ציד חיית בר מוגנת, ציד בשיטות אסורות ופגיעה בערך טבע מוגן

כללי המשיבים בעפ"ג 66651-09-19 (המערערים בעפ"ג 31280-10-19) (להלן ולשם הנוחות: "המשיבים") הורשעו על יסוד הודאתם, כדלקמן: משיב 1 הורשע על יסוד הודאתו בתיק העקרי ובתיק שצרף (ת"פ 65289-03-17), בעבירות של פגיעה בערך טבע מוגן, איסור החזקת ערך טבע מוגן, איסור סחר בערך טבע מוגן, איסור צייד חיית בר מוגנת ללא רישיון צייד או היתר, איסור צייד בשיטות אסורות (שימוש ברשתות), איסור החזקת חיית בר מוגנת וצייד באיזור אסור.

...

ברע"פ 8122/12 פחמאווי נ' מדינת ישראל (27/01/13) ציין הש' ג'ובראן כי: "בטרם סיום אציין כי אף אני שותף לעמדתו של בית המשפט המחוזי, כי יש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי חיים, הן חיות הבר הן חיות הבית. היתאכזרות ופגיעה בבעלי חיים, מעבר לפגיעה העקיפה שהיא גורמת לבני האדם, מעידה על אטימות לב וקהות חושים. ... ברי, כי ישנם מקרים בהם אין מנוס מפגיעה בחי ובצומח, בין אם לשם הצלת חיים אדם ובין אם לצורך פיתוח אנושי. יחד עם זאת, חובה עלינו להקפיד הקפדה יתרה לצמצם את הכאב הנגרם על ידינו, בייחוד כאשר מדובר במי שאת זעקותיו אנו מתקשים לשמוע, ושאינו יכול לעמוד על זכויות. מהלך זה, להגנת האנושיות שבנו על ידי צימצום פגיעתנו בבעלי החיים הסובבים אותנו, צריך להשפיע על כלל תחומי המשפט, ובתוכו אף על המשפט הפלילי". בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים כמפורט להלן: בעפ"ג 31759-10-16 מדינת ישראל נ' ג'בארין (10/01/17) היתקבל ערעור המדינה כך שהנאשם הורשע בבצוע עבירת ציד חיית בר מוגנת (חוגלה) ועבירת ציד מכלי רכב ממונע.

בת"פ (חי') 25186-02-16 מדינת ישראל נ' טרביה (05/02/18), הורשע הנאשם בגין ביצוע עבירת ציד חיית בר מוגנת (חוגלות) ועבירת ציד בשיטה אסורה לאחר ניהול הוכחות.

בת"פ (טב') 12642-03-15 מדינת ישראל נ' שחאדה ואח' (17/11/15), הורשעו הנאשמים בגין ביצוע עבירת ציד חיית בר מוגנת (חוגלה), עבירת ציד מכלי רכב ממונע, עבירת ציד ללא רישיון, ועבירת החזקה בערך טבע מוגן ללא היתר.

...

לאור האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין הימנעות מהטלת מאסר מותנה, קנס בסך של 5,000 ₪ והתחייבות בסך 10,000 ₪, ועד להטלת מאסר מותנה, קנס בסך 12,000 ₪, והתחייבות בסך 20,000 ₪.

בשוקלי כלל השיקולים לקולא ולחומרא, ובכלל זה עברו של הנאשם 2 מחד גיסא ושיתוף הפעולה החלקי עם שירות המבחן, ומאידך גיסא נטילת האחריות, הבנת חומרת מצבו וחלקו היחסי במעשי העבירה, אני סבורה כי יש להטיל על הנאשם ענישה ברף הבינוני של המתחם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם 2 את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע.

רקע: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 29.3.21 המייחס לו ביצוען של עבירות ציד חיית בר מוגנת ללא רישיון ציד או היתר, איסור החזקת חיית בר מוגנת, איסור ציד בשיטות אסורות (שיסוי כלב), ניסיון לסחר בחיית בר מוגנת לפי החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו – 1955 (להלן :"החוק להגנת חיית הבר") איסור ציד בלילה לפי התקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו-1976 (להלן :"התקנות להגנת חיית הבר"), איסור סחר בערך טבע מוגן לפי החוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק לגנים לאומיים"), איסור החזקת ערך טבע מוגן לפי החוק לגנים לאומיים ותקנות הגנים לאומיים, שמורות הטבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), תשמ"ד-1983.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי אין מקום להורות על ביטול כתב האישום.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי אין בידי לקבל טענת השיהוי התביעתי בתיק.

נוכח כל האמור, דין הבקשה להידחות.

רקע: הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות, אותן ביצעו בצוותא חדא: ציד חית בר מוגנת- עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו – 1955 (להלן: החוק) , בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין).

פגיעה בערך טבע מוגן- עבירה לפי סעיף 33(ג) ו- 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998 (להלן: חוק גנים לאומיים), בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין.

נאשם 1 הורשע בציד בשיטות אסורות, ציד בעונה אסורה והחזקת רובה ציד טעון ברכב.

ההכרעה בשאלה זו אינה פשוטה, אך בסופו של דבר, גם בשים לב לאסמכתאות אליהן הפניתה המאשימה החלטתי כי הותרת ההרשעה על כנה תוביל לתוצאה בלתי מידתית: בת"פ 49967-03-17 מדינת ישראל נ' חסארמה ואח' אליו הפניתה המאשימה החליט בית המשפט שלא לבטל את הרשעת הנאשם ונימוקיו העקריים היו – העובדה שהנאשם הורשע במגוון עבירות הקשורות בציד ובפגיעה בחיות בר, בשלושה אישומים שונים וכן בעובדה שלא הוכח כלל כי אי-ביטול ההרשעה יגרום לנאשם לנזק קונקריטי, גם לא נזק צפוי בפגיעה בקידום עתידי.

...

בסופו של דבר, המלצת שירות המבחן וההיקשים המתבקשים מהפסיקה אליה הפנתה המאשימה עצמה, הכריעה את הכף לזכות הנאשם.

גם אם במעט וכחוט השערה, בסופו של דבר המסקנה היא, כי התוצאה של אי-ביטול ההרשעה תגרום לנאשם ולמשפחתו נזק בלתי מידתי.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 ניתן בזאת צו של"צ בהיקף של 250 שעות.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת צידת חיית בר מוגנת ללא רישיון או היתר - עבירה לפי סעיפים 2 ו- 14 (ב) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו- 1955 (להלן: "החוק") ובעבירת איסור ציד בשיטות אסורות, הרעלה בהתאם לסעיף 5(2) ו-14(א) לחוק.

אעמוד על שלושת השלבים: השלב הראשון, קביעת מיתחם העונש ההולם : הערך החברתי המוגן שניפגע מבצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו: כבוד השופט ג'ובראן עמד על הצורך בהחמרת הענישה המוטלת בעבירות הפוגעות בבעלי החיים ב- רע"פ 8122/12 פחמאווי נ' מדינת ישראל [פורסם במאגר משפטי ביום 27.1.13): "בטרם סיום אציין כי אף אני שותף לעמדתו של בית המשפט המחוזי, כי יש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי חיים, הן חיות הבר הן חיות הבית. היתאכזרות ופגיעה בבעלי חיים, מעבר לפגיעה העקיפה שהיא גורמת לבני האדם, מעידה על אטימות לב וקהות חושים. נדמה כי דוקא בעידן הנוכחי, עידן השפעה טכנולוגי, חשופים בעלי החיים לאלימות חריפה מבעבר. חדשות לבקרים אנו שומעים על נסויים מעוררי פלצות הנעשים בחיות תמימות לצרכים מסחריים, על תנאי גידול ואחזקה אכזריים שלבעלי חיים בתעשיית המזון, ועל צימצום מרחב המחיה הטבעי של בעלי חיים מוגנים המנסים לשרוד בטבע. ברי, כי ישנם מקרים בהם אין מנוס מפגיעה בחי ובצומח, בין אם לשם הצלת חיים אדם ובין אם לצורך פיתוח אנושי. יחד עם זאת, חובה עלינו להקפיד הקפדה יתרה לצמצם את הכאב הנגרם על ידינו, בייחוד כאשר מדובר במי שאת זעקותיו אנו מתקשים לשמוע, ושאינו יכול לעמוד על זכויות. מהלך זה, להגנת האנושיות שבנו על ידי צימצום פגיעתנו בבעלי החיים הסובבים אותנו, צריך להשפיע על כלל תחומי המשפט, ובתוכו אף על המשפט הפלילי." כב' השופט טירקל ציין ברע"פ 1161/04 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), את האיסור לצוד עוד מדיני המשפט העברי: "בעיניין ציד בעלי חיים ידועה תשובתו שלרבי יחזקאל לנדא, (פולין 1713 - פראג 1793) בעל שו"ת "נודע ביהודה", שההי רבה של פראג ומגדולי הפוסקים שבדורו, שנשאל: "איש אחד אשר זִכהו השם בנחלה רחבה ויש לו כפרים ויערות אשר בה יערות תרמושֹ כל חיתו יער, אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה [=רובה ציד] לצוד ציד או אם אסור לישראל לעשות דבר זה, אי [=אם]משום צער בעלי חיים, אי משום בל תשחית, ואי משום שנהגו בו איסור". בתשובתו אמר, בין היתר: "ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר, ולא מצינו איש ציד [במקרא] רק בנמרוד ובעשו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב...ואיך ימית איש ישראלי בידיים בעלי חיים בלי שום צורך רק לגמור חמדת זמנו להתעסק בצידה?!". בסיכום דבריו אמר: "ולכן יש בדבר זה מדה מגונה, דהיינו אכזריות, וגם איסורא וסכנתא [=איסור וסכנה]... ולכן השומע לי ישכון בטחה שקט ושאנן בביתו, ולא יאבד זמנו בדברים כאלה... והיה זה שלום. מנאי [=ממני],הטרוד" (שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא, יורה דיעה, סימן י') (ההדגשות שלי - י' ט').

...

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי יש לתת משקל של ממש בגזירת דינו של הנאשם לשיקולי הגמול, הנזק שגרם לחיות בר מוגנות והנזק הפוטנציאלי הקטלני שעלול היה להיגרם לחיות בר נוספות לרבות כאלו המצויות בסכנת הכחדה.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 45 ימים.

אני מורה על מתן התחייבות מטעם הנאשם להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיפים בהם הורשע משך 3 שנים החל מהיום.