מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

צו עיכוב יציאה במעמד צד אחד: סמכות בית הדין הרבני

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בעקבות סרובו המתמשך של הנתבע, הורה בית הדין ביום 15.10.2020 על מתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו למשך שנה מחשש לעיגון התובעת.
ביום 17.11.2020, לאחר שבית הדין הזהיר את הנתבע, הוחלט להטיל עליו צוי הגבלה מכוח חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, במסגרתם נאסר עליו, בין היתר, לצאת מהארץ, לקבל דרכון ישראלי או תעודות מעבר, וכן לפתוח או להחזיק בחשבון בנק.
ביום 11.4.2021 היתקיים דיון בבית הדין במעמד הצדדים, במהלכו ניסה בית הדין לשכנע את הנתבע להסכים לסידור הגט, אולם מאמציו עלו בתוהו.
על כן, סבור היועץ כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין, אשר עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ועם החלטות שניתנו בעבר על ידי בית משפט זה בנסיבות דומות.
לגופם של דברים, לאחר שעיינתי בהחלטות בית הדין, בפרוטוקול הדיון ובתגובות הצדדים והיועץ, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי מכוח סעיף 2(ב) לחוק מניעת הפרעה ולהורות על קיצור עונש המאסר שהוטל על הנתבע.
ברם, נוכח חומרת סנקציית המאסר ועוצמת פגיעתה בזכויות המתדיינים, חייבים בתי הדין לנקוט משנה זהירות ואיפוק בהפעלת סמכות זו (בש"פ 6057/95 אוריאל נ' בית הדין הרבני האיזורי אשדוד (30.10.1995); בש"פ 2022/98 רידר נ' הרב דוד אוחיון, פ"ד נב(2) 86, 92 (1998)).
...
לגופם של דברים, לאחר שעיינתי בהחלטות בית הדין, בפרוטוקול הדיון ובתגובות הצדדים והיועץ, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי מכוח סעיף 2(ב) לחוק מניעת הפרעה ולהורות על קיצור עונש המאסר שהוטל על הנתבע.
במקרה שלפנינו, אני סבורה כי יש להסתפק בתקופת המאסר שריצה הנתבע עד כה. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת הנתבע לצירוף מסמכים להליך דנן שהוגשה ביום 10.5.2021.
סיכומו של דבר, יתרת תקופת המאסר שהושתה על הנתבע לפי סעיף 2(א) לחוק מניעת הפרעה – בטלה.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון רע"א 934/21 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני בקשה רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.2.2021 בת"א 30502-01-21 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ט' לוי-מיכאלי; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד איתן חיימוביץ ][]החלטה
לא ברור מן הבקשה שלפנַי, כיצד היתקדם הליך הבוררות, או היכן הדברים עומדים בשלב זה. כל אשר הוסבר הוא שביום 15.1.2021 הוציא הבורר תחת ידו, לבקשת האב, צו לעיקול מניות הבן בחברת דקמא קפיטל בע"מ, עד לסך של 9.6 מיליון ₪, וכן למניעת דיספוזיציה בנכס זה. בהמשך הגיש האב בקשה לבית המשפט המחוזי, ליתן צוי עיקול ודיספוזיציה כאמור, במעמד צד אחד, מכוח סמכותו שבסעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.
בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהתנהלותו הקודמת של האב לפני בית המשפט לעינייני מישפחה, לפני פחות משנתיים-ימים, תיאר האב את הסיכסוך כעניין משפחתי, כאשר לדבריו "הסיכסוך העיסקי בין הצדדים גרם לשבר של ממש בתוך המשפחה". עוד צוין, כי האב גם נקט בהליכים בבית הדין הרבני נגד גרושתו, אמו של הבן, וגם בהליכים הללו נקשר הסיכסוך העיסקי.
כפועל יוצא מכך, בהיעדר תצהיר קביל מטעם הבן, המקור היחיד לקביעות עובדתיות הריהו תצהיר האב, שעל בסיסו צריכה היתה להנתן ההחלטה.
...
על יסוד האמור, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי יש להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה, וזאת ללא צורך בהגשת תגובה מאת המשיב.
אשר על כן, הבקשה נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2023 ברבני הגדול נפסק כדקלמן:

בהקשר זה לא נמנע מלהודות על האמת כי גם בית דיננו לא נימלט ממכשלה בעיניין זה, הן בנוגע למועד קיום הדיון בעירעור, שגם בבית דיננו נקבע במזכירות בית הדין לפי אילוצי היומן ושלא בהתאם להוראת סעיף 4ב2(ג)(3) לחוק השיפוט, הן במתן פסק דין זה באיחור קל ביחס להוראת סעיף 4ב2(ג)(4) לו. ועם האמור אף בכל הנוגע לסטיות אלה מהוראת המחוקק מוטלת אחריות אף על המערער עצמו ועל בא כוחו, שהפעם אומנם ביקש להקדים את מועד הדיון אלא שלא זו בלבד שלא ציין להוראת החוק האמורה ובמקום זאת בחר להאשים את בית הדין, ללא יסוד וביותר מקורט של חוצפה, כי מועד הדיון נקבע למועד מאוחר בכוונה תחילה, ממניעים פסולים וכדי לפגוע בו (וכאמור אין מדובר במועד מאוחר באופן חריג אלא בחוסר תשומת לב לצורך להקדים את המועד באופן חריג) כי אם גם ציין כי ההקדמה מבוקשת מאחר שהדיון הוא בשאלת עיכוב יציאתו מן הארץ ובטענת סמכות לגביה – מה שהטעה ככל הנראה את דיין בית דין זה (שאינו אחד מהחתומים מטה ושלא ישב בפועל בדין בעיניינם של הצדדים) וסיכל במידה רבה את האפשרות כי ישים לב כי לא מדובר בצורך להקדים את המועד הנובע מן הנימוקים האמורים גרידא אלא בכזה המתחייב מחריגות ההליך ומהוראת החוק, ולפיכך הביאו לקבוע רק כי המזכירות תקדים את מועד הדיון ככל שיאפשר זאת היומן.
בית הדין קמא הסתמך בהחלטתו, כאמור לעיל, על מכתביהם של שני בתי דין בחו"ל, אך את מסקנותיו השתית בעיקר על מכתבו של 'בית דין אבן העזר' שעל פיו קבע בית הדין קמא כי מאחר שהבעל זומן לבית הדין האמור כמה פעמים החל בג' בטבת ולא התייצב לפניו עד ה' בניסן, המועד שבו הוצא נגדו צו עיכוב היציאה, הרי שהתקיים התנאי האמור בחוק "לא התייצב לפני בית הדין במשך ארבעה חודשים מיום שזומן על ידי בית הדין" ובית הדין קנה את הסמכות.
לאמור צירף בית הדין קמא סניפים נוספים: לעניין טענת האיש על אי־הגעת ההזמנות לידיו העלה בית דין קמא חשש כי מדובר בשקר, ואף לעצם טענת הסמכות כי נטענת היא בחוסר תום־לב שכן אם אכן פועל הבעל בתום־לב והוא 'ציית דין' – מדוע לא ייתן גט לאשה וימשיך את הדיונים בחו"ל בשאר העניינים? ואם על כך ישיב כי רצונו בשלום בית – "למה לא פעל זמן כה רב להשיב אליו את אישתו עד שגילה שיש נגדו עיכוב יציאה?!" כאמור הבעל מערער על החלטת בית הדין.
כך או כך, עיכוב היציאה האמור הוא כבר מעשה עשוי וכפי שטענה המשיבה בסעיף 15 לתשובתה לערעור, ובצדק, אף תוקפו של צו זה פג זה מכבר, ועיכוב היציאה התקף כעת הוא זה שמכוחו של צו עיכוב היציאה השני שניתן לאחר דיון במעמד שני הצדדים ומשכך אין משכו מנוגד להוראת החוק או התקנות.
בהמשך כתב עירעורו טוען המערער נגד האפשרות כי בית הדין הרבני בישראל מוסמך לידון בעיניינם של הצדדים מכוחו של סעיף 4א לחוק השיפוט או מכוחו של סעיף 4ב1(א)(1) לו – טיעון שאין כלל צורך לידון בו שהרי, וכפי שציינה המשיבה בסעיף 21 לתשובתה לערעור, לא על סעיף זה השתית בית הדין קמא את החלטתו בדבר קיומה של הסמכות, אלא על סעיף 4ב1(א)(2) לחוק זה (וייתכן שיש מקום לבחון גם את קיומה של הסמכות מכוחו של סעיף 4ב1(א)(3) שהוזכר לעיל וכפי שייאמר עוד להלן).
...
אנו מצידנו נעיר ונציין כאן כי במועד הגשת הבקשה לעיכוב יציאה לא הוגשה עדיין תביעת גירושין אלא בקשה ליישוב סכסוך ועימה בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים שלה נעתר בית הדין בהחלטה נוספת שניתנה באותו יום עצמו.
ניכר וברור מדברי בית דין אבן העזר כי נקט בכל האמצעים הסבירים והאפשריים מבחינתו כדי להמציא למערער את ההזמנה וכי להבנתו 'יצא ידי חובתו' בעניין זה. כך סבר גם בית דין קמא שאף הבהיר והטעים כי אם אמצעים אלה לא הועילו ולא הביאו את המערער להתייצב לפני אותו בית דין, ובהתחשב גם בהעדרה של יכולת אכיפת ההתייצבות בו, יותר מסביר הוא 'החשש' כי גם בעתיד לא יתייצב לפניו ולא כל שכן שלא ייתן גט גם אם יחויב בו – חשש שהוא העומד בבסיס חקיקה סעיף 4ב1 לחוק ושההנחה בדבר קיומו בנסיבות אלה היא העומדת בבסיס ההוראה בדבר קום הסמכות במקרה של אי־התייצבות לפני בית הדין שבחו"ל. וכך, בנסיבות המתוארות ולאור כל האמור לעיל, סבור גם בית דיננו.
לפיכך ולאור כל האמור פוסק בית דיננו ומורה: הערעור נדחה.
נוכח האמור היה מקום להורות על חיובו של המערער בהוצאות המשפט של הליך זה. אולם לפנים משורת הדין – ובהתחשב גם בהערות שמצאנו כי יש להעיר, למרות האמור לעיל, על כמה מדבריו של בית דין קמא ועל כמה פרטים בנוגע לניהול ההליך שבשלהן ייתכן שהיה מקום לטעות ולסבור כי טעה בית דין קמא גם במסקנתו וממילא אין לראות בערעור זה ערעור סרק – אין אנו מורים על כך. נוכח האמור תושב למערער הערובה להוצאות שהפקיד בקופת בית הדין.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

אחד מהמצבים בהם מוקנית הסמכות לבית הדין הרבני בישראל, הוא כאשר בית הדין מחוץ לישראל סבר שהצדדים צריכים להתגרש אך לא הצליח להביא את הבעל להסכים למתן הגט.
ראו, למשל, הדברים האמורים בבג"ץ 2123/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 17 (6.7.2008) (להלן: עניין פלוני): "תופעת סרבנות הגט היא קשה ומורכבת ולצערנו אינה חדשה לנו. היא כרוכה בפגיעה קשה וכואבת באשה הנותרת כבולה לנישואין שאין היא מעוניינת בהם עוד: חירותה נפגעת, כבודה ורגשותיה נפגעים וזכותה לחיי מישפחה נפגעת גם היא - זכויות אלו הוכרו בשיטתנו כולן כזכויות הנהנות ממעמד חוקתי וראשון במעלה (וראו: סעיפים 2, 4, ו-5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; [בג"צ 7052/03](http://www.nevo.co.il/case/5721166) עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 14.5.2006)). בתוך כך נפגעת גם זכותה של האשה לאוטונומיה, זכותה של האשה להגשים עצמה כאדם חופשי, זכותה לבחור את גורלה, לכתוב את סיפור חייה – להחליט, היא ורק היא, האם ומתי יבוא על סיומו קשר נישואין שאין היא רוצה בו עוד והאם ומתי תבחר לקשור עצמה בקשר כזה בשנית" (ראו גם: בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה כב' לפסק-דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (28.2.2017).
דברי ההסבר לתיקון מספר 5 אף נוקטים בלשון רחבה יותר ומבהירים כי החוק נועד לחול "במקרים שבהם הנישואין נערכו לפי דין תורה והאשה לא קיבלה גט מנישואין אלה בבית דין מחוץ לישראל". לאור תכליות אלה, יש לפרש את התנאים הקבועים בסעיף ולבחון האם בית הדין הרבני בישראל קנה סמכות ביחס לצדדים, והאם יש מקום להתערב בפסיקותיהם של בתי הדין הרבניים בהקשר זה. הפרשנות של הוראות החוק צריכה איפוא להביא בחשבון כי שלילת סמכות בית הדין הרבני בישראל להכריע בגירושיהם של בני זוג במקרים בהם לאשה לא עומדת אפשרות אחרת לכפות גירושין על הבעל, עלולה לגזור על האשה עגינות.
בהתאם לאמור לעיל בדבר האופן בו יש לפרש את תנאי הסעיף, הרי שהמאמצים להסדיר את הגט; הקביעה לחוסר התכנות לשלום בית; והקביעה כי תהא זו מצוה לעזור למשיבה לקבל גט מהעותר – מבהירים את הנסיבות בשלהן התעורר הצורך בהגשת תביעת הגירושין לבית דין רבני בישראל; מהוים "קביעה" של בית הדין הרבני כי האיש ייתן גט לאישתו; ומלמדים כי היתקיים מאמץ סביר להביא לידי כך. באשר לצוו עיכוב היציאה מהארץ – העותר העלה בהקשר זה טענות במישור הסמכות.
...
פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט. באופן דומה, גם את התנאי הקבוע בסעיף 4ב1(ב) יש לפרש בצורה מרחיבה.
גם בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי.
סוף דבר: העתירה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

באותו היום ניתן, על ידי כב' השופטת אייזנברג, צו עיכוב יציאה זמני, ונקבע דיון במעמד הצדדים, ליום 15.8.23, אשר היתקיים בפניי.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), לא יינתן צו עיכוב ליציאה מן הארץ בהתקיים אחד מהמפורטים להלן, זולת אם בית המשפט שוכנע שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת: (1) המשיב הוא תושב חוץ; (2) שווי התביעה אינו עולה על 100,000 שקלים חדשים, זולת אם התביעה היא למזונות.
ראוי להפנות בעיניין זה לדבריו של בית המשפט העליון בבג"ץ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני פד"י מ"ח (2) 491: "מן הראוי הוא שבית המשפט יפעיל את סמכותו הדיונית האמורה בזהירות רבה. "אין ספק, שעיכוב יציאתו של אדם מגבולות המדינה הנו צעד הפוגע בחירות הפרט, ועל-כן מחייבת נקיטתו שיקול זהיר..." (המשנה לנשיא, השופטת בן-פורת, בר"ע 451/85 [19] הנ"ל, בעמ' 305).
" בית המשפט העליון עמד פעם נוספת על התנאים הנדרשים לשם מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, בדגש על התיבה "יכביד באופן ממשי" ברע"א 9877/08 יוסף טרוים נ' ארקדי גיידמק (24.11.08): "אף לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות שני המותבים, וזאת אפילו נניח כי קיים חשש מסוים להמלטות המשיב, וכי אם יתממש – הדבר עשוי לפגוע ביכולתו של המבקש להפרע, בבוא העת; הרשם, בהחלטתו המפורטת, הביא את אלה בחשבון. צו לעיכוב יציאה מן הארץ יינתן (לפי תקנה 384(א)) רק אם בית המשפט "שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא [המשיב] עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין" (ההדגשות הוספו); דרישות אלה אין להקל בהן ראש, במיוחד נוכח הפגיעה בזכות לחופש תנועה הכרוכה בעיכוב יציאה מן הארץ: "לאור ההגבלה החמורה על חופש התנועה... הטמונה בשימוש בתקנה זו [תקנה 376 דאז], חופש שהוא זכות קונסטיטוציונית מהמעלה הראשונה, אין לעשות שימוש בתקנה אלא אם הוכחו באופן דווקני כל יסודותיה" (רע"א 18/89 פיכמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מב(4) 513, 517, השופט – כתארו אז – ש' לוין, ההדגשה הוספה – א"ר; בג"ץ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני האיזורי בתל-אביב-יפו, פ"ד מח(2) 491, 503; רע"א 6424/98 דוד נ' מפרק דגני עמירים בע"מ, פ"ד נג(1) 280; וראו סעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו).
...
ביחס להסכם הדיוני שאליו הגיעו הצדדים במסגרת הדיון בסעד הזמני, טוען המשיב כי אין הוא מקיים אותו משום שהגיע למסקנה כי הוא מקפח אותו.
לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, ומורה על ביטול הצו הזמני שניתן ביום 2.8.23.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו