הבוחן השיב כך:
"לא נכון. התמונות שלך מוגדלות וערוכות לא במובן של זיוף אלא מצב נתון שבו ערכנו נסוי והוא התבקש כל מי שהסיע את רכב א', בקטע בו אירעה התאונה צמוד לימין ככל שניתן ואני מפנה לניסוי הנסיעה שצולם בוידאו מתוך תא הנהג של איתן דהרי, ומפנה לצילומי הרחף על מנת להתרשם מהיכולת להסיע את רכב א' בקטע הדרך בו אירעה התאונה, במהירות בה נהג רכב א' שהיא עולה על המותר בחוק והיכולת לעבור את איזור המגע את קטע הדרך בו אירעה התאונה מבלי שהקלטרת תחרוג לנתיב הנסיעה של האוטובוס. לכן התמונות שהציג חברי משקפות את המקום שבו היה הרכב כפי שניתן להסיע אותו בתנאים שבהתאם התרחשה התאונה, להוציא את קצב ההתקדמות האיטי ולא במהירות שבה נסע הרכב במבחן שדה הראיה.
באשר לניסוי זה הבהיר העד בעמוד 358 לפרוטוקול כי ביחס לקביעת מקום האימפקט ישנה חשיבות לכל ס"מ ולאופן הצבת כלי הרכב, ואולם תכליתו היא לקבוע את רשלנות מי מהמעורבים ועל כן הצבת כלי הרכב: "30ס"מ לפה או לשם לא הייתה פוגמת בשדה הראייה".
עוד הבהיר לעניין זה כי ככל שהמשאית הנהוגה על ידי ויטלי לא הייתה לפני נהג האוטובוס אזי היה לרשות האוטובוס שדה הראיה כפי שהיה לויטלי (עמוד 358 שורות 29,30)
נסוי נסיעה - שבוצע ארבע פעמים ומטרתו לבחון כיצד נהג סביר היה נוהג בנסיבות העניין, הניסוי צולם מארבע או חמש מצלמות ורחפן.
במועד זה הגיע לזירת התאונה ונותר שם עד שעת החשכה לטענתו:
"... עשיתי צילומים בזירה והסתכלתי על הזירה.... יותר מאוחר בדקתי את האוטובוס שכבר שוחרר על ידי המישטרה...על סמך כל הממצאים הפורנזיים שהיו בזירה, הן על האוטובוס ועל הטרקטור, כתבתי את חוות הדעת שמתארת את מכלול האפשרויות עבור התאונה הזו". (עמוד 446 לפרוטוקול – ההדגשה אינה במקור – א.ג)
בנסיבות אלה לא ברור מדוע לא הוגשו כלל הממצאים שנאספו על ידי המומחה בזמן אמת, מדוע לא נערכו סקיצות, שרטוטים או אמירה כל שהיא או תעוד לעתיד לבוא.
...
בנסיבות אלה ניתנה החלטתי כי ב"כ הנאשם יגיש בקשה מתאימה להגשת הראיה הנוספת עד ליום 18.7.22.
יחד עם זאת וביחס לסעיף 90 לכתב האישום ולפיו בשל העדר הסימון כאמור, לא יכול היה ויטלי להבחין מבעוד מועד בקצה הקלטרת ובהעדר רכב ליווי שיסע לפני המוביל, טען הנאשם במענה לכתב האישום, כי מדובר במסקנה שגויה לחלוטין, שכן ניידת משטרה עם אור כחול הובילה את השיירה.
לסיום, כאמור לא מצאתי כי טענות ההגנה של הנאשם מקימות ספק סביר באשמתו ואני סבורה כי עלה בידי המאשימה להוכיח את כלל יסודות העבירות המיוחסת לנאשם.
באשר למהות טענות הנאשם יפים דברי בית המשפט בעניין אלי וקנין כאמור, ביחס להגדרתו של הספק הסביר:
"לעניין טיבו של הספק הסביר, אין מדובר בספק שההסתברות בדבר קיומו היא תאורטית בלבד, אלא ספק ממשי שיש לו עוגן ואחיזה בחומר הראיות. הספק צריך להיות בעל משקל כזה שיש בו כדי לזעזע את המערך העובדתי – נסיבתי, כפי שהוצג על ידי התביעה, עד שמערך זה לא יוכל עוד לעמוד על רגליו, ולהניב מסקנה חד משמעית בדבר אשמת הנאשם. לצורך כך, אין די בהצבעה על קיום אפשרות חלופית לנסיבות המצביעות על אחריות, אלא נדרשת הוכחת אפשרות שהסתברותה סובסטנטיבית. ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להסיק מהראיות מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם שהסתברותה אינה אפסית, אלא ממשית." (סעיף 49 לפסק הדין עמ' 21).
בנסיבות אלה אני סבורה כי עלה בידי המאשימה מעבר לכל ספק סביר ולהוכיח את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם, ועל כן אני מרשיעה את הנאשם שבעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום.
