צו קבוע האוסר על פיטורי עוזרים משפטיים על ידי המדינה

הסעדים שהתבקשו על ידי ההסתדרות הם צו קבוע האוסר על המדינה להפסיק את העסקתם של העוזרים המשפטיים רק בשל העובדה שהשלימו את תקופת העבודה הקצובה; צו קבוע האוסר על המדינה להעסיק עוזרים משפטיים בתקופה קצובה בזמן; צו הצהרתי האוסר על המדינה להעסיק עוזרים משפטיים בחוזה מיוחד לפי תקנה 1(3) לתקנות המינויים; וצו המחייב את המדינה לנהל משא ומתן קבוצי ללא תנאים מוקדמים, למציאת פיתרון מוסכם להעסקתם של העוזרים המשפטיים.

אשר לטענה בדבר חשיפה למידע סודי ומסווג - "המדינה לא הוכיחה שהחשש נבדק, אף שהיה בידיה די זמן לבחון את הדברים ולהציג ראיות בעיניין". מאידך, שיקולים אחרים שמנתה המדינה כמצדיקים קציבת הכהונה - "לא נס ליחם גם כיום" - והם הרצון לפתוח את השורות ולאפשר לעורכי דין נוספים להיתנסות בתפקיד; החשש מפני פיתוח עמדות עצמאיות על ידי העוזר המשפטי, אשר הציבור עלול לתפוס אותן כמשפיעות על שיקול הדעת של השופט; והרצון למנוע מהשופט "לרדת לזירה" ולהתמודד עם סוגיית פיטוריו של עוזר משפטי, לרבות הופעה בערכאות לצורך כך. במקביל, קיימים שיקולים רבים נוספים אשר כלל לא נשקלו על ידי המדינה.

...

" המסכת העובדתית בקליפת אגוז על מנת לסייע לעבודת השופט בישראל, שספק אם יש דומה לה במדינות העולם מבחינת העומס המוטל עליו, הוחלט בסיכומו של דבר, על ידי "הגורמים המוסמכים במדינה" בשלהי שנת 2004 ובמהלך 2005, כי להבדיל מהעוזרים המשפטיים שהועסקו תחילה, בעיקר בבית המשפט העליון, ללא קציבת תקופת ההעסקה, הרי - "שהעוזרים המשפטיים (לכל שופט - י.פ) יועסקו במתכונת של העסקה בחוזה מיוחד ותקופת ההעסקה תוגבל לארבע שנים עם אפשרות הארכה לשנתיים נוספות בלבד ...

אשר לדעתנו נקודת המוצא ומסגרת הדיון א. בנסיבות המקרה, לא מצאנו מקום להידרש לסוגיה – האם לפנינו סכסוך כלכלי או משפטי; והאם היה מקום מלכתחילה להעסיק את העוזרים המשפטיים על פי כתב מינוי במשרה בתקן כפי שמועסקים עורכי דין בשרות המדינה.

לסיכום, אני מסכים עם עמדת השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

סוף דבר - חשיבה משותפת, עניינית, אחראית ויעילה המכבדת אינטרס כל צד- נדרשת מצדדים לכל סכסוך קיבוצי וזו גישת יסוד במשפט העבודה הקיבוצי בכלל ושל בית הדין לעבודה בפרט.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא יגאל פליטמן, הערעור מתקבל כמפורט בחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

לאחר שגם מהלך זה לא צלח, הגישו העוזרים המשפטיים והסתדרות העובדים בקשת צד בסכסוך קבוצי לבית הדין האיזורי לעבודה, שבהמשך תוקנה, בגדרה ביקשו, בין היתר, צו האוסר על המדינה להעסיק אותם לתקופה קצובה; וצו המורה לה לקיים עימם משא-ומתן קבוצי ללא תנאים מוקדמים.

כך למשל, מצוין בספרות, כי חברי הצוות המשפטי הבכיר ב-European Court of Justice נהגו למלא את תפקידם באופן קבוע, לאורך עשרות שנים; וכן כי קיימות מדינות שונות, בהן ספרד, בלגיה, פולין, טורקיה, ליטא והונגריה, אשר העסקת העוזרים המשפטיים בחלק מהערכאות הפועלות בהן היא העסקה דרך-קבע.

הנימוק הנוגע ל'ממד הבין אישי', שעניינו ביחסי האמון הייחודיים שבין השופט לבין עוזרו המשפטי, היתקבל רק בחלקו בפסק הדין של בית הדין האיזורי לעבודה, שבו נקבע כי המדינה לא הוכיחה את חששה מפני חשיפתם של העוזרים המשפטיים למידע מסווג ורגיש, אך הרצון למנוע משופטים לעסוק בפיטורי עוזרהם הוא הגיוני ולגיטימי (פסקות 56-55 להחלטת הביניים); גם בעיניין זה הפניתה דעת הרוב בבית הדין הארצי לקביעת בית הדין האיזורי, אך חלקה עליה בסוגיית המידע הרגיש שאליו חשוף העוזר המשפטי.

אך גם בעיניין זה לא ראיתי מקום להתערב בקביעת בית הדין הארצי לעבודה, לפיה "לא ניתן להיתעלם מכך שחלק משיקולים אלה צוין במפורש במסגרת דו"ח הועדה שהוקמה על ידי הגורמים המוסמכים במדינה – ונזכיר כי זו ישבה על המדוכה בכלל העניינים הקשורים בהעסקת העוזרים המשפטיים וראתה את התמונה הכללית של העסקתם על שלל היבטיה, ולמרות זאת לא המליצה לחרוג מהכלל של תקופת העסקה מירבית אלא רק על הארכתה בנסיבות מסוימות. בנוסף, במסגרת ההליכים המשפטיים לרבות החלטת הביניים של בית הדין האיזורי הודגש בפני המדינה שעליה לשקול גם את השיקולים האמורים, ולאחר בחינה חוזרת שבו הגורמים המוסמכים ועמדו על החלטתם הקודמת – אם כי תוך שינוי מסוים, והקמתה, תוך כדי ההליכים המשפטיים, של ועדת החריגים. גם אם מדובר בתיקון מאוחר, לא ניתן להיתעלם ממנו ושוכנענו כי כלל השיקולים הרלוואנטיים נילקחו בסופו של דבר בחשבון על ידי מקבלי ההחלטות" (פסקה 52 לחוות הדעת של השופטת ס' דוידוב-מוטולה).

...

אומר בזהירות, כי דעתי נוטה לכך שגם אילוּ הובא עניין זה לפנינו בהליך ערעורי ולא בגצ"י, לא היה מקום ליתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' לפי מבחני הלכת חניון חיפה הנ"ל. על אחת כמה וכמה סבורני, כי אין מקום להכניס ראשנו לנבכי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ולמכמני שיקול הדעת של נציב שירות המדינה, לפי אמות-המידה דלעיל, המצמצמות את ההתערבות עוד יותר.

סוף דבר לדעתי, על יסוד האמור לעיל, לא קמה עילה להתערבותנו בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

סוף דבר, העתירה מתקבלת, בדעת רוב של השופטים י' דנציגר ו-א' שהם, ובניגוד לדעתו החולקת של השופט נ' סולברג.

במסגרתה עתר "לשורה ארוכה של סעדים הנוגעים להפעלתה של נט המשפט ולממשקי העברת המידע הממוחשב בינה לבין גורמים אחרים...בנוסף לכך, טען...כי על נט המשפט להרשם כמאגר מידע בהתאם להסדר הקבוע בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981" (בג"ץ 6207/17 סעיף 3 לפסק דינה של כבוד השופטת דפנה ברק ארז, מיום 30.4.2019).

עם העברת התיק להתברר לפנינו מצאנו כי תלויות ועומדות בו בקשות מקדמיות, לרבות בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות, ובקשה לביטול צו אירעי האוסר את פירסום פרטי התיק, שניתן על ידי כבוד בית הדין הארצי, מפי כבוד השופטת חני אופק גנדלר, אגב ברור בקשת רשות ערעור שהגיש התובע על החלטת בית הדין האיזורי בתל-אביב, שלא להעתר לבקשתו למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד (בר"ע 28286-03-19).

במישור השני, הנוגע להליך הפיטורים עצמו, טוען התובע כי על מנת להצדיק את פיטוריו האסורים קוים הליך פיטורים פגום שבו הוטל בו דופי והוא הואשם בשימוש לרעה בגישה שנתנה לו, כעוזר משפטי, למערכת נט המשפט על אף שאין לדברים שחר.

בזימון לשימוע ובמהלכו נאמר לו כי הוא נוגע לכוונה של הנהלת בתי המשפט שלא להאריך את חוזה העסקתו אף שבפועל החוזה הותר טרם זמנו; השימוע לא נערך בלב פתוח ובנפש חפצה; קודם לפיטורים לא נבחנו חלופות לפיטורים ולא נתנה לו היזדמנות לשפר דרכיו; הוא פוטר על ידי הגברת עלפי, שלדידו, לא הייתה מוסמכת לפטרו, ומכתב הפיטורים אינו כולל סיבה לפיטוריו אלא נוסח עמום.

...

כאמור לא שוכנענו כי נסיבות העניין מצדיקות את איסור פרסום זהותו של התובע לא כל שכן כאשר מדובר בעניינים הנמתחים לא מעט שנים לאחור.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה ובאופן שאנו מחייבים את המדינה לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים המפורטים מטה.

לנוכח האיחור הניכר בהגשת התביעה; תוצאת הדברים, קרי, הפער הניכר בין גובה התביעה לסכומים שנפסקו; כמו גם העובדה שהתובע ייצג את עצמו דעתנו היא כי נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו, וכך אנו מורים.

על פי נייר העמדה מטעם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד רז ניזרי מיום 2.9.15 (להלן: נייר העמדה), פעילות כמו זו של המבקשת אינה בגדר משחקים אסורים, הגרלות והימורים כמשמען בחוק העונשין תשל"ז 1977.

המבקשת הגישה תביעה למתן צו עשה וצו מניעה קבוע וסכויי התביעה גבוהים במיוחד.

הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן צו זמני כמבוקש, הוא נזק כבד שלא ניתן יהיה לפצות עליו בכסף, שכן פעילות המבקשת תפגע אנושות והיא תיאלץ לפטר את עובדיה באופן שבו לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.

המשיבה יידעה את המפרסמים בשינוי המדיניות שלה על-ידי עידכון במרכז העזרה לעסקים שמפורסם על-ידה.

כפי שנקבע למשל בע"א 8012/12 פייז רג'אבי נ' טל בניה והשקעות קרני שומרון (11.3.14): "תצהיר שניתן בחוץ לארץ יש לערוך באחת משתי דרכים: בהתאם להוראת תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 או בהתאם להוראות סעיף 30 לפק' הראיות ... בהתאם להוראות אלו קבלתו של תצהיר שנחתם בחוץ לארץ לצורך משפט אזרחי מותנית באישורו על-ידי נציג דיפלומאטי או קונסולארי או באימותו על ידי נוטריון מוסמך על פי דיניה של מדינת החוץ שבה ניתנה ההצהרה". על מנת להכריע בבקשה, יש לבחון האם קיימת עילת תביעה לכאורה והאם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

לפיכך, משקיימת עילת תביעה לכאורה ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, יש להעתר לבקשה ולפיכך ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבות למנוע את המשך פירסום המודעות שהמשיבה כבר אישרה לפירסום לפני חודש אוגוסט 2022.

...

סיכומו של דבר: משהמשיבה לא הגישה תצהיר תשובה, לא הונח על ידה מסד עובדתי הסותר את העובדות שנטענו על-ידי המבקשת.

לפיכך, משקיימת עילת תביעה לכאורה ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, יש להיעתר לבקשה ולפיכך ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבות למנוע את המשך פרסום המודעות שהמשיבה כבר אישרה לפרסום לפני חודש אוגוסט 2022.

המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 10,000 ₪.

העותרת הגישה עתירה מנהלית כנגד עריית חיפה (להלן: "הערייה"), במסגרתה התבקש סעד של מתן צו הצהרתי לפיו הערייה אינה רשאית לגבות מן העותרת ומהנכסים המוחזקים על ידה בתחום העיר חיפה אגרה בגין פינוי אשפה עודפת ו/או כל אגרת סילוק אשפה/פסולת בהתאם להוראות חוק עזר חיפה (פינוי אשפה), התשע"ט-2019 (להלן: "חוק העזר"), בהיותה של אגרה זו מנוגדת לחקיקה ראשית מפורשת וברורה בה נקבע כי העותרת ונכסים מסוגה פטורים מתשלום אגרה כאמור, על פי סעיף 5ג(ד) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").

עמדת היועצת המשפטית לממשלה בתמצית היא כי האיסור הקבוע בסעיף 5ג(ד) לפקודת הפיטורין בו נקבע כי "החל בשנת 2006 לא תשולם אגרה בשל נכסים פטורים חלקית" כאשר אגרה הוגדרה בסעיף 5ג(ג) לפקודת הפיטורין כ-"אגרת סילוק אשפה או כל אגרה או תשלום אחר, המשולמים בזיקה לפטור מהארנונה הכללית (בסעיף זה – אגרה" אינו חל על אגרה אשר רשות מקומית גובה לפי חוק עזר בעד פינוי פסולת עודפת, ועל כן אין בו כדי לפטור את העותרת מתשלום בגין אגרה כאמור מקום בו נידרש הדבר בהתאם לחוק העזר.

במסגרתה הבקשה, טענה העותרת כי בעמדה שהוגשה מטעם היועצת המשפטית לממשלה לא ניתנה היתייחסות לעובדה כי הערייה מימנה את עלות פינוי מלוא האשפה מנכסי העותרת מאז שנת 2002 ומשך קרוב ל-17 שנים, עד להתקנת חוק העזר, על חשבון הארנונה ששילמה לה העותרת מאז שנת 2006, כמתחייב מהוראת סעיף 5ג(ג) לפקודת הפיטורין; לעובדה כי לא נערכה על ידי היועצת המשפטית לממשלה כל בדיקה עובדתית והשוואתית ביחס לעירייה ולשאר הרשויות המקומיות, לגבי המצב המשפטי הנוהג בתחומן, ולא הוצג כל נתון או מיסמך היכול לשפוך אור בעיניין ההיבטים הכלכליים ו/או ההשוואתיים הנוגעים בדבר; לכך שבעמדת היועצת המשפטית לממשלה לא נערכה בדיקה כלכלית כלשהיא לגבי סכומי הארנונה הנגבים ממלכ"רים בתחום הערייה ובשאר חלקי המדינה מחד, ובחינה של עלות פינוי אשפה עודפת מנכסים אלו מאידך; לכך שלא נערכה על ידי היועצת המשפטית לממשלה בדיקה כלשהיא בערייה וביתר הרשויות המקומיות, באם מוסדות נוספים המתנהלים שלא למטרת רווח נדרשו לשלם עבור פינוי אשפה "עודפת" בנוסף על הארנונה בשיעור של 33% המשולמת על ידם; לכך שלא נערכה בחינה מקיפה לגבי המשמעות הכלכלית הנגזרת מהטלת אגרות בגין פינוי אשפה עודפת על מלכ"רים ונכסים שאינם משמשים למטרות רווח מסוגה של העותרת; לכך שעמדת היועצת המשפטית לממשלה אינה כוללת היתייחסות לעצם מתן "הכשר" לעירייה ולרשויות מקומיות נוספות להתחיל ולגבות אגרות בגין פינוי אשפה עודפת מנכסי העותרת שמשמעותו המידית הנה הטלת נטל כספי אדיר על העותרת ויתר המלכ"רים, אשר יגרום להעמקת הגרעון הכספי של קופות החולים ולפגיעה כלכלית קשה לרבות בסל השירותים הרפואיים שמעניקים בתי החולים והמרפאות לציבור, כל זאת שעה שלרשויות המקומיות לא נגרם כל נזק כספי ו/או חיסרון כיס מאי גביית ההיטלים, לאור סכומי הארנונה המשולמים.

היועצת המשפטית לממשלה מתבקשת להמציא תימוכין לנטען בהודעת ההתייצבות לגבי אינטרס צבורי של המדינה שניפגע, ואשר מצדיק התייצבות והגשת עמדה בעתירה, בהנתן העובדה שלמיטב ידיעת העותרת מדובר בשתי רשויות מקומיות בלבד (ראשון לציון וחיפה) הפועלות בנגוד להוראה ברורה של המחוקק הראשי האוסרת על הרשויות לגבות ממלכ"רים אגרות בגין סילוק אשפה, בנוסף על תשלום הארנונה החלקי בשיעור של 33%.

...

מעבר לכך, מקובלת עלי טענת העירייה לפיה יש לדחות את טענות המבקשת מכוח תקנה 12 לתקנות.

משכך דין טענות העותרת גם בעניין זה להידחות.

סיכומו של דבר – דין הבקשה לפרטים נוספים להידחות ברובה, למעט בכל הנוגע לפרטים שפורטו בסעיף 17 לעיל.

לאור האמור, ועל מנת שהצדדים יוכלו להיערך לעמדה המשלימה שתוגש, אין מנוס מדחיית מועד הדיון ליום 12/03/24 שעה 13:00.