צירוף ראיות לגילוי מסמכים לפני קיום בתביעה נגזרת

לציין, כי בנתיים השיגה המבקשת את המסמך אותו כינתה "דו"ח מדר", וביום 29.5.2017 הגישה בקשה לצרוף המסמך האמור כראיה.

דהיינו: הוכח לכאורה כי (א) קיימת עילת תביעה לחברה; (ב) התביעה וניהולה הן לטובת החברה; (ג) התובע (המבקש) אינו פועל בחוסר תום לב. ברע"א 5403/17 הנזכר לעיל, נקבע (שם, פסקה 17): "עוד טרם חקיקתו של סעיף 198 א לחוק החברות, הכיר בית משפט זה ביכולתו של המבקש להגיש תביעה נגזרת לבקש גילוי מסמכים... בית המשפט החיל על בקשה לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, בשינויים המחויבים, את המבחנים שנקבעו ביחס לגילוי מסמכים בשלב הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, ואלה הם: (1) המסמכים רלוואנטיים לשלב זה של ההליך; ׁׁ(2) הוצגה תשתית ראייתית ראשונית אשר ניתן ללמוד ממנה כי קיים סיכוי שהבקשה לאישור תביעה נגזרת תיתקבל; (3) על הגילוי יחולו המיגבלות החלות באופן כללי על גילוי מסמכים.

...

בסעיף 79 לתצהירו, הצהיר מר אלטמן: "כיום, חודשים ספורים לאחר ההחלטה שלא להמשיך את הפרויקט, החברה עדיין לומדת ובוחנת היבטים מקצועיים שונים הנוגעים לפרויקט, ובמסגרת זו נבחנת גם השאלה האם עומדות לחברה טענות ותביעות ביחס לייעוץ שניתן לה במסגרת הפרויקט כלפי מי מהיועצים... ככל שהחברה תגיע למסקנה כי עומדות לה טענות ותביעות כאמור, כי-אז תשקול החברה את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, ובהם סיכויי וסיכוני התביעה, מורכבותה, העלויות הכרוכות בניהולה וכיו"ב...." ביחס למסמך מדר הצהיר מר אלטמן (שם, בסעיף 81): "רונן מדר התגורר ועבד באנגליה כעובד קבלן בצוות אבטחת איכות, שהוא תת תחום של תחום הייצור, וממילא לא היה לו ממשק כלשהו עם הנהלת החברה, אלא עם ראשי הצוותים שמעליו – ראש צוות אבטחת איכות וראש צוות הייצור. שלושה שבועות בלבד לאחר שהחל בעבודתו הודיע רונן מדר על סיום עבודתו, ובעקבות זאת הודיעה החברה לרונן מדר, כי היא אינה מעוניינת שימשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, וכן הודיעה לחברת הקבלן Modis שדרכה הועסק, שבנסיבות העניין אין בכוונתה לשלם לו בבגין תקופת ההודעה המוקדמת העומדת על ארבעה שבועות.

אוסיף, כי נראה לכאורה שיש ממש בטענת המשיבה לפיה חלק מהצווים המבוקשים הם בבחינת צו למענה על שאלון וסעיף 198א לחוק החברות, אינו מהווה אכסניה מתאימה לבקשה מעין זו. אלא, שנוכח מסקנתי לפיה לא הוצגה בפני תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור תביעה נגזרת, נראה כי אין צורך לדון בעניין זה. סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪.

המסמכים שצורפו לבקשת הגילוי, כל אחד בפני עצמו וקל וחומר משקלם המצרפי, ובשילוב עם עצם קיום החוב העצום של פישמן כלפי הבנק – יוצקים תשתית ראייתית המצדיקה את קבלת בקשת הגילוי.

סעיף 198א האמור, קובע את הזכות להגשת בקשה לגילוי מסמכים במסגרת הליך התביעה הנגזרת, ונוסחו כדלקמן: 198א. (א) מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197, רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה או לאחר הגשתה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת.

ניתן ללמוד על התכלית שביסוד ההסדר מדברי ההסבר לחוק כדלקמן: "בעל מניות המעוניין להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת צריך לנהל תביעה שאינה תביעתו ועל כן בדרך כלל הוא אינו חשוף למידע הרלוואנטי כדי לגבש את כתב התביעה. כדי לאפשר לבעלי מניות להגיש תביעות של החברה, לטובת החברה, מוצע להסמיך את בית המשפט ליתן צו גילוי מסמכים, קודם להגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת, וכן לאחר הגשתה, אם יש תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור התביעה כתביעה נגזרת" (ה"ח הממשלה 496 574 (10.3.2010).

...

לסיכום, קבלת רשות הערעור תביא לכך שחובותיו האדירים של פישמן לא יבחנו בחינה אובייקטיבית על ידי גורמים שאינם קשורים למבקשים, ויכולים, באמצעות תביעה נגזרת, לגרום לאחראים על נזק זה לפצות את הבנק ואת בעלי מניותיו.

דיון והכרעה בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולאחר שהתקבלה הסכמת המשיב לכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

ברם, נוכח התוצאה, התייתר הצורך להידרש לבקשה זו. אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטת בית המשפט המחוזי המורה על גילוי המסמכים מבוטלת.

החלטתו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי ציין כי התנאים להיעתרות לבקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות הם אלה: (1) המבקש הוא מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197 לחוק החברות; (2) המבקש העמיד "תשתית ראייתית ראשונית" לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת, דהיינו תשתית ראייתית ראשונית כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי קבלת בקשת הצירוף בשלב זה לא תיפגע בזכויות הדיוניות של המשיבה, משום שעדיין לא הוגשה בקשה לאישור וככל שתוגש בקשה כזו תוך הסתמכות על הראיה, המשיבה תוכל להיתגונן במסגרת הבקשה לאישור ובמסגרת ההליך העקרי.

בקשת רשות העירעור – טענות המבקשת המבקשת טוענת כי בקשת רשות העירעור מעלה את הסוגיה – שטרם הוכרעה בפסיקה – כיצד יש לנהוג בבקשה לצרוף ראיה במסגרת הליך גילוי מסמכים בטרם הגשת תביעה נגזרת, בהתאם לסעיף 198א לחוק החברות.

...

איני שולל את האפשרות לשקול את תום הלב הדיוני של בעל דין במסגרת בקשה לצירוף ראיות, אולם סבורני כי יש מקרים בהם ניתן לרפא פגם זה באמצעות פסיקת הוצאות, שתשקף את מורת הרוח של בית המשפט מהתנהלות דיונית פסולה.

מסקנתי היא כי בשקילת מכלול השיקולים האמורים לעיל, ובראשם הרלוונטיות של מסמך מדר לטענות שבלב הבקשה לגילוי מסמכים (ומבלי להביע עמדה באשר לסיכוייה של הבקשה לגילוי מסמכים להתקבל, אף לאחר צירופו של מסמך מדר), היה דינה של הבקשה לצירוף ראיה להתקבל.

לסיכום: אמליץ לחברַי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.

טבע לא היתנגדה לבקשתם, תוך שהיא עתרה כי בית-המשפט לא יתיר למבקשים במסגרת כתב הטענות המאוחד להעלות טענות עובדתיות או משפטיות חדשות או לצרף ראיות חדשות שלא הועלו על-ידיהם במסגרת הבקשות המקוריות.

כך קבע בית-המשפט העליון ברע"ע 5154/08 קוסט, פורר, גבאי, קסירר רו"ח נ' קדמי (2.4.2009) כי ניתן לסלק בקשה לאישור על הסף כאשר "קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה חד-משמעית". כללים דומים צריכים לחול גם ביחס לבקשה לסילוק על הסף בהליך של בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת מכוח ס' 198א לחוק החברות.

כך, בהתאם לסעיף 198א(ב) לחוק החברות, בית-המשפט יקבל בקשה לגילוי מסמכים אם שוכנע "כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת המנויים בסעיף 198א". כלומר, לצורך בירור הבקשה, בית-המשפט נידרש לבחון את הטענות שהמבקש העלה באופן דומה לבחינה שנערכת במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, אם כי תחת רף ראיה נמוך יחסית.

...

זאת מאחר שאם ההנחה היא שמרוץ ההתיישנות החל כבר להימנות והוא עתיד להסתיים בקרוב – באופן שימנע מטבע להגיש תביעות שהיא הייתה יכולה להגישן אלמלא כן נגד נושאי המשרה בה – יתכן שיש בכך כדי להצדיק את המסקנה שיש לברר את הבקשה הנוכחית ביתר מהירות.

ואולם אני סבורה כי בשלב זה של הדיון לא הוכח כי דחייה בבירור הבקשה תסכן את טבע, וכי קיים חשש ממשי שעילות התביעה האפשריות שלה נגד נושאי המשרה בה עתידות להתיישן בקרוב.

בנסיבות אלה, כאשר הבקשה דנן איננה מסולקת על הסף אלא היא תלויה ועומדת, וכאשר המבקשים לא הוכיחו קיומו של חשש כי עילות התביעה של טבע כנגד נושאי המשרה בה עתידות להתיישן בקרוב, אין מקום לזרז את הדיון בבקשה מפאת הקושי שהדבר עלול לגרום לטבע בהתמודדותה עם התביעות המתנהלות בארה"ב. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה עד להחלטה אחרת.

למיטב ידיעתי בקשה לצרוף ראיה במסגרת דיון בבקשה לגילוי מסמכים טרם נדונה בבית המשפט כאן ובכלל.

מקובלת עליי טענת המבקשת, לפיה קבלת הבקשה להוספת ראיה בשלב הדיון בבקשה לגילוי מסמכים, לא תיפגע בזכויות הדיוניות של המשיבה, משום שעדיין לא הוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת וככל שתוגש בקשה כזו תוך הסתמכות על הראיה שצירופה יאושר, תוכל המשיבה להיתגונן במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת ובמסגרת ההליך העקרי.

ברע"א 1811/15 גביראל מיראלי נ' מיכאל מירלשווילי (פורסם בתקדין), הנזכר בבקשה, נקבע: "הגשת הבקשה בשלב כה מיתקדם של ההליך מחייבת את בית המשפט לאזן בין ערך גילוי האמת, מחד גיסא, לבין שיקולים דיוניים הנוגעים ליעילות והוגנות ההליך, מאידך גיסא... אחד ממבחני העזר המרכזיים שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה לעניין בקשה להגשת ראיות בשלב מאוחר של ההליך מיתמקד בשאלה האם המבקש ידע או יכול היה לדעת על קיומן של הראיות בשלב מוקדם יותר...". לא מצאתי בתצהיר שצורף לבקשה מטעם גב' רבקה וילנר, אלא הסבר לאקוני ולא מספק באשר לגילוי הודעות המייל של מדר.

...

מקובלת עליי טענת המבקשת, לפיה קבלת הבקשה להוספת ראיה בשלב הדיון בבקשה לגילוי מסמכים, לא תפגע בזכויות הדיוניות של המשיבה, משום שעדיין לא הוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת וככל שתוגש בקשה כזו תוך הסתמכות על הראיה שצירופה יאושר, תוכל המשיבה להתגונן במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת ובמסגרת ההליך העיקרי.

סוף דבר הבקשה לצירוף ראיה, נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.