צירוף בעל מניות שלא חתם על הסכם הבוררות

מעבר לנדרש אציין, כי גם אם אצא מתוך נקודת הנחה שהחברה אינה צד לתניית הבוררות, אני סבור כי יש לצרפה להליך בוררות מכוח קירבתה לצדדים החתומים על הסכם המייסדים, שהם בעלי המניות האחראים להקמתה.

לכן, צירוף להליך הבוררות של בעל דין שאינו חתום על הסכם הבוררות וחיובו לקחת חלק בהליך זה – אינו חריג כלל ועיקר וכפי שנפסק בהקשר זה ברע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 14.2.2010) לעיתים צד יהיה כפוף לבוררות גם אם לא חתם על הסכם בוררות, מכוח קרבה מיוחדת לנושא הבוררות ולצדדים לבוררות, או שהוא משמש "זרועו הארוכה" של הצד החתום על הסכם הבוררות, או אורגן שלו ממש.

...

ראשית, בניגוד לטענת התובעת, אני סבור כי התובענה עוסקת בסכסוך ש"הסכם הבוררות חל עליו".

משהגעתי למסקנה, כי יש לראות בחברה כצד להסכם המייסדים ובכלל זה לתניית הבוררות ובשים לב לחשיבות בכיבוד הסכמים בכלל והסכמי בוררות בפרט, יש לראות בבקשה ככזו שהוגשה על ידי החברה והלכה למעשה מתקיים התנאי לפיו את עיכוב ההליך מבקש "בעל דין שהוא צד להסכם". מעבר לכל האמור לעיל, אני סבור כי לאור ריבוי המחלוקות בין הצדדים המנוהלות בהליכי בוררות וגישור, כפי שתואר לעיל, גם טעמים של יעילות דיוניות, תומכים במסקנה שיש להפנות להליכי בוררות גם את הסכסוך נשוא התובענה דנן.

מאחר והגעתי לכלל מסקנה, כי יש לעכב את התובענה לאור קיומה של תניית בוררות, ממילא מתייתר מאליו הצורך לדון בבקשת המבקשת (מס' 2) להתגונן בפני התובענה בשם החברה בהתאם לסעיף 203 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (הגנה נגזרת).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.

בעלי המניות בחברה לא חתמו באופן פורמלי על הסכם השותפות אך אישרו אותו בחתימותיהם במקום שנועד לכך בסופו של ההסכם, לאחר המקומות שנועדו לחתימות וחותמות 'חקלאות מצפה שלם' והחברה (ורד התמר בע"מ) - ואשר בהם אכן נחתמו החתימות כאמור.

הרחבה זו עולה היטב בקנה אחד עם עיקרון ההסכמה בבוררות שכן היא שואבת את כוחה מיסוד זה. בסעיף 13 מוגדר: מעגל ההרחבה השני מתייחס לצרוף חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות להליך הבוררות, על אף שלא חתמו על הסכם הבוררות, מכוח הוראת סעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 בסעיף 14 מוגדר: מעגל ההרחבה השלישי הוא המרחיק לכת ביותר מבחינת עיקרון היסוד של הסכמת הצדדים לבוררות, שכן הוא מתייחס לאותם מקרים בהם לא עולה מהסכם הבוררות כי יש לצרף צד מסוים לבוררות ואותו אדם הנידרש להליך הבוררות אינו חליף של אחד הצדדים המקוריים.

...

לאור כל האמור ולאחר עיון מעמיק בכתבי טענות הצדדים, מצאתי כי במקרה דנן אין צורך בחקירות המצהירים.

למותר לציין כי מצפה שלם לא נהגו בדרכים האמורות - ולא בכדי: התיאוריה של השלכת הוראות תקנון האגודה השיתופית על ענייננו ככזו המובילה בסופו של דבר להכפפת האגודה השיתופית לבוררות המתנהלת בפני כב' השופט בדימוס איתן אורשנטיין היא תיאוריה התלושה מהוראות התקנון ומהגיונם של דברים.

התוצאה הבקשה נדחית.

בתשובה לבקשה טענו המשיבים כי תניית הבוררות, שבסופה מקום לחתימות הצדדים, לא נחתמה על ידם בכוונה תחילה, וכי לא ברור מקור סמכותו של בית הדין לפסוק בדיני ממונות, והאם הוא בעל ידע לפסוק בעינייני ליקויי בניה.

בהודעה משלימה שהגישו המשיבים לאחר מכן, טענו לניגוד עניינים של בית הדין לפסוק בעיניינם, שכן שותפו של הנתבע 2 בפרויקט תמ"א אחר הנו "ספונסר" ותומך כספי במימון ואחזקת בית הדין, ושבו וטענו כי לא חתמו על תניית הבוררות בהסכם.

במסמך נוסף שהגישו טענו המשיבים כי אחד מבעלי המניות של החברה משלם משכורת לדיינים שיושבים בבית הדין, בחברה אחרת שהקים ("קהילות"), העוסקת בשחיטה כשרה, והפנו לתמונה מסעודה לצדה צוין כי ארבעה משופטי בית הדין עובדים בחברה שבעליה שותף ובעל מניות בחברה המבקשת 1.

המשיבים סומכים טענתם על קשר שקיים בין שותפו לשעבר של המבקש 2, ובין ארבעה מדייני בית הדין, ואולם משעה שעל פי התעוד שצירפו המבקשים מונה בית הדין חמישה עשר דיינים, אף אם היה ממש בטענת המשיבים לקשר שבין אותו שותף לשעבר למספר דיינים, אין בכך כדי לפסול את מוסד הבוררות – בית הדין בכללותו.

...

נוכח כל האמור לעיל, גם אם תניית הבוררות כשלעצמה אינה בגדר תניה מקפחת על פי סעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים, מקום בו אינה מכפיפה את ההכרעה לדין המהותי, היא מהווה תניה מקפחת, בהתאם לסעיף 4(10) לחוק החוזים האחידים.

" לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, והבאתי בחשבון כי המבקשים עמדו על העברת הסכסוך לבוררות בפני מותב הלכתי שיידון לפי דין תורה, ולא על פי הדין המהותי, ולא הוצגה תשתית עובדתית המאפשרת ביצוע בקירוב, דהיינו העברת התובענה לבוררות בפני מותב דומה שיידון על פי הוראות הדין המהותי; ואת עמדת המשיבים, אשר שבו וביקשו כי התובענה תתברר בבית המשפט, ולא בבוררות (וזאת בשונה מנסיבותיו של ה"פ 58314-06-20 הנ"ל), לא מצאתי מקום לשינוי תניית הבוררות שנקבעה בסעיף 15.14 להסכם בדרך של קביעת מותב בוררות אחר לגמרי, ולפיכך אני מורה על ביטולה של תניית הבוררות שבסעיף 15.14 להסכם.

סיכומם של דברים – הבקשה נדחית.

עוד נטען שהנאמנים לא חתמו על הסכם בוררות מולה, לא היו צד להליך הבוררות ולא ידעו עליו או על הליכים שניהלו חזוני ודפוס ביטחון בבית המשפט.

לטענתו, בידו ייפוי כוח לפעול מטעם ההקדש, חתום בידי האחראים עליו (סעיף 14 לתצהירו של חזוני, שצורף לתגובה), והוא אף חתם בתחילת 2022 בשם החברות תבור והייטנר על הסכם היתקשרות עם אחרים בקשר לקרקע, בכובעו כדירקטור, על פי הנחיה מפורשת של עו"ד מאמו ובידיעת הרב משולם והרב אליהו.

בין היתר טענה כי היא בעלת מניות בחברת תבור בית חרושת לבירה ומלץ ירושלים בע"מ, שנתבעה בפסק הבורר.

נטען כי בעל הזכויות בנכסי ההקדש ומי שמוסמך לייצג את יתר המערערים הוא הקדש 536 ("ההקדש הדתי" כלשונם), שלא צורף לבוררות ללא הסבר הולם, ושחזוני לא היה מוסמך לייצג את המערערים ולא הסביר כיצד הוסמך לכך.

...

הכרעה מטעמים אלה, הערעור נדחה.

במכלול השיקולים, אני קובע כי המערערים יישאו בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ (לכל משיב).

בין הצדדים, אשר חלקו כימעט על כל עובדה אפשרית, ישנה מחלוקת גם בענין זה, בשאלה מדוע נאור שעליו היה להקים את החברה, ואכן הקים חברה, שהמניות בה בבעלותו, בפועל, לא העביר לנתבעים, את המניות להם היו זכאים לפי הסכם יסוד החברה.

כאן המקום להעיר כי כפי שטענו הנתבעים, הסכם הבוררות לא צורף לכתב התביעה, אשר אינו מפנה באופן קונקריטי להסכם הבוררות וההסכם אינו מופיעה ברשימת הנספחים לתביעה ובשל כך טענו מספר פעמים החל מכתב ההגנה, להתנהלותו של נאור, שאינה בתום לב. נאור הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, בו טען כי טענת הנתבעים להסתרת ההסכם, הנה טענת סרק של הנתבעים שכן היתה היתייחסות להסכם בסע' 43 וכן 50 לכתב התביעה העקרי ועל דברים אלו חזר נאור גם בסיכומי התשובה מטעמו, ראו סע' 16, שם טען נאור כי לכתב התביעה צריך היה לצרף רק מסמכים מהותיים לתביעה והסכם הבוררות אינו מהותי.

האם נושא השווי ההוני של הפעילות המשותפת עלה עובר לחתימה על הסכם הבוררות? התשתית העובדתית שהניחו הצדדים, בנוגע לשאלה, מהי המחלוקת הכספית שהביאה את הצדדים לפנות לעו"ד עמיר, היו חילופי דואר אלקטרוני וכן עדויות בעלי הדין עצמם.

...

אלא שאלו הדברים כפי שעוגנו בהסכם הבוררות, תוך שנאור אישר כי קיבל יעוץ משפטי בטרם חתימתו, כי עורך ההסכם, הבורר הינו גורם המיודד עם שני הצדדים, (ואף בהמשך, פסל עצמו בשל טענות לקשר חברי שבין רעייתו, לרעייתו של נאור), אם כך, מדוע שעו"ד עמיר, שניסח את הסכם הבוררות, יכשיל את נאור? לא שוכנעתי כי טענה זו יכולה להטות את הכף לטובת נאור.

טענות נאור להעדר היגיון כלכלי, לא הוכחו ואף ישנו היגיון מסחרי כלכלי שבוויתור והיפרדות מהירה, כטענת הנתבעים ולא שוכנעתי כי טענת העדר ההיגיון המסחרי כלכלי יכולה לסייע לנאור.

השאלה שנשאלה בהחלטה זו הינה, "החבות", לגבי איזה חלק מהתביעה לנאור נשמרת הזכות להוכחת "המספרים". בכול הנוגע לחלקו של נאור בשווי ההוני של הפעילות, אני מורה על דחיית טענתו, היינו קביעה כי לנתבעים אין "חבות" לגבי חלק תביעה זה. הנתבעים לעומת זאת לא חלקו באופן עקרוני, על זכותו של נאור לטעון טענותיו לגבי ההתחשבנות השוטפת, הגם שטענו קיזוז וטענות נוספות, ויהיה צורך לבחון את הדברים.