ציד חוגלות בשמורת טבע ללא היתר ורשיון

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 44648-02-15 המשרד לאיכות הסביבה רשות שמורות טבע מדור תביעות נ' אבו חמדה ע"פ 48587-02-15 אבו חמדה נ' רשות הטבע והגנים 18 יוני 2015 בפני הרכב כב' השופטים: י. גריל, שופט בכיר (אב"ד) ש. ברלינר, שופט עמית ר. בש, שופטת המערערת בעפ"ג 44648-02-15: המשיבה בע"פ 48587-02-15: מדינת ישראל (רשות הטבע והגנים) ע"י היועץ המשפטי לממשלה ע"י ב"כ עו"ד ניר פיינר המשיב בעפ"ג 44648-02-15 : המערער בע"פ 48587-02-15: ראיק אבו חמדה ע"י ב"כ עו"ד ש. בלומנפלד פסק דין

נטען בכתב האישום שלמשיב ולנאשם מס' 1 לא היה רישיון ציד ולא היתר לבצוע מעשיהם.

בערעורה עמדה המדינה על הרשעותיו הקודמות המרובות של המשיב בעבירות ציד (רובן בגין ציד חוגלות), מבלי שהעונשים שהוטלו על המשיב הרתיעוהו מלחזור ולבצע את עבירות הציד.

...

בנוסף, ולמרות החלטתנו מיום 30.4.15, בה ביקשנו כי הממונה על עבודות שירות יקבע לגבי המשיב צורת העסקה שתתאים לנכותו ומגבלותיו, בשים לב לחוק שוויון ההזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998, הגיע הממונה על עבודות שירות למסקנה לפיה אין המשיב ניתן להשמה בעבודות שירות (חוות דעת מיום 8.6.15).

לפיכך, החלטנו במקרה ספציפי זה, ולמרות חומרת התנהלותו מפרת החוק של המשיב שלא להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא פרט לכך שבמקום הקנס בסך 10,000 ₪ שהטיל בית משפט קמא על המשיב בגזר דינו מיום 26.1.15, יבוא קנס בסכום של 22,000 ש"ח (עשרים ושניים אלף ₪) או 12 חודשי מאסר תמורתו.

למעט האמור לעיל אנו דוחים את ערעור המדינה, ולפיכך כל שאר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא, דהיינו, חידוש המאסר המותנה בן 4 החודשים, חילוט ההתחייבות הכספית בסך 10,000 ₪, וכן חתימה על התחייבות בת 10,000 ₪, עומדים בעינם ללא כל שינוי.

כללי בפני בקשת המאשימה לחילוט הנשק והתחמושת אשר נתפסו במסגרת תיק זה, וזאת לאור הרשעת הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירת צייד חיית בר מוגנת, עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו -1955 (להלן: "החוק"), עבירת ציד ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק, עבירת החזקת חיית בר מוגנת, עבירה לפי סעיפים 8(א)(3) ו-14(א) לחוק, ועבירת החזקת נשק מחוץ לנרתיק, עבירה לפי תקנה 6(ה) לתקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו- 1976 וסעיף 14(א) לחוק.

מעובדות כתב האישום נטען כי ביום 02/09/16 בשעת אחר הצהריים, במטע רימונים בשטחי קבוץ נגבה, עסקו הנאשם ואחר בצוותא חדא בציד חוגלות, שהן חיות בר מוגנות, וזאת באמצעות רובה מסוג סביטה 12 שמספרו 296085, השייך לנאשם (להלן: "הנשק").

בע"פ (חי') 14373-02-11 רשות הטבע והגנים הלאומיים נגד כנעני (28/04/11) נקבע כי "ככלל ניתן לומר שבהיעדר נסיבות חריגות, כאשר נעשה שימוש בכלי ציד שלא כחוק, ... , ראוי לחלטו". כך גם נקבע בעפ"א (נצרת) 162/08 סלמאן נגד רשות שמורת הטבע והגנים (17/06/08), וזאת בעיניינו של נאשם נעדר עבר פלילי, אשר עבד כקצין מישטרה שנים ארוכות ובעל רישיון לנשק מזה 22 שנה.

...

מן הכלל אל הפרט טרם מתן החלטתי לגופה, אציין כי הנאשם בחר שלא להיות מיוצג בהליך שמיעת הראיות והסדיר ייצוג רק לאחר מתן הכרעת הדין.

לגופם של דברים, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובחנתי הבקשה אל מול סעיף החוק הרלוונטי והפסיקה, שוכנעתי כי יש לקבל בקשת ב"כ המאשימה.

סוף דבר, אני מקבלת בקשת ב"כ המאשימה לחילוט הנשק והתחמושת אשר נתפסו במסגרת תיק זה. .

אף עיון בע"פ 4355/08 לסקוב נגד עריית ת"א (15/01/10), אליו הפנה ב"כ הנאשמים בבקשתו ואשר עניינו מתן דו"ח וגרירת רכבו של תושב חוץ לעומת המנעות מכך באותו מקרה של תושבי תל אביב, מעלה שבית המשפט העליון קבע כי: "אכן, העדפתם של תושביה של רשות מקומית היא אפשרית, במקום שבו מצוי יסוד הולם להבחנה בינם לבין תושבים מן החוץ...". בפרוטוקול הדיון בעפ"ג 36884-11-15 אשר הוגש על ידי ב"כ הנאשמים אכן טען ב"כ המאשימה כי קיימת סיטואציה בה צדים חוגלות בהיתר, אולם הובהר כי משנת 2005, עת שונה החוק, לא ניתנים היתרים, וכי "אם נמצא שצריך לבצע דילול מקומי, הוא מתבצע על ידי פקח של הרשות בעצמו, ולכן לא ניתנים כאלה היתרים". כמו כן, ממכתבו של הממונה על חוק חופש המידע לב"כ הנאשמים מיום 30/05/16, אשר ניתן בתגובה לפניית הסניגור בעיניינו של אחר, עולה כי: "... הרשות נתנה היתרי צידה לפגיעה בדורבנים, חוגלות וארנבות במקרים נדירים ובתנאים מחמירים ביותר. המנהל הדגיש, כי היתרי הצידה שניתנו לצורך לכידת דורבנים הנם היתרים לכידה בלבד כאמור וכי ההיתרים שניתנו לגירוש ותפיסה של חוגלות ניתנו אך ורק ליחידה מיוחדת הפועלת בנתב"ג". נוסף על האמור, ממכתבו של מנהל החטיבה לאכיפת החוק לב"כ הנאשמים מיום 10/01/16, בהתאם לבקשתו לקבלת מידע במסגרת חוק חופש המידע מיום 01/12/15, עולה כי: "לאחר איסוף הנתונים להלן פירוט של מס' ההיתרים שניתנו לחיות בר מוגנות. דורבן - החל משנת 2008 ועד ה - 1/9/15 נתנו 26 היתרים. ארנבת/ חוגלה - החל משנת 2008 ועד ה - 1/6/15 נתנו 12 היתרים. חגלה - החל משנת 2008 ועד ה- 10/9/13 נתנו 12 היתרים. חלק נכבד מההיתרים ניתנו ליחידה מיוחדת בנתב"ג שמקבלת היתרים מוגבלים לגרוש ותפיסה. שום היתר ממינים אלו לא ניתן לקחת את חית הציד אלא חויבו בהשמדתה ו/או העתקה למקום אחר...". בעיניין זה יש לציין כי סעיף 3 לחוק קובע כי: "שר החקלאות רשאי להעניק רישיון לשם צידת ציד, ולהתיר, בהיתר צידה כללי או מיוחד, צידת חיית בר מוגנת למטרות מדעיות, לרבייה, לשמירת האיזון בטבע, למניעת נזקים לחקלאות, למניעת סכנה לאדם או לחי ולמניעת מחלות מידבקות בהם". מן המפורט עולה כי שר החקלאות רשאי להעניק רישיון לציד חוגלות לצורך המטרות המפורטות בסעיף, וקיימת התאמה בין המטרה אשר הוצגה ע"י ב"כ המאשימה בעפ"ג 36884-11-15, לבין מטרות ההיתר שנקבעו בחוק.

סעיף 11(ג) לחוק קובע כי: "מבלי לגרוע מסמכותו על פי חוק זה או על פי כל דין, רשאי פקח לתפוס ולהחרים חיית בר, שבהחזקת אדם ללא היתר, ולהשמידה, אם חיית הבר אינה בחיים או אין סיכוי להמשך התפתחותה הטבעית". כמו כן, סעיף 59(ד) לחוק הגנים הלאומיים קובע כי: "מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (ג), פקח שתפס ערך טבע שבחזקת אדם שלא כדין, רשאי להחזירו לטבע, או להשמידו אם ערך הטבע אינו חי או אם אין סיכוי להמשך התפתחותו הטבעית". משני סעיפי חוק אלה ניתן ללמוד כי המחוקק, גם בהקשר של ראיות הנתפסות לצורך ניהול הליך בבית המשפט, העניק לפקחי רשות שמורות הטבע והגנים במקרים המתאימים סמכות להשמיד המוצג.

...

כמו כן, במידת הצורך, עתירה על החלטת רשות ציבורית בהתאם לחוק חופש המידע יש להגיש לבית המשפט המוסמך לדון בבקשה מסוג זה ולא לבית משפט זה. מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובחנתי הבקשה אל מול המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה, שוכנעתי כי יש מקום לדחות הבקשה, ואנמק.

מהמפורט לעיל שוכנעתי כי לא הובאה בפני תשתית ראייתית כלשהי שתצדיק העתרות לבקשה.

סוף דבר, אני דוחה בקשת ב"כ הנאשמים לקבלת המסמכים כמפורט.

בית משפט השלום באשקלון ת"פ 51685-05-16 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' מולא בפני כבוד השופטת טל לחיאני שהם מאשימה רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע ע"י ב"כ יאיר הלר, עו"ד נאשמים מולא דוקאן – באמצעות ב"כ עו"ד חוסיין זגייר החלטה

בעובדות כתב האישום נטען כי בתאריך 28/12/14, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, אולם עד לשעה 16:20, בגבעות צפית, שהן שטח המרעה בבית ניר, עסק הנאשם, יחד עם אחר, בציד חוגלות באמצעות רובה ציד, ממנו ירה, מתוך רכב מסוג מיצובישי מגנום מספר רשוי 80-150-17, השייך לנאשם.

כל זאת ביצע הנאשם ללא רישיון ציד וללא היתר למעשיו.

זאת לעומת כלל חומר הראיות אשר נאסף על ידי רשות הטבע והגנים שקיים בתיק, ואשר הוצג והוגש במהלך שמיעת ההוכחות שהתקיימו במסגרת תיק זה, ובין היתר דו"חות פעולה רבים, חקירה מעמיקה של הנאשם, תמונות של החוגלות וכדורי הצייד אשר נימצאו.

...

עוד טען ב"כ המאשימה כי לא ניתן להיעתר לבקשת הנאשם בהסתמך על סעיף 149(3) לחסד"פ מאחר וזו לא הועלתה לאחר קבלת רשות בית המשפט, כנדרש בסעיף 151 לחסד"פ, וכן כי לא ניתן להסתמך על סעיפים 149(5) ו(6) לחסד"פ מאחר ואלה מחייבים זיכוי / הרשעה קודמים, או לכל הפחות ניהול הליך מקביל, אשר אינם מתקיימים במקרה זה. ב"כ המאשימה טען כי שימוש בדוקטרינת ה'הגנה מן הצדק' תידרש רק במקרים חריגים ביותר, בהם יוכיח הנאשם קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו של הנאשם, מה שאין כן בתיק זה, וכן הוסיף כי לא כל פגם יוביל לביטול כתב האישום.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובחנתי הבקשה אל מול סעיפי החוק הרלוונטיים והמבחנים השונים שנקבעו בפסיקה, שוכנעתי כי יש מקום לדחות הבקשה, ואנמק.

מהמפורט לעיל שוכנעתי כי על אף שקיים טעם לפגם בהתנהלות גורמי האכיפה, נוכח התנהלות הנאשם, כמפורט, לא ניתן להגדיר התנהלותה של המאשימה כהתנהגות נפסדת, ושוכנעתי כי קיום הליך פלילי זה בעניינו של הנאשם, אין בו משום פגיעה בתחושת הצדק וההגינות.

משכך, אני דוחה טענת ב"כ הנאשם אף בהתבסס על סעיף 149(10) לחסד"פ. סוף דבר, אני דוחה כאמור בקשת ב"כ הנאשם לביטול כתב האישום.

כל זאת ביצע הנאשם ללא רישיון ציד וללא היתר למעשיו.

מענה לכתב האישום במענה לכתב האישום מיום 25/01/18, כפר הנאשם, באמצעות בא כוחו, בכך שצד חוגלות וירה מתוך הרכב, אישר כי הרכב בבעלותו וכי נהג בו באותו היום, אך ללא אדם נוסף לצידו, אולם טען כי היו נוספים שנהגו ברכב ביום זה. כמו כן, טען כי לא השליך מהרכב כדורים או שקית, ואישר כי אין לו רישיון ציד או רישיון להחזיק כלי נשק.

עיון בחקירתו ברשות שמורות הטבע והגנים, בסמוך למועד הארוע ב- 29/12/14, מעלה כי מסר בחקירה שרק שמע הירי וזאת אף לאחר שתיאר השמוש במשקפת (נ/1 עמוד 1שורה 13 וכן שורה 20 וכן שורה וכן עמוד 5 שורה 10) , גם בהמשך חזר וטען העד כי דיווח לפקח קייזר טלפונית על הירייה ששמע (ראו עמ' 1 שורות 23-27).

...

מכל המקובץ עולה כי במהלך מרדף שארך זמן רב הושלכו שתי שקיות, האחת צהובה באזור מחלף שורק והאחרת לבנה באזור מודיעין.

כמו כן, בסיכומיו העלה ב"כ הנאשם טענה לפיה יש לזכות הנאשם לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982, אולם מאחר ויש להעלות טענה בהתאם לסעיף זה לאחר סיום פרשת התביעה וטרם פרשת ההגנה, ולא במועד הסיכומים ולאחר שנשמעה עדותו של הנאשם, אין מקום ליתן החלטה נפרדת בגין טענה זו. סוף דבר כאמור בפתח הכרעת הדין, המאשימה לא עמדה בנטל הבאת הראיות ולא הוכיחה מעל לכל ספק סביר עובדות כתב האישום.

משכך, אני מורה על זיכוי הנאשם.