צו על תנאי וצו ביניים בעתירות נגד שינוי תאריכי גיוס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3299/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. ראש המטה הכללי 3. מפקד מיט"ב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אליהו ארביב בשם המשיבים: עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין

לאחר שהעותר לא התייצב בלישכת הגיוס גם לאחר הוצאת הצוו הראשון והצו השני, וגם לאחר הוצאת פקודת המעצר נגדו, הוצא לעותר בתאריך 28.01.2009 צו הקורא לו להתייצב לשירות בטחון (להלן: צו הגיוס הראשון) מכוח סעיף 12 לחוק שירות הבטחון, המאפשר להוציא צו גיוס למיועד לשירות בטחון שנקרא להתייצב לבדיקת כושר לשירות בטחון, אך לא התייצב.

לאחר הגשת העתירה – הוריתי כי המשיבים יגישו תגובה מקדמית לה וכן לבקשה למתן צו ביניים שהוגשה בצידה (וקבעתי כי עד להגשתה – לא תיאכף פקודת המעצר שהוצאה כנגד העותר).

המשיבים בתגובה המקדמית שהגישו ואשר שללה את טענות העותר, מסרו כי עם הגשת העתירה, עניינו של העותר הובא בפני ראש מדור פסיכיאטריה בחיל הרפואה, שהנו פסיכיאטר בהכשרתו (להלן: ראש מדור פסיכיאטריה), אשר קבע כי גם לוּ בא-כוח העותר היה מצרף לפניותיו הקודמות את חוות הדעת – לא היה בכך כדי לשנות את ההחלטה שלא לזמנו לבדיקה בטרם יתייצב בפני רשויות הצבא.

...

בנסיבות, מדובר איפוא בהחלטה מידתית וסבירה ולא מצאנו טעם טוב להתערב בה. לסיום, אנו מרשים לעצמנו להעיר שתי הערות: (א) על רשויות הצבא לשקול אם בעקבות מימוש פקודת מאסר, או לפני סיום המחבוש – ניתן להביא את סרבני הצו ללשכת הגיוס, כדי לאפשר את קיום הבדיקות הנדרשות ואת החלטת החיול, במידת הצורך (עיינו והשוו להוראת סעיף 52(א) לחוק שירות ביטחון), והכל כדי לשבור בעתיד את "המעגל השוטה" שקרה פה במכלול, כמתואר לעיל.

(ב) למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בכל האמור לעיל כדי למנוע מהעותר להגיש כל בקשה שימצא לנכון לאחר שיתייצב, ובכלל זה בכל הנוגע למצבו הבריאותי הנוכחי.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1877/14 בג"ץ 1937/14 בג"ץ 2260/14 בג"ץ 8017/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרת בבג"ץ 1877/14: העותרים בבג"ץ 1937/14: העותרת בבג"ץ 2260/14: העותרות בבג"ץ 8017/15: התנועה למען איכות השילטון בישראל 1. עו"ד איתי בן חורין 2. הפורום לשויון בנטל, ע"ר 3. עו"ד איתן גינזבורג עמותת הרצליה למען תושביה, ע"ר 1. מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד 2. היתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל נ ג ד המשיבים בבג"ץ 1877/14: 1. הכנסת 2. ממשלת ישראל 3. שר הבטחון 4. צה"ל המשיבים בבג"ץ 1937/14: המשיבים בבג"ץ 2260/14: המשיבים בבג"ץ 8017/15: 5. המדפיס הממשלתי 1. כנסת ישראל 2. ממשלת ישראל 3. שר הבטחון 1. מדינת ישראל – ממשלת ישראל 2. משרד הבטחון 3. מדינת ישראל – כנסת ישראל – המדפיס הממשלתי 1. ראש ממשלת ישראל 2. שר הבטחון 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. הממשלה ה-34 5. כנסת ישראל היתנגדות לצוו על תנאי תאריכי הישיבות: י"ח בחשון התשע"ה ט' בניסן התשע"ו (11.11.2014) (17.4.2016) בשם העותרת בבג"ץ 1877/14: בשם העותרים בבג"ץ 1937/14: בשם העותרת בבג"ץ 2260/14: בשם העותרות בבג"ץ 8017/15: בשם המשיבה 1 בבג"ץ 1877/14 ובבג"ץ 1937/14, המשיבה 3 בבג"ץ 2260/14 והמשיבה 5 בבג"ץ 8017/15: בשם המשיבים 5-2 בבג"ץ 1877/14, המשיבים 3-2 בבג"ץ 1937/14, המשיבים 2-1 בבג"ץ 2260/14 והמשיבים 4-1 בבג"ץ 8017/15: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד תומר נאור; עו"ד צרויה מידד-לוזון עו"ד איתי בן-חורין; עו"ד איתן גינזבורג עו"ד ד"ר שמואל סעדיה; עו"ד עמית המפל עו"ד גיא בוסי; עו"ד רונן אביאני עו"ד ד"ר גור בליי עו"ד דנה בריסקמן; עו"ד נחי בן אור; עו"ד אבישי קראוס פסק-דין

הנשיאה מ' נאור: לפנינו ארבע עתירות חוקתיות המופנות נגד תיקונים מספר 19 ו-21 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות בטחון או: החוק) שבהם הסדירה הכנסת את סוגיית גיוסם לצבא של תלמידי הישיבה ש"תורתם אומנותם" (להלן: תלמידי הישיבות).

הדיון בשלוש העתירות עבר גלגולים שונים וניתנו בהן כמה צוי ביניים (ראו את השתלשלות העניינים המפורטת בפסקה 2 בפסק הדין בעתירות הנ"ל (בג"ץ 5823/12 התנועה למען איכות השילטון נ' שר הבטחון (1.4.2014) (להלן: עניין התנועה למען איכות השילטון 2)).

כך קובע לעניין זה סעיף 26כ לחוק: "26כ. (א) הושגו יעדי הגיוס שעליהם החליטה הממשלה בשנת גיוס מסוימת החל משנת הגיוס שתחילתה בחודש יולי 2019, רשאי שר הבטחון להמשיך ולדחות, בצו, את מועד התייצבותו לשירות סדיר של מיועד לשירות בטחון שמתקיים בו האמור בסעיף 26יט רישה, באותה שנת גיוס, עד הגיעו לגיל 26, אף אם לא הושגו יעדי הגיוס בשנות הגיוס שלאחר אותה שנת גיוס והכול במהלך תקופת ההיסתגלות השנייה.

כפי שציינה חברתי, בצדק, "בשלב זה הרף הוא גבוה ויש להראות כי קיימת היסתברות ממשית ומשמעותית לשינוי בעקבות הסדר הגיוס החדש ..." ואף בעיניין זה אין לי אלא להצטרף אל המסקנה שאליה הגיעה חברתי ולפיה "הנתונים העובדתיים אינם מצביעים על כך שהסדר הגיוס החדש תורם במידה ובהסתברות הנדרשות לקידום השויון. היפוכם של דברים: בחינת הישגיו של ההסדר בפועל מלמדים כי הסיכוי שעם פקיעתו יירשם צימצום משמעותי בחוסר השויון - הוא קלוש בלבד" [ההדגשה במקור-א.ח.] (פסקה 75 לפסק-דינה).

...

אוסיף ואציין כי "מבחן התוצאה" שאומץ על ידינו בעבר לצורך הביקורת השיפוטית בסוגיה זו מוליך אף הוא לאותה מסקנה עצמה.

כפי שציינה חברתי, בצדק, "בשלב זה הרף הוא גבוה ויש להראות כי קיימת הסתברות ממשית ומשמעותית לשינוי בעקבות הסדר הגיוס החדש ..." ואף בעניין זה אין לי אלא להצטרף אל המסקנה שאליה הגיעה חברתי ולפיה "הנתונים העובדתיים אינם מצביעים על כך שהסדר הגיוס החדש תורם במידה ובהסתברות הנדרשות לקידום השוויון. היפוכם של דברים: בחינת הישגיו של ההסדר בפועל מלמדים כי הסיכוי שעם פקיעתו יירשם צמצום משמעותי בחוסר השוויון - הוא קלוש בלבד" [ההדגשה במקור-א.ח.] (פסקה 75 לפסק-דינה).

מכל מקום, וגם אם צודק חברי בגישתו כי יכולתו של בית המשפט להשפיע על שינויים חברתיים וכלכליים היא מועטה, נשאלת השאלה האם הדבר מצדיק את המסקנה שאליה הגיע לפיה על בית המשפט לעמוד מנגד ולמשוך ידו מכל ניסיון להשפיע על תהליכים אלה ולו במעט? לפי תפישתי, ההכרעה השיפוטית על כל גווניה - בייחוד זו שבשדה ההגנה על זכויות אדם והשמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות - היא הכרעה הטובלת מעצם טיבה בסוגיות ערכיות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7329/18 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרים: 1. משה שמעון וייס 2. שמואל אהרון וייס נ ג ד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. מפקד מיטב – צה"ל 3. מפקד לישכת הגיוס ירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד אילנית ביטאו ][]פסק-דין

ביום 31.12.2017 השיב הנציב כי לא מצא לשנות מהחלטתו הקודמת.

בעקבות זאת, הגישו העותרים את העתירה שלפנינו, ולצידה בקשה למתן צו ביניים.

המשיבים הגישו בקשות ארכה מעת לעת, ובמסגרתן התחייבו שלא לאכוף נגד העותר את חובת הגיוס.

זאת מאחר שבפסיקת בית משפט זה נקבע כי ניתן להוציא צו גיוס למועמד לשירות אף בטרם מלאו לו 18 שנים, בכפוף לכך שתאריך ההתייצבות ייקבע למועד שלאחר הגיעו לגיל 18 (בג"ץ 1448/21 פלונית נ' מפקד יחידת מיטב (4.10.2021); בקשה לדיון נוסף על פסק דין זה נדחתה בדנג"ץ 7302/21 פלונית נ' מפקד יחידת מיטב (15.2.2022)).

...

לא מצאתי כי יש בטענות העותרים להצדיק דיון מחודש בסוגיה זו. יובהר כי אין בידי לקבל את טענת העותרים שלפיה העותר השלים את הליכי המיון ביום 1.5.2018.

לכך יש להוסיף כי המשיבים צירפו אסמכתאות לכך שצו הגיוס נשלח לעותר בדואר רשום, כאשר סעיף 55 לחוק שירות בטחון קובע כי במצב דברים זה "רואים אותו כאילו הגיע לידיעת האדם שעליו הוא חל [...] אם לא הוכח אחרת". העותרים לא ביססו את הטענה שלפיה הצו לא נשלח לעותר, וגם מטעם זה דין הטענה להידחות (וראו גם: בג"ץ 5966/21 סולימן נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 22 (24.2.2022)).

סוף דבר: העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7397/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותר: עידו חברוני נ ג ד המשיבים: 1. מפקד יחידת מיטב 2. סגנית מפקד יחידת מיטב עתירה למתן צוים על תנאי; תגובה מקדמית מטעם המשיבים; תשובה לתגובה מטעם העותר בשם העותר: עו"ד שמואל הורביץ; עו"ד נדב גדליהו בשם המשיבים: עו"ד אילנית ביטאו ][]פסק-דין

העתירה, התגובה לה והתשובה לתגובה מכאן העתירה שלפנינו, שנכתבה על-פי הנטען רק בסיוע עורך-דין, מכספי תרומה, והוגשה על-ידי העותר בעצמו כבלתי מיוצג; וזאת אך ביום 06.11.2022 – קרי יום אחד עובר לתאריך גיוסו המיועד של העותר.

לשם שלמות התמונה יצוין, כי בגדרי העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, שנדחתה בהחלטתי מיום 07.11.2022, בשים לב למועד הגשת העתירה.

בכל הנוגע לשהוי נטען בתשובה לתגובה, כי "במקרים רבים בעבר הוגשו עתירות נגד המשיבים לאחר מיצוי הליכים ממושך שכלל מספר פניות ותשובות, שלאחריו הוגשה עתירה בסמוך למועד הגיוס – והעתירה נדונה לגופה", וכי "לא לחינם קיווה העותר שפנייה נוספת טרם עתירה תביא לשינוי ההחלטה בעיניינו, שכן בפועל במקרים רבים ערעור או פנייה נוספת מביאים לכך", ותוך שהוער כי "אין להיתעלם מהקושי בהסדרת הייצוג של העותר לצורך הגשת העתירה". עוד נטען כי העתירה לא לוקה בשיהוי סובייקטיבי, שכן העותר נהג באקטיביות ולא ישן על זכויותיו, וכי אין שהוי אובייקטיבי, שכן המשיבים הסכימו שלא לאכוף את גיוסו ומשכך אין מעשה עשוי.

...

מנגד, טענו המשיבים בתגובתם כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה.

כן נטען כי לאורך השיג ושיח שהתנהל בין הצדדים אגב מיצוי ההליכים לא עלה עניין מועד חזרתו של העותר בתשובה, כנסיבה בעטיה אין להכיר בו כחוזר בתשובה, אלא רק נושא הרקע המשפחתי ממנו בא. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה המקדמית, ובתשובה לה – הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה, וכן לגופה בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.

לא זו אף זו, סבורני, כי כך או אחרת, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

סוף דבר: העתירה נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6940/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ר' רונן העותר: אה"ל - ארגון המתמחים לרפואה נ ג ד המשיבים: 1. משרד האוצר 2. משרד הבריאות 3. משרד הכלכלה עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצוו ביניים תאריך הישיבה: ה' בניסן התשפ"ג (27.3.2023) בשם העותר: עו"ד סיגל פעיל; עו"ד אדר שוורץ-אביטל בשם המשיבים: עו"ד ליטל סדובסקי; עו"ד יעל ינאי ][]פסק-דין

במהלך השנים, הוגשו עתירות שונות נגד הארכת התוקף של הוראת השעה משנת 2012, שבגדרן הועלו טענות בקשר לאורך שעות התורניות של הרופאים המתמחים, אשר עמד באותה עת, כאמור, על עד 26 שעות רצופות (בג"ץ 9369/16 אה"ל ארגון המתמחים לרפואה נ' שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים (5.1.2017); בג"ץ 3404/21 אה"ל ארגון המתמחים לרפואה נ' שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (4.8.2021)).

לצד זאת, בהתאם ל"דו"ח מסקנות הביניים לתיכנון וליישום המהלך לקיצור יום העבודה של הרופאים המועסקים בתורנויות", שצוין לעיל, אומצו מספר שינויים ביחס להוראת השעה משנת 2021, כדלקמן: צימצום כמות הרופאים שיום עבודתם יקוצר; דחיית מועד תחילת יִשׂום המתוה האמור ליום 1.9.2023; וקביעת מועדי תחילה מדורגים לקיצור שעות התורניות במקצועות רפואיים מסוימים, ובבית החולים יוספטל באילת – לגביהם נדחה מועד קיצור התורניות לשנת 2024.

עוד התבקשנו, להורות למשרד האוצר לאשר למשרד הבריאות "לפרסם תקנים לרופאים מתמחים בהקף של 66 מיליון השקלים על מנת שבתי החולים יוכלו להתחיל בהיערכות יישום היתר קיצור התורנויות הכוללת גיוס רופאים מתמחים". בהיבט המשפטי, תמך העותר את יתדותיו בטענה לקיומה של הבטחה שלטונית מצד משרד האוצר, להעביר את התקציב למשרד הבריאות, לטובת יִשׂום מתוה קיצור התורנות.

...

בנוסף לאמור, צוין בהודעת העדכון הנ"ל כדברים הללו: "משרד האוצר העביר זה מכבר למשרד הבריאות את התקציב לצורך מימון התקנים הנדרשים ליישום קיצור התורנויות במועד הראשון, שעתיד לחול ביום 1.9.2023". לנוכח כל האמור, טענו המשיבים כי העתירה מבוססת על תשתית עובדתית ונורמטיבית שאינה רלבנטית, כך שיש להורות על מחיקתה.

דיון והכרעה לנוכח השתלשלות העניינים, ניתן לקצר ולומר כי במקום בו עומדות עתה רגלינו, ובהינתן ההתפתחויות שתוארו לעיל, אין מנוס ממחיקת העתירה במתכונתה הנוכחית, באשר היא איננה אקטואלית עוד (בג"ץ 2725/23 האגודה השיתופית החקלאית מתתיהו נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון (13.6.2023); בג"ץ 694/23 פלונית נ' שר החינוך (9.5.2023)).

בנסיבות אלה, דין העתירה להימחק.