צילום ביתו של אדם והפגיעה בפרטיותו

סיכום: מאחר ולפרסום ביתו של התובע נילווה זיהויו המדויק של מיקום הבית עם הכיתוב "מישפחת שורשן" (בדומה לכתובת) וכן תצלום אוויר ותוכנית תוך פירסום העובדה כי מדובר במבנה בלתי חוקי, אין עוד מדובר בפירסום חזית בית בלבד הגלוי לעין כל, אלא בזיהוי הבית ובמידע אודות הבית, שאינו גלוי לציבור, ולכן הפירסום מהוה פגיעה בפרטיות.

...

לאור השיקולים שהובאו לעיל, אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 18,000 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

אך התמונות נערכו בדרך של סימון חץ אל עבר ביתו של התובע, ולכן אני מורה על השמדתן כאמור.

פרשנות למה היא "רשות היחיד" ניתן להסיק מפסק דינו של כב' השופט סולברג בת.א 7236/05 לוין נגד אבני רביד ח.פ. (א.ש.) 557579265, קבוץ רביד (בית המשפט המחוזי בירושלים, פורסם במאגרים המשפטיים) , שם נקבע כי צלום חזית דלת ביתו של אדם אינה פגיעה בפרטיות בעוד שצילום פנים ביתו, מהוה פגיעה כזו.

...

השלט: גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע כי התנהלות הנתבעים לא היתה כשורה וכי לא היה מקום שלא לאפשר לתובע גישה לגג לצורך החלפת השלט, ואינני מקבלת טענה זו, גם אז לא היה מקום לקבל את דרישת התובע לתשלום הסך של 5,000 ₪ עבור חלק זה של תביעתו והיות והתובע יצר במו ידיו את הנזקים להם הוא טוען.

מדובר בהאשמה שלאור התביעות שהוגשו בתיק, אמורה להיות חרוטה היטב בזיכרונו של התובע ולכן אינני מקבלת את טענתו כי מדובר בטעות סופר, אלא כי המילה לא נאמרה.

בנוסף לכך, התובע בכלל לא חקר את הנתבעת על טענתו כי אמרה לו שהינו גנב , כך שגרסתה לא נסתרה, וגם מסיבה זו דין טענתו בדבר לשון הרע להידחות.

לאור האמור לעיל, דין התביעה כולה להידחות.

הנתבעת הפכה את שביל הגישה הצמוד לבית התובעים ל"מיגרש חניה" עבור לקוחותיה, מבלי שהיא זכאית לכך, תוך גרימת מטרדים של רעש, עשן, כלי רכב ותנועת קהל בשביל המעבר מול בית התובעים, באופן הפוגע בפרטיותם וחוסם את כניסתם לביתם.

לפי הנחיות העיריה, שטח יחשב כחניה כדין אם רוחבו הוא 4 מטרים לכל הפחות, בפועל במקום המסומן בתשריט כחניה נוספת של הנתבעת, הרוחב הוא 3 מטרים, וממילא הנתבעת אינה יכולה להחנות שם. הצדדים הגישו תצהירים, אליהם צורפו המסמכים הרלוואנטיים, תצלומים וכן חוות דעת של המהנדס חורחה פקטור מטעם התובעים והאדריכלית אורית אשרם מטעם הנתבעת.

כן קבע כי החניה של רכבים על שביל הגישה פוגעת בפרטיות וברווחה של התובעים.

...

הצעת מומחה בית המשפט, שעונה על מירב ההיבטים וממזערת את הפגיעה ברווחת התובעים, כשלעצמה מקובלת עלי ונראתה כאפשרות המיטבית בנסיבות הקיימות ולאור הסכם השיתוף.

בנוסף, אני מורה כי התובעים או הדיירים שלהם לא יחנו רכבים ולא יעמידו רהיטים וחפצים בשביל הגישה.

על כן, ככל שחזיתו של בית גלויה מן הרחוב, ברי כי הצגת תמונתה או הדמייתה לא תקים כל פגיעה בפרטיות (ראו גם ת"א (מחוזי י-ם) 7236/05 לוין נ' אבני רביד, פסקה 14 [פורסם בנבו] (15.5.2006))" (פרשת גוטסמן, פיסקאות 15-16)". טוענת הנתבעת כי חצר בית התובעים חשופה מטבע הדברים כלפי כולי עלמא וכל אדם מזדמן יכול לצלם ועל כן אין בכך פגיעה בפרטיות.

...

על פי תשתית הראיות שבפני בית המשפט, אני קובעת שהנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ואין בעדותו של המצהיר כדי לעמוד ברף הנדרש בהליך אזרחי ולקבוע כי ניתנה הסכמה, שהרי הסכמה לצילום ופרסום התמונות צריכה להיעשות מדעת ובאופן מפורש או במשתמע.

וכדברי השופט סולברג בפסק דין אבני רביד הנ"ל "איתן הוא כוחם של דיני עשיית עושר ולא במשפט. תכליתם ליתן סעד לנפגע במקרים אשר בהם אין לאל ידו של חוק ספציפי להושיעו אך הצדק מחייב לסעדו". בהינתן האמור, טענת התובעים לפיצוי בגין הפרה של חוק עשיית עושר ולא במשפט, נדחית.

סוף דבר לאור האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי הנתבעת הפרה את ס' 2 (11) לחוק הגנת הפרטיות ובשל פגיעה זו תפצה את התובעים בסך של 18,000 ₪.

בהתחשב בסכום התביעה שנתבע והסכום שנפסק, עילות התביעה שנזנחו במהלך הדיון, ולאחר ששקלתי את השיקולים הנדרשים לעניין, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לפי עדות התובע בביהמ"ש זכור לו שהנתבע צילם עם הנייד שלו סירטון (פ' עמ' 19 ש' 15-16) ואילו הוא המתין ליד המרצדס עד שהנתבע הלך לצלם מסמכים בבית עסק קרוב, ועולה תמיהה מדוע לא מצא התובע לנכון לנצל את פרק זמן ההמתנה ולהשתמש בנייד של אישתו כדי לתעד לכל הפחות את מקום התאונה והנזקים שנגרמו למרצדס או לבקש מאישתו לעשות כן. בעיניין העידר תעוד בזמן אמת מיום התאונה לנתבע שלוש גרסאות: אחת כי מסר לחוקר הנתבעת כי לא צילם תמונות בנייד שלו ממקום התאונה (נ/2 עמ' 4 ש' 11-12), השנייה, במהלך עדותו בביהמ"ש לפיה צילם תמונות בנייד לאחר התאונה את "הרכב עצמו" (הכוונה למרצדס, פ' עמ' 26 ש' 6), וכן תמונות של מקום התאונה "אבל אין לי אותם כי החלפתי את הנייד מאז" (פ' עמ' 27 ש' 21-22).

ב"כ איילון הסכימה לצימצום צו איכון לנייד שלה רק לשעת התאונה והוסיפה וטענה כי לאור עדותה של אשת התובע בביהמ"ש לפיה היו היא ובעלה לאורך כל יום התאונה בנסיעה משותפת מביתם לכיוון אבו גוש בדרך לביקור אחיו המאומץ של התובע השוהה באיזור בפנימייה, ממילא לא יהיה בחשיפת נתוני האיכון של הנייד שלה כדי לפגוע בפרטיותה בדרך כלשהיא כטענתה.

...

אשר על כן, דין תביעתו להידחות כבר בשלב זה, ללא צורך לדון ולהכריע בטענות ההגנה שהעלתה הנתבעת.

על כן, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם את הסכום האמור לנתבעת תוך 30 ימים.