צילום לפי חוק הגנת הפרטיות

הנתבעת הסבירה את דרישתה מהתובע להמצאת צלום ת.ז. לפי הוראות חוק הגנת הפרטיות והנחיות רשם מאגרי המידע שהעתקו צורף לכתב ההגנה.

...

בסופו של דבר הנתבעת נאלצה לבטל את המנוי של התובע ביום 19/11/12 עקב אי תשלום.

מכל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שהתובע, במעשיו שתוארו, יצא מידי חובתו והודיע על ביטול השירות של הנתבעת כחוק ועל אף זאת הנתבעת המשיכה לחייב את התובע בתשלומים בשל העסקה ובניגוד להוראות החוק ולפיכך ביהמ"ש רשאי לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על 10,000 ₪.

לסיכום, אני מקבל את התביעה ופוסק לתובע פיצוי לדוגמה בסך 10,000 ₪, אשר ישולם ע"י הנתבעת בתוספת סך 1,261 ₪ בגין אגרת משפט ששולמה וסך 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (בסה"כ 13,261 ₪).

ניסיונו של מבקש 1 לצלם מוצרים נוספים בוצע כדין, שכן מותר לצלם "ברשות הרבים". לפי סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות צלום ברשות היחיד מהוה פגיעה בפרטיות, התשמ"א-1981.

זהות התובעים המייצגים ובא-כוחם הם כמפורט בכותרת להחלטה זו. עילות התובענה הן הפרת חובה חקוקה לפי חוק הגנת הצרכן ותקנות הגנות הצרכן, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

...

סוף דבר על פי כל האמור, המבקשים הוכיחו שנתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית.

לפיכך, ועל-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הריני מורה כדלהלן: אני מאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה, כבקשת המבקשים, בכפוף לאמור בהחלטה זו. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "כל לקוח שרכש מהמשיבה בחנות המפעל בנהריה מוצר כלשהו אשר נמכר לפי משקל, אשר הכיל אריזה (בצורת מגש או קופסא) והמשיבה לא הפחיתה את משקל האריזה מהמשקל הכולל בגינו חויב הלקוח, בשבע השנים הקודמות למועד אישור הבקשה (להלן: "הקבוצה הראשונה"); כל לקוח שרכש מהמשיבה בחנות המפעל בנהריה מוצרי בשר ושילם בגינם סכום גבוה יותר לק"ג לעומת המחיר בפרסום שבוצע על ידי המשיבה, בין תחילת ספטמבר 2015 לסוף ינואר 2016 (להלן: "הקבוצה השנייה")".

אני קובע מעקב ליום 21.6.17.

פגיעה בפרטיות – פירסום תצלום משפיל – עבירה לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981.

...

<#3#> הכרעת דין אני מתירה את תיקון כתב האישום, ולאור הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו: אישום ראשון – איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

אני סבורה כי יש מקום להטיל קנס, אף אם קנס מתון, ומתוך התחשבות בעובדה שהנאשם נשלח למאסר יחלו תשלומי הקנס לאחר שחרורו ממאסר.

לאור כל האמור ולאור ההלכה בדבר כיבוד הסדרי טיעון, אני מוצאת לנכון לכבד את הסדר הטיעון וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א) מאסר בפועל למשך 10 חודשים ובקיזוז ימי מעצרו, מיום 17/3/15 ועד ליום 22/3/15 ומיום 25/3/15 ועד היום.

פגיעה בפרטיות – דיון: סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי יראו כפגיעה בפרטיות גם: "(4) פירסום תצלומו של אדם ברבים, בנסיבות שבהן עלול הפירסום להשפילו או לבזותו" כאמור, הנתבעת הכחישה לכתחילה כי היא זו שצלמה את התובע, אלא שבמהלך חקירתה הנגדית אישרה כי התמונות שפורסמו בחשבון הפייסבוק שלה – הן תמונות של התובע, אשר היא עצמה צילמה באמצעות הטלפון הנייד שלה בעת הארוע.

עניין אחרון בו יש לידון ולהכריע, נוגע לטענת התובע כי יש לחייב את הנתבעת בפצוי מיצטבר, לפי שתי עילות התביעה: הן לפי חוק איסור לשון הרע והן לפי חוק הגנת הפרטיות.

...

אין בידי לקבל טענה זו של התובע.

כמפורט לעיל, ונוכח זהות האינטרסים המוגנים בין חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי נפרד בגין כל אחד מהחיקוקים הנ"ל. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

רקע התובע הוא שוטר במשטרת ישראל ובזמנים הרלוואנטיים לתובענה שימש בתפקיד סייר ערוני בדרגת רס"ר. עקרי טענות הצדדים התובע טוען כי פירסומי התובעים ברשת החברתית "פייסבוק" (להלן: "פייסבוק") עולים כדי לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), וכן מהוים פגיעה חמורה בפרטיותו לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

הגם שבאותו עניין פרשנותו של כב' הנשיא א' ברק נעשתה בהקשר של עבירת הפגיעה בפרטיות הקבועה בסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, אני סבורה כי הדברים שנקבעו שם יפים גם לענייננו, דהיינו בנוגע לעוולת הפגיעה בפרטיות הקבועה בסעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות, שכן עסקינן בפרשנות יסודותיו של סעיף 2(4) הזהים הן בעבירה הפלילית והן בעוולה האזרחית: "ההכרעה הנדרשת כאן היא בין שני פירושים אפשריים. לפי הפירוש האחד, האיסור הפלילי הוא רק על פירסום תצלומו של אדם, כאשר נסיבות פירסומו של אותו תצלום מסוים עלולות להשפיל את האדם או לבזותו ("הפירוש הראשון").

...

ההתייחסות לתצלומים בלבד מחזקת את המסקנה כי עניינו של הסעיף במניעת חדירה פוגענית לצנעת הפרט באמצעים טכנולוגיים, ולא בהגנה מפני שימוש פוגעני במראה פניו.

סוף דבר התובענה נדחית במלואה.

התובע ישלם לנתבעים 1, ו-3-4 הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪, בחלוקה הבאה: 10,000 ₪ לנתבע 1; 10,000 ₪ לנתבעים 3-4.