צו עיכוב יציאת נתבע מן הארץ עילות וביצוע

התובעת שטחה בבקשה לעיכוב יציאה מהארץ, טענות רבות כנגד הנתבע, הכוללים מעשים פליליים שמייחסת לנתבע, כמפורט להלן: הנתבע הנו שוטר לשעבר שנזרק מהמשטרה דרך מח"ש, לאור תלונות רבות שהיו נגדו הן מצד התובעת והן מצד אזרחים נוספים; הנתבע יחד עם חבורה מצומצמת של גברים, בחורה רוסיה ו- 9 בחורות נוספות (ערביות ויהודיות), מבצעים שבושי חקירות והליכי משפט, באמצעות מאגיה שחורה, מכוח טומאת התורה.

בהחלטה מיום 11.12.17 של כב' הרשמת הבכירה מיטל חלפון- נזריאן (להלן: "כב' הרשמת הבכירה"), נדחתה הבקשה לצוו עיכוב יצאה מהארץ, מהנימוקים להלן: "עיון בבקשה אנו מלמד על חשש סביר ליציאה מהארץ לצמיתות או על הכבדה על קיום ההליך העקרי כאשר כתב התביעה אף טרם הוגש ומעיון בבקשה לא ניתן ללמוד על קיומה של עילת תביעה כנגד המשיב. לא זו אף זו, התובעת לא מסרה תעודת זהות של המשיב שלגביו היא מבקשת את הצוו. המבקשת לא תמכה בקשתה בתצהיר או באסמכתאות וגם מטעם זה הבקשה נדחית." (הדגשה שלי – הח"מ).

התובעת הגישה תחילה בקשה לצוו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרתו ציינה כי אין בידה את מספר זהותו של הנתבע ואת כתובת מגוריו.

...

כל נימוק אחר בגינו יש לדחות את התביעה כמפורט לעיל, בכתבי בית הדין שהגישה התובעת נרשם בין היתר: "הנתבע מחזיק בחומרי הזרקה המכילים רעל להמתה ובוטוקס וחומרים שומניים מזיקים. הנתבע שולח את הבחורה הרוסייה ובחורות נוספות שיזריקו לתובעת בוטוקוס על מנת להפוך אותה נפוחה, שמנה ומוגשמת"; "היה גם ניסיון להמית דודה אחרת בהזרקה, וכדי שלא יתעורר חשד בקרב בני משפחתה, רצו להפסיק את עבודת קוצב הלב שלה, כדי שסיבת המוות תהיה הגיונית"; לתובעת ילד המצוי בכפר ערבי, ואולם, ילד זה נולד כתוצאה מכך שגנבו לתובעת ביציות.

סוף דבר: אני מורה על דחיית התביעה בשל העדר סמכות עניינית ושכן אין נתבע מזוהה בתיק.

כמו כן התביעה נדחית שכן דומה שניתן לדחות אותה מלכתחילה, לאור הטענות הנקובות בה. אין צו להוצאות.

פסק הדין החלקי אשר דחה על הסף חלק מעילות התביעה בפסק דין חלקי מיום 16.10.2018, סולקו חלק מעילות התביעה על הסף: העילה בנוגע לתלונת הנתבעת במישטרה נדחתה על הסף בגין היתיישנות; העילות הנטענות בגין עצם הגשת תביעת הנתבעת לשכר טירחה לבית המשפט (להבדיל מצרוף העתק כתב התביעה בה לתלונה בלישכת עורכי הדין), למעט עילת הנגישה, נדחו על הסף לאור סעיף 13(5) לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"ט-1969 הקובע כי פירסום הנעשה תוך כדי דיון בין היתר בפני שופט או בורר, הוא פירסום מותר.

הפירסום בתלונה ללישכת עורכי הדין, בענין עדות שקר לפיה הנתבעים אינם ביחסים טובים הנתבעת כאמור כתבה בתלונתה ללישכת עורכי הדין: "1. בדיון שנערך בפני כב' הש' גולומב ביום 18.8.2014 – בת.א. 62095-07-14 בבית משפט בנצרת [תביעת התובע נגד הנתבע בענין העסק לדברי מאפה באיטליה – ד"ק], העיד עו"ד חרבג'י בעמ' 2 בשורה 26-29, כדי להמשיך ולקיים צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בעלי, שהוציא במעמד אחד, כאשר נישאל ע"י עו"ד שי פינקלשטיין, כך:

לקראת סיום התלונה ללישכת עורכי הדין כתבה הנתבעת: "מדובר במגוון של עבירות חמורות, להבנתי, שעבר הנילון בהתנהגותו כנ"ל, לרבות על חוק לישכת עורכי הדין וכללי האתיקה. החל בעדות שקר, הטעיית בית משפט, שבוש מהלכי משפט, ניסיון לקבל דבר במירמה וכמובן הפרת אימונים. שלא לדבר על יחס בלתי קוליגיאלי! אלה עבירות חמורות שבעתיים, כאשר עו"ד שהינו כלב השמירה של החוק ו OFFICER OF THE COURT מבצע אותן!!

...

סיום התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, כמפורט לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 15,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע בגין אגרה סך של 375 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום 2.9.2018 ועד לפרעון בפועל.

הצוו המתבקש בעניינינו הנו בהתאם להוראת תקנה 384 לתקסד"א, אשר קובעת: "(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין; היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

לצורך הדיון, ובכוונת מכוון, אמנע מלעסוק בשאלת סכויי התביעה כנגד הנתבע, ואניח כי עלה בידי התובעת לשכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה.

סיכומו של דבר – מאחר והנתבע הוא תושב חוץ אשר אין לו נכסים בארץ, ובשים לב לרף הגבוה מאד אשר נקבע בפסיקה בשל הפגיעה הקשה בזכויות חוקתיות מן המעלה הראשונה העלולה להגרם כתוצאה ממתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד תושב חוץ אשר אין לו נכסים בישראל, אין מנוס מן המסקנה כי דין הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ להדחות, אפילו היו מוכחים בבקשה חוזרת שאר התנאים הדרושים שבהחלטה זו נקודת המוצא לדיון היתה כי מתקיימים.

...

בהחלטה שניתנה עם הגשת הבקשה, לא מצאתי לנכון להיעתר וליתן צו במעמד צד אחד בלבד, במסגרת בקשה המוגשת שנה לאחר הגשת התביעה, וזמן קצר לאחר שהנתבע נטל ייצוג - לטענתו מיד כשנודע לו על ההליך המשפטי רק עת הומצאה לו ההודעה לצד ג' שהגישה נגדו הנתבעת 2 - ואמור בקרוב להגיש הגנה.

מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לא יוביל למסקנה שונה.

סיכומו של דבר – מאחר והנתבע הוא תושב חוץ אשר אין לו נכסים בארץ, ובשים לב לרף הגבוה מאד אשר נקבע בפסיקה בשל הפגיעה הקשה בזכויות חוקתיות מן המעלה הראשונה העלולה להיגרם כתוצאה ממתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד תושב חוץ אשר אין לו נכסים בישראל, אין מנוס מן המסקנה כי דין הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ להידחות, אפילו היו מוכחים בבקשה חוזרת שאר התנאים הדרושים שבהחלטה זו נקודת המוצא לדיון היתה כי מתקיימים.

הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ - נדחית.

במסגרת שתי הבקשות שהוגשו לביטול הצוו טען הנתבע, כי יש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ מן הטעמים הבאים: ראשית, הנתבעים לא חתמו על שטר החוב שהוגש לבצוע, הם לא ידעו על קיומו של שטר החוב, לא הסכימו לתוכנו ולא לסכומים הנקובים בו. בנוסף, לא ניתנה לנתבעים הודעת חילול ואין ציון לסכום התביעה בבקשת הבצוע.

איני סבורה, כי המקרה שבפניי ניכנס בגדר נסיבות אלה: כאמור, לא הוצגו בפניי ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר, כי הנתבע עתיד לעזוב את הארץ לצמיתות; לא הוצגו ראיות מהן ניתן להסיק כי התובע, אילו יזכה בתביעתו, יתקשה לבצע את פסק הדין; לא הוצגו בפניי ראיות שיש בהן כדי לבסס את עילת התביעה, ולבסוף - לא נטען מדוע יש מקום להותיר על כנו סעד קצוני, כאשר על פניו קיימות חלופות אחרות, שעוצמת הפגיעה שלהן בזכויות הנתבעים, פחותה.

...

סיכום ומסקנות: צו עיכוב יציאה מן הארץ הינו סעד קיצוני, אשר פוגע בזכות חוקתית, ויש להיעתר לו בנסיבות בהן בית המשפט משתכנע בקיומם של התנאים הקבועים בתקנות.

אני מורה על ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר הוטל המעמד צד אחד במסגרת הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע.

אציין, כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובשים לב למסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, נדמה, כי על פניו, הבירור העובדתי הכרוך בתביעה זו חורג מבירור שיתאפשר במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן, ועל כן יתכן, כי יש מקום לשקול להגיע להסכמה בדבר מתן רשות להתגונן וקביעת התיק לבירור בהליך משפטי מלא, כדי לברר את הטענות לגופן ולהביא את ראיות הצדדים בפני בית המשפט.

לטענתו די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי שהתביעה לא תסולק על הסף.

לטענת המדינה ככל והתובע לא היה שבע רצון מהחלטתו של כבוד השופט , ודאי שאם סבר כי בהחלטה, כפי שניתנה, אין כדי להבטיח את חזרתה של הילדה לארץ בתום התקופה שנקבעה, היה עליו לפעול על מנת להשיג על ההחלטה במסגרת תקיפה כדין, אלא שהוא בחר לא לערער עליה וגם לא ביקש לעכב את ביצועה, ולכן טוענת המדינה, כי יש לדחות את התביעה מהטעם כי התובע לא פעל למיצוי כל ההליכים העומדים לרשותו כדין.

ככל שהתובע לא היה שבע רצון מההחלטות שניתנו, ניתן היה לפעול בדרך המתאימה לתקיפת החלטות אלו, ולא באמצעות הגשת תביעה זו. לא למותר לציין, כי בקשת הנתבעת לביטול צו העיכוב של הילדה הוגשה בעקבות הסכמה קודמת שהייתה קיימת בין התובע לנתבעת, ואשר קיבלה תוקף של פס"ד בתיק תמ"ש 4451/04 , לפיה ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדה וכי כל צד יהיה רשאי, בהתאם למוסכם, להגיש בקשה להתליית תוקפו של צו העיכוב ובכפוף להצגת ערבויות או ערבות צד ג' להנחת דעתו של בית המשפט.

...

גם בעניין זה מצאתי לקבל את דרישת התובע ועל כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי 23 .

אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה כנגד הנתבעת בסכומים שנפסקו לעיל, ומורה על דחיית התביעה כנגד המדינה.

בנסיבות העניין, וחרף התוצאה אליה הגעתי, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.