ציד לא חוקי של צבאים ארץ-ישראלים ללא רישיון

תמצית הפרק העובדתי שבכתב התביעה הנו כדלקמן: בסמוך לשעה 21:30 ביום 6.3.2009 עסקו הנאשמים בציד ללא רישיון או היתר של צבאים ארץ-ישראלים ליד קבוץ עמיעד, תוך סריקת השטח בזרקור במהלך נסיעה ברכב.

המסקנות מהראיות הנסיבתיות - סיכום המסקנות אותן מבקשת המאשימה להסיק, בדבר ביצוע הציד בשעות שבין שקיעת החמה ועד זריחתה, כפעולה המנוגדת לתקנה 5 לתקנות, ובדבר ביצועו על-ידי סנוור באורות, המהוה עבירה לפי סעיף 5 לחוק, הנן מסקנות המהוות המשך למסקנה קודמת בדבר עצם ביצוע ציד לא חוקי, כעבירה לפי סעיף 2 לחוק.

...

להרשעת נאשם על סמך ראיות נסיבתיות נדרש בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות ואת הסברי הנאשם במבחן ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים, ולהגיע למסקנה יחידה וחד משמעית, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו.

סבורני כי בדרך להסקת מסקנה בדבר "קשר" בין הנאשמים לבין הדם שנמצא מתעוררים שלושה סימני שאלה.

מאחר והמומחית לא קבעה אותו ממצא (באותה רמת ודאות) לגבי שני סוגי הדם (הדם שעל הפנס והדם שהוספג בנייר) - אין מקום למסקנה כי הדם על הפנס הינו אותו דם טרי שנמצא בארגז הטנדר ומשתקף, למשל, בתמונה ת/3.

המסקנות מהראיות הנסיבתיות - סיכום המסקנות אותן מבקשת המאשימה להסיק, בדבר ביצוע הציד בשעות שבין שקיעת החמה ועד זריחתה, כפעולה המנוגדת לתקנה 5 לתקנות, ובדבר ביצועו על-ידי סינוור באורות, המהווה עבירה לפי סעיף 5 לחוק, הינן מסקנות המהוות המשך למסקנה קודמת בדבר עצם ביצוע ציד לא חוקי, כעבירה לפי סעיף 2 לחוק.

אף אם הייתה מוכחת המודעות שלהם לקיומו של הדם בארגז הטנדר, ולאור ראיות נסיבתיות בדבר היותו דם של צבי ארצישראלי הם היו מורשעים בציד, לא קיימות ראיות המצביעות מעבר לכל ספק סביר על שעת ביצוע הציד (ביום או בלילה) או על דרך ביצועו (בשיטות אסורות).

בחיפוש שנערך ברכב בחלקו האחורי, נימצאו גויות מדממות של שני צבאים ארץ ישראליים ירויים ושחוטים בתוך שקיות ניילון שחורות ודם רב ניגר מצווארם.

נוסף על כך, צוין בכתב האישום, כי לנאשמים לא היה רישיון ציד ולא היתר למעשיהם וכי צבי ארץ ישראלי ודורבן הן חיות בר מוגנות.

לאור זאת, הואשמו הנאשמים בבצוע העבירות שלהלן: ציד חיית בר מוגנת בצוותא חדא וללא רישיון ציד, בנגוד לסעיף 2 לחוק הגנת חיית הבר וסעיף 29 לחוק העונשין; החזקת חיית בר מוגנת, בנגוד לסעיף 8(א)(3) לחוק הגנת חיית הבר וסעיף 29 לחוק העונשין; פגיעה בשמורת טבע בנגוד לסעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה השתנ"ח-1998 וסעיף 2 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות) התשל"ט-1979 וסעיף 29 לחוק העונשין; ירידה משביל מסומן בנגוד לתקנה 10 לתקנות וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים וסעיף 29 לחוק העונשין; הקמת רעש בשמורה בנגוד לתקנה 12 לתקנות, סעיף 57 לחוק גנים לאומיים וסעיף 29 לחוק העונשין.

הסניגור עתר לזיכוי הנאשם, בין היתר, מהטעמים הבאים: לשיטת ההגנה, התביעה לא עמדה בנטל להוכיח כי הנאשם היה מעורב בציד בלתי חוקי שכן הימצאות רכבו של הנאשם ומכשיר הנייד שלו בזירת הציד, יחד עם טענת אליבי שעורר הנאשם ושלא נבדקה כראוי, מלמדים כי לא הוכח ע"י המאשימה, במידה הנדרשת בפלילים, כי הנאשם 2 הוא זה שהיה בזירת הציד עם הנאשם 1 והראיות הנסיבתיות שהמאשימה הציגה, אינן מספיקות לשם הרשעה.

כאשר הוצגה בפניו תמונה של צבאים שחוטים השיב כי לא היה שם " ואל תשאל אותי על זה מה איכפת לי מזה לא יודע איך הגיע לשם?" כאשר נישאל מדוע הנאשם 1 , העד עדל חג' יחיה אמר שהיה עם הנאשם בים ושהנאשם אסף אותו מהבית סרב הנאשם לענות ( ש' 20,ת/11) וכן סרב לענות לשאלות נוספות של הפקח.

...

טענת הנאשם לפיה הפקח רשם דברים שלא אמר, היא בלתי סבירה, נדחית ואינה מתיישבת עם הראיות האחרות.

ביחס לירידה מן השביל, הטענה נדחית, העובדה מפורטת בכתב האישום שכן יוחס לנאשם כי "הנאשמים נקראו על ידי הפקחים באמצעות מערכת כריזה ואורות סירנה לעצור את רכבם אך נסו משטח הציד, נסעו במהירות ובפראות שלא בשביל מסומן ונעצרו רק כאשר רכבם שקע בחולות השמורה" והתנהלות זו תוארה ע"י הפקחים בעדותם, כמפורט.

ביחס להקמת רעש- הנני מקבלת את עמדת הסנגור.

סיכום המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי עלה בידי המאשימה להוכיח במידה הנדרשת בפלילים את העובדות המפורטות בכתב האישום ולאור האמור הנני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירות שלהלן: ציד חיית בר מוגנת וללא רשיון ציד בצוותא חדא, בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת חיית הבר וסעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977; החזקת חיית בר מוגנת, בניגוד לסעיף 8(א)(3) לחוק הגנת חיית הבר וסעיף 29 לחוק העונשין; פגיעה בשמורת טבע בניגוד לסעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה השתנ"ח-1998 וסעיף 2 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות) התשל"ט-1979 וסעיף 29 לחוק העונשין; ירידה משביל מסומן בניגוד לתקנה 10 לתקנות וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים וסעיף 29 לחוק העונשין.

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בנצרת המייחס להם, בצוותא, עבירות של ציד חיית בר מוגנת וציד ללא רישיון ציד, עבירות לפי סעיף 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר התשט"ו-1955 (להלן: "החוק"), וכן סעיף 29 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן :"חוק העונשין") , החזקת חיית בר מוגנת 8(א)(3) + 14(א) לחוק וכן סעיף 29 לחוק העונשין.

מעיון בעובדות כתב האישום עולה כי ביום 28/1/11 החל משעה 23:05 ועד 03:00 או בסמוך לכך, בשטח אש 100 בסמוך לבית הכנסת העתיק מרות בין הישוב הר אליעזר לבין קבר יהונתן בן עוזיאל בתוך נחל חצור ובערוץ נחל דלתון שהנו שמורת טבע מוכרזת (להלן :"שטח הציד") עסקו הנאשמים בציד צבאים ארץ ישראליים באמצעות שני רובי ציד.

ראיות נסיבתיות נבחנות על ידי בית המשפט על פי מבחן תלת שלבי, כפי שנקבע בפסיקה ונסקר בהרחבה ב ע"פ (מרכז) 45128-12-10 - נאשם 2א באזלאמיט ואח' נ' מדינת ישראל, תק-מח 2011(2), 11138 בהקשר לעבירת הציד הבלתי חוקי: "הדיעה המקובלת בפסיקה היא, שהערכת משקלן שלראיות נסיבתיות לא נעשית על פי מודל הסתברותי-מתמטי, אלא על פי עקרונות לוגיים, המגלמים את ניסיון החיים והשכל הישר (ראו, לדוגמה, ע"פ 346/02 אגבאריה נ'מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 828 (2003); ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 565 (1993)). בע"פ 6359/99 מדינת ישראל נ' קורמן, פ"ד נד(4)653 (2000) עמדה השופטת דורנר על כך שבחינת הראיות נעשית על פי מודל אינדוקטיבי לפיו "השאלה הנשאלת היא כמה ראיות חסרות להוכחת הקשר בין העובדות המוכחות לבין העובדה הטעונה הוכחה, ומהו משקלן של הראיות החסרות בהתייחס לראיות הקיימות". (ע"פ 9038/08,9050/08 מג'יד נאשף ומחמוד מסרי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], מיום 15.4.10).

לעובדה כי הוכח בחוות הדעת ת/10 כי מדובר בזיהוי שני פרטים לפחות של צבאים ע"י המוצגים שנבדקו, חשיבות מסויימת באשר מעדויות הפקחים שצפו באקט הציד שנמשך על פני שעות אחדות וירי בהפוגות ועדויות הפקחים שסרקו שטח אש 100 למחרת , נימצאו מספר צבאים אשר ניצודו ולא צבי אחד, עובדה התואמת למימצא הפורנזי בחוות הדעת ת/10.

...

מאחר ומתם העונש כבר נקבע בנסיבות אחרות הדומות לנסיבות שלנו, הרי נשאלת השאלה האם יש מקום לסטות ממתחם העונש הנ"ל. אני סבור שבמקרה שלנו יש מקום לסטות לקולה ממתחם העונש הנ"ל. באשר לנאשם 1, עברו אינו מכביד, העבירה האחרונה בוצעה לפני למעלה מ-15 שנים.

מצבו הכלכלי כמו של כל בחור צעיר בתחילת דרכו, משכורתו החודשית היחידה בבית, הוא משתכר שכר מינימום וסבורני כי לא יוכל לעמוד בקנס בשיעור גבוה בהתחשב במצבו הכלכלי היותו צעיר.

בטרם גיבש בית המשפט עמדתו לעונש הראוי בתיק זה, אני מורה כי תתקבל חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינם של הנאשמים, וזאת עד יום 5.11.15.

הנאשמים מואשמים בעבירות שונות של ציד בלתי חוקי לפי החוק להגנת חיית הבר התשט"ו-1955, וזאת על שום שביום 30.4.05 בנחל יששכר ברמת יששכר, עסקו, על פי הנטען, בציד צבאים ארץ ישראלים באמצעות רובה ציד, תוך שהם רודפים אחרי הצבאים בכלי רכב ממונע, וזאת ללא היתר למעשיהם.

נאשמים 2 ו-3 הואשמו בנוסף גם בציד ללא רישיון ציד.

...

בנסיבות אלו, וכאשר השלושה נמצאו יחדיו ברכב, בנסיבות שתוארו לעיל, ובלא כל הסבר אחר, סבורני כי יש לראות את שלושתם כמי שפעלו בעצה אחת, וממילא עשו את כל מעשיהם בצוותא, לרבות החזקתו של הדם ושאר פעולות הציד שתואר.

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמים בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות לקולא ולחומרא אני גוזרת על כל אחד מהנאשים עונשים כדלקמן: קנס בסך 6,500 ₪ או 65 ימי מאסר תמורתו.

כך נאמר ברע"פ 8122/12 פחמאווי נ' מדינת ישראל (27.1.13) - "יש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי חיים, הן חיות הבר הן חיות הבית. היתאכזרות ופגיעה בבעלי חיים, מעבר לפגיעה העקיפה שהיא גורמת לבני האדם, מעידה על אטימות לב וקהות חושים. נדמה כי דוקא בעידן הנוכחי, עידן השפע הטכנולוגי, חשופים בעלי החיים לאלימות חריפה מבעבר. חדשות לבקרים אנו שומעים על נסויים מעוררי פלצות הנעשים בחיות תמימות לצרכים מסחריים, על תנאי גידול ואחזקה אכזריים של בעלי חיים בתעשיית המזון, ועל צימצום מרחב המחיה הטבעי של בעלי חיים מוגנים המנסים לשרוד בטבע. ברי, כי ישנם מקרים בהם אין מנוס מפגיעה בחי ובצומח, בין אם לשם הצלת חיים אדם ובין אם לצורך פיתוח אנושי. יחד עם זאת, חובה עלינו להקפיד הקפדה יתרה לצמצם את הכאב הנגרם על ידינו, בייחוד כאשר מדובר במי שאת זעקותיו אנו מתקשים לשמוע, ושאינו יכול לעמוד על זכויות. מהלך זה, להגנת האנושיות שבנו על ידי צימצום פגיעתנו בבעלי החיים הסובבים אותנו, צריך להשפיע על כלל תחומי המשפט, ובתוכו אף על המשפט הפלילי". גם ברע"פ 8819/20 היתם נ' מדינת ישראל (31.12.20) נאמר לענין זה - "בית משפט זה שב ועמד על הצורך בהחמרת הענישה בעבירות של ציד בלתי חוקי, ובפרט כאשר הן נעשות תוך היתעללות והתאכזרות כלפי בעלי חיים... אין להשלים עם היתעללות והתאכזרות כלפי בעלי חיים, תופעה לה אנו עדים לא אחת לאחרונה. מן הראוי לשוב ולהדגיש כי במענה להתנהלות שכזו יש לגזור במקרים המתאימים גם עונשי מאסר בפועל לצורך הרתעת נאשמים בעבירות מסוג זה, ועבריינים פוטנציאליים נוספים". ובעפ"ג (מחוזי ב"ש) 25094-03-20 מדינת ישראל נ' בשארי (3.6.20) נאמר - "החובה המוסרית המוטלת על האדם להגן על בעלי החיים, ברורה מאליה, ולצידה קבועות בחוק הוראות מתאימות המטילות סנקציה פלילית על פגיעה בבעלי חיים. 'חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם ביחסה לבעלי החיים'"(ראה הצעת חוק צער בעלי חיים – ה"ח 2127 תשנ"ב)".

רע"פ 7366/13 בן חטיב נ' מדינת ישראל (4.11.13) - הנאשם ואדם נוסף נימצאו ברכב כשברשותם דורבן שחוט שניצוד על ידם, מבלי שהיו להם רישיונות ציד ומבלי שקבלו היתר.

הנאשמים עסקו בציד צבאים ארץ ישראליים באמצעות שני רובי ציד, יחד עם אדם נוסף.

ע"פ (מחוזי מרכז) 45128-12-10 באזלאמיט נ' מדינת ישראל (15.5.11) - שלושה נאשמים הורשעו בעבירות של ציד חיית בר מוגנת ללא רישיון והחזקת חיית בר מוגנת, לאחר שברכבם נימצאו 3 כלובים שהכילו 46 חוחיות, שתיים מהן היו קשורות ברגליהן ושמשו כפיתיון.

...

לאור האמור לעיל, נוכח היעדר עבר פלילי, הודאתו של הנאשם במסגרת הסדר טיעון, חיסכון בזמן שיפוטי, היות הנאשם נתון במעצר משך חודשיים, ולאחר מכן כ-8 חודשים באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים, ונוכח הירתמות מסוימת וראשונית להליך טיפולי פרטי; אך מנגד קיומו של תסקיר שלילי המצביע על קושי בלקיחת אחריות והיעדר המלצה שיקומית, אני קובע שיש למקם את עונשו של הנאשם מעל לתחתית מתחם העונש ההולם.

צו לפי סעיף 17(ו) לחוק צער בעלי חיים סעיף 17(ו) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994 קובע שאדם שהורשע בעבירה לפי סעיף 2 לחוק, כבמקרה שלפניי, ומצא בית המשפט שנוכח אופי העבירה ונסיבותיה הדבר נחוץ לשם הגנה על בעלי החיים, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש אחר, לצוות כי אותו אדם יוגבל מלהחזיק בעלי לחיים לתקופה שיקבע.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 27 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו, מיום 8.2.22 עד יום 17.4.22.