צירוף תובע שנגרמו לו נזקים נפשיים עקב תאונה של אשתו

התובע היה מעורב בתאונת עבודה מחרידה במהלכה נכרתו רגליו של עובד שעבד עמו ותחת פקוחו הישיר במהלך העבודה, התובע הגיש תביעה זו בשל הנזקים הנפשיים שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה.

אכן רק בעקבות התאונות הנוספות, הפך לתלוי בעזרת הזולת ורעייתו של התובע העידה בכנות שלפני אותן תאונות התובע היה חופשי לגמרי ולא נזקק ללווי שלה, אלא לתמיכה וסיוע נפשיים.

לא מדובר במצב של צירוף נכויות שבו התובע מקבל חלק יחסי מן הגימלה בגין התאונה וגם לא במצב בו התובע פנה למסלול אחר של נכות כללית שהקצבה בגינה מגלמת גם את הנכויות בגין תאונת עבודה, אלא בהפסקה מוחלטת של הגימלאות וזאת לא בהתאם לבחירה כלשהיא שביצע התובע, אלא מכוח הוראות החוק וביוזמת המוסד לביטוח לאומי.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, באתי לידי מסקנה שעלה בידי התובע להוכיח את אחריות הנתבעים, בנטל המוטל עליו בהליך האזרחי.

אחר כל האמור לעיל, דינה של התביעה להתקבל.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 196,000 ₪ בניכוי תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו עד למועד הפסקת הגמלה, ככל שהחישוב שנעשה משקף את התגמולים ששולמו עומד הניכוי על 164,142 ₪ ומשכך על הנתבעים לשלם לתובע סך של 31,858 ₪.

משנת 2000 ועד לסיום עבודתו עבד מטעם המעסיקה בפרויקט של חברת תדיראן מערכות אלקטרוניות בע"מ. ביום 25.11.2020 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בפגיעה נפשית עקב ארוע מיום 04.08.2010 כתאונה בעבודה.

הנתבע צירף לכתב ההגנה מכתב דחייה נוסף מיום 14.9.2020, בגין ארוע מיום 24.7.2017, בנימוק כי לא הוכח שניגרם ארוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, ומתח מתמשך המשתרע על פני פרק זמן ממושך אינו בבחינת ארוע תאונתי.

התובע אינו אשם בשיהוי, שכן לא הבין מה עובר עליו ואת הקף הנזק הנפשי שניגרם לו במקום העבודה.

התובע ואישתו (להלן: "ויקי") העידו שלא הוגשה תביעה בגין הארוע הנטען לפנינו מיום 20.7.2017 ולא הוגשו לתיק תביעות אחרות בגין האירועים הנוספים להם טוען התובע בתביעה דנן או מכתבי דחייה מטעם הנתבע לגביהם.

אומנם נאמר שם – "היות שתביעת המשיב נסמכת, בעקרו של דבר, על המסמכים הרפואיים שצוינו, ואשר האמור בהם נכתב בסמוך למועד קרות התאונה הנטענת, ועדויות העדים רק משלימות את פרטיה החסרים של התאונה לגבי אופן התרחשותה כעולה מן המסמכים הרפואיים – בנסיבות אלה יש לקבוע כי המשיב הוכיח את קרות התאונה כנטען על-ידיו בודאות מספקת המגעת כימעט לזו של תביעה שעילתה מעוגנת במסמך רישמי". אולם, בפרשת שיימן דובר בפציעה ברגל בעת משחק בליגה בעבודה והדבר נרשם בבירור במסמכים הרפואיים.

במכתב בא כוח התובע מיום 30.3.2020, בו הוא מודיע על הגשת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, פירט התובע את השתלשלות העניינים בחודשים שקדמו לסיום עבודתו, אשר החלה בתאור ביקור לקבלת טפול רפואי ביום 24.7.2017 לאחר תחושת סטרס קשה מאד שהוא חווה בשבועות האחרונים עקב מצוקה נפשית שנגרמה לו במקום העבודה.

...

לפני סיכום, מצאנו קושי בעצם העלאת טענות לקרות אירועים מיוחדים שונים שלא בא זכרם בתביעה שהוגשה לנתבע או במכתב בא כוח התובע ממרץ 2020.

לסיכום, התובע הוכיח קרות אירוע מיוחד בתאריך 20.07.2017, המצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין אירוע זה לבין הפגיעה הנפשית הנטענת.

אנו דוחים את טענת התובע לאירועים מיוחדים נוספים.

לפני שלוש תביעות שעניינן נזקים שנגרמו לכלי רכב ורכוש כתוצאה מתאונה שהתרחשה ביום 6.7.20.

בכתב התביעה נטען, כי רכב ניסימוב בוטח בביטוח מקיף אצל איי.די.איי ("מיפרט פוליסה לביטוח מקיף לרכב" צורף כנספח א' לתביעת ניסימוב – להלן: "הפוליסה"), וכי שעה שבהתאם לחוות דעת השמאי מטעם ניסימוב, הוכרז הרכב "אובדן מוחלט" והוא הורד מהכביש, ונוכח קביעת השמאי מטעם ניסימוב כי שווי ערך הרכב בפועל 116,206 ₪, על איי.די.איי לפצותו בגין הסכום האמור, וכן בסך של 1,900 ₪ בגין שירותי גרירה ואחסנה, בסך של 10,000 ₪ בגין "העדר רכב חלופי" שעה שנאלץ ויאלץ לעשות שימוש בתחבורה ציבורית/מוניות, ובסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

כן נטען, כי לאחר התאונה יצרה אישתו של ניסימוב (להלן: "ליאור") קשר עם איי.די.איי, כאשר במסגרת השיחה ניסתה לברר האם ככל שנהג אחר נהג ברכב בעת היתרחשות התאונה חל כסוי בטוחי, ויש בכך כדי להצביע על כך שניסימוב לא נהג ברכבו בעת היתרחשות התאונה.

ת"א 20709-02-21– תביעת קל אוטו נגד ניסימוב ואיי.די.איי בכתב התביעה, שהוגש נגד ניסימוב ואיי.די.איי, נטען כי ניסימוב התפרץ לצומת תוך אי ציות לתמרור עצור, פגע ברכב קל אוטו וגרם לו נזק, ומשכך מבוקש לחייב את הנתבעים לפצות את קל אוטו בסך של 12,501 ₪ בגין הנזק לרכב בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה כנספח לכתב התביעה, וכן בסך של 1,217 ₪ בגין ירידת ערך, ובסך של 850 ₪ בגין שכר השמאי ששולם על ידי קל אוטו.

בהקשר זה הבהיר ניסימוב כי למחרת התאונה אכן נפגש עם איימן כדי לנסות "להיסתדר", וזאת עוד בטרם ידע כי בעקבות התאונה רכבו מושבת עקב הנזקים, אך כשהתבררו לו מימדי הנזק ברכבו, החליט להפעיל את הביטוח (עמ' 13 שורות 1-4 לפרוטוקול).

...

באשר לבקשת התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא הסכום בו נשאו התובעים בגין שכר המומחה מטעם בית משפט, לא ראיתי להיעתר לה, וזאת בהינתן הקוטביות שבין חוות דעת מומחה מטעם בית משפט, שסכומה כמעט זהה לזה שנקבע על ידי המומחה מטעם ניסימוב, לזו של התובעים, ובהינתן שהאמור תרם להתארכות ההליך.

בנסיבות אלה, ישלמו הנתבעים לתובעים מחצית הסכום ששולם על ידי התובעים למומחה מטעם בית משפט – קרי, סך של 2,925 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים את סכום האגרה כפי ששולם, ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,130 ₪.

עוד ציין היחיד כי נגרמו לו נזקים נפשיים קשים מאוד בעקבות התאונה ומאותו רגע הוא למעשה ויתר על הפיצויים לה זכאית המנוחה.

לטענתו הוא פעל בתום לב. עם זאת, צירוף הדברים ביחס למועד ההסתלקות והגשת התביעה על ידי אישתו של היחיד מצביעות על פעולה בחוסר תום לב. העובדה שהתביעה הוגשה לאחר חלוף 7 שנים ממועד התאונה (טענה שנשמיעה בדיון מפיו של ב"כ אישתו של היחיד) אינה רלוואנטית בעיניין זה שעה שקיימת סמיכות זמנים ברורה בין בקשת ההסתלקות לבין הגשת התביעה.

...

בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי: "מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי: "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי: "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

על אף האמור, לאור התנהלותו חסרת תום הלב הקיצונית של היחיד כפי שפורטה מעלה והתחושה הקשה שעולה מהתנהלותו, בשים לב לפרמטרים שצויינו בסעיף 22 לרע"א 663/21 שייח יוסף מנאר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון- מחלקת ערעורים‏ (20.6.21) ובשים לב להלכה שנקבעה בע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (2.4.14) אני סבור שמקרה זה שייך למקרים החריגים שבהם נכון לקבוע תקופת צינון משמעותית ביותר ועל כן אני קובע תקופת צינון של שנתיים וחצי להגשת בקשה נוספת להליך של חדלות פירעון.

עוד אני קובע כי הגשת בקשה חדשה תהיה כפופה לתשלום סך חד פעמי לקופת הממונה בסך של 3,000 ₪.

בכתב התביעה תוארה התאונה באופן הבא: "ביום 02.08.2021 או בסמוך לכך נפגעו התובעים בתאונת דרכים כאשר הנהג באוטובוס מס' רשוי 76-124-69, סגר את דלת תא המטען על התובע 1 והמשיך בנסיעה וכתוצאה מכך נגרמו לו ניזקי גוף, התובעת 2 שהנה אישתו של התובע 1 היתה עדה לארוע וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים נפשיים". בהתאם לכך הוגשה התביעה בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בטענה כי הארוע שבו נפגע התובע מהוה "תאונת דרכים" על-פי ההגדרה הקבועה בדין, מכוח החלופה של "שימוש ברכב מנועי", והופנתה כלפי חברת הביטוח המבטחת של האוטובוס, הנתבעת 2 (להלן גם: "חברת הביטוח").

התובעים טענו כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע נזק במספר תחומי רפואה – האורתופדי, הנורולוגי, כלי הדם, עור ומין וכירורגיה פלאסטית; וכן כי נגרם לשניהם נזק בתחום הפסיכיאטרי, בשל הטראומה שנגרמה להם כתוצאה מהתאונה, ובהתאם לכך צורפה לכתב התביעה בקשה למינוי מומחים.

לכתב התביעה צורף תעוד רפואי בתחום האורתופדי ובתחומים נוספים, המעיד כי בעקבות התאונה נגרמה חבלה לרגלו של התובע.

...

סוף דבר סיכומו של דבר, בעקבות הממצא העובדתי כי האירוע של סגירת דלת תא המטען ולכידת התובע בתא אירע תוך כדי נסיעה, המקרה דנן שונה מן המקרה הקלאסי הנדון בפסיקה.

עצם קיומה של "נסיעה" מוביל למסקנה הפשוטה כי מדובר ב"תאונת דרכים".

לפיכך אני קובעת כי מתקיימת תחולה של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובהתאם לכלל ייחוד העילה התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.