מוסיף סעיף 86 לחסד"פ וקובע כך:
"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהוים פרשה אחת; בצרוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע."
בהתאם לסעיף זה, צורף האישום השני שעניינו נשיאת תחמושת הנוגע לנאשמים שניהם, לאישום הראשון המייחס לנאשם 1 יחד עם אחרים, עבירות של ירי מנשק חם בנסיבות מחמירות, היזק בזדון ונשיאת נשק ותחמושת ועל כך ארחיב בהמשך.
סעיף 86, מצדו, מקנה לבית המשפט המחוזי סמכות לידון גם בעבירות המסורות לסמכות בית-משפט השלום, ובילבד שאלו מבוססות על אותה פרשה עובדתית שעליה מבוססות העבירות האחרות הכלולות באותו כתב אישום ואשר הסמכות לגביהן מסורה לבית המשפט המחוזי" (עפ 866/95 אהרון סוסן נ' מדינת ישראל, פ''ד נ(1) 793, בעמ' 812).
...
לפיכך, אני סבורה כי צירוף האישומים עומד בתנאים הקבועים בסעיף 86 לחסד"פ.
בשלב זה, הגם שמצאתי כי התקיימו התנאים לצירוף האישומים, ובגדרו לצירוף הנאשם 2 לכתב האישום הנדון בפני בית משפט זה, רשאי בית המשפט, בהתאם לסעיף 88 לחסד"פ להורות על הפרדת האישומים:
"בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים".
קודם שאבחן האם מתקיימים טעמים כלשהם המצדיקים הפרדה בהתאם לסעיף 88, נציין את הברור מאליו, הפרדת עניינו של נאשם 2 מעניינו של נאשם 1, בכל הנוגע לפרט האישום השני, יגרום לכך להעדה כפולה של עדים, לסרבול הליכים ואולי אף להכרעות סותרות.
סיכומו של דבר, לאור הנימוקים המפורטים, לא שוכנעתי כי צירוף האישומים נעשה שלא כדין ובניגוד לתנאים הקבועים בסעיפים 87 ו- 86 לחסד"פ, או כי יהא זה ראוי להפריד את משפטו של נאשם 2 מזה של נאשם 1.
המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.
