מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

צלם עיתונות נאשם בהתפרעות

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2007 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 13.7.06 הורשע המערער על פי עובדות כתב האישום, שבהן הודה, בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק), היתפרעות, לפי סעיף 152 לחוק, קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק, ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 לחוק.
את בקשתו של המערער לצאת לעבוד כצלם עיתונות, כשעובד אחר של העתון משמש כערב, דחה בית המשפט משום שזו לא נראתה לו חלופה "מפוקחת באופן ראוי", ובציינו כי פתוחה בפני המערער הדרך להציע "חלופת עבודה אחרת שתבחן". ביום 13.7.06 הודה, כאמור, המערער בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.
כך גם נקבע כי דחיית הסדר טיעון, כשלעצמה, אינה מצדיקה מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודייתו (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 617; עם זאת, ראו בעיניין זה גם דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6) 281, ובעיקר חוות דעתו של השופט גרוניס, שם, בעמ' 331 ואילך).
...
שקלתי את טענות הצדדים, על רקע מכלול הנסיבות, ובאתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
העובדה שהקלטת שצילם המערער לא עוררה את תשומת לב החוקרים (על שום השמחה שמצולמת בדקה הראשונה שבה), כמו גם תוכן הקלטת, אין בהם כדי לעורר ספק בדבר אשמתו של המערער, שכאמור הודה במעשים המיוחסים לו. סיכומו של דבר, לא ראיתי מקום להתערב בהרשעת המערער.
הערעור נדחה.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

נקודת המוצא לבחינתה של שאלה זו הוא עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, כפי שעקרון זה נקבע בחקיקה ובפסיקה (ראו לאחרונה בש"פ 5055/14 יוסף בן דוד נ. מדינת ישראל (מיום 20.7.14)) בו נדונה השאלה המתעוררת לפנינו ביחס לנאשם המואשם ברצח הנער מוחמד אבו חדיר ז"ל).
בשלב כלשהוא שאינו ידוע למבקשת, הגיעו לאיזור מפירי סדר שהתפרעו במרחק של כ-60-80 מטר מהמרפסת, ובין היתר יידו אבנים לעבר המרפסת.
המבקשת טוענת שניתן לקבוע כי הירי שהתבצע על ידי המשיב הוא ירי של כדור חי, ולא ירי של כדורי גומי הנעשה באמצעות תחמיש, משום שרק כאשר נורה כדור חי התרמיל נפלט מהנשק בצורה אוטומאטית, תוך כדי דריכתו האוטומטית של הנשק מחדש (כפי שניתן לראות, כך נטען, בסרטו הוידאו הנ"ל שצולם על ידי צלם העיתונות).
...
המשיב טוען באמצעות בא כוחו כי יש לדחות את הבקשה, הן משום שאין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לו, והן משום שלא קיימת עילת מעצר.
עוד נטען, כי איש מהנוכחים באירוע שנחקרו על ידי המשטרה לא העיד כי שמע קול של ירי חי. בסיכומו של דבר טוען ב"כ המשיב, כי ישנן במקרה דנן שורה של תהיות ושאלות שיש בהן כדי להוליך למסקנה, כבר בשלב זה, שאין ראיות לכאורה בענייננו להוכחת אשמתו של המשיב.
הגעתי לכלל מסקנה כי מכלול הראיות שהוצגו על ידי המבקשת הן בגדר "ראיות לכאורה" לכך שהמנוח נפגע ונהרג כתוצאה מפגיעת קליע שנורה על ידי המשיב, מנשקו האישי.
סיכומה של נקודה זו: הגעתי לכלל מסקנה שיש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, הן במישור העובדתי והן בכל הנוגע ליסוד הנפשי.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2013 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

טענת אין להשיב לאשמה – היתקהלות אסורה: התקליטור המשטרתי [ת/1] – ראיה מכרעת לבחינת הטענה: ת/1 הוא תקליטור המכיל סרט שצולם ברציפות על-ידי צלם משטרתי בעת הארוע וככזה הוא משמש "עדות חיה" ומהוה ראיה עיקרית ובסיסית של התביעה להוכחת כתב האישום.
על הכביש עומדים רק צלמי עיתונות ושוטרים.
הנאשמת 4 מזוכה מעבירות של הישתתפות בהתקהלות אסורה והתפרעות, לנוכח קבלת טענתה שאין להשיב לאשמה, ומעבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לנוכח קבלת טענתה בדבר הגנה מן הצדק.
...
מסקנה זו מחייבת את המסקנה הנוספת, שבאיזון הכללי יש לקבל את טענתה של הנאשמת 4 להגנה מן הצדק, ולבטל את כתב האישום נגדה.
ביטול כתב האישום בעניינה של הנאשמת 4, בשלב זה, משמעו זיכוי, ואני מורה אפוא על זיכויה של הנאשמת 4.
למרבה הצער, שגיאות אלו אינן חריגות בהתנהלות התביעה בסוג תיקים זה. פעם אחר פעם, מוגשים כתבי אישום נגד נאשמים, המזוכים סוף דבר, בשל שגיאות דומות של התביעה, בין עובדתיות ובין משפטיות, ללא כל סימן להפקת לקחים: עניין אבני הנ"ל, אמור היה להנחות את התביעה בשיקוליה לעניין מהות הבחינה של 'חשש ממשי'.
[8: ב"ש (ת"א) 634/09 גנטוס נ' מ.י. (7.1.09), הובא בסיכומי ההגנה;] סוף דבר: הנאשמים 1 ו-3 מזוכים מהמיוחס להם בכתב האישום, לנוכח קבלת טענתם שאין להשיב לאשמה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2005 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לדבריו, הציג הנאשם בפניו תעודת עיתונאי, אך הוא השיב "זה לא מראה לי שום דבר, אני לא מרשה לך לחנות את המדרכה". העד ציין כי הנאשם צילם אותו, החל לקלל ולנסוע ו: "הוא חזר רוורס והחל לאיים, אמר אני אצלם אתך ואיומים. הוא היה בנסיעה, הייתי על המדרכה, משהו שהיה בולט פגע לי בראש. ביקשתי ממנו לעצור, עצר כמה מטרים, אז אמרתי לו אני מזמין ניידת משטרה למקום...
לדבריו, ביום הארוע אמור היה למסור סרטים לפיתוח עבור העיתון בו עבד כצלם ומשהגיע לרח' הרצל מס' 49 החנה את המכונית "על אדום לבן" במקום בו גדר ברזל המפרידה בין הכביש למדרכה.
-באותה נקודה הועלתה בפניו הטענה שהוא תפס את הנאשם בחולצתו על מנת למנוע את בריחתו מן המקום, השיב "כן. נגשתי למנוע ממנו דרך החולצה ולא הספקתי אפילו לתפוס אותו. אני תפסתי את החולצה והוא התחיל להיתפרע ונתן לי מכות". אף באשר לענין הפגיעה ברגל עם המכונית העלה המתלונן מספר גרסאות: -בדו"ח שהגיש ציין כי עמד לפני הרכב ואז אמר לו הנאשם כי ידרוס אותו ו"התחיל לדחוף אותי ברכב שלו ולא הצליח לברוח".
...
לאור קביעותי בענין מהימנותם של עדי התביעה, הגב' יערית מזרחי ומר רפאת עודה, הגעתי למסקנה כי התביעה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בענין הוראות החיקוק 1,2 ו-3 והתוצאה היא שאני מזכה את הנאשם – מחמת הספק – מהעברות של תקיפת עובד ציבור, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים.
באשר לעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אין מחלוקת משמעותית בין גרסת הנאשם לבין גרסתו של עד התביעה רס"ר ויסאם אבו רוקון ולמעשה ניתן לאמץ את דבריו של הנאשם ש"סירובו" נבע מדאגתו לרכוש שהיה ברכבו ובסופו של דבר הוא קיים את הוראות השוטרים.
התוצאה היא, שהנני מזכה את הנאשם אף מעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2007 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

כפועל יוצא מהאמור לעיל, ומאחר ולא ברור האם השוטר בן דוד הזהיר, כביכול, את הנאשם ולא אחר, ומאחר ואפילו היתה אזהרה כלשהי, לא ברור אם נאמרה לנאשם והוא שמע אותה, ומאחר והנאשם בא למקום ההפגנה כדי לצלם את הארוע כחלק מעבודתו כצלם עיתונות, הוא לא הפך לחלק מהכלל שהפגין והתפרע שעה שהיה באירוע נשוא כתב האישום ולכן הנני מזכה אותו מהעבירה של היתפרעות.
...
אין כל סיבה להעדיף את גירסת השוטרת ריקי שבת על פני זו של הנאשם, כאשר אדם נוסף שהיה במקום (החוקר מאג'ד) לא תיעד את הוויכוח שבין השוטרת לבין הנאשם וכאשר לא נוהלה חקירה מסודרת של עבירה זו שבה היתה צריכה להיתקבל גירסת הנאשם וגירסת השוטרת ואף השוטר מאג'ד שנכח במקום היה צריך להעיד.עובדות אלה מובילות למסקנה שגם עבירה זו לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
לאור כל האמור לעיל, המאשימה לא הוכיחה את אשמות הנאשם בתיק זה. היו בתיק מחדלי חקירה חמורים והספק רב על הודאי והדברים נכונים לגבי כל העבירות שיוחסו לנאשם בתיק זה, כפי שפירטתי לעיל.
אשר על כן, הנני מחליט לזכות את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום שבתיק זה. ניתן במעמד הצדדים היום 22.3.07 ג' בניסן התשס"ז.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו