צו על תנאי בעתירה נגד הקמת בית ספר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2311/11 בג"ץ 2504/11 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת (בדימ') ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל העותרים בבג"ץ 2311/11: 1. אורי סבח 2. נמרוד לוז 3. אליהו שטרן 4. אמירם גולדין 5. יוזמות קרן אברהם העותרים בבג"ץ 2504/11: 6. האגודה לזכויות האזרח בישראל 1. עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל 2. המרכז הערבי לתיכנון אלטרנאטיבי 3. הקשת הדמוקרטית המזרחית 4. במקום – מתכננים למען זכויות תיכנון 5. קול אחר בגליל 6. הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות נ ג ד המשיבים בבג"ץ 2311/11: 1. הכנסת 2. שר התעשייה המסחר והתעסוקה 3. מרכז המועצות האזוריות בישראל המשיבים בבג"ץ 2504/11: 4. תנועת מושבי העובדים בישראל 1. הכנסת 2. שר התעשייה התעסוקה והמסחר 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. מרכז המועצות האזוריות בישראל 5. תנועת מושבי העובדים בישראל ברית סיוע אגודה שיתופית התנגדויות לצוו על תנאי תאריך הישיבה: כ]' בכסלו התשע"ג (4.12.2012) בשם העותרים 4-1 ו-6 בבג"ץ 2311/11: בשם העותרת 5 בבג"ץ 2311/11: בשם העותרים בבג"ץ 2504/11: בשם המשיבה 1 בבג"ץ 2311/11 ובבג"ץ 2504/11: בשם המשיב 2 בבג"ץ 2311/11 והמשיבים 3-2 בבג"ץ 2504/11: בשם המשיבים 4-3 בבג"ץ 2311/11 והמשיבים 5-4 בבג"ץ 2504/11: עו"ד גיל גן-מור; עו"ד דן יקיר עו"ד ארנה לין; עו"ד אסנת לונגמן עו"ד סוהאד בשארה; עו"ד חסן ג'בארין עו"ד איל ינון; עו"ד ד"ר גור בליי עו"ד אורי קידר; עו"ד מיכל צוק-שפיר עו"ד ירון מאיר ][]פסק-דין

(1) המועמד הוא קטין; (2) המועמד נעדר יכולת כלכלית להקים בית ביישוב הקהילתי בתוך פרק זמן הקבוע בהסכם הקצאת המקרקעין; (3) אין למועמד כוונה לקבוע את מרכז חייו ביישוב הקהילתי; (4) המועמד אינו מתאים לחיי חברה בקהילה; החלטת ועדת קבלה לסרב לקבל מועמד בשל שיקול זה, תהיה על סמך חוות דעת מקצועית של מי שהתמחותו באיבחון התאמה כאמור; (5) חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב הקהילתי, שיש יסוד להניח כי יהיה בו כדי לפגוע במירקם זה; (6) מאפיינים ייחודיים של היישוב הקהילתי או תנאי קבלה הקבועים בתקנות האגודה, אם ישנם כאלה, ובילבד שקבלו את אישור הרשם.

יתר על כן, כפי שקרה פעמים לא מועטות בכל הנוגע לקבלה ליישובים קהילתיים, הגשת העתירה לבית המשפט עשויה להוביל לשינוי החלטת הדחייה, קבלת העותר ליישוב ומחיקת העתירה, ובכך לסיים את הדיון בעיניינו מבלי שתדון הסוגיה העקרונית של הפלייתו (ראו: נטע זיו וחן תירוש "המאבק המשפטי נגד מיון מועמדים לישובים קהילתיים – מלכודת ברשת תובענית ומחוררת" משפט חברה ותרבות – קהילות מגודרות 311 (תש"ע) (להלן: זיו ותירוש); עדי ניר-בנימיני וטל גנור "מתחת לרדאר: מנגנוני הדרה סמויים בהליכי מיון למגורים בישראל" מעשי משפט ו 143 (2013) (להלן: ניר-בנימיני וגנור); ודוגמה בעניינינו ממש בו לאחר שהוחלט על התליית עתירה פרטנית עד הכרעה בעיניין לפנינו, היתקבל עררם של העותרים והם מחקו את עתירתם: עניין קמפלר; עניין זבידאת; בג"ץ 995/12 כלפה נ' הכנסת (החלטה בעיניין הוצאות מיום 4.7.2012) (להלן: עניין כלפה)).

דוגמה קרובה לענייננו הייתה בבג"ץ 7426/08 טבקה משפט וצדק ועולי אתיופיה נ' שרת החינוך פרופ' יולי תמיר (31.8.2010), שם עתרו תלמידים אתיופיים בדרישה שיתאפשר להם ללמוד בבתי ספר שדחו את קבלתם.

...

בנקודה זו הנני מצדד בגישתם של חברתי, המשנה לנשיא, מ' נאור ושל חברי, השופט נ' הנדל, ומבלי לקבוע מסמרות נראה לי כראוי למחשבה הרעיון של: "בשלות יחסית" יחד עם האבחנות אותן העלה רונן פוליאק במאמרו: "בשלות יחסית: ביקורת שיפוטית חוקתית יישומית, או מופשטת", עיוני משפט ל"ז 45 (2014).

(2) התיקון עמום נוכח הסתירה הנ"ל. ההשגה הראשונה הנזכרת לעיל – דינה להידחות משני טעמים: (1) טענה של Non Est Factum תחיקתי, שהיא זו שעומדת למעשה ביסוד תעצומות העותרים, הצליחה בישראל פעם אחת בלבד ואף זאת רק כנגד חקיקת משנה, כאשר היה ברור שמתקין התקנה עצמו (שר המסחר והתעשיה דאז) נקט בכפל דיבור, דהיינו שמה שפורסם על ידו ברשומות כתקנה – לא היה הדין שעל פיו הוא נהג, והדין ה"אמיתי" נשאר כמוס ולא נתפרסם.

ענין אחרון זה מביא אותי להשגה השנייה הנזכרת לעיל, שאף היא דינה להידחות.

השופט נ' הנדל: מונחת בפנינו עתירה למתן צו על תנאי, אשר יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטלו צוי ההריסה המתייחסים לגן ילדים ולבית ספר המיועדים לילדי הכפר אלמונטאר במדבר יהודה (להלן גם: מבני החינוך); מדוע לא תבוטל ההחלטה לדחות את הבקשה להיתר בניה שהגישו העותרים ביחס למבנים אלה; ומדוע המשיבים לא ימנעו מהריסת המבנים האמורים עד להסדרת המגורים במקום.

המשיבים גורסים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל עשיית דין עצמי מצד העותרים, שכן הקמת בית הספר נמשכה חרף החלטות תכנוניות וצוים סופיים להפסקת עבודה ולהריסה.

על כן, הוצע הסדר לפיו אם תיתגבש בעתיד כוונה לממש את צו ההריסה כנגד המבנה, תנתן לעותרים התראה מוקדמת בכתב של 30 ימים (ראו, בהקשר אחר: בג"ץ 3519/11 הדאלין ואח' נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש (25.2.2014)).

...

אם כן, התנהלותם של העותרים – אשר המשיכו כל העת בבניה הבלתי חוקית תוך הפרת החלטות מנהליות ושיפוטיות בנושא – מובילה למסקנה כי יש לדחות את העתירה ביחס למבנה בית הספר.

אין לאפשר בניה בלתי חוקית ואין לעודד עשיית דין עצמי.

לסיכום – העותרים לא הצביעו על עילה בדין לבסס את מבוקשם, ועל כן העתירה נדחית.

האגודה טוענת כי העותרת מנסה להשתלט על בית הכנסת באמצעות אלימות, איומים והפחדות ועל רקע זה ניתן נגדה צו מניעה אירעי, שהפך לזמני, במסגרת תביעה שהגישה האגודה נגד אנשי העותרת.

זאת ועוד, בשלב של דיון מוקדם בעתירה אין מגישים עקרי טיעון לפי תקנה 14 לתקנות, שכן אלה נדרשים רק אם בית המשפט מצא שהעתירה מצריכה הגשת תשובה (המקבילה של מתן "צו על תנאי").

אותה אגודה מקדישה הוסיפה וציינה כי "עירית חולון חייבת לשמור על כל תנאי מתנאי שטר ההקדשה ולהשתמש ברכוש ההקדש אך ורק למטרות המפורטות בשטר ההקדשה." עיון בשטר ההקדש המקורי מגלה כי יוצר ההקדש הקדיש את המגרשים "לצורך בנין בית ספר עממי ומקום הוראה ותרבות בשביל תושבי חולון והסביבה" והורה כי המגרשים והבנינים שיוקמו עליהם "ישמשו למטרות הנ"ל ולמטרות הקשורות היינו, לבתי ספר, גני ילדים, שיעורים, הרצאות, ספריות, אולמי קריאה, פנימיות, מעונות ילדים ומועדונים." עוד ציין יוצר ההקדש כי אין למכור את המגרשים מסיבות כלשהן, אלא אם המכירה תהא דרושה לצורך הרחבת המוסד, שאז ניתן יהיה למכור את המגרשים בתנאי שכספי הפדיון ישמשו לרכישת נכס שאף הוא יהיה כפוף לתנאי שטר ההקדש.

...

ראה גם רע"א 1798/16 עדל מוחמד חאפז אבו אלדבעאת נ' נג'אתי אלג'עברי (פורסם בנבו, 14.03.2017): "מכל מקום, הן תביעה למניעת הפרעה לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין והן תביעה להשבת המקרקעין לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין ... אינן נדחות בשל טענת נתבע כי אין למחזיק זכות טובה בנכס. טענה זו, המכונה ius tertii נשללה בעבר במשפט האנגלי ובעקבות כך גם בשיטת המשפט שלנו כטענת הגנה אפשרית של נתבע, שכן זו המשמעות המקופלת במתן ההגנה על השימוש וההחזקה גם למי שמחזיק במקרקעין שלא כדין ... על כן, בצדק דחה בית משפט השלום את טענות המשיב לפיהן זכותו של המנוח בנכס אינה טובה. הן הטענה כי זכות הבעלות בנכס הייתה מלכתחילה של פמ"י וסעידה לא יכול היה להשכירו בדיירות מוגנת למנוח, והן הטענה כי עם כיליון הנכס פקעה זכותו של המנוח לדיירות מוגנת, הן טענות הגנה הכופרות בזכותו המשפטית של המנוח להחזיק בנכס. טענות אלה, כאמור, לא יכולות להישמע מפי נתבע מסיג גבול שלא הוכיח כי לו עצמו יש זכות להחזיק בנכס." (פסקאות 8 ו- 9).

יחד עם זאת, במקרה דנן העתירה נדחית לגופה ולא מחמת התנהלותה זו של העותרת.

אשר על כן, ומן הטעמים אשר פורטו לעיל- העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4061/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. סלוה נעמאן נאסר 2. פראס מאהר נאסר 3. נאסר מג'ד בהא 4. נאסר רג'ד בהא 5. עפיף נאסר איימן 6. ג'וליה נאסר איהאב 7. אנג'לינה איהאב נאסר 8. קרול ג'ון ג'ובראן 9. לוסיאן ג'ון ג'ובראן 10. סמיר וליד נאסר 11. מריאנה חליל ג'ובראן 12. ליליא סאמר נאסר 13. סלים סאמר נאסר 14. גואן חנא נאסר 15. נעמאן עו"ד נאסר 16. מאהר ד"ר נאסר 17. בהא נאסר 18. איימן נאסר 19. איהאב נאסר 20. ג'ון ג'ובראן 21. וליד נאסר 22. חליל ג'ובראן 23. סאמר נאסר 24. חנא נאסר נ ג ד המשיבים: 1. שר החינוך 2. משרד החינוך 3. מנהלת משרד החינוך מחוז צפון 4. מועצה מקומית כסרא עתירה למתן צו על-תנאי ולצווי ביניים בשם העותרים: עו"ד נעמאן נאסר בשם המשיבים 3-1: עו"ד **** מארקס; עו"ד רן רוזנברג בשם המשיבה 4: עו"ד דיאן קשקוש ][]פסק-דין

על פי הנטען בעתירה, בבית הספר לומדים ילדים בני העדה הדרוזית, המוסלמית והנוצרית ולמן הקמת בית הספר בשנות החמישים ועד לשנת הלימודים התשע"ד נקבעו בו ימי המנוחה השבועית לימים שישי וראשון.

עיון בטענותיהם של העותרים מעלה כי הן מכוונות כנגד ההחלטה השנייה של מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך בדבר שינוי ימי המנוחה בבית הספר ואילו החלטתה של היועצת המשפטית במשרד החינוך הדוחה את ההשגות שהעלו העותרים לגבי ההחלטה השניה, אינה ההחלטה העומדת במוקד העתירה.

...

המשיבים 3-1 טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף שכן היה על העותרים לפעול בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים וזאת נוכח הוראות סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים או החוק) והוראות פרט 3 לתוספת הראשונה לחוק זה, עליהם אעמוד בהמשך הדברים.

טענתם של העותרים כי נושא העתירה מצדיק בירור בפני בית משפט זה על אף קיומו של סעד חלופי, אף היא דינה להידחות.

העתירה נדחית, אפוא.

ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4094/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. עמותת חסידי חוסני אלקואסמי 2. אחמד גנאים נ ג ד המשיבים: 1. משרד החינוך 2. שר החינוך היתנגדות לצוו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דורג'אם סייף; עו"ד עפיף אבו טועמה בשם המשיבים: עו"ד שוש שמואלי ][]פסק-דין

נגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו, ובמסגרתה נטען כי ההחלטה שהתקבלה בנוגע לבית הספר היא החלטה שרירותית שהתבססה על תשתית עובדתית שגויה ועל שיקולים זרים; וכי היא לוקה בחוסר סבירות קצוני.

בהתאם לנוהל זה, לצורך הכרזה על בית ספר כמוסד מוכר, יש לבחון, בין היתר, אם הקמת בית הספר הפרטי תיפגע במערכת החינוך הממלכתית באופן שיוביל להפחתה במספר התלמידים ולסגירת כיתות; לפגיעה בתמהיל התלמידים מבחינה לימודית ומבחינה חברתית-כלכלית; ולפיטורים של עובדי הוראה או לפגיעה תקציבית.

כמו כן, המשיבים ציינו שהפגיעה הנבחנת היא "פגיעה צפויה ולא פגיעה ידועה בפועל". העותרים בתגובה טענו כי המשיבים לא קיימו את האמור בהחלטה מיום 25.5.2021; כי בשים לב לכך שניתן צו-על-תנאי, נטל ההוכחה רובץ לפתחי המשיבים; וכי לגוף הדברים – שיעור הפגיעה שנגרמת למערכת החינוך הממלכתית כתוצאה מבית הספר בעניינינו לא מצדיק להמנע מהכרה בבית הספר ומתקצובו, בפרט בשים לב להתנהלות המשיבים ביחס לבתי ספר אחרים.

...

לעומת זאת, העותרים טוענים כי לא ניתן להחיל את הקריטריונים למפרע; וכי יש לתת צו מוחלט שיורה על תקצובו של בית הספר, מכל הטעמים המפורטים לעיל.

אני סבורה כי דין העתירה אף ביחס לדרישה לתקצוב בית הספר להימחק.

סוף דבר: מכל הטעמים המפורטים לעיל, העתירה נמחקת.