צו על תנאי: סמכות בית הדין הרבני בענייני רכוש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5421/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האיזורי בירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אברהם אטיאס ][]פסק דין

בהידרשו לכך קבע בית הדין האיזורי כי קיימת לכאורה סתירה בפסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה באשר לאופן חישוב חלקה של המשיבה בתמורה שתתקבל מן הדירה, ונוכח זאת בית הדין הרבני מוסמך לתקן את מה שהובן כטעות סופר בו. מאחר שעולה מפסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה כי האשה זכאית לחלקה לפי השבח שהניבה השקעתה בנכס, הניח בית הדין האיזורי כי כוונת בית המשפט לעינייני מישפחה הייתה שיש להצמיד את שווי החלק שלה בדירה ל"ערך הדירה", ולא ככתוב בפסק הדין כי "הסכום יוצמד למדד המחירים לצרכן". בהתאם לכך נקבע כי יש למנות שמאי לצורך הערכת שווי זכויותיה של המשיבה, וכן נקבעו הוראות נוספות הנוגעות לנכוי של הוצאות הבנייה.

בהקשר זה יש להדגיש, כי בנסיבות העניין, מדובר במחלוקת רכושית – אשר כידוע, בית הדין הרבני יכול לרכוש סמכות לידון בה מכוח הסכמת הצדדים, וזאת להבדיל מנושאים שלא ניתן להקנות בהם סמכות מכוח הסכמה (ראו: עניין אמיר, בעמ' 286).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, מצאנו כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובה.

סוף דבר: העתירה נדחית.

לבסוף נטען כי העלאת טענה שעניינה בנאמנות מינית במסגרת הליך שנוגע לחלוקת הרכוש בין הצדדים, אינה עומדת במבחן כנות הכריכה לפי סעיף 3 לחוק בתי דין רבניים, ומשכך שוללת את סמכות בית הדין הרבני לידון בנושא.

עוד יצוין כי בהתאם לגדרי המחלוקת שהותוו בצו על תנאי, ומשהדבר אינו נידרש לצורך הכרעה במקרה דנן, איני נידרש לטענות העותרת שעניינן בכנות הכריכה כאשר אחד מבני הזוג מעלה טענה שנוגעת לנאמנות מינית לפני בית הדין הרבני (בג"ץ 7091/19 לי-בר קייטרינג יפרח בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל, פסקה 19 (31.8.2022); בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 16 (3.7.2022); בג"ץ 2335/19 עמותת הקנביס הרפואי נ' משרד הבריאות, פסקה 18 (16.11.2021)).

...

משכך, אני סבור כי פסקי הדין בעניינם של הצדדים – הן בבית הדין הרבני האזורי, הן בבית הדין הרבני הגדול – חורגים מהוראות חוק יחסי ממון ולא יכולים להיוותר על כנם.

משאלה הם פני הדברים, איני מוצא לקבל טענה זו. סוף דבר הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1976, הם הקימו בית ונולדו להם שלושה ילדים.

באחרונה, עמדתי בהקשר אחר על כך שהדין האזרחי לא נועד לרפא לב שבור (בע"ם 5827/19, פסקה 6 לפסק דיני), ובדומה, אין אני סבור כי המענה ל"בגידתה" של העותרת במשיב ובאמונו הוא בשלילת חלקה במאמץ המשותף של קיום היחידה המשפחתית שלהם.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6367/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. כבוד הדיין שלמה שפירא 2. בית הדין הרבני הגדול 3. לישכת עורכי הדין בישראל 4. פלוני עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצוו ביניים בשם העותרת: עו"ד יגאל יצחק-הלוי בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמעון יעקובי בשם המשיבה 3: עו"ד גל קלאוזנר בשם המשיב 4: עו"ד רועי סידי, עו"ד טוביה לרנר ][]פסק-דין

בין העותרת למשיב 4, בני זוג לשעבר, מיתנהל הליך משפטי בבית הדין הרבני האיזורי, לגבי חלוקת רכושם המשותף.

היתערבות מעין זו נעשית בצמצום, במשׂוּרה, ורק במקרים נדירים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות חוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או אם נמצא כי דרוש סעד מן הצדק (ראו למשל: בג"ץ 1154/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 15 (14.3.2022)).

העותרת תולה יהבה, גם זו הפעם, בפסק הדין שניתן בבג"ץ 7481/21, שבו ציין השופט י' אלרון כדברים האלה: "מהשתלשלות הדברים שתוארה לעיל עולה כי טענות העותרת לא נדונו לגופן על ידי בית הדין הרבני הגדול. בין אם בשל היתנהלות העותרת, ובין אם בשל המשגה ה'טכני' שנפל אצל בית הדין הרבני האיזורי בכך שהחלטתו מיום 18.4.2021 נחתמה בשנית ביום 19.5.2021 – דומה כי קיים קושי בכך שדירת המגורים בה מתגוררת העותרת עם בנותיה הצעירות תמכר, מבלי שערכאת העירעור דנה בטענותיה בנוגע להחלטות בית הדין הרבני האיזורי לגופו של עניין" (פסקה 4).

...

גם יתר טענות העותרת, בנוגע להוצאות שהוטלו עליה ועל בא-כוחה, ובהתייחס לבירור תביעת דמי הכתובה, אינן מגלות עילה להתערבות שיפוטית, והן נדחות בזאת.

נוכח כלל האמור, העתירה נדחית בזאת על הסף, ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים.

לאחר שנשלמה כתיבת הדברים, בטרם חתימה, הגישה העותרת "בקשה לצו-על-תנאי + מועד דיון ובקשה לצרוף תגובת העותרת לתגובת המשיבים (במעמד צד אחד)". בהינתן האמור לעיל – בקשה זו מתייתרת, והיא נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6165/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני איזורי בפתח תקוה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי המופנית נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1325212/2 מיום 4.7.2023, ועתירה למתן צו ביניים המופנית נגד החלטתו של בית הדין הרבני האיזורי בתיק 1035146/9 מיום 5.7.2023 בשם העותר: עו"ד דני שרמן; עו"ד יעל קינד-הלד ][]פסק-דין

אולם, המשיך אב בית הדין וקבע, מכיוון שהסמכות לידון בעינייני הרכוש של בני הזוג נתונה לבית המשפט לעינייני מישפחה, לא ניתן לעקוף את הפסיקה שתתקבל על ידי בית המשפט באמצעות קביעה של בית הדין הרבני כי המשיבה 3 מורדת.

...

דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, והתערבות בהחלטותיהם תיעשה במקרים חריגים שבהם קיימת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או סטייה מהוראות החוק (בג"ץ 316/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (29.6.2020); בג"ץ 2350/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (10.9.2020); בג"ץ 6897/22 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (9.11.2022)).

העובדה שביצוע של החלטה שיפוטית יביא להיווצרות מצב דברים חדש, ובלתי הפיך, היא שיקול חשוב בבוא ערכאה שיפוטית לבחון בקשה לעיכוב ביצוע, וזאת במסגרת "מאזן הנוחות". ואולם שיקול זה אינו עומד לבדו, ואין הוא מוביל באופן אוטומטי למסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע של כל החלטה שאינה הפיכה (השוו: בג"ץ 1154/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 16 (14.3.2022); וכן ראו בהקשר דומה: רע"א 1508/19 לוי נ' רשות מקרקעי ישראל (3.4.2019)).

במצב הדברים האמור, ברי כי אין במקרה הנוכחי עילה להתערבותו של בית משפט זה. על כן, העתירה נדחית וכך גם הבקשה למתן צו ביניים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4963/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ר' רונן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האיזורי בנתניה 3. הרב הראשי לישראל 4. הדיין הרב ברוך דוד לאו 5. הנהלת ביה"ד הרבני 6. המשרד לעינייני דתות 7. משרד המשפטים 8. הרבנות הראשית 9. היועמ"ש לממשלה 10. משרד הפנים 11. פלוני 12. פלוני 13. פלוני 14. ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים בעיניין החלטות בית הדין הרבני האיזורי בנתניה בתיק 1141345/23 העותרת: בעצמה בשם המשיב 11: עו"ד שאול דחבש ][]פסק-דין

בתגובת המשיב פורט כי בעוד שההליכים בבית הדין הרבני בעיניינם של הצדדים החלו בשנת 2017, רק בחלוף 6 שנים ולאחר שבית הדין הרבני פסק בתביעת הרכוש, הוגשה השגת העותרת לבית הדין הרבני באשר לחוסר סמכותו לידון בענייניה.

בעיניין זה, מבין הכתובים עולה כי נערך דיון במעמד הצדדים, אשר לאחריו התבקשו הצדדים להגיש סיכומים וכי ממילא טרם ניתנה החלטה סופית של בית הדין הרבני האיזורי בעיניין הסמכות.

...

דין העתירה להידחות על הסף.

זאת ועוד אחרת, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היותה כוללנית, נעדרת מסד עובדתי חיוני ומשלא ניתן להבין לאשורם את הסעדים המבוקשים בה. בתוך כך, כאמור לעיל, רק מתגובת המשיב ניתן להבין כי ההליכים בבית הדין הרבני החלו לפני מספר שנים וכי ניתן זה מכבר פסק דין בעניין תביעת חלוקת הרכוש, בעוד שרכיב עובדתי משמעותי זה נעדר מגוף העתירה (בג"ץ 3007/23 פלוני נ' מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים, פסקה 2 (18.4.2023)).

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.