צווי מניעה וסימני מסחר בבזיון בית משפט

בפניי תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו אין לנתבעים זכות לעשות שימוש בסימני המסחר של התובעת ולמתן צו מניעה וצו עשה קבוע המורה להם לחדול משימוש בקניינה הרוחני.

לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הגישה התובעת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט להורות לנתבע לחדול מפעילותו בחו"ל בקשר לסימן המסחר.

...

עם זאת בהמשך נקבע: "אולם, כדינה של חזקה, אף חזקה זאת, על שתי פניה ניתנת לסתירה בראיות. בסופו של דבר לא באה החזקה אלא לסייע בידינו לעמוד על כוונת הצדדים, מקום שהכוונה אינה ברורה. אין היא אמורה לבוא במקום כוונת הצדדים, אם ניתן לברר מה היתה הכוונה, ולקבוע אותה על יסוד ראיות. גם אין היא אמורה לפטור מן הצורך לברר מה היתה כוונת הצדדים. אפשר שכוונת הצדדים תעלה באופן ברור מן הנסיבות. או אז לא יהיה צורך או מקום לחזקה. כך, לדוגמא, אפשר שבנסיבות של מקרה מסויים לא יהיה זה נכון לומר, בהתאם לחזקה, כי הצדדים התכוונו לאפשר סיום החוזה באופן חד-צדדי, בכל עת ומכל טעם. הנסיבות עשויות ללמד, למשל, על כוונה שהחוזה יסתיים מעצמו, כאשר יתרחש ארוע מסויים, או שאחד הצדדים יהיה רשאי לסיים את החוזה אם, ורק אם, התקיימו תנאים מסויימים" (שם, פסקה 14).

לפיכך, משלא נטען כי הייתה הפרה של איזו מהוראות הסכם הזיכיון כעילה לביטולו, דין טענת התובעת להידחות גם לגופה.

לאור האמור, דין התביעה כנגד הנתבעים בעניין 'מוצר השנה' בישראל.

במסגרת תביעה זו ורסו עתרה לסעד זמני שימנע מאופטיקנה לעשות שימוש בסימן המסחר "VERSO". כן נתבעו סעדים כספיים בגין הפרה נטענת של "הסכם אופטיקנה" וצוי מניעה קבועים (להלן: "תביעת ורסו").

ואולם, לצורך מתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט - צו שמטרתו לאכוף על פאי ציות לפסק הדין במבט צופה פני עתיד - יש להוכיח כי עצם העובדה שפורסם קמפיין שבו אדם משמש כפרזנטור של המותג Cattleya מהוה הפרה של הוראות צו המניעה שבפסק הבוררות או הפרה של תניית אי התחרות שבהסכם הרישיון.

...

בענייננו, לא הוכח שפאי קשורה בהסכם עם כלשהו עם אופטיקנה או כי היא מחזיקה באופן בלעדי בזכויות של אדם או כי מתקיימת הפרה של פסק הדין כך שדין הבקשה להידחות.

תמצית טענות אופטיקנה דין הבקשה להידחות.

כאמור, בנסיבות העניין אני סבורה שהתשתית הראייתית המצומצמת שהובאה במסגרת הדיון בבקשה אינה מספיקה לקביעת מסמרות והכרעה במחלוקות שבין הצדדים בסוגיה זו. טענות ורסו ביחס לפרשנות שיש ליתן להצהרות פאי בהסכם הרישיון כמו גם השאלה אם יש לראות בפעולותיו של אדם כבעל המניות, הדירקטור והמנהל הכללי של פאי מחד גיסא וכפרזנטור של המותג Cattleya מאידך גיסא, משום הפרה של פסק הדין שניתן כנגד פאי או כפעולה הנגועה בחוסר תום לב קיצוני (כנטען בסעיף 26 לבקשה), חורגות מגדר הדיון במסגרת של בקשה לצו על פי פקודת בזיון בית משפט והן שמורות לורסו לדיון בהליכים המתאימים.

המבקשים אישרו כי המוצרים המעוכבים אכן נחזים כמפרים את סימני המסחר, הפקידו את הערבויות הבנקאיות הנדרשות, ושבו לנהל הליכים משפטיים נגד המשיבים: ביום 28.1.2019, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המשיבים (להלן: ההליך השני); ביום 11.2.2019, פנו לבית המשפט שבהליך הראשון, בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה), שבה נטען כי המבקשים הפרו את ההסדר שקבל תוקף של פסק דין.

המחלוקת שבה נידרש בית משפט השלום להכריע, בסופו של דבר, הצטמצמה לתביעת המבקשים לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999; וכן להרחבה של צו המניעה שניתן במסגרת ההליך הראשון.

...

המחלוקת שבה נדרש בית משפט השלום להכריע, בסופו של דבר, הצטמצמה לתביעת המבקשים לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999; וכן להרחבה של צו המניעה שניתן במסגרת ההליך הראשון.

לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

התביעה הוגשה ביום 25.11.18, כאשר בשלב הראשון בתביעה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה כנגד הנתבעים המונע מהם לעשות שימוש בחומרים כאמור בבקשתה המקורית, צו עשה להשמדת החומרים, וכן צו למתן חשבונות אשר יחייב את הנתבעים למסור פרטים וחשבונות מלאים על הקפי השיווק והמכירה של מוצרים ושירותים תוך שימוש בפרסומים המפרים לכאורה את קניינה של התובעת, וההכנסות והרווחים אותם הפיקו.

להשלמת התמונה אציין כי הנתבעים אף הראו את שליטתם במותג WE4G כאשר ציינו בתגובה לבקשת ביזיון בית משפט בדבר הסעד הזמני כי הם שינו את פרסומיהם והתאימו אותם לצוו.

באשר לבחינת הפרתו של סימן מסחר מוכר היטב, אלה עלו במסגרת קביעות בית המשפט העליון בעיניין אנג'ל: " סימן מסחר מוכר היטב - בין אם רשום ובין אם לאו - מקנה הגנה לבעליו לגבי אותו סוג טובין, ומבחן ההפרה הוא מבחן ההטעיה (לגבי סימן דומה). ואילו ס"ק (4) מרחיב את ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב לרובד נוסף, בקבעו כי ככל שמדובר בסימן מסחר רשום, אזי מתפרשת הגנתו גם על טובין שאינם מאותו הגדר, ומבחן ההפרה לענין טובין שאינם מאותו הגדר הוא מבחן מיצטבר המשלב בין 'מבחן הקשר' ובין מבחן הפגיעה הפוטנציאלית בבעל הסימן." בהמשך להחלטתי בסעד הזמני, מצאתי כי ראיות הצדדים בהליך ביססו כנדרש את המסקנה לפיה פירסומי הנתבעת 1 מהוים שימוש בתבנית הייחודית לתובעת, או למצער נעשה שימוש בסימן דומה עד כדי הטעייה, וזאת לגבי טובין מאותו הגדר וללא רשות התובעת.

...

לאור כל האמור, נראה שיש בשימוש הנתבעת 1 בתבנית הייחודית משום הפרה של סימן מסחר מוכר היטב של התובעת.

ההתחייבות העצמית והערבויות שנתנה התובעת לטובת הסעד הזמני יושבו לה. סוף דבר לאור כל האמור, התביעה מתקבלת לעניין אחריות הנתבעת 1.

לאור משכו של ההליך, אך בשים לב להיעדר פירוט הוצאות התובעת והעובדה כי ההוצאות שנפסקו לטובתה בהחלטה לסעד הזמני נוגעים לתוצרים ששימשו אותה גם בהליך גופו, הנני מחייב את הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בגין שלב זה של ההליך בסך של 35,000 ₪.

בשנת 2020 מצאו נציגי התובעת כי הנתבעים ממשיכים למכור מוצרים מפרים בחנות הנתבעת 3 ובגין כך הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שהתקבלה.

מעשה בי-דין "הכלל בדבר מעשה בית דין מבוסס על עיקרון סופיות הדיון, ולפיו הכרעה שיפוטית חלוטה של בית משפט מוסמך מהוה סוף להתדיינות המשפטית בין הצדדים להליך או חליפיהם בהתייחס לסוגיה שהוכרעה. כלל זה הגיונו הן בשיקולי יעילות של המערכת השיפוטית, הן במניעת כפל היתדיינות והכרעות שיפוטיות סותרות, והן במניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בשאלות שכבר נדונו על-ידי בית המשפט בעבר והוכרעו (ראו למשל: רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך, פסקה 13 [פורסם בנבו] (23.7.2012); וראו גם: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 486-485 (2015) (להלן: רוזן-צבי)). כידוע, כלל זה מתחלק לשני ענפים – השתק עילה והשתק פלוגתה. הראשון, מקים מחסום דיוני מפני פתיחת היתדיינות נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם בעילה זהה שכבר נדונה בהליך קודם; ואילו השני, מונע היתדיינות נוספת באותה פלוגתה שנדונה והוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין קודם, גם כאשר ההיתדיינות השנייה מבוססת על עילת תביעה שונה (ראו מיני רבים: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584-583 (1968) (להלן: עניין קלוז'נר); ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ נ' נגר, פסקה 14 [פורסם בנבו] (19.2.2009))" (רע"א 6143/22 דיור ב.פ בע"מ נ' ראובן מזור (23.02.23) פסקה 21).

בת"א 34725-04-18 ניתן ביום 09.07.19 פסק דין אשר הורה על צו מניעה קבוע "בהתאם לכל המצוין בכתב התביעה". באותו הליך ניתנה ביום 13.10.20 החלטה בבקשת ביזיון, הנתמכת ומתבססת על תצהירה של הגב' ודוביצ'נקו (התפיסה השלישית דנן), ובמסגרתה נקבע כי "מתקבלת תמונה ברורה כי המשיבות אכן הפרו את פסק הדין ומכרו מוצרים דומים ביותר לאלה של המבקשת, אשר מכירתם מהוה הפרה של צו המניעה שבמסגרתו. טענות המשיבות בקשר לכך מלאכותיות וטוב היה שלא היו נטענות כלל" (סעיף 7.

גם ללא קביעת בית המשפט המחוזי הרי שבחינה פשוטה של המוצרים מלמדת כי אכן מדובר במוצרים מפרים המקימים עילה של גניבת עין והפרת סימן מסחר – ניכר כי המוצרים דומים ממש בגודל האריזה, באופן הכיתוב על חלקיה השונים, לרבות המלל בחלק האחורי, בדפנות המוצר, בפורמט העיצוב, בתמונה ובעיטורים.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעת כי מי מהנתבעים הפר הוראות בחוק זכות יוצרים, תשס"ח - 2007 - אף אם נראה באריזות כמקימות זכות יוצרים (ואינני קובע זאת כאן, בין היתר, משעה שלא הוכחו כנדרש התנאים להכרעה בזכותה של התובעת דווקא כיוצרת או כבעלת זכות מוסרית, וממילא לא עומדת התובעת במבחן ההשקעה) הרי שהאריזות אינן זהות, וככאלו אינן מהוות הפרה של זכות יוצרים.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 75,000 ₪.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעים להשיב לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין החזר הוצאות משפט (כולל חלק מאגרת התביעה) וכן סך של 15,000 ₪ בגין החזר שכ"ט עו"ד כולל מע"מ).