התובעת, עריית נצרת, היא רשות מקומית הפועלת מכח סמכויותיה על פי פקודת העיריות [נוסח חדש].
כמו כן, הוגשה על ידי עמותה תביעה, במסגרת תיק ת"א 303-02-15, למתן צו מניעה נגד הערייה לבצע כל שינוי במבנה, ולאסור עליה להכנס למבנה.
ועוד היא ציינה, כי "הנתבעת (הכוונה לעירייה-נ.ד.מ.) מפנה לסעיף 12 להסכם העוסק, בזכות העיריה לביטול ההסכם מחמת הפרת העמותה את ההסכם. אלא שאין בפני תביעת פינוי ואין בפני תביעה במסגרתה נידרש לבחון האם הפרה התובעת את ההסכם. כל העומד להכרעה במסגרת תביעה דנן, הנו האם לתובעת זכות שימוש בלעדית ובלתי מוגבלת מכוחה ניתן להעתר לבקשתה ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת, בכל מקרה, לבצע שינוי במבנה ולהכנס אלי" (עמ' 5 לפסק הדין, ההדגשה שלי-נ.ד.מ.).
ומעיון בפסק דינו של כב' השופט קולה ניתן להסיק, כי העמותה הגישה בקשה לועדת ההקצאות לשם בניית מרכז יום לקשיש, אך בסופו של יום המועצה לא אישרה את המלצת וועדת ההקצאות; והשופט קולה היתייחס לכך שעוד לפני שראש הערייה הנוכחי מר עלי סלאם ניכנס לתפקיד ובזמן כהנותו של מר ראמז ג'ראיסי (ראש הערייה הקודם), עלה ספק באשר להמשך הפעלת השירותים לזקנים על ידי העמותה כך שהקצאת המקרקעין לעמותה עמדה בסכנה וטענת העמותה שלא היו הסתייגויות איננה נכונה (סעיפים 55-57 לפסק הדין).
...
לאור המקובץ לעיל, לא הוכח לפני כי העמותה הפרה את ההסכם, ועל כן אין תחולה לסעיף 12.
אשר על כן, ומשנדחתה טענת העירייה בעניין הפרת ההסכם ותחולת סע' 12 להסכם ומאחר ותנאי לפינוי הנכס בהתאם לסע' 10 להסכם, כפי שנקבע לעיל, הינו תשלום הוצאות ההקמה, ומשלא טענה העירייה ולא הוכיחה כי היא שילמה סכום כלשהו לעמותה בגין ההוצאות כאמור, הרי שלא הגיעה העת לפינוי הנכס על ידי העמותה, ודין תביעת העירייה לפינוי הנכס להידחות.
סוף דבר
דין התביעה להידחות, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום של 10,000 ₪.
