צוואה לגבי זכויות ביטוח לאומי: תכנון עיזבון

מכל האמור, אני קובעת כי האופניים החשמליים עליהם רכב המנוח במועד התאונה היו אופניים חשמליים תקניים- ועל כן אין לראות בהם רכב מנועי לצורך חוק הפלת"ד. לסיכום שאלת החבות: האופניים החשמליים עליהם רכב המנוח במועד התאונה היו אופניים תקניים ועל כן אינם עונים להגדרה של רכב מנועי לפי חוק הפלת"ד. התוצאה מן האמור לעיל היא, שהמנוח לא נחשב "נהג חסר ביטוח", אלא "הולך רגל" ולכן - קיימת זכות תביעה הן לעזבונו (באמצעות יורשיו), והן לתלוייו, ככל שיקבע שהיו לו כאלה.

טענת התובעים כי המנוח תיכנן לשוב למעגל העבודה נדחית: לטענת התובעים, למרות שהמנוח יצא לפנסיה כשנתיים עובר לתאונה, המשיכה המשפחה לנהל אורח חיים שיגרתי; המנוח, שהחל לדאוג כי חסכונותיו לא יספיקו ולא רצה להפחית מרמת החיים של המשפחה או להפסיק לסייע לילדיו, תיכנן לפנות למכריו בתחום ההובלות כדי לקבל עבודות, אך התאונה שמה קץ לתכניותיו.

אמנם, אין מחלוקת שהבית בו התגוררו המנוח והתובעת 2 היה רק בבעלותו של המנוח; אכן, המנוח צווה את מרבית רכושו, ובעיקר כספי חשבונות, חיסכונות, ביטוחים, מיטלטלין, וגם מקרקעין, לילדיו המשותפים עם התובעת 2 - למי מהם יותר, ולמי עוד יותר; אולם, הוא לא הדיר את אלמנתו לחלוטין מצוואתו, למרות שחלקה על פי הצוואה קטן, ואף הציב תנאים ביחס לחלק מזכויותיה בהתאם לצוואה, שיש להם השפעה על מהלך חיי הזוגיות שלה.

הגם שהתרשמתי מעדותה של התובעת 2 בפניה, מאופן העדות, תכנה, ועוד, כי ביקשה להאדיר את סבלה ונזקיה עקב פטירת בעלה המנוח, שוכנעתי שהדבר קשור באישיותה הפחות דומינאנטית בקשר הזוגי, ולא רק בשל פער הגילאים של 12 שנה בין השניים, בהתנהלות זוגית שהכתיבה זאת; ראו למשל את תנאי הצוואה דלעיל, בכל הנוגע לזכות המגורים שהוקנתה לה, ובאותה נשימה, את התנאי למימושה; לזכותה של התובעת 2, ייאמר כי התרשמתי שהביאה עצמה לשכנוע עצמי בנכונות דבריה, וכי לא ביקשה לכזב ביודעין; זאת, על אף שלהבנתי, התמונה שביקשה ליצור, אינה עולה בהכרח עם המציאות האובייקטיבית של חייה, בעניינים אלה או אחרים.

כתבתי "לכאורה לפחות", ביחס למועד תחילת תשלום הקצבה הנ"ל, משום שבדו"ח עו"ש נספח ז' של התובעת 2, מופיע ביום 31/7/12, 'זכוי חוב' ע"י ביטוח לאומי, היכול להתאים לתשלום רטרואקטיבי של גמלאות, לאור גילה אותה עת, גיל הזכאות לקיצבה, שחל לפני מועד התאונה.

...

סבורני שאת הניכוי, יש לעשות מתביעת העיזבון, משום ששולם עוד בחיי המנוח.

סוף דבר מכל האמור - אני מחייבת את הנתבעים 1,2 – יחד ולחוד, ע"י הנתבעת 2 – לשלם לתובעים את הפיצוי כדלקמן: לתובעת 2 – סך של 35,475 ₪ (רבע של נזק כתלויה וכיורשת, פחות שליש מהתשלום התכוף); לתובע 3 – סך של 61,784 ₪ (כיורש שליש מהנזק לעיזבון, פחות שליש מהתשלום התכוף); לתובעת 4 – סך של 61,784 ₪ (כיורשת שליש מהנזק לעיזבון, פחות שליש מהתשלום התכוף).

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (פורסם במאגרים, 22.10.15) נקבעה רשימה לא סגורה של קריטריונים לבחינת הבקשה להחלת הפטר על חוב מזונות, ואלו הם – "כושר הפרעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות הווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעיניינו [...]; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות [...]; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימאלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; ועמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל" (שם בסעיף 19; ראו גם רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם במאגרים, 08.08.2019) בס' 10 וכן פש"ר (ב"ש) 7513-09-17 יששכר נ' הכונס הרישמי באר שבע והדרום (פורסם במאגרים, 23.09.2020), בס' 17).

לא מצאתי בנימוקי היחיד טעם עינייני אמיתי להסתלקות זו. ודוק, אף אם אקבל את עמדת היחיד לפיה לא הסתלק מעיזבון ההורים כי אם שילם את חלקו לאחיו עבור מגורים בדירת ההורים במשך שנים ללא תשלום, אזי נחזה כי הוא ובני משפחתו 'התגייסו', לכאורה, לתיכנון מוקדם של צוואת האב המנוח שממנה נגרע חלקו של היחיד ולא בכדי.

...

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים אני סבורה כי דין ההליך לביטול.

בשים לב למכלול הנימוקים והנתונים דלעיל אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניין היחיד ומוחקת את הבקשה מטעמו, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

התובעת מסרה בתצהירה מיום 21.8.22 כי "הנכס היחיד שיש לי להפרע ממנו הוא המיגרש היות ועפ"י תחקיר כלכלי אין נכסים אחרים על שם המשיב" (סעיף 8 לתצהיר, עת בעיניין זה הדבר אינו מתיישב לכאורה עם טענת המשיב כי יש לו זכויות בדירת הוריו אם כי יכול ועצם כך שהמשיב הגיש בקשה לביטול צו ירושה נוכח צו צוואה יכול והייתה מחלוקת ולכן טרם הוכרעה זכותו בשים לב לכך שהנכס עודנו על שם הוריו דבר שמסביר גם מדוע לא אותר על שמו אם כי עדיין היא הגישה בקשה לעיקול על דירה על שם הוריו בהזכירה צו ירושה וצו לקיום ציווה שאותה עת היה קיים דיון תלוי ועומד, כאשר לא ברורה הקורלציה בין צו הירושה לבין צו הצוואה עת בסיכומיו מציין המשיב כי יש לו מחצית מהזכויות בדירה).

כאמור, דומה כי התקנות החדשות הרחיבו את מעגל האפשרויות שייכנסו תחת התנאי הראשון ולו ברמת הוכחת זכות לכאורית, ואני סבורה כי הסעד הזמני משרת את המבקשת כשלעצמו אולם יש להתייחס למאזן הנוחות עת מצד אחד מובן כי מקום בו לתובעת לא יהיה ממה להפרע היא לכאורה נזוקה יותר ונפגעת יכולתה להגשים את זכויותיה כפי שייקבעו בפסק דין, ומקום בו הנתבע מצהיר כי הוא מבקש לבצע שינויים תיכנוניים בנכס שלו, כשהוא בעל הזכות הקניינית, יש לבחון האם אכן יש בצו איסור דיספוזיציה לסכל או להאריך את ההליך התיכנוני (או לקיחת משכנתא) כשטרם הוכרעה המחלוקת מקום בו לא הוכח כי אין לו יכולת פירעון למעט גובהו של החוב כשלעצמו כפי שנתבע וזאת כשיש לו את הזכות שזכות הקניין שלו לא תפגע במקום של חוסר וודאות בנוגע להכרעה שטרם ניתנה עת מדובר בזכות חוקתית והתובעת היא היא הנושאת בנטל ההוכחה (ראו והשוו: בש"א 4459/94 סלמנוב נ' שרבני, פ"ד מט (3) 479).

ייאמר כי אין חשיבות דוקא למגרש האמור (בהתאם לכתב התביעה המקורי) אולם עולה כי הוא הנכס היחידי הגלוי מבחינת זכויותיו שיכול לעמוד מול התביעה משלא ניתן לעקל כספי ביטוח לאומי, השכר שלו נמוך, אין וודאות ליכולת לגבות עודפים מהחברה כבעל מניות יחיד עת הרווחים של החברה ירדו בשל הגדלת ההוצאות כפי שיפורט, והגם שאמו ז"ל נפטרה לא נרשמות משום מה זכויותיו בדירה – לא בכולה ולא בחלקה, מבלי להתייחס לשוויה.

עיזבון הכולל מזומן ותכשיטים יקרי ערך לא נאמר כלל בדיון ולא הוכח.

זאת, גם אם מדובר בחברה שהיא אישיות משפטית נפרדת בכל הנוגע לחובות וכפועל יוצא גם לזכויות ומקום בו יינתן פסק דין לטובת התובעת כי אז לא תוכל לממש כספים מחשבונה של החברה או נכסיה ואין מדובר אך במקרה בו מימוש פסק דין עלול להערים קשיים אולם רק בקשיים פרוצידוראליים שלא ניתן לראות בהם ככאלה שבסופו של יום יעמידו אותו מול "שוקת שבורה" (ראו והשוו: רע"א (רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' icc industries inc (4.1.2007); ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט (1) 177) אלא מדובר בקושי מהותי עת מדובר באישיות משפטית נפרדת.

...

ביום 31.7.22 קבעה כב' הרשמת הבכירה רעות זיו "לאחר עיון בטענות, ראיתי לדחות את הבקשה במתכונתה הנוכחית. שכן, בכל הקשור ביסוד ההכבדה, לבד מן הטענה לקיומו של חשש בדבר מכירת הנכס, לא נטען מאום, כאשר גם ביחס לטענה האמורה, הרי שזו נטענה באופן כללי, תוך שצוין "קיומו של חשש" שלא פורט למי על פי הנטען עתיד להימכר הנכס, באיזה מועד וכיו"ב. בנסיבות אלה, לא ראיתי להיעתר לבקשה" אשר נדחתה נוכח אי פירוט יסוד ההכבדה.

על כן, אני סבורה כי בכל הנוגע לבחינת מאזן הנוחות, הנקודה שיש בה להכריע את הכף היא השלכות סיווג התוצאה ומידתיותה.

תחילה סברתי כי מקום בו הנתבע, כפי שהוכיח, הגיש תכנית תכנונית כי אז הצו כבר אינו צו מניעה המבקש לשמור על מצב קיים אלא מבקש לשנות מצב קיים משההליך בוועדת תכנון ובנייה עלול להיעצר או להידחות ויכול ויהיה במתן צו עיקול או צו איסור דיספוזיציה כדי לפגוע בהליך התכנוני לו הוא ממתין כשיש לו זכות קניינית במגרש וטרם הוכרע פסק דין לטובת התובעת.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

דיון והכרעה כתב התביעה הוגש כשנה לאחר שהתובעת הגישה בחודש 7/20 תביעה למינוי אפוטרופוס לאם, בה טענה בין היתר להשפעה בלתי הוגנת של הנתבע על האם, כלשונה בסעיף 19: "... על האם הופעלה השפעה בלתי הוגנת חזקה מאד מצידו של הנתבע ...הוא הדין לגבי תובענה זו שעניינה ביטול ייפוי כוח ואשר נשענת על אותן עובדות וטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת". ביום 22.9.21 ניתן פסק דין במסגרתו נדחתה התביעה ונקבע: "האם אינה זקוקה למינוי אפוטרופוס לרכושה וכי לא הונח בסיס משפטי ועובדתי לצורך בכל פיתרון "מרוכך" אחר אשר לנוכח מצבה הקוגניטיבי של האם כיום מהוה פגיעה בזכויותיה שלא לצורך".

" חברי כב' השופט ב. יזרעאלי היתייחס לסוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת בתיק א"פ 5658-06-20 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (17.11.22), ולצורך בחינת הטענה שם מצא ליישם את ארבעת מבחני הילכת מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813 (1998)) בנוגע להשפעה בלתי הוגנת גם על ייפוי כוח מתמשך – תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרים עם הסביבה ונסיבות עריכת הצוואה (שם).

בבדיקה של המומחה הרפואי בהליך הקודם האם ידעה לפרט את מקורות הכנסתה החודשיים: ביטוח לאומי – 4,500 ₪, גמלאית של עריית ת"א – 9,000 ₪ ופנסיה של בעלה – 8,000 ₪.

בין היתר נטען "... לפי הבנתנו המטרה של עריכת צוואה חדשה על ידי הגב' א. הנה להתנתק מהצוואה ההדדית שנערכה ע"י שני ההורים על כל המשמעויות הנובעות מכך. בנוסף, יש בכך כדי לסייע בתכנון לקבל את כל רכוש האם בחייה ובכך לרוקן את העזבון העתידי" (סע' 6).

...

משך למעלה מחמישה עמודי פרוטוקול האם ידעה להשיב לשאלות בעניין רכושה, והדגישה, כלשונה: "אני מחליטה בעצמי על הדברים שלי. אף אחד לא יכתיב לי, אף אחד לא יכתיב לי שום דבר" (פרו' עמ' 52 שורות 9-10)) בכל הנוגע ליחסה עם הנתבע, התובעת ורצונה השיבה: "ש. זה מתנות ומי שמכיר את ח. טוב ומכירים אותו מצוין הוא לא נוגע באגורה. הוא לא יגע בפרוטה. הכל יחזור אלי. אני מוכנה להישבע במה שאת רוצה, לעולם הוא לא יגע. הוא מטפל בי, ח..

סיכום אני דוחה את טענות התובעת לזיוף חתימתה של האם על ייפוי הכוח המתמשך מיום 18.3.19 אני דוחה את טענות התובעת בדבר השפעה בלתי הוגנת של הנתבע על האם לחתום על ייפוי הכוח המתמשך.

על יסוד כל האמור התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 46957-08-22 מבאריכי ואח' נ' ח'וריה ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט הבכיר ד"ר מנחם רניאל התובעים: .1 רביע מבאריכי ת"ז 024765976 .2 אדואר מבאריכי ת"ז 037483559 .3 פאדי מבאריכי ת"ז 060634177 הנתבעים: .1 דיא ג'רייס ח'וריה ת"ז 020526372 .2 מסעד סלים ח'וריה ת"ז 059959957 .3 אסעד סלים ח'וריה ת"ז 058591322 .4 מסעוד סלים ח'וריה ת"ז 026356519 .5 עזבון המנוח סלימאן ח'וריה ת"ז 020376737 (נמחק לפי החלטה מיום 20.9.22)

17 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה - גבעות אלונים פסק דין רקע וטענות הצדדים התובעים ביחד עם אחיהם מר אוסמה מבאריכי הם הבעלים הרשומים של 1500/10764 חלקים בחלקה 11 בגוש 10271 ששיטחה עומד על 10764 מ"ר. לטענתם, בהתאם להסכם מכר מיום 6.8.85 רכשה אימם, עפאף מבאריכי את זכויותיהם מהנתבעים 1,2, שהיו אותה עת הבעלים הרשומים של 5/32 חלקים מהמקרקעין.

לאחר שנטען בדבר חוסר סמכות עניינית לידון במחלוקת בבית משפט השלום, הודיע ב"כ אימם של התובעים, עו"ד אליאס אבו זלף ביום 9.1.18 "אני מודיע כי מרשתי מסכימה שהחלוקה בתיק זה תיעשה בהתאם לרשום בנסח הטאבו, קרי ללא כל טענות נוספות בעיניין הקף הבעלות שלה וויתור מפורש על הטענה שה-1500 הרשומות על שמה צריכות להיות בנטו אלא בברוטו". לטענת התובעים מדובר בהסכמה דיונית ללא ויתור על הזכויות המהותיות, לנוכח עמדת בית המשפט באשר להיעדר סמכותו העניינית.

לפי צו קיום צוואת המנוח סלימאן איוב חוריה שהוגש ביום 18.9.22, יורשיו הם שני ילדיו, איוב סלימאן חוריה ומרואן סלימאן חוריה.

...

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני קובע שהסכם המכר בין אם התובעים לנתבעים 1,2 התייחס להעברת 1500/10764 חלקים לא מסוימים מהבעלות בחלקה 11 בגוש 10271, על בסיס ההנחה שלפי חלוקת הניהול והשימוש במקרקעין בין הבעלים המשותפים אותה עת, לאחר הפרשה לדרכים, בידי המוכרים מגרש של 2000 מ"ר, שמתוכו הם מכרו 1500 מ"ר. בכפוף לקביעה זו, אני דוחה את התביעה.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 16 ומחייב את התובעים לשלם לנתבעת 16 על פי תקנה 153 בהתחשב בעבודה שהושקעה, בתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין ובהתנהלות הדיונית של התובעים, הוצאות משפט בסך 23,400 ₪.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 17 ומחייב את התובעים לשלם לנתבעת 17 על פי תקנה 153 בהתחשב בעבודה שהושקעה, בתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין ובהתנהלות הדיונית של התובעים כלפי הנתבעת 17, הוצאות משפט בסך 28,080 ₪.