צירוף חוות דעת רפואית לכתב הגנה בהתאם לתקנות החדשות

היא מפנה לתקנה 15 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") לפיה על בעל דין לצרף לכתב תביעה חוות דעת רפואית וכן לתקנה 93(א) לתקנות החדשות הקובעת כי במצב בו לא צורפה חוות דעת כאמור, יהיה בעל הדין מנוע מהוכחת עניין רפואי אלא אם בית המשפט סבר כי יש לאפשר לו לעשות כן מטעמים מיוחדים.

הנתבעת מבקשת שככל שתתקבל הבקשה, תנתן לה ארכה לשם הגשת כתב הגנה מתוקן, בחינת חוות הדעת ופנייה לחברת הביטוח המייצגת אותה.

...

למרות האמור ומאחר שלמרות העיכוב בבירור ההליך, מדובר בהליך שנפתח לפני כשנה ומאחר שדחיית הבקשה תגרום לתוצאה קשה לתובעת, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה בכפוף לחיובה בהוצאות הנתבעת.

אוסיף כי אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי הודעת התובעת כי לא תגיש חוות דעת, מהווה הודאת בעל דין כי לא נגרמה לה נכות.

בנוסף אציין כי הבקשה בענייננו לא הוגשה מכוח תקנה 93(א) לתקנות אלא התבקש תיקון כתב התביעה באמצעות צירוף חוות דעת, על כן לא מצאתי לנכון להידרש ל"טעמים המיוחדים" הנדרשים בתקנה זו. ככל שהנתבעת תסבור כי נגרם לה נזק עקב הבקשה המאוחרת להגיש חוות דעת, היא תוכל לטעון בעניין זה. סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת חוות דעת רפואית, מתקבלת.

הנתבעת הגישה כתב הגנה אליו צירפה חוות דעת נגדית בתחום הפסיכיאטרי.

השוני בתקנות החדשות בנגוד לתקנות הישנות, לפיהן רשאי בית המשפט לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שיירשמו", בתקנות החדשות דרישה זו אינה מופיעה ובית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת רפואית, "אם מצא הצדקה לכך" (רע"א (מח' ת"א) 24831-12-21 י.א נ' משרד הבריאות (07.03.2022)‏‏ ; ת"א (שלום חי') 58186-11-21 פלוני נ' עריית חיפה (17.04.2022)).

בית המשפט הדגיש כדלקמן: "למרות העידר שוני מהותי בין ההסדר הקבוע בתקנות לבין התקנות הקודמות, הרי שבתקנות ישנה גמישות רבה יותר לגבי האפשרות להפעיל את הסמכות לפטור מהגשת חוות דעת, שכן די בכך שבית המשפט מצא הצדקה לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת בעיניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה, לעומת הרף של "טעמים מיוחדים שירשמו" לפי התקנות הקודמות.

...

בית המשפט הדגיש כדלקמן: "למרות העדר שוני מהותי בין ההסדר הקבוע בתקנות לבין התקנות הקודמות, הרי שבתקנות ישנה גמישות רבה יותר לגבי האפשרות להפעיל את הסמכות לפטור מהגשת חוות דעת, שכן די בכך שבית המשפט מצא הצדקה לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה, לעומת הרף של "טעמים מיוחדים שירשמו" לפי התקנות הקודמות.

מן הכלל אל הפרט מתן פטור מצרוף חוות דעת יתאפשר, כאמור בתקנות, רק אם בית המשפט מצא הצדקה לכך.

בענייננו, לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות האירוע, לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל הכבד המוטל עליה.

עם זאת, חוות דעת רפואית מטעם הנתבעת לא צורפה לכתב ההגנה.

בהתאם להחלטת בית המשפט, צירפה התובעת אישור זכאות של האם להבטחת הכנסה, תדפיס עובר ושב, אישור נכות רפואית של האם ותצהיר כי האם אינה עובדת וכי למרות שנעשו מאמצים לגייס כספים, אלו לא צלחו.

השוני בתקנות החדשות בנגוד לתקנות הישנות, לפיהן רשאי בית המשפט לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שיירשמו", בתקנות החדשות דרישה זו אינה מופיעה ובית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת רפואית, "אם מצא הצדקה לכך" (רע"א (מח' ת"א) 24831-12-21 י.א נ' משרד הבריאות (07.03.2022)‏‏ ; ת"א (שלום חי') 58186-11-21 פלוני נ' עריית חיפה (17.04.2022)).

בית המשפט הדגיש כדלקמן: "למרות העידר שוני מהותי בין ההסדר הקבוע בתקנות לבין התקנות הקודמות, הרי שבתקנות ישנה גמישות רבה יותר לגבי האפשרות להפעיל את הסמכות לפטור מהגשת חוות דעת, שכן די בכך שבית המשפט מצא הצדקה לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת בעיניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה, לעומת הרף של "טעמים מיוחדים שירשמו" לפי התקנות הקודמות.

...

בענייננו, לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

עוד יודגש כי אף אם אין שינוי מהותי בתקנות החדשות, הרי שהיום די בכך שבית המשפט מצא כי "יש הצדקה" למתן הפטור, כך שהבחינה היא גמישה יותר.

סיכומו של דבר – דחיית הבקשה עלולה להביא לכך שהתובעת לא תוכל להוכיח את נזקה ואת זכויותיה על פי הפוליסה.

תקנה 87(ד) לתקנות החדשות: בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת בעיניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה.

...

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ובתוך כך דחה את טענותיו ולפיהן בנסיבות המקרה הוא כלל אינו מחויב בהגשת חוות דעת.

האישור הרפואי מאת פרופ' נרובאי אינו בגדר חוות דעת מומחה, ולא ערוך כחוות דעת מומחה, ולא שוכנעתי כי התקיימו אותן "נסיבות ייחודיות" עליהן הצביע המבקש המצדיקות לחרוג מן הכלל בעניינו, ולפטור אותו מלצרף חוות דעת רפואית.

סופו של דבר, שלא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין קמא, לא כל שכן פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה במסגרת "גלגול שלישי", ודין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי להכרעה כי דינה להדחות, ואיני פוטרת את התובע בשלב זה, מהגשת חוות דעת רפואית, ולהלן נימוקי: תקנה 87 לתקנות סד"א 2018 המתייחסות להצגת חוות דעת קובעות כלהלן: "....בית המשפט רשאי אם מצא הצדקה לכך....לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת בעיניין שברפואה לכתב טענות או לדחות את מועד הגשתה.....", ובתקנות סד"א 1984 הישנות, אף שם הותר העניין ונכתב "מטעמים מיוחדים שיירשמו". עם זאת, ועל אף העובדה שהן התקנות הישנות והן החדשות מאפשרות זאת מנימוקים שונים, נקבע לא אחת כי בית המשפט לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו זו. מהפסיקה עולה כי יש צורך בקיומם של מספר תנאים מצטברים, וביניהם, נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לידרוש מהתובע להגיש חוות דעת בכוחות עצמו, שתביעתו תהא בעלת סיכוי סביר להיתקבל ולו לכאורה וכן קיומה של ראשית ראייה או ראייה לכאורה, לכך שהעניין שברפואה מבוסס, אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית (בר"ע (מח' ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית (15.8.06)).

בעניינינו, התובע הגיש תביעתו, אשר מעיון בטיעוניה ובטיעוני ההגנה, אמנם אינה תביעת סרק, והיא מתייחסת לארוע משמעותי לכאורה אשר לטענת התובע אירע בעת אשר עבד אצל הנתבעת.

...

לתשובתו מיום 13/9/23 צירף התובע תדפיסי חשבון בנק, וכן אישורים מהמל"ל באשר לנכותו וקצבאות המשולמות לו. הנתבעת מאידך טענה כי יש לדחות את בקשתו של התובע כי עסקינן בתיק חבויות, וכי על התובע להוכיח את תביעתו, ולפיכך אינו יכול לקבל פטור מהצגת חוות דעת רפואי וככל שלא יפעל להגשת חוות דעת רפואית מטעמו, יש לקבוע כי נכותו עומדת על 0% נכות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי להכרעה כי דינה להידחות, ואיני פוטרת את התובע בשלב זה, מהגשת חוות דעת רפואית, ולהלן נימוקי: תקנה 87 לתקנות סד"א 2018 המתייחסות להצגת חוות דעת קובעות כלהלן: "....בית המשפט רשאי אם מצא הצדקה לכך....לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב טענות או לדחות את מועד הגשתה.....", ובתקנות סד"א 1984 הישנות, אף שם הותר העניין ונכתב "מטעמים מיוחדים שיירשמו". עם זאת, ועל אף העובדה שהן התקנות הישנות והן החדשות מאפשרות זאת מנימוקים שונים, נקבע לא אחת כי בית המשפט לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו זו. מהפסיקה עולה כי יש צורך בקיומם של מספר תנאים מצטברים, וביניהם, נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהתובע להגיש חוות דעת בכוחות עצמו, שתביעתו תהא בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה וכן קיומה של ראשית ראייה או ראייה לכאורה, לכך שהעניין שברפואה מבוסס, אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית (בר"ע (מח' ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית (15.8.06)).

ויודגש- החלטתי זו ניתנה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת המקצועית שצורפה לתביעה, והגעתי להכרעה כי אין עסקינן בתובענת סרק ויש ליתן לתובע את יומו, ולא למנוע ממנו הוכחת טיעוניו, וטענת חוסר יכולת כלכלית, לא נתמכה כלל במסמכים.

סוף דבר נוכח כל האמור, דין בקשת התובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת ו/או למנות מומחה מטעם בית המשפט, נדחית בזאת.