצום מוגבל בתנועות אמצע הגב של עמוד השדרה

בישיבה שהתקיימה הובהר בהסכמה כי העירעור צומצם לפגימה בגב התחתון בלבד.

כיפוף לפנים- מגיע עם קצות אצבעות עד אמצע שוקיים.

טווח תנועות הגב התחתון מוגבל: בכפיפה לפנים מגיע עד למרחק של 30 ס"מ מהריצפה.

ע"ס בדיקה קלינית וממצאים דימותיים מדובר על שינויים נווניים בגב תחתון, דיסקופטיה במספר גבהים, הסתיידויות במפרקים וסביב מפרקים- נטייה לתהליכים דלקתיים וניווניים שלא קשורה לתנאי שרותו אלא לגורמים גנטיים וליקויים מובנים של עמוד השידרה.

נפנה גם לדברים שכתבנו בע"נ (חי') 37050-08-10 א.ח. נ' משרד הביטחון (פס' 13): "אנו נכונים לקבל שהמערער היה נתון למאמצים פיסיים להם נידרש כל שוטר סיור בתפקידו, וכללו גם דרישה לשמירה על כושר גופני ואימונים מן הסוגים שתוארו. אלא שלא מקובל עלינו שהוכחה מקרוטראומה, ממן הנזק הזעיר פה הזעיר שם ההולך ומצטבר. ראשית, אין מדובר בתנועה אחת רפטטיבית, שלאורך השנים. וגם אם אין צורך בתנועה אחת החוזרת בדיוק באותה מתכונת, הרי התזה של ד"ר סלטי לפיה מאמצים גופניים שונים לאורך השנים הם שגרמו לנזקים מקרוסקופיים מצטברים או החריפו בלט הדיסק- אינה סבירה יותר (למצער) מן התזה של פרופ' ביאליק שמדובר בשינויים נווניים מן הסוג שקיים בחלק לא מבוטל שבאוכלוסיה. עמוד השידרה נתון למאמצים שונים במהלך חייו של אדם- העקרי שבהם היתמודדות עם נשיאת משקלו וכוח הכבידה. השנים והשינויים הניוניים- אינם מיטיבים עמו. במובן זה ניתן לדבר על "נזק מקרוסקופי" מיצטבר והולך גם בלא ארועי מאמץ חוזרים, שכן עמוד השידרה "מתאמץ" ממילא.

...

טענה זו מקובלת עלינו ועיון במסמכים ובתצהיר שהגיש המערער אכן מעלה כי הלה טען אך לנסיעה איטית, ללא טלטלות או ויברציות.

הנ"ל לא הוכח בפנינו, כפי שכבר צוין לעיל ולא מצאנו כל ראיה לתנאי שירות חריגים, מאמץ יוצא דופן או "תאונה/ תאונות" זעירות אשר עלולות לגרום לחבלות קלות (ראה גם ע"נ (חי') 46777-09-12 ימין נ' קצין התגמולים (מאגר נבו), פס' 13-14).

לסיכום: על המערער נטל ההוכחה, מדבור בשירות ארוך בלא אירוע חריג.

הערעור נדחה.

בית המשפט קמא, בהחלטתו מושא בקשת רשות ערעור זו, צטט מתוך חוות דעת המומחה את האמירות הבאות: בפרק "מימצאי הבדיקה" שבחוות דעתו: "... עומד על כל רגל בנפרד. הולך על קצוות האצבעות ועל העקבים באופן חופשי. החזרי ברך הופקו. בכפוף מגיע עד לאמצע השוקיים. הטיה לימין ולשמאל ותנועה סיבובית חופשיים". בפרק "סיכום ומסקנות": "... נמצאה הגבלה קלה בטווח התנועות של ע"ש צוארי [...] בבדיקתי ביום 2.6.2015 למרות ניסיון להיתנהגות מגמתית, לא נמצא חסר נורולוגי או הפרעה תפקודית ...". לאור קביעה זו, פנתה הנתבעת אל מומחה בית המשפט בשאלה האם מימצאי הבדיקה מעידים על תנועות תקינות של עמוד השידרה המותני ונענתה כך: "לעיתים כאשר שתוף הפעולה בעת הבדיקה חלקי כמו שהיה במקרה הנידון, בדיקות עקיפות מדגימות את התנועה כאשר הנבדק מתרכז באיזור החדש של הבדיקה. ולכן אני בודק גם את הגב אך בעצם מסתכל על תנועות עמוד השידרה המותני. מימצאי הבדיקה אינן מתייחסות כלל לעמוד השידרה המותני. הבדיקות שבוצעו בקשר לע"ש מותני היו תקינות". על יסוד תשובת המומחה, פנתה המשיבה, בשנית, בבקשה להבאת ראיות לסתור את מוגבלותו של התובע בעמוד שדרה מותני, ובקשתה התקבלה.

טוענת המשיבה כי הגבלת בדיקת המומחה לשם בדיקה מצומצמת של איבר אחד בלבד אינה שגרתית.

...

ויוער, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. על אף שחרגה המשיבה בשאלותיה למומחה, לא מצא בית המשפט לפסול את חוות דעת המומחה אשר משמש כידו הארוכה ובבוא העת להכריע, יהיה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את כל השיקולים הדרושים לעניין.

סיכומו של דבר, עיון בהחלטה מלמד כי לא נפלה שגגה תחת ידיו של בית המשפט קמא, באופן המצדיק התערבות בשיקול דעתו במסגרת בקשת רשות ערעור.

מן הטעמים הללו הנני מורה על דחיית הבקשה.

[footnoteRef:2] המומחה ציין בחוות הדעת כי "למרות קיומו של מצב קונסטיציונאלי (שינויים ניוונייים) בעמ"ש צוארי שהיה קיים עוד לפני התאונה הנדונה הרי בהעדר תלונות ורישום קודם על ביטוי קליני בכלל והגבלת תנועה בפרט, אני מייחס את הנכות הצוארית בגין הגבלת התנועה לתאונה הנדונה ולא לעברה (כפי שעשה זאת ביטוח לאומי)". [2: וע"ר שליד המל"ל קבע נכות זהה וקשרה אותה לתאונה מושא כתב התביעה.

לפניה עמד ניתוח מורכב בגב הקשור בעברה הרפואי אשר השבית אותה מעבודה (מדווחת) משך שנה ומחצה החל מאמצע ינואר 2016.

לימים ונוכח רצונה למצוא עבודה מסודרת, מצאה עבודה דרך עריית נס ציונה כסייעת בגני ילדים/בי"ס יסודי ובעבודה זו מתמידה עד היום[footnoteRef:3] ("מצאתי את המקום שלי"), אם כי צימצמה את עבודתה ממשרה מלאה לחצי משרה.

הפן התיפקודי: בתביעה לשקום שהגישה התובעת לביטוח לאומי בחודש אפריל 2016 כתבה כי היא סובלת מ"חלק תחתון רדום ללא תחושה, כבדות בהליכה, מוגבלות בתנועות הגב, אי יכולת להכנס לשירותים ללא תרופות".

...

עזרת הזולת והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד: התובעת לא הוכיחה כל עזרה בת שווי כספי לעבר ועל כן התביעה בראש נזק זה נדחית.

[4: תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968] סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה את הסכום תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

על יסוד הממצאים מצא שקיים דילדול שרירים ביד שמאל, שטווח תנועות הכתף השמאלית מוגבל, וכי מופקת רגישות סוב- אקרומילית.

טווח תנועות עמוד השידרה המותני מלא לכל הכיוונים ובמבחן שובר היתרחקות הזיזים האחוריים מ- 10 ס"מ ל- 18 ס"מ. המומחה ציין שאין ספאזם שרירים או רגישות ממוקמת לאורך עמוד השידרה.

המומחה פירט כי "... מרבית הממצאים הקליניים לא מהוים נכות כל אחד כשלעצמו... סה"כ אפשר לומר איך 0 ועוד 0 ועוד 0 נותן 10% התשובה באמצע. אוסף כל הנתונים הללו נותן את הנכות שקבעתי שהיא לא נמוכה אלא של 10% שמאפשרת לו להיות נגר ובלי הפרעות יוצאות מהכלל על פי המעקב" (פרוטוקול הדיון מיום 9.3.09, עמ' 12, שורות 17 עד 21).

החל ללמוד באוניברסיטה הפחותה כלכלה וניהול, ובמקביל עבד בפיצרייה, ולאחר מכן ביורוקום, שם עבד עד פיטוריו בשנת 2000 בעקבות צמצומים.

כן הוא סובל מכאבי גב. על פי האמור בתצהירו, בעבודתו הוא נאלץ להעזר באדם נוסף המבצע את עיקר הפעולות הפיזיות הדרושות לשם ביצוע העבודה.

...

התרשמותי ממכלול הראיות הייתה שהפנייה המאוחרת של התובע לטיפול נפשי נבעה מגורמים כגון הדחקה של הבעיות בתחום הנפשי, אשר הופיעו לאחר התאונה, מבושה, ומחשש, כפי שהעיד בפני.

לאור כל האמור מצאתי שיש לאמץ את הערכתה של המומחית ולקבוע שהנכות הנפשית, בשיעור של 5%, קשורה בקשר סיבתי לתאונה.

המומחה בדק את התובע והעריך בחוות דעתו כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור % 9.75, לפי החלוקה הבאה: 5% נכות בגין הגבלה קלה ביותר בטווח התנועה בצואר, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות הנכות) ו- 5% נכות בגין הגבלה קלה ביותר בתנועות הגב התחתון לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות הנכות.

מעבר לאמור, לתובע מיגבלה מתונה הן בעמוד השידרה הגבי והן בעמוד השידרה הצוארי ואיני סבור שיש הצדקה לא לעבוד תקופה ארוכה מעבר לזו שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט.

הצדדים מסכימים כי הפסד השכר לעבר לפי שיעור הנכויות הזמניות בצרוף ריבית מאמצע תקופה עומד על סך בשיעור 8,402 ₪ (כולל הפסד פנסיה).

התובע נותר כיום עם מיגבלות מתונות ולהן השפעה מוגבלת על כושר הישתכרותו.

טענת התובע, כי בשל המיגבלות והכאבים שהוא סובל כתוצאה מהתאונה, הוא מתקשה בבצוע עבודתו ונידרש לצמצם בשעות העבודה סבירה ואולם יש לקחת בחשבון שמבחינה רפואית ותפקודית מדובר במיגבלות מתונות, שמאפשרות לתובע להמשיך ולעבוד באותו סוג עבודה.

...

התובע קיבל דמי אבטלה במהלך שנת 2021 ולכן סבורני כי דרך החישוב בה הלכה הנתבעת הגיונית ומתיישבת עם הראיות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר לעבר (כולל הפסד פנסיה) גריעה מכושר ההשתכרות (כולל הפסד פנסיה) עזרת צד ג' 8,402 ₪ 174,000 ₪ 10,000 ₪ נזק לא ממוני הוצאות רפואיות 18,042 ₪ 1,500 ₪ סה"כ פיצוי 211,944 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל סה"כ פיצוי בניכוי תגמולי המל"ל 57,000 ₪ - 154,944 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בשיעור 154,944 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור % 15.21 (כולל מע"מ) וכן החזר הוצאות משפט בסך 655 ₪ (החזר יחסי של האגרה ושכ"ט העדה).