צווי הריסה למבנים לא חוקיים בח'אן אל-אחמר

לבסוף, יודגש בשנית, כי קידום תכנית סטאטוטורית זו, יעשה כאמור בכפוף לחתימת בני שבט ג'הלין אבו דהוק על תצהירים בדבר מימוש צוי ההריסה, שהוצאו ביחס למבנים בלתי חוקיים באיזור חאן אל אחמר, באופן עצמאי וללא כל אלימות מצידם, תוך עגון הסכמתם למעבר לשטח תכנית המתוה הנוסף, ככל שיושלמו הליכי התיכנון הנדרשים".

...

כפי שציין חברי השופט עמית, אם לא נאמר כן אזי כל אימת שיינתן פסק דין בנוגע לצו הריסת בנייה בלתי חוקית, ניתן יהיה להגיש תוכנית או בקשה להיתר בנייה ואין לדבר סוף.

בפסק הדין בעתירות הקודמות עמדנו על המורכבות האנושית הכרוכה בפינוי רחב היקף של מתחם ח'אן אל-אחמר, ובד בבד על כך שאין מנוס מביצוע צווי ההריסה.

ת לנוכח האמור לעיל, העתירות בבג"ץ 5193/18 ו-5257/18 – נדחות.

בעקבות הדיון ניתנה ביום 26.4.2018 החלטתנו, בה נקבע כדלקמן: "תמו טיעוני ב"כ הצדדים. ככל שיש בידי ב"כ העותרים בבג"ץ 2242/17 ובבג"ץ 9249/17 הצעה לאתר חלופי שיש לגביו תכנית מתאר מפורטת תקֵפה שמכוחה ניתן להוציא היתרי בניה, כפי שניתן לעשות כיום בחלופה שהעמידה המדינה להעתקת מיתחם חאן אל אחמר לג'הלין מערב – הוא יוכל להגישה בתוך שבוע-ימים". ביום 3.5.2018 הגישו המבקשים להצטרף היתייחסות להחלטה זו (אף שלא נתבקשו ולא ביקשו רשות לכך), ובה הודגש כי לראייתם, לאחר שהשקיעו בנושא מאות שעות ושוחחו עם גורמים בשבט הג'הלין ועם אנשי מיקצוע – ברי כי תושבי המיתחם לא יֵענו להצעת המדינה להתיישב בחלופה המוצעת כעת.

שורת הדין היא שאין עילה משפטית להתערב בהחלטתו של שר הבטחון לממש את צוי ההריסה שהוצאו למבנים הבלתי חוקיים שבחאן אל-אחמר.

...

אולם מן העבר השני, שורת הדין אינה כפופה לשאיפה זו. בסופו של דבר, אנו כבר אחרי 'הדקה ה-90'.

מביקורת זו עולה, כי כשם שלא היתה עילה להורות למדינה לאכוף את הדין בשעה שביקשה להימנע מכך, כך אין עילה להורות לה להימנע מלאכוף את הדין בשעה שהיא מבקשת לעשות כן. מסקנה זו אינה סופו של התהליך.

המסקנה היא אפוא שדין עתירת כפר אדומים – להימחק; ודין שתי העתירות האחרות – להידחות.

שנתיים ומחצה חלפו למן הגשת העתירה שעניינה בפנוי מיתחם 'חאן אל-אחמר'; נושא שנתברר ונטחן עד דק, בשורה ארוכה של עתירות קודמות, מזה כתריסר שנים.

אסתפק בדברים אחדים מהחלטה שנתתי לפני כשנה, ביום 7.9.2020, בבקשה קודמת לדחיית בירור העתירה: "[...] 'סאגת' פינוי המיתחם החלה בהחלטת המשיבים 4-1 [...] משנת 2009 להוציא צוי הריסה למבנים במיתחם, לפני למעלה מעשור. בשלושה סבבים שונים הוגשו לבית משפט זה עתירות על-ידי בעלי עניין שונים – היו שבקשו לאכוף את צוי ההריסה, היו שבקשו להורות על בטלותם – והן נדחו מן הטעם שבית משפט זה אינו מיתערב בסדרי העדיפות של המדינה בהפעלת הסמכות.

עקרון החוקיות, שאותו אנו מצווים ליישם ולהעצים, אינו מאפשר למדינה "לשבת על הגדר" במשך שנים ארוכות ולהביט ממנה על מבנים בלתי חוקיים מבלי להכריע באופן מחייב בין הסדרתם להריסתם.

...

על כן, אציע לחברַי להעתר לבקשה, ולהורות על הגשת הודעת עדכון נוספת עד יום 6.3.2022.

ביום 22/10/2017, לאחר הרשעתם בדין כאמור, ניתן בעיניינם גזר דין המאשר את הסכמות הצדדים לעניין העונש, במסגרת הסדר הטיעון, ושבו הצטוו המערערים להרוס את הבניה הבלתי חוקית תוך 24 חודשים, אלא אם יתקבל היתר בניה מתאים.

עוד טוענים המערערים כי בית המשפט קמא שגה שעה בשעה שלא היתייחס לעמדותיו של בית המשפט העליון בנושא הארכות מועד לצוי פינוי, ולא הביא בחשבון את עמדת בית המשפט הגבוה לצדק שבאה לידי ביטוי בפרשת חאן אל-אחמר.

עוד נטען כי במהלך הדיון בעירעור העלו המערערים טענה חדשה הנוגעת להסדר פשרה שנחתם עמם בהליך אזרחי מול רמ"י, הנוגע לזכויות הקניין של המדינה במקרקעין שעליהם ניבנה מבנה המגורים נשוא צו ההריסה, אך המערערים לא ביקשו לתקן את הודעת העירעור, ומאחר ובית המשפט הזה אמור לידון בעירעור על פי נימוקיו, הרי שיש להיתעלם מאותו הסדר פשרה.

גם הטענה הנסמכת על קביעותיו של בית המשפט הגבוה לצדק בפרשת חאן אל אחמר, היא טענה חדשה שכלל לא הועלתה בפני בית המשפט קמא ובנסיבות העניין בית המשפט קמא לא יכול היה להתייחס אליה.

...

אם לא די בנימוקים אלה כדי לדחות את הערעור, הרי שמקובלת עליי טענת המשיבה שלפיה יש לדחות את הערעור גם מן הטעם שדחיית הערעור אינה עלולה להסב למערערים עיוות דין (דחייה שהיא בגדר הסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי).

על כן, יש לדחות את טענות המערערים בדבר הצורך בהחזרת התיק לבית המשפט קמא כדי לבחון מחדש את החלטתו על רקע הגשת מסמכים הנוספים הנ"ל, שכן אין בריאות חדשות אלה כדי ללמד על שינוי נסיבות במישור של דיני התכנון והבניה, שכן אין בהם כדי להעיד על התקדמות כלשהי בהליכי ההסדרה החקיקתיים שעדיין מצויים בחיתוליהם, ואין בהם כדי לשנות מהמסקנה כי היתר בניה אינו מצוי בטווח הקרוב לעין.

סוף דבר לאור כל המקובץ, בדין הורה בית המשפט קמא על דחיית הבקשה ובנסיבות העניין לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה והריני מורה על דחיית הערעור.

]השופט א' שטיין: ביום 13.3.2022 הוצאנו מלפנינו צו-על-תנאי המורה למשיבים 4-1 (להלן: משיבי המדינה) "להתייצב וליתן טעם מדוע לא יפעלו למימוש צוי ההריסה שהוצאו על-ידם, ביחס למבנים במיתחם 'חאן אל אחמר', הבנוי על אדמות מדינה, בתוך תחום הקו הכחול של הישוב כפר אדומים שבסמוך לו, בשיפולי כביש מספר 1 שבין ירושלים לים המלח; ומדוע לא יממשו את ההתחייבויות שנתנו לעניין זה בבג"ץ 3287/16 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הבטחון, שבעקבותיהן נקבע, כי נוכח הודעת המשיבים על כוונתם לממש את צוי ההריסה 'במועד קרוב', 'עתירה זו מיצתה איפוא את עצמה ודינה להמחק'". האמור בצו זה ובהחלטה שקדמה לו מסכם בלשון תמציתית את דברי הימים של הבניה הבלתי חוקית במאחז "חאן אל-אחמר" (להלן: המאחז).

...

אם עד כה הוגשו בקשות ארכה רבות, ובקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועדי דיון, תוך 'גרירת רגליים' רבתי; בתצהיר התשובה, שהוגש זה מקרוב, טענו משיבי המדינה לראשונה, באופן מפורש, כי דין העתירה להידחות.

כדברים שנאמרו בתצהיר התשובה: "המשיבים, לרבות הדרג המדיני הבכיר ביותר, עומדים על הצורך במימוש צווי ההריסה. ואולם בעשותם כן, מבקשים הם לעשות זאת במועד ובאופן הנכונים ביותר, תוך הבאה בחשבון של מכלול השיקולים הצריכים לעניין [...]". כחברי השופט שטיין, גם אני שוכנעתי, לאחר עיון בחומר החסוי שהוצג לנו, ולאחר שקיבלנו תשובות לשאלות ששאלנו, כי טעמים עדכניים, ממשיים, הנוגעים ליחסי החוץ והביטחון של המדינה, אינם מאפשרים את הפינוי בעת הזאת.

בסוף דבריו מציין חברי השופט שטיין, כי "כל שנוכל לתת לעותרת הוא הכרזה כי המאחז נבנה שלא כדין ועל כן הוא בר-פינוי ובר-הריסה". הלכה למעשה, הכרזה שכזו ניתנה עוד בשנת 2018, במסגרת בג"ץ 2242/17 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית נ' שר הביטחון (24.5.2018), שכן בשתיים מן העתירות שהתבררו בעת ההיא, נטען בין היתר גם כלפי עצם הפינוי.