צו עשה דוגמא כנגד חברת החשמל בגין הפרת חוזה

במבוא פסק הדין נכתבו המחלוקות בין הצדדים כדלקמן: "תביעה כספית לתשלום פיצויים ולמתן צו עשה, שמקורה בטענות לפלישה של בית השכנים לשטח בית התובעת, ושימוש שלא כדין של השכנים ב"זכות מעבר" בכך שהם עוברים בכלי רכב למרות שהמעבר מיועד להולכי רגל בלבד, וכן לניזקי חשמל ורטיבות.

כך, נקבע כי אי גילוי יכול להוות הטעה, ככל ומגלים טפח מן האמת אך מכסים טפחיים (ע"א 494/74 חברת בית חשמונאים מס' 97-96 נ' אהרוני, פ"ד ל(2) 141, 145 (1976)).

האם הופרה חובת הגילוי בעת ביצוע העסקה לאחר החתימה? לאחר הרכישה, ובמועד השפוץ, עוד בטרם ידעו על התביעה הנוספת, נדרשו התובעים להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד השכנה, להזמין שוטרים על מנת לאפשר את המשך עבודות השפוץ.

בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הפרה יסודית של הסכם מוגדרת בסעיף 6 לחוק: "לענין סימן זה, "הפרה יסודית" – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה.

ר' לדוגמא: ע"א 1386/05 סיבוס רימון תעשיות מבנים ופיתוח בע"מ נ' מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ (2008)), ע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' אביהוא רז ואח' (מיום 1.4.2015, נבו); ת"א 15611-03-21 טרם -בטיחות וגהות בע"מ נ' קרגל בע"מ (מיום 3.11.22, נבו), פסקה 17, שבו נקבע שהנתבע לא חייב לשלוח הודעה לצד שלישי.

...

" בסיכומו של התיק נדחתה התביעה ונדונה שאלת ההוצאות של הצדדים, לרבות התובעים והנתבעים לפניי (אשר היו הנתבעים בהליך הקודם) (פסקה 33): "התובעת לא הוכיחה כי מי מהצדדים עיוול כלפיה או הפר עמה הסכם, ואף לא כי מי מהצדדים התעשר שלא כדין על חשבונה, ובנסיבות אלה דין תביעתה להידחות.

לסיכום: בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לקבל את התביעה כך שהנתבעים ישלמו לתובעים את הפיצוי כדלקמן: החזר כלל הוצאות המשפט שנגרמו לתובעים בגין ניהול ההליך הקודם עם השכנה במלואן: שכ"ט בסך 23,400 ₪; מינוי מודד מטעמם ומינוי מודד מטעם בית המשפט בסך 2,475 ₪ ו- 5,850 ש"ח. סה"כ 31,725 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעים אגרה ראשונה ושניה כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ראשונה ושניה ושכר התייצבות התובע לדיונים בסך 2,000 ₪.

על אף האמור, לא בחרו להיעתר לבקשת התובעים לפעול בזמן אמת אלא ניהלו הליך זה במלואו.

ביום 9/6/16 הגישה התובעת לבית משפט זה תביעה כנגד הנתבעת במסגרת הליך ת"א 20819-06-16, תביעה לביטול חוזה בגין הפרה יסודית ופינוי הצד המערבי במושכר (להלן: "תביעת הפינוי" / "ההליך הראשון").

ביום 3/11/16 הגישה התובעת בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד למתן צו שימנע מהנתבעת לבצע עבודות בצד המערבי של המושכר, זאת עובר להגשת תביעה בהליך ת"א 9539-11-16 בגין הפרת חוזה ובעתירה להשבת המצב לקדמותו (להלן: "תביעה לצוו עשה" / "ההליך השני").

בנוסף, עותרת התובעת להשית על הנתבעת פיצוי עונשי או פיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים תרופות.

ר' עמ' 3 ש' 8-13 בפסה"ד בתביעת הפינוי: "שוכנעתי כי תביעה זו הוגשה משיקולים עיסקיים בלבד (כפי שהודה אבשלום עצמו בעדותו), שעה שביחס לחלק מהטענות, אין המדובר בהפרות המצדיקות ביטול ההסכם ואילו, גם ביחס לתשלומי חשמל ומים- ...... למרות העובדה שמדובר בחוב נמוך, באופן יחסי לסכומי השכירות הגבוהים ששילמה הנתבעת, בחרה התובעת להגיש תביעה זו, מטעם כלכלי ..." (הדגשות שלי, ר"פ) התביעה עותרת לחיוב הנתבעת בסך של 92,909.40 ₪ בגין חוב ארנונה ששילמה התובעת עבור הנתבעת.

התביעה שכנגד לטענת התביעה שכנגד, מתוכן המסמכים שצורפו לתביעות המשכירה/התובעת כנגדה, התברר לה כי משך שנים רבות הגישה לה המשכירה חשבונות שכללו חיובים ביתר בגין שכירות ותשלומי חשמל, תוך ניצול יחסי החברות בין מינהלי הצדדים והאמון שנתנה בה השוכרת.

...

מעבר לצורך אעיר כי מעדות אוחנה בדיון (עמ' 84 ש' 9-28) עולה כי בפועל הקיזוז האמור לא התבצע ולא הוכח כי השוכרת חויבה על ידי נביעות בסכום זה. לסיכום התביעה שכנגד מצאתי לנכון לקבל טענת התביעה שכנגד בנוגע לחיוב ביתר בתשלומי חשמל ולקבוע כי לשוכרת יוחזרו הסכומים שעלה בידיה להוכיח כי שולמו בייתר.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 187,890 ₪.

לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") אשר במסגרתה נטען כי המשיבה חברת החשמל לישראל בע"מ, (להלן: "המשיבה") הפרה את הוראות הדין עת לא וידאה כי מספר הטלפון באמצעותו נרשם הלקוח לאתר האנטרנט של המשיבה אכן שייך ללקוח שמבצע את הליך ההזדהות מה שהוביל לכך שאנשים שונים יכלו להזדהות כלקוחות של המשיבה, על אף שהם אינם אותם לקוחות, ובכך הפרה בין היתר את הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

עיקר טענות המבקש במסגרת בקשת האישור ביום 30.4.2020 הגיש המבקש, מר יעקב זיגון (להלן: "המבקש") תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "המשיבה").

לחייב את המשיבה בצו עשה דחוף לפרסם את דבר פרצת האבטחה ואופן ההתגוננות בפניה, וכן לדיווח לרשות להגנת הפרטיות, כדין.

טענתו של המבקש לפצוי מתבססת על האפשרות לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק, אולם לפי סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות "בית המשפט לא יפסוק בתובענה ייצוגית פיצויים לדוגמה וכן לא יפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק". לא ניתן לברר את טענות המבקש במסגרת תובענה ייצוגית, שכן טענות המבקש טעונות בירור פרטני לגבי כל אחד ואחד מחברי הקבוצה הנטענת.

המלצתם המוסכמת של הצדדים חושבה באופן הבא: הצדדים הסכימו כי בגין הפרויקט והתשלום לעמותה, שהמשיבה התחייבה לבצע במסגרת הסכם הפשרה כמפורט לעיל, נאמד בסך כולל של 6,180,000 ₪ (לכל הפחות) יקבל המבקש גמול בסך כולל של 35,000 ₪, מהוה כ-0.05% משווי הפרויקט והתשלום לעמותה, ואילו באי כוחו יקבלו שכר טירחה בסך כולל של 165,000 ₪ המהוה 2.6% משווי הפרויקט והתשלום לעמותה בתוספת מע"מ כדין.

...

30 ימים לאחר הגשת דוח בדבר השלמת פרויקט הטיוב כאמור בסעיף 22 לפסק הדין תשלם המשיבה לבא כוח המבקשת 30% משיעור שכר הטרחה וכן יתרת הגמול למבקש.

30 ימים לאחר ביצוע התרומה לקרן לחלוקת כספים לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות ולאחר שיומצא לבית המשפט אישור מעת האפוטרופוס הכללי בדבר ביצוע התרומה, ישלמו המשיבות לבא כוח המבקש 25% משכר הטרחה.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

עניין לנו בתביעה שהוגשה נגד המבקשים – בני זוג לשעבר אשר ביתם נמכר למשיבים במסגרת הליך כנוס נכסים תחת פקוח בית הדין הרבני – בגין הפרות נטענות של חוזה המכר בכך שהם ממשיכים לעשות שימוש במערכת סולרית המותקנת על גג הבית גם לאחר מכירתו ומסירת החזקה בו למשיבים ובכך מפרים את החוזה ובגין הפקת רווחים ועשיית עושר ולא במשפט על חשבונם, מבלי להעביר את הזכויות בה והחשבון המתייחס אליה בחברת החשמל על שמם.

ב. לכתב התביעה) ומסך נוסף – שלא פורט אך מן ההפרש בין סכום הפצוי המוסכם לסכום התובענה הכולל עולה כי הוא עומד על 105,000 ₪ – בגין השבת הרווחים בגין השמוש במערכת הסולרית ממועד מסירת החזקה בבית ופצוי לדוגמא בגין עגמת נפש (סעיפים 5.

כן עתרו המשיבים לסעד של צו עשה המופנה כלפי נתבעת נוספת שאינו רלוואנטי לבקשה דנן.

...

לא רק המשיבים השיבו לבקשה אלא גם נתבעת נוספת – חברת החשמל לישראל בע"מ, הנתבעת 6 – הגם שלא נגדה הוגשה הבקשה, וטענתה היא כי לא ניתן להעתר לבקשה מאחר שחיבור החשמל באמצעותו מוזן הבית ואליו מחוברת מערכת הייצור הסולארית המותקנת על גגו ומחובר אליו חיבור של קבע רשום על שם המבקשת 2, לאחר שהועבר אליה משמו של המבקש 1 שהוא בעל מניותיה, ובנוסף כי דין בקשת המבקשת 2 להדחות גם מאחר שלא נתמכה בתצהיר.

לאור האמור, טענות המבקש 1 לעניין סילוק התביעה על הסף נגדו נדחות.

סיכום אשר על כן שתי הבקשות לסילוק על הסף של התביעה נגד המבקשים נדחות.

תביעת התובע להכרה ביחסי עבודה בינו לבין הנתבעת, לצוו עשה לקבלת 25% ממניות הנתבעת, וכן לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות הנובעות מתקופת העסקתו לכאורה אצל הנתבעת ומסיומה.

רקע והשתלשלות ההליך הנתבעת (להלן גם-החברה) היא חברה לייבוא, שיווק ותחזוקה של קטנועים חשמליים בלתי מזהמים.

התובע טוען שעסק בנוסף בגיוס עובדים ובנושאי גבייה, הקים מערך יחסי ציבור לחברה והעמיד לה תכנית עסקית ואף עסק בפתוח עסקי עבור הנתבעת, בישראל ובחו"ל. התובע הישתלב באופן מלא בפעילות מרכזית של הנתבעת, ביצע את עבודתו בעצמו וללא הסתייעות בעובדים מטעמו, עשה שימוש בציוד הנתבעת ומשרדיה, פעל בפקוח ובדיווח מלא לבעלי הנתבעת, לא נשא בסכוני רווח והפסד, ולא סיפק לאף גורם אחר שירותי ניהול שיווק או מכירות, למעט במסגרת זמנית ומצומצמת באישור הנתבעת.

מלבד טענותיו לקיומם של יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת, מוסיף התובע וטוען שעל אף הצלחתו הרבה בתפקיד, ואולי דוקא בגינה ומתוך חששו של בעל הנתבעת שהתובע ישתלט על החברה, הוא פוטר שלא כדין ותוך הפרת הסכם יוני 2017.

בנגוד לאופן הצגת הדברים על ידי התובע, הסתבר שהיומן שהוגש אינו יומנו האישי אלא יומן החברה, ושאופן הרישום של הפגישות גורם לכך שהיומן לא יכול לשמש כראיה להתקיימותן בפועל של הפגישות שרשומות בו, או לכך שכל המוזמנים לפגישה אכן הישתתפו בה (ראו לדוגמא עמ' 82 ש' 22-23, עמ' 84 ש' 24-28, מול עמ' 95 ש' 34-35, 96 ש' 5-6 לפרוטוקול מיום 29.12.2020).

אשר לכוונת הצדדים לגבי אופי ההיתקשרות ביניהם - התובע טען כאמור בתצהירו, שהיה בפועל עובד שכיר של החברה החל מאפריל 2016, ששכרו שולם לו כנגד חשבוניות לדרישת בעל החברה, ושהסכים לחתום על הסכם יוני 2017 מכיוון שהוא היה בבחינת הרע במיעוטו, שכן עד לאותו הרגע לא היה כל מיסמך שהסדיר את זכויותיו.

...

בנסיבות אלה, כפי שפורטו ונותחו לעיל בהרחבה, לא מצאנו הצדקה לשנות מן הדרך בה בחרו הצדדים עצמם לפעול במהלך התקופה הרלבנטית, לפיה מתן השירותים על ידי התובע נעשה כיועץ עצמאי, תוך תשלום שממילא לא היינו פוסקים גבוה ממנו גם לו היה מוכר התובע כעובד, לנוכח גובה המשכורות שהוכחו על ידי הנתבעת, חברה קטנה בתחילת דרכה ובהתאם להלכה שנקבעה בעניין כותה (סעיף 22 לפסק דינה של כבוד השופטת דוידוב).

יפים לסיכום בהקשר זה דבריה של כבוד הנשיאה וירט-לבנה בעניין כותה (סעיף 55 לפסק הדין): "משק כלכלי מודרני חי בסביבה של תחרות ושינוי דינמי של הסביבה העסקית. משק כזה זקוק מחד גיסא לגמישות ומאידך גיסא לוודאות. מנגד, גם במשק מודרני זקוקים העובדים למימושן של תכליות משפט העבודה: בין היתר ובראשן, להבטיח את כבוד העובד כאדם (הן במישור הכלכלי והן במישור החברתי).

כפועל יוצא מכך לא כל מי שמועסק/פועל בחצרי המעסיק או מול המעסיק (שלא בחצריו) הוא בהכרח בגדר עובד" סוף דבר התביעה נדחית.