לאור האמור לעיל עתרה התובעת לבית המשפט ליתן נגד הנתבעים צו עשה לסילוק ידם של הנתבעים מהרכוש המשותף, ולחייבם בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.
לכתב התביעה צרפה התובעת נספחים, וביניהם תרשים של החלקים ברכוש המשותף בהם עושים הנתבעים שימוש ייחודי, כפי שטענה בכתב התביעה.
...
הנתבעים 1 ו-2 טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות שיפורטו להלן:
התביעה הוגשה עקב רצונה של התובעת לנקום בנתבעים על מנת שלא להחזיר להם חוב כספי.
סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של הנתבעים מהסיבות כדלקמן:
עדותו זו של הנתבע 1 היא עדות יחידה עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], ולא מצאתי בחומר הראיות כל דבר שיתמוך בעדות זו, אלא להיפך, כפי שיוסבר להלן;
הנתבעים לא הביאו כל עדות מהקבלן על מנת שתתמוך בטענתם זו, והדבר פועל כנגדם;
מסעיף 18(א) לחוזה המכר עולה שהגוף שהיה צריך ליתן את ההסכמה לבנייה היא נציגות הבית המשותף ולא החברות הקבלניות.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:
אני מורה לנתבעים 1 ו-2 ולכל הבאים מכוחם להרוס עד ליום 31.8.21 את מבנה החניה שבנו לחנייתם בשטח החניות שבבניין הנמצא ברחוב הרצל 26 בלוד, הידוע כגוש 3962 חלקה 7 (להלן-"הבניין") והקיר הנוסף שבנו בשטח החניות, לסלק את כל ההריסות משטח החניה באופן שבחנייה יישאר אך ורק הריצוף של החנייה, וכן לחנות אך ורק בחניה אחת מהחניות בבניין שיועדה להם ובתחומי אותה חנייה בלבד;
לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.