מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

צילום וידאו ערוך על ידי העד

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לכך יש להוסיף, כי פסק הדין בתיק ההכרה התבסס על חוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, ד"ר ששון, שקבע במפורש כי צורת העבודה הפיזית שביצע המערער במשך 8 חודשים רצופים מתאימה לגורם האחראי לנזק בדיסק מותני; 4.3 קביעת הועדה כי אין למערער כל תעוד אודות נכות תפקודית של הגב התחתון עומדת בסתירה למימצאי האובייקטיבים בבדיקות ההדמיה (CT, EMG), ונראה כי הועדה מבססת את הכרעתה על צלום וידאו שנערך על ידי חוקר מטעם המשיב (להלן – "סרט המעקב"), הגם שאין בו כדי לשנות מימצאי המומחה ובדיקות ההדמיה; 4.4 אשר לדליפת שתן, הועדה הסתמכה על חוות דעת אורולוג שלפיה אין עדות לדליפת שתן, והתעלמה מבדיקה אורודינמית שנערכה למערער ביום 26.10.2015, ובה צוין בין היתר, "חשד לכיס שתן נוירוגני עם התרוקנות לקויה. לאור כל מחדליה סבור המערער, כי יש להשיב את עניינו אל ועדה בהרכב חדש.
...
טענות המשיב: 5.1 המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור משאינו טומן בחובו טעם המצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה; 5.2 אשר לתחום האורתופדי והנויורולוגי, הוועדה הסבירה באופן ברור כי ממצאיה בבדיקה הקלינית שערכה למערער וכן אלה העולים מסרט המעקב, אינם תומכים בקיומה של נכות.
לבסוף, אשר לתחום האורולוגי, מקובלת עלי עמדת המשיב, כי היועץ לוועדה בתחום זה סקר באופן יסודי את התיעוד הרפואי בעניינו של המערער, לרבות הבדיקה האורודינמית מיום 26.10.2015 ואף התייחסות עקיפה לממצאי בדיקה נוספת.
מסקנת היועץ היא אפוא מסקנה מקצועית מובהקת ולא הובא טעם המצדיק התערבות בה. סוף דבר, הערעור נדחה.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2014 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

באשר לדיסק בו מדובר, אין כל מחלוקת כי דיסק הווידאו לא צולם על ידי הבוחן וצודק ב"כ הנאשם בטענתו ובדוגמה שנתן כי באופן דומה לא יתכן שמסמכים המופיעים בצמוד לשמו של עד, ואשר לא נערכו על ידו או שלחילופין לא נוגעים לתחום מומחיותו, יחשבו כמסמכים שנערכו על ידו ויוגשו ללא עוררין.
...
בנסיבות אלה ולאור הנימוקים לעיל אני סבורה כי לא היה מקום לקבל את דיסק צילום הוידאו כראיה וממילא נוכח כל האמור לעיל, קבילותו של צילום הוידאו ומשקלו הראייתי לוקים בפגמים מהותיים ביותר הנובעים בין היתר מהגורם שהמציאו למשטרה ומאופן המצאתו כאמור.
נוכח האמור לעיל אני סבורה כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח את יסודות העבירה מעבר לכל ספק סביר.
כמו כן נוכח הבעייתיות הרבה שהתבררה בדו"ח בוחן התנועה באשר לקביעת שדה הראיה ואופן ביצוע השחזור, אני סבורה כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח את העובדות נשוא כתב האישום, ועל כן אני סבורה כי יש לזכות את הנאשמת מחמת הספק מן העבירות המיוחסות לה על פי כתב האישום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

פעילות הצוות בהפגנה צולמה במצלמת וידאו על ידי השוטר ליאור נקש בהתאם להוראות הנאשם.
הוגש כראיה גם דו"ח הצפייה של הקלטת שנערך על ידי העד (ת/19).
בהקשר זה, אוסיף שהנאשם, במקומות שונים בעדותו, הטיל ספק בעצם השמוש בכוח בלתי סביר בעת המעצר, הוא גם הטיל ספק בכך שהקטע שנמחק הוא צלום מעצרו של ברק מאירי ואף טען שאינו בטוח אם מעצרו של מאירי בוצע על ידי החוליה עליה פיקד.
...
חיזוק נוסף למסקנה שהנאשם זייף את הקלטת יש באי הודעת הנאשם לגורמי החקירה על המחיקה בקלטת.
לכל הפחות, יש לראות בהתנהגות זאת חיזוק למסקנה שהנאשם ביקש להסתיר את תוכן הקלטת ולשבש את החקירה.
לאור כל האמור הגעתי למסקנה שיש להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

במהלך עדותו הוגשו המוצגים הבאים: נ/8- חוות דעתו הכוללת נספחים, נ/8 א'- דיסק ובו רכוז חומרי הגלם שהכין המומחה, נ/8ב- תמליל צלומי הוידאו שנערכו על ידי המומחה ועוזרו, ת/78- דיסק ובו תמונות "סטילס" שצולמו על ידו בעת ביקוריו בזירה.
...
שתי חזקות אלו משתלבות במקרים מהסוג הנדון, ליצירתה של מסקנה עובדתית אודות מחשבתו הפלילית של הנאשם: "באירוע של תאונת דרכים קטלנית היווצרותן של החזקות הינה נגזרת של עוצמת הרשלנות בנהיגתו של הנאשם. כך למשל משמוכח כי התאונה נגרמה כתוצאה מנהיגה שיש בה סטייה גסה מרמת ההתנהגות הסבירה, יכולה שתקום חזקה ולפיה התקיים בנאשם היסוד הנפשי הנדרש, דהיינו מודעות לטיב נהיגתו ולאפשרות הגרימה של התוצאה הקטלנית, ועמה קלות דעת לאפשרות אירועה של התוצאה הקטלנית" (עניין זילברמן, פסקה 14 והאסמכתאות המובאות שם).
בנסיבות המקרה שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנאשם היה בהלך נפשי של פזיזות, שכן התנהלותו עלתה כדי "התרשלות רבתי" ולפיכך, מקימה חזקה עובדתית בדבר מודעותו של הנאשם להתרחשות תאונה שעלולה היתה להביא לתוצאה הקטלנית; הנאשם, שהינו נהג מקצועי, העיד כי הוא מכיר את הכביש בו ארעה התאונה, אף נסע בו כ- 20-30 פעמים קודם לכן, וממילא היה מודע למאפייניו המיוחדים בכלל ושל וקטע הספציפי בו אירעה התאונה בפרט, בעיקר עת שדה הראייה היה פתוח לפניו.
סעיף 333 לחוק העונשין, שעניינו בעבירה "חבלה חמורה" קובע כדלקמן: "החובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין, דינו מאסר שבע שנים". סעיף 334 לחוק העונשין, שעניינו בעבירת "פציעה" קובע כי: "הפוצע חברו שלא כדין, דינו- מאסר שלוש שנים". לאור העובדה, כי אין חולק, שהתאונה גרמה לחבלתם ופציעתם של נוסעים רבים (ת/5 ו-ת/6), וכן לאור העובדה כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירות מסוג זה הוא יסוד נפשי מסוג "מחשבה פלילית", אשר האמור דלעיל, תקף גם ביחס אליהן, מצאתי כי מתקיימים יסודות העבירות הנ"ל. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל ולאחר שהוכח כנדרש במשפט פלילי כי מתקיימים יסודות עבירת הריגה, חבלה חמורה ופציעה, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק הנ"ל ופציעה לפי סעיף 334 לחוק הנ"ל. ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ד , 08 ספטמבר 2013, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד סיגל, הנאשם ובאי כוחו עו"ד מזרחי ועו"ד כהן.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

מסדר הזיהוי שנערך על-ידי העד רפ"ק אלי כהן מתחנת "מוריה", תועד בכתב (ת/9) והונצח חזותית בצלום וידאו (ת/9א).
...
בבקשה נטען, בין-השאר, כי הסניגור לא הציג למתלונן בחקירתו הנגדית שאלות מהותיות לקו ההגנה המרכזי של הנאשם, ובכלל זה שאלות להוכחת טענתו של הנאשם, לפיה קיימת אפשרות שאירוע השוד הנטען באישום הראשון "הנו אירוע מבוים". עוד נטען בבקשה בכתב, כי התנהלות הסניגור "שוללת את זכות הנאשם למשפט הוגן", כי אין בכוונתו של הנאשם "לתת יד לעריכת 'משפט שדה' כנגדו", וכי יש לקבל את הבקשה על כל חלקיה "על-מנת שהנאשם לא יוכל לטעון בבוא היום בכל מקום כי לא בא לו הצדק". בתגובה בכתב, הודיע הסניגור הציבורי המחוזי, כי לאור הצהרת הנאשם לפיה אין בכוונתו לשתף פעולה עם הסניגור הציבורי, כאשר בינו לבין הסניגור נתגלעו מחלוקות שאינן ניתנות לגישור, ושעה שהובהרו לו ההשלכות האפשריות של היעדר ייצוג משפטי, נראה לסניגוריה כי יש לכבד את רצונו של הנאשם לייצג את עצמו, וכי מינוי סניגור ציבורי אחר לא יועיל בנסיבות אלו.
המסקנה אף מתיישבת עם התנהלותו של הנאשם בכל מהלך החקירה, עת הכחיש נמרצות מעורבות בשוד שיוחס לו. לאחר היציאה לשטח, הצביע הנאשם בתחילה על גג של בניין שבו אמור להיות האקדח, אך סירב לעלות לגג עם השוטרים, ובסריקות בגג לא נמצא דבר.
בחירתו של הנאשם להעלות גרסה כוזבת בדבר מערכת יחסיו עם המתלונן עובר לאירועים הנדונים בכתב-האישום, אף תומכת במסקנה שהנאשם היה מי שביצע את השוד, והיה מודע לכך שבנסיבות המקום והזמן זוהה באופן ודאי על-ידי המתלונן.
התוצאה על-יסוד האמור לעיל, הוכחה אשמתו של הנאשם, מעבר לכל ספק סביר, בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום, ואני מרשיע אותו כדלהלן: באישום הראשון – בעבירות שוד מזוין ונשיאת נשק, לפי סעיפים 402(ב) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ובאישום השני – בעבירות שיבוש מהלכי משפט, הדחה בעדות ואיומים, לפי סעיפים 244, 246(ב) ו-192 לחוק הנ"ל. ניתן היום, כ"ד בתשרי תשע"ג, 10 באוקטובר 2012, במעמד ב"כ המאשימה, הסנגור והנאשם.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו