צווי מניעה זמניים נגד ייצור מוצרים: הגנה על זכויות קניין רוחני

ניסיונות אלה נדחו ע"י בתי המשפט שכן ההשוואה היא השוואה כללית ואין לפרוט אותה כל רכיב בנפרד, כאשר ברור כי יתכן וכל רכיב בפני עצמו לא יזכה להגנה, אך צירוף כולם יחד והאופן בו קובצו זה לזה, הוא שיוצר סימן בעל אופי מבחין ולכן זכאי להגנה רחבה.

אשר לטענה, כי מוניטין המבקשת פגוע בארץ בשל ביטול הקשר עם פרטנר על רקע התבטאויות פוליטיות של מנכ"ל אורנג' העולמית טענה המבקשת, כי בנסיבות שכאלה הייתה המשיבה 1 אמורה להגיש צו מניעה כנגד המבקשת.

הנתבעים מצידם שללו את זכותה של התובעת להרשם כבעלת סימני המסחר מהטעם ולפיו אין לרשום סימני מסחר על צבע כשלעצמו (color per se); כי הסימנים מוגבלים לפנטון (גוון) 151, ולריבוע הכתום בו המשיבים אינם עושים כל שימוש; המשיבים הדגישו, כי לו היו מוגשים סימני מסחר אלה היום לרישום הם לא היו מאושרים, שכן יש בהם ניסיון להשתלט על הצבע הכתום שאינו כשיר לרישום ואינו זכאי לרישום ולפיכך גם אינו זכאי להגנה בהיותו מוצר שאינו מושא למונופול המוכר בדיני הקניין הרוחני, וזאת למרות הוראות פקודת סימני המסחר.

בנושא זה דעתי הנה כשל המבקשת, היינו סעד ראשון ומידי לו הנה זכאית על מנת להגן על זכותה הקניינית הנו בדמות צו מניעה זמני שכן הנזק אינו רק למבקשת אלא גם לצרכנים המוטעים מפרסומי המשיבים.

...

עיון בפרסומי המשיבים יוצר דמיון רב עד כדי הטעיה לפרסומי המבקשת ולפיכך אין מנוס מלקבוע כי המשיבים גם עושים שימוש במוניטין שרכשה אורנג' וללא רשותה בתבנית זו. למען לא יימצא הכתוב חסר אציין כי ניסיונות המשיבים לפגום בחווה"ד של דפנה גולדברג ויהודה חפשי לא יועילו בין מאחר ובפועל לא המציאו חוו"ד נגדיות ובין מאחר והשתכנעתי, בשלב זה של ההליך, כי יש בהן כדי לתמוך בטענות המבקשת לגבי היות תבנית המבקשת בגדר סימן מסחר מוכר היטב שרכש מוניטין בקרב ישראלים רבים ולא דעך כאמור לגמרי למרות יציאת אורנג' את ישראל בתחומי העבודה הזהים לאלה של המשיבה 1.

המסקנה הינה כי המשיבה 1 עושה שימוש בתבנית הייחודית למבקשת כחלק מפרסומיה.

מטעם זה לא סברתי, כי לאחר שהוכחה זכות קניינית לכאורה בשלב זה של ההליך, יש בצו המניעה הזמני כדי לסיים בפועל את הטיפול בהליך כולו תוך מתן הסעד הסופי לו. סוף דבר הבקשה לצו מניעה זמני מתקבלת.

מכאן הבקשה שלפניי במסגרתה נתבקש סעד של צו מניעה זמני כנגד המשיבים, אשר ימנע מהם לייצר, להפיץ, או לפרסם שירותי מעבדה גמולוגית, לספק שירותי הדרכה והכשרה בתחום הגמולוגיה באמצעות שימוש בסימן CGL או בשם שדומה לו. כן נתבקש סעד זמני מסוג צו עשה, מכוחו יחויבו המשיבים להסיר את הפרסומים המפרים.

המבקשים דאגו להגן על זכויותיהם בסימן המסחרי IGL באמצעות רישום סימן מסחר אצל רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, וזאת ביום 1.06.2015.

מעשיהם של המשיבים גורמים למבקשים נזקים חמורים, לרבות פגיעה במוניטין והפרת זכויות של קניין רוחני ועל כן מאזן הנוחות נוטה לחובת המשיבים.

הואיל ועסקינן בסימנים שאינם זהים, חל מבחן ההטעיה, קרי – האם הסימן המפר דומה לסימן הזכאי להגנה, עד כדי קיומו של חשש סביר להטעיה של הציבור [רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 8 בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס (פורסם בנבו, 12.01.2010); ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G‏ נ' יאסין, פסקה 14 בפסק דינה של השופטת חיות (פורסם בנבו, 27.08.2012) (להלן - עניין אדידס); ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ, פסקות 38-37 בפסק דינו של השופט י' עמית (פורסם בנבו, 30.05.2013) (להלן – עניין אנג'ל)].

המבחן השני הוא מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות – עניינו עוסק בהשפעת סוג המוצרים ומידת הסכנה להטעיה וכן שוק הלקוחות אליהם פונה סוג המוצרים והשפעת זהותם של הלקוחות על הסיכוי להטעיה.

...

בנסיבות אלה, יש לדחות את הבקשה.

לכך יש להוסיף שלא שוכנעתי, מבחינת שיקולי מאזן הנוחות, כי השימוש שעושים המשיבים בסימן CGL גורם לנזק בלתי הפיך או לנזק חמור למבקשים [לעניין השיקולים במתן סעד זמני בסוגיה דומה, ראו: רע"א 910/15 Societe des Produits Nestle נ' אספרסו קלאב בע"מ, פסקאות 33-27 בפסק דינו של השופט נ' סולברג (פורסם בנבו, 12.05.2015).

סוף דבר: הבקשה לסעד זמני נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי והיקף ההליך שנשמע לפניי, אני מחייב את המבקשים בשכ"ט ב"כ המשיבים בסך 9,500 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

הצוו אוסר על המשיבים 4-3 לשתף פעולה עם המבקשים או מי מטעמם לרבות בתחום ייצור, פיתוח ויישום מוצרים המבוססים על חומרים פולימריים נקבוביים סופחים מסוג SGSואחרים בעלי תכונות של מחליפי יונים ותכונות אחרות, ייצור מכלולים ממבראנליים וטכנולוגיה לשימוש בחומרים ובמכלולים ביישומים של טפול במים ובשפכים והפקת חומרים שונים ממים ו/או משפכים ולרבות בתחום היצור של החומרים הפולימרים עצמם שלא במסגרת המשיבה 2 או חברת ייצור שבשליטתה.

יוער, כי המשיבות 2-1 אינן טוענות להפרת זכות קניין רוחני במיתקן, בחומרים או במכלולים.

בית המשפט המחוזי הוציא צו מניעה זמני נגד המבקשים בנוסח שבקשו המשיבות 2-1, אך הוראות הצוו אינן נתמכות כולן בהנמקת בית המשפט.

אכן, יש טעם בטענת המשיבות 2-1 לפיה ניסוח צר יתר על המידה של צו המניעה הזמני עלול לסכל הגנה ראויה על זכותן לכאורה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה מצאתי, כי יש לבחון אך את טענות המבקשים לעניין צמצום הצו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

כמו כן, הואיל וטענת המשיבות 2-1 לעניין מאזן הנוחות מתייחסת למתקן שפיתחה המשיבה 2 ושנועד לטיהור מים ושפכים, הרי שגם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות 2-1 רק בתחום זה. לכן, ומבלי להידרש למחלוקת שבין הצדדים לעניין הגדרת החומרים שהעיסוק בהם ובמה שקשור אליהם נאסר על המבקשים, סבורני כי יש מקום להצר את תחולתו של הצו, כך שיובהר כי תחולתו הינה לגבי יישום בתחום טיהור מים ושפכים.

משכך, נדחית בקשת המשיבות 2-1 להוצאת תשובתו של המשיב 3 מתיק בית המשפט.

הערעור מתקבל, במובן המפורט בפיסקה 7 לעיל.

שאלה: האם בנסיבות אלו-שבהן לא קמה לו לשמעון זכות, לא בדיני הקניין הרוחני ולא בעוולה של גניבת עין-יכול שמעון שיזכה בעילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט? בית-המשפט המחוזי קבע כי שמעון קנה (לכאורה) עילה מכוחו של חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, וזיכה את שמעון בצו-מניעה זמני האוסר על ראובן להעתיק את מוצרי שמעון.

למותר לומר, כי בנסיבות שבהן נמנע פלוני מקיים תנאים מוקדמים שהיה בכוחם להעניק לו הגנה על-פי חוק של קניין רוחני (כגון שנמנע מרישום מידגם אף שיכול היה לבקש לרשום מידגם), הנחה היא כי לא נתקיים אותו "יסוד נוסף" שינתק אותו מתחומו של החוק ומקביעתו של החוק כי אין הוא זכאי להגנה.

אם, למשל, תבע המחוקק רשומו של מוצר כתנאי מוקדם לזכות את בעליו בהגנה-הרשאים אנו להיתעלם מכול-וכול מדרישה זו ולרדת אל העקרונות אשר יצרו את החוק? מטעמים אלה אתקשה להסכים לדברי חברי הנשיא, באומרו כך על היחס שבין דיני הקניין הרוחני לבין דיני עשיית עושר (בפסקה 3 לחוות-דעתו): "הדינים השונים פועלים ככלים שלובים בגדריה של שיטת משפט אחת. עם זאת, השפעתם של האיזונים הנערכים בדינים השונים היא מטבעה מוגבלת. כל איזון בין ערכים משקף את ההקשר שבו הוא נערך. עם שינוי ההקשר משתנה האיזון עצמו. איזון, הנערך בגדר עיצובה של זכות קניין רוחני סטאטוטורית המעניקה זכות קניין ליוצר ביצירתו, שונה מהותית מאיזון הנערך בגדרם של הדינים בדבר מניעת התעשרות שלא כדין, שאינם מעניקים מונופול ושיעדם הוא מניעת התעשרות שלא כדין". משנמצא לנו כי שתי מערכות-הדין-זו של הקניין הרוחני וזו של עשיית עושר-מדברות שפה אחת, נוסיף ונדע כי האיזון ביניהן חייב שייערך במישרין על-דרך בדיקתה של מעטפת ההסדר השלילי.

מהו איפוא "היסוד הנוסף" על-פי גישתי? לדעתי, יזכה יצרן של מוצר-שאינו בעל קניין רוחני בו על-פי דיני הקניין הרוחני הסטאטוטוריים-בזכות להשבה על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, כנגד אדם שהפיק טובת הנאה מחיקוי או העתקה של המוצר, אם פעולת החיקוי או ההעתקה-הגם שאינה מהוה "גניבת עין" או פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי-נעשתה תוך הפרת עיקרון תום-הלב (האובייקטיבי).

...

לעומת זאת, איני מסכים שיש להעתר לבקשה במקרה השלישי המפורט על-ידיה, כמו שאינו מחייב הסבר: לאמור, כשהתובע מצביע על מקרה "חזק" במיוחד, כשהמדובר בזכות הטעונה רישום אך אחד מיסודותיה חסר.

לפיכך, החלטנו, פה אחד, לקבל את הערעורים ברע"א 5768/94-א.ש.י.ר. וברע"א 993/96-אתר, ולבטל את החלטותיו של בית-המשפט המחוזי ליתן צווי-מניעה זמניים, וברוב דעות של ארבעה נגד שלושה החלטנו לדחות את הערעור ברע"א 5614/95-הרר.

בנסיבות העניין החלטנו שלא לפסוק הוצאות.

לניתוח מעמיק של עוולה זו, ראו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 7980/98 פרוינדליך נ' חליבה, פ"ד נד(2) 856, שנשואו שם עסק בשם "צ'ופי" העוסק בתחום המוסיקה, ועסק מתחרה בשם "צ'ופי מוסיקה", בציינה: "בצד ההגנה על זכות הקנין של בעל המוניטין העומדת בבסיס עוולת "גניבת העין", פועלים בתחום זה של פעילות עיסקית זו אינטרסים נוספים הרואיים להתייחסות: האחד – אינטרס התחרות החופשית והאחר – עניינו של הפרט בחופש העיסוק.

על מהות העוולה עומד כב' השופט ד' חשין בע"א 8981/04 אבי מלכה מסעדת אווזי הזהב נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ ואח', תק-על 2006(3), 4762 (27/9/06), כדלקמן: "עוולה זו הנה חלק מדיני הקניין הרוחני (W. Cornish Intellectual Property Patents, Copyright, Trade Marks and Allied Rights (London, 4th Ed. 1999), p. 9; p. Torremans, J. Holyoak Intellectual Property Law (London, 2nd Ed. 1998), p. 414 גינת, לעיל, בעמ' 6).

עמד על כך כב' השופט ד"ר א' סטולר בת"א (ת"א) 100619/00, א. גולן תיקשורת בע"מ נ' כהן יצחק, תק-של 2005(3), 19684, בציינו: "המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה החדשנית של המוצר. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטה (ר' ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נז' (3) 702: 709 ג-ד).

המבקש סעד זמני, שמקורו בדיני היושר, עליו לעמוד בדרישת תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") הקובעת את התנאים למתן סעד זה. המבחנים הינם: צו המניעה הזמני הוא הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה העיקרית.

עוד ראו בסוגיה זו דברי כב' השופט י' זפט בבש"א (ת"א) 10842/05 ג'ראלדו בע"מ נ' אס.קיי.אר. יהלומים בע"מ, תק-מח 2005(3), 9041, בציינו: "ככלל, בשלב הדיון בבקשת סעד הזמני אין בית המשפט מברר לעומקן טענות המועלות נגד תוקפו של מידגם רשום, ותעודת הרישום מהווה ראיה לכאורה שהמדגם תקף. הטעם לכלל הוא שטענות מעין אלו כרוכות בדרך כלל בבירור עובדתי רב, שלא מתאים לבירור במסגרת בקשה לסעד זמני (רע"א 2455/91 רז-הפרזול-נחום נ' ארפל אלומיניום בע"מ, דינים עליון כב 543).

...

" ולסיכום הוא כותב בחוות דעתו:

לא שוכנעתי כי מתן הצו כה הכרחי עד כדי הצדקת היתערבות בית המשפט בשלב זה, טרם בירור התביעה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.