צמצום חובות פושט רגל וריבית לפי עקרונות כונס הנכסים הרשמי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 18314-07-14 פינגר נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' לפני כבוד השופט עודד מאור 28.5.18 בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 ובעניין: ארז פינגר – החייב ע"י ב"כ עוה"ד ד' מור וס' פרץ ובעניין: עופר שפירא, עו"ד – הנאמן בעצמו ועו"ד י' מאור ובעניין: כונס הנסים הרישמי – הכנ"ר ע"י ב"כ עו"ד ד' גל-סתיו פסק-דין

כללי החייב, ארז פינגר, יליד 1968, הגיש את בקשתו לכנוס נכסים ולהכרזתו כפושט רגל, כאשר ציין בתצהיר בתמיכה לבקשתו כי הוא נקלט לחובותיו עקב סיכסוך בינו לבין שותפתו לעסק, כאשר החובות נוצרו בגין חובות מזונות; בגין הלוואות שונות שניתנו לו על ידי חברים, בנקים וחברות הלוואות חוץ-בנקאיות, חיובי כרטיס אשראי בגין צריכה שוטפת ויתרת עו"ש שלא שולמה על ידו.

לדעת הנאמן היתנהלות תקינה מצד החייב היתה עשויה לצמצם את הקף החובות ואולי גם לחסוך את הליך פשיטת הרגל.

אי מילוי חובת הבדיקה על ידי הנושה-המקצועי פוגעת בנושה שקדם בזמן (אשר ייתכן וערך את הבדיקות המתאימות) וגם בנושה רגיל (שאין לו את היכולות לערוך את הבדיקות המתאימות, אולם עומד הוא בעמדת נשייה שווה לזו של הנושה המקצועי), ומכך מחייבת סטייה מעיקרון השויון.

במסגרת ההסכם בבריטניה, נמחקו חובות ל- 330,000 לווים בסכום כולל של 220 מיליון £ (פאונד סטרלינג) ול- 45,000 לווים הופחתו הריביות באופן משמעותי, תוך שנקבעו כללים למתן ההלוואות, והוטלה חובה על הנושה (WONGA) לבדוק מראש את יכולת ההחזר של הלווה.

...

עמדת החייב: נותני האשראי אחראים למצבי החייב, מצדו, הגיש תגובה ביחס לסיכום והמלצת הנאמן, במסגרתה, בין היתר התייחס למצבו האישי של החייב, אולם ביקש הוא להיתלות באשם התורם המלא – לשיטתו - של נושיו.

פעמים רבות נמצאים אנו למדים שחייבים רבים בוחרים שלא להעלות טענות ביחס לחובות, בשל העובדה שממילא בין אם ינהלו הליך מול נושה ספציפי ובין אם לאו – הסכום שייקבע בסופו של דבר להפטר מחובותיהם, אינו תלוי בסך החובות, ומשכך זונחים הם הטענות כנגד נושה מראש, אולם בעיני הדבר פסול, בשל העובדה שאם תתקבלנה טענות חייב ביחס לתביעת חוב של נושה אחד או אחדים, הרי סך החובות הכולל יפחת, יכול והחייב יוכל להגיע להסדר עם נושיו הנותרים או לשלם את החובות כולם, בלא להכריזו כפושט רגל, על מנת שיוכל להמשיך את חייו, בלא שתרחף מעליו עננת פשיטת-הרגל.

לו היה החייב מעלה טענותיו מבעוד מועד, ומגישן באופן סדור, ניתן היה לזמן את הנושים-המקצועיים ולשמוע עמדתם, על מנת שתינתן הכרעה, דבר שגם יכול היה להשפיע על מצבת הנשייה הכוללת, באשר הטלת אחריות על כתפי הנושה המקצועי תפחית את תביעת החוב במידת האשם התורם שהיה נקבע לו, כך שאם בעניין שמס קבעתי (לאחר שנשמעה עמדת הבנק) שמתן אשראי בלתי מבוקר פוגע בתום הלב של הנושה-המקצועי כלפי הנושים הקודמים לו, הרי אני סבור שכעת גם פתוחה הדרך לחייבים להעלות טענותיהם ביחס למתן האשראי ואלה תיבחנה לעצם העניין.

בנסיבות אלה, ובשים לב לאמור, אני מאשר את התוכנית להפטר, וקובע שיינתן לחייב הפטר לחובות שקדמו למתן צו הכינוס, בכפוף להוספה של הסכום של 100,000 ₪, בצרוף הנכסים המוקנים לקופה.

בבית המשפט העליון רע"א 7814/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המבקש: אלעזר פרברי נ ג ד המשיבים: 1. לאון חסן 2. סמדר חסן 3. כונס הנכסים הרישמי 4. עו"ד קרן אוגינץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 23.9.2018 בפש"ר 6275/05 ופש"ר 6276/06 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' כהן תאריך הישיבה: כ"א בסיון התשע"ט (24.6.2019) בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים 1-2: עו"ד שלמה אסידון בשם המשיב 3: עו"ד ענבל קדמי-עברי; עו"ד מלי חגג לשם בשם המשיבה 4: בעצמה ][]פסק-דין

בית המשפט דחה את טענתו של פרברי וקבע, כי "בעקרון, זכאים נושי חייבים לכך שמלוא הכספים אשר מומשו יחולקו להם", אולם בעיניין דנן היתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל.

בתגובה מטעם הכנ"ר נטען, כי החלטתו של בית המשפט להעביר לחייבים סכום של 120,000 ₪ מתוך היתרה, היא "החלטה סבירה וראויה שהנה במיתחם שיקול הדעת של בית משפט של פש"ר". לעמדת הכנ"ר, ההחלטה מאזנת אל נכון בין שתי התכליות העיקריות של הליך פשיטת רגל: כנוס נכסי החייבים וחלוקתם בין נושיהם בדרך הזולה והיעילה ביותר מחד גיסא, וסיוע לחייבים להשתקם ולפתוח דף חדש בחייהם מאידך גיסא.

הוסכם, כי לפרברי תישמר זכות טיעון ביחס לקבלת הפרישי הצמדה וריבית לפי סעיף 81, ולאחר שיוגשו תגובות לעניין זה, תמסר לבית המשפט ההכרעה אם ואיזו תוספת יקבל פרברי.

כאמור לעיל, העירעור צומצם לשאלה אחת – כיצד לחלק את הכספים שייוותרו בקופת הכנוס.

זאת ועוד, הוראת סעיף 137 אינה עומדת בחלל ריק, אלא מהוה – הן על-פי לשונה, הן על-פי מיקומה בפקודה – המשך ישיר להוראת סעיף 81, שלפיה "הנאמן רשאי, לפי שיקול דעתו, לקבוע כי על כל החובות שנתבעו בפשיטת רגל יתוספו – החל מיום צו הכנוס ועד לתשלומם בפועל – ריבית או הפרישי הצמדה או הפרישי הצמדה וריבית" (ההדגשה הוספה – נ' ס').

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בכתבי הטענות של הצדדים, ושמענו את טיעוניהם בעל-פה בדיון שנערך לפנינו, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן, וכך אציע לחברַי לעשות.

הנה כי כן, קריאה הרמונית של הוראות סעיפים 81 ו-137 לפקודה, מובילה למסקנה כי בית המשפט אינו רשאי להורות על תשלום היתרה לפושט הרגל, מבלי ששולמו לנושים ריבית, הפרשי הצמדה, או שני הרכיבים יחד, מעבר לערכו הנומינלי של החוב.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' השופט גיל **** 08 מרץ 2020 פש"ר 62061-09-16 בעיניין: פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 להלן: "הפקודה" ובעניין: עמוס דבש להלן: "החייב" הכונס הרישמי עו"ד ענבל אלוש-לוצאטו עו"ד מור נרדיה בנק דיסקונט לישראל בע"מ אייל שחר יסמין ורה שחר ויקטור דבש חצב – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ להלן: "הכונ"ר" להלן: "המנהלת המיוחדת" להלן: כונס הנכסים" להלן: "הנושה המובטח" להלן: "הרוכשים" להלן: "אביו של החייב" להלן: "האגודה" החלטה

לעמדת המנהלת המיוחדת, תנאי זה ביחס להמשך מגורי האב בבית המגורים הוא תנאי חשוב, שאולי יהיה בו להביא לצימצום החוב המובטח לאב ולפיכך לאפשרות כי תוותר בכל זאת יתרה מכספי המכר, לאחר תשלום החובות המובטחים, גם לנושים בדין רגיל.

עוד טוענת האגודה, כי לקבלת הרוכשים עלולות להיות השלכות "אשר עשויות להגרם לאגודה ולחבריה כתוצאה מקבלת הרוכשים כחברים חדשים, שותפים שווי זכויות בנכסי האגודה, ללא חובות, תוך ניסיון להטיל חובות עבר על חברים אחרים והכל ללא חתימתם על הסכמים אותם דורשת האגודה מחבריה". טענה נוספת המועלית על ידי האגודה בתגובה היא, כי לפי הוראות פקודת האגודות השיתופיות, חלקו של חבר באגודה בהון של האגודה אינו ניתן לעיקול או מכירה והוא אינו מוקנה לקופת הכנוס של החייב בהליך פשיטת הרגל.

בדיון שנערך הסבירה המנהלת המיוחדת כי עמדת האגודה גורמת לנזקים לנושי החייב, שכן חסימת אפשרות מכר המשק, בהצבת התנאי לתשלום חובות החייב לאגודה, גורמת לעיכוב בהשלמת הליך המימוש, כאשר בנתיים הריבית ההסכמית בגין החוב המובטח, מביאה להגדלה משמעותית של החוב המובטח, על חשבון היתרה אשר יכול ותוותר ליתר הנושים.

כעיקרון, נושה אינו רשאי לנצל סמכויות הנתונות בידיו, על מנת לעכב או למנוע מימוש זכויות חייב חדל פרעון, בניסיון לגבות חובות עבר שלא על פי סדרי הקדימה שבדין.

...

כך נקבע, כי אין לאפשר לרשות כזו או אחרת לפסוח מעל דיני הקדימויות רק בשל הכוח המצוי בידיה לעכב את אישורה להעברת הזכויות בנכס.

מקובלת עלי העמדה, שכבר הועלתה בפסיקה, כי שימוש של אגודה שיתופית בזכות שניתנה לה לסנן חברים המבקשים להתקבל לשורותיה, לשם קבלת תשלום בגין חוב עבר שלא על פי סדרי הקדימה, מהווה התנהלות בחוסר תום לב ואינה כדין.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פש"ר 43573-01-13 טוזלי נ' כונס נכסים רישמי באר שבע והדרום ואח' לפני כבוד השופט איתי ברסלר-גונן בעיניין: פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 להלן: "הפקודה" ובעניין: סמיר טוזלי, ת"ז:070418546 ע"י ב"כ עו"ד אהרן פורמן להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי ע"י ב"כ עו"ד עימנואל גל השאש להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד אורן צורן להלן: "הנאמן" ובעניין: אהרון ללזרי ע"י ב"כ עו"ד אורלי גלמן להלן: "הנושה" החלטה

על כן, עתרה ב"כ הנושה אפילו להתאים את הריבית להוצל"פ לגבי הנושים שפתחו תיק בהוצל"פ; להורות על תוספת ריבית לפי סעיף 81 בפקודה, ככל שיוחלט להשאיר את החייב בהליך ותאושר התכנית, וכן – גמול מיוחד לנושה מעורב.

ועדיין, ככל מקרה שיש בו פגיעה מעיקרון השויון בהליך, יש לפרשו בצמצום [ע"א 3929/02 לוין נ' עו"ד שילר, הנאמן על נכסי פושט הרגל גדעון לוין, פ"ד נח(5) 236 (2.6.2004)].

סעיף 81 בפקודה קובע כי "הנאמן רשאי, לפי שיקול דעתו, לקבוע כי על כל החובות שנתבעו בפשיטת רגל יתוספו – החל מיום צו הכנוס ועד לתשלומם בפועל – ריבית או הפרישי הצמדה או הפרישי הצמדה וריבית.". תקנה 101 בתקנות פשיטת הרגל [שעדיין בתוקף לעניינינו] קובעת כי "החלטתו של נאמן לפי סעיף 81 לפקודה לענין הוספת הפרישי הצמדה וריבית לא תיעשה אלא לאחר ששולמו במלואם כל החובות שנתבעו בפשיטת הרגל; החלטה כאמור תנתן תוך ששים ימים מיום תשלום הדיבידנד הסופי והעתק ממנה יומצא לכונס הרישמי." אדגיש כי איני רואה כל פסול או מניעה בדיון כבר כעת בנושא.

...

סוף דבר – תכנית הפירעון באשר לסכום הפירעון: הצדדים לא חלקו על כך שנדרש תשלום שיאפשר חלוקת 100% דיבידנד לנושים שתביעות החוב שלהם אושרו, בצירוף הוצאות ההליך.

מקובלת עליי עתירת הנאמן כי שכר הטרחה ייגזר מסכום מימוש שיכלול את הסכום האמור וכן מחצית מהחוב ששולם מחוץ להליך לעיריית קרית מלאכי [בבחינת חלקו של החייב], בסך של 51,500 ₪.

בשים לב לקיומם של נכסים מחד, ולצורך המשפחתי לתור אחר אופן הפדיון מאידך, כמו גם הרצון לתת ביטוי לתכנית הסוציאלית של החייב בגילו הנוכחי, סבורני שיש לקבוע את תקופת הפירעון ל- 18 חודשים, ללא תוספת ריבית והצמדה נוספת.

ביום 2.3.2022 אימץ בית המשפט קמא את עמדת המשיב 1, כונס הנכסים הרישמי (להלן: הכנ"ר), בקשר עם הסכומים שעל המבקש לשלם לנאמן בגין שכר טירחה בתוספת מאמץ מיוחד והוצאות.

בהתאם לכך, ביום 10.3.2022 אישר בית המשפט קמא פסיקתא לפיה יתרת הסכום שעל המבקש לשלם לקופת פשיטת הרגל הוא סך של 165,529 ₪, כאשר הסכומים שאושרו לתשלום לנושיו יישאו הפרישי הצמדה מיום כניסת צו הכנוס לתוקף ועד למועד התשלום בפועל (יצוין כי בהתאם לאמור בתשובת הנאמן, יתרת חובו הכוללת של המבקש, בהתאם להפרשי ההצמדה שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא, עומד נכון ליום 1.8.2022 על סך של 217,648 ₪).

כפי שיובהר להלן, אינני סבורה כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה. הליך פשיטת רגל אמור לאזן בין השאיפה להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים תוך חלוקה צודקת ויעילה של נכסי החייב; לבין שמירה על יכולתו של החייב להתקיים בכבוד חרף חובותיו ותוך שמובא בחשבון גם האנטרס בשיקומו (עניין וייגמן).

יחד עם זאת, יש לאזן שיקול נכבד זה עם השאיפה להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים ועם העקרון לפיו "התחייבויות יש לקיים" (עניין וייגמן, בפיסקה 12).

כן יש להביא בחשבון את המשמעות של פריסת החוב למשך תקופה ארוכה של עשרות שנים על זכויות הנושה, בעיקר נוכח הקביעה כי המבקש לא ישלם תוספת ריבית אלא הפרישי הצמדה בלבד.

אני סבורה כי לעובדה זו צריך להנתן משקל מצומצם.

...

אני סבורה כי לעובדה זו צריך להינתן משקל מצומצם.

לאור האמור לעיל, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית בכפוף לאמור בסעיף 16 לעיל.