התובע עוד טוען כי עלות הנזק בגין התאונה בצרוף ירידת ערך ושכ"ט שמאי עומדת על סך של 15,626 ₪ כאשר מתוך אלה שולמו ע"י הנתבעת מס' 1 סך של 8,176 ₪, ובגין ההפרש בסך של 7,450 ₪ מוגשת התביעה.
התובע עוד טוען כי דו"ח השמאי אינו שנוי במחלוקת מאחר שהנזק נאמד בצורה מדויקת ולפיכך חלה על הנתבעים חובה לשלם את מלוא סכום התביעה.
מכתבי טענות, העדויות והראיות, עליהן אין חולק, עולה אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשאלת האחריות לארוע התאונה, אלא עיקר המחלוקת מיתמקדת היא גובה הנזק שיש לשלם אותו לתובע.
לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-808 (1981) [ההדגשה הוספה – ע' פ']; ראו גם ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט --- סוף עמוד 10 --- (5) 193, 206 (2005)).
...
מנגד, בחוות הדעת השמאית אשר הוגשה מטעם התובע נקבעה ירידת ערך בשיעור של 4.75% כאשר השמאי הצהיר כי להערכתו לא הייתה פגיעה קודמת במוקד זה.
משכך, סבורני כי אין לראות בסך הפיצוי שנקבע בחוות הדעת השמאית מטעם התובע עבור ירידת הערך כפיצוי המשקף אותה בפועל.
סוף דבר
לאור כל האמור, סבורני כי התובע לא עמד בנטל הוכחת המרכיבים העובדתיים עליהם מבוססת תביעתו, בייחוד לאור אי זימון והתייצבות השמאי מטעמו על חוות דעתו אשר עליו מבוססת התביעה וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט המורה על זימונו.
"
לכן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים ועל חיוב התובע בהוצאות הנתבעים בסך של 1,000 ₪ בצירוף סך של 750 ₪ בהתאם להחלטה מיום 30.05.2023, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
