צו עשה וסילוק יד ברכוש משותף

לפניי תביעה למתן צו עשה קבוע המורה לנתבעים לסלק ידם מהרכוש המשותף בבניין מגורים ברח' הירדן 635, הידוע כגוש 13854 חלקה 192 בחצור גלילית (להלן: "הבית המשותף").

...

יחד עם זאת הגעתי למסקנה כי הקירות החוסמים גישה לרכוש המשותף, הוקמו ביוזמת הנתבעים או מי מהם, זאת בהתבסס על הפרסום מדף הפייסבוק של צחי, בו נראות תמונות המעידות על בניית הקירות התוחמים הסוגרים רחבת הכניסה לדירתו, כל זאת על השטח המשותף.

משכך, אני קובע כי על הנתבעים להתקין מחדש מתקן חבלי כביסה במקום ממנו הוסר.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה הגדול.

דיון והכרעה: הסעד שהתבקש בכתב התביעה הוא סעד של צו מניעה קבוע וצו עשה המורה על סילוק ידם של הנתבעים מחלק יחסי ברכוש המשותף, כאשר התובעים, בסיכומיהם וכן גם בתצהיר עדות ראשית, טענו לסעד אחר שהוא חיוב כספי בהקף של כ- 65,000 ₪.

...

הואיל ודעתי היא שיש לדחות את התביעה על שני מרכיבה כנ"ל, אל לי להיכנס לסוגייה באם היה ניתן לפסוק לתובעת חיוב כספי, אף שלא נדרש חיוב כזה בכתב התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

במסגרת כתב התביעה, עתר התובע לקבלת פיצוי כספי בסך של 493,000 ₪, למתן צוי מניעה קבועים, למניעת השמוש הבלעדי של הנתבעים ברכוש המשותף, וכן עתר לקבלת צוי עשה לסילוק ידם של המבקשים מהרכוש המשותף.

...

כן אני קובעת כי יש לדון בשאלות הנוגעות לבעלות /זכויות הצדדים בחלקים השונים בבניין, טרם דיון בשאלות הנוגעות לשימוש הצדדים בבניין.

המזכירות תקבע ת.פ. ליום 09.06.21 על מנת שאבחן היכן הדברים עומדים שם. אני סבורה שהנתבעים זכאים להוצאות בגין בקשות חוזרות ונשנות שהם נאלצים להגיש בהליך זה לעיכוב ההליכים, כאשר הם פונים בבקשה לעיכוב, התובע מציג שהתביעה במחוזי נמחקה ואפשר להמשיך, ולאחר מספר חודשים מגיש תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי, וחוזר חלילה.

אני קובעת כי התובע ישלם לב"כ הנתבעים הוצאות בסך 5,850 ₪, תוך 30 יום מהיום.

במסגרת כתב התביעה, עותר המשיב לקבלת פיצוי כספי בסך של 493,000 ₪, למתן צוי מניעה קבועים למניעת השמוש הבלעדי של המבקשים ברכוש המשותף, וצוי עשה לסילוק ידם של המבקשים מהרכוש המשותף.

...

באשר לטענת השיהוי שהעלו המבקשים לראשונה בתשובתם לתגובת המשיב לבקשה, אני סבורה כי אכן התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ונראה לכאורה כי יכול היה המשיב להקדים הגשתה, ואולם, משנקבע כי לא חלה התיישנות על התביעה, ולאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, אני סבורה כי אין בשיהוי זה כדי להביא כשלעצמו לדחיית התביעה (ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (פורסם במאגרים משפטיים)).

סיכום: מהטעמים אשר פורטו לעיל החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בקשה זו בסך 2,925 ₪.

לאור האמור לעיל עתרה התובעת לבית המשפט ליתן נגד הנתבעים צו עשה לסילוק ידם של הנתבעים מהרכוש המשותף, ולחייבם בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד. לכתב התביעה צרפה התובעת נספחים, וביניהם תרשים של החלקים ברכוש המשותף בהם עושים הנתבעים שימוש ייחודי, כפי שטענה בכתב התביעה.

...

הנתבעים 1 ו-2 טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות שיפורטו להלן: התביעה הוגשה עקב רצונה של התובעת לנקום בנתבעים על מנת שלא להחזיר להם חוב כספי.

סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של הנתבעים מהסיבות כדלקמן: עדותו זו של הנתבע 1 היא עדות יחידה עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], ולא מצאתי בחומר הראיות כל דבר שיתמוך בעדות זו, אלא להיפך, כפי שיוסבר להלן; הנתבעים לא הביאו כל עדות מהקבלן על מנת שתתמוך בטענתם זו, והדבר פועל כנגדם; מסעיף 18(א) לחוזה המכר עולה שהגוף שהיה צריך ליתן את ההסכמה לבנייה היא נציגות הבית המשותף ולא החברות הקבלניות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעים 1 ו-2 ולכל הבאים מכוחם להרוס עד ליום 31.8.21 את מבנה החניה שבנו לחנייתם בשטח החניות שבבניין הנמצא ברחוב הרצל 26 בלוד, הידוע כגוש 3962 חלקה 7 (להלן-"הבניין") והקיר הנוסף שבנו בשטח החניות, לסלק את כל ההריסות משטח החניה באופן שבחנייה יישאר אך ורק הריצוף של החנייה, וכן לחנות אך ורק בחניה אחת מהחניות בבניין שיועדה להם ובתחומי אותה חנייה בלבד; לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.