המערער כאמור, הואשם בכתב האישום המתוקן, בבצוע עבודות ללא היתר כדין, ומדברי המערער בשני הדיונים הנזכרים לעיל , עולה כי למערער היה ברור ומובן מלכתחילה כי העבודות שבוצעו על ידו, בוצעו ללא היתר כדין ולראייה, אף בדיון מיום 5/12/16 הודה המערער באופן ברור כי "עד היום לא הצלחתי להוציא היתר בנייה...".
למעלה מהדרוש יצויין, כי גם אילו היה ספק בהבנת הנאשם את הודייתו, ספק זה הוסר באופן מלא בדיון הנוסף שהתקיים, ובו היה המערער מיוצג בו נשמעו טיעונים לעונש במסגרתם הוצג על ידי בא כוחו טיעון מפורט מגובה באסמכתאות, אשר נועד להצביע על נסיבות מקילות המצדיקות עונש מופחת ובכלל זה אישור של הרשות המקומית בדבר הליכי תיכנון המתקיימים לאישור תוכנית מפורטת במסגרתה יוכל המערער לקבל היתר בנייה, ראיות לבתי מגורים נוספים הקיימים באיזור ועוד', ובשום שלב משלבי הדיון לא הובאה ראייה כלשהיא, אשר היה בה כדי לפגום בהודייתו של המערער שלפיה הבניה בוצעה על ידו ללא היתר כדין.
בעיניין זה יצויין, כי המערער לא הגיש בקשה לצרוף ראיות נוספות ולא ביקש להגיש את תיק החקירה בעיניינו של המערער(אלא רק לא היתנגד להגשת חומרי החקירה וזאת במסגרת הדיון ), ובהתאם גם לא הועלה על ידי המערער טיעון סדור אשר יתייחס לראיות הקיימות בתיק החקירה ואשר יבהיר מדוע לעמדתו של המערער לא די בראיות הקיימות בכדי להרשיעו בבנייה ללא היתר, וב"כ המערער הסתפק בהעלאת טענות כלליות בדבר אכיפה בררנית ועוד' ובהקשר זה יצויין כי לא נסתרה טענת בא כוח המשיבה, שלפיה תיק החקירה כולל הודאה מפורטת של הנאשם בבנייה ללא היתר, ולא ניתן גם לקבל את ניסיונו של המערער להיתעלם מהמסמכים, אשר הובאו על ידי המערער עצמו בשלב הטיעונים לעונש, ואשר רק חיזקו וביססו את העובדה שאינה שנויה במחלוקת בדבר ביצוע בנייה ללא היתר על ידי המערער, ואילו אכן היה מוחזר כיום התיק לדיון בפני בית משפט קמא, המשיבה הייתה רשאית לבקש ולהסתמך גם על המסמכים שהובאו על ידי המערער, לצורך ביסוס אשמתו.
ערעור הוועדה – טיעוני הצדדים
בעירעור אשר הוגש על יד הוועדה ביחס לגזר הדין נטען כי בית המשפט קמא חרג באופן מופרז לקולא ממיתחם הענישה ההולם את העבירות נשוא תיק זה , וזאת ללא כל הצדקה, וכן נטען כי במקרה זה קיימות נסיבות מחמירות כגון הקף בנייה גדול במיוחד ,(687 מ"ר) , המהוה בניה פראית המצביעה על התרת רסן וביזוי הדין , ואף על יכולת כלכלית לא מבוטלת, וכן צוינה העובדה שמדובר בבנייה על קרקע שיעודה חקלאי שלגביה אושרה תוכנית מתארית בלבד שמכוחה לא ניתן להוציא היתרי בנייה עד לאישורה של תוכנית מפורטת.
...
כמו כן אינני מקבל את טענות ב"כ המערער, לפיהן ניתן היה להבין מדברי המערער בדיון שהתקיים ביום 5/12/16: "איפה שבניתי מאושר על ידי הוועדה..." כי ניכר שהמערער לא הבין את משמעות הודאתו באשמה.
לעמדתי , המקרה שבפנינו דומה למקרה שנדון בע"פ 64416-12-14 ואסם נאיף עבדאלולי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלה חרמון מסעדה (23.3.2015 ), שם בסיכומו של דבר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי סכום קנס כולל בסך של 180,000 ₪ (בחלוקה בין 3 נאשמים ) בגין בנייה משותפת של בית מגורים בשטח של 700 מ"ר ,על קרקע המיועדת למגורים אשר לא ניתן היה לקבל בה היתר בנייה בהעדרה של תוכנית מפורטת, אם כי יצויין כי לא נתבקש שם כלל חיוב על פי סעיף 219.
סיכומו של דבר,לאור כל האמור לעיל , דומה כי קשה להצביע על רמת ענישה מקובלת כאשר נדרש שילוב בין הטלת קנס על פי סעיף 204 לחוק וחיוב נוסף בגין שווי בנייה על פי סעיף 219 לחוק,אך אני סבור כי התוצאה אליה הגעתי,משקפת עמדת ביניים המצויה בין קצוות דוגמת ענין "סדן" מחד ו"קחיזי" מאידך , ובעיני היא העמדה הראויה במקרים אלו.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל , אני מורה על דחיית ערעור כנאני , ועל קבלתו החלקית של ערעור הועדה כמפורט בסעיף 63 לעיל , ולאור תוצאת ההליך , ובשים לב להתערבות המינורית בפסק דינו של בית המשפט קמא, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
