צו מניעה קבוע לאיסור הפרעה לשימוש בדרך

על בסיס נימוקים אלו עותר התובע למתן סעד הצהרתי בדבר זכותו לעשות שימוש בדרך ומבקש צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע וחליפיו להפריע לשימוש בדרך.

...

לאור מסקנה זו אין להידרש לטענות התובע להתיישנות ושיהוי.

סוף דבר התובע הוכיח כי משק 66 עושה שימוש רצוף בדרך העוברת בינו לבין משק 65 באופן המקים זכות מעבר למשק 66 העולה לכדי זיקת הנאה.

אני קובע כי הצו הזמני שניתן יהפוך לקבוע.

המשיב ביקש להצהיר כי הנו זכאי להגיע לחלקה בדרך הגישה העוברת בגבול המערבי של חלקה 5 וליתן צו מניעה קבוע המופנה למבקשים או למי מטעמם, האוסר עליהם לחסום את דרך הגישה המובילה לחלקה 2 ולהמנע מלהפריע למשיב או למי מטעמו לעבור בדרך הגישה הנ"ל. המבקשים הגישו לבימ"ש קמא בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העידר סמכות עניינית בטענה כי הסעד הנגלה לעין בתביעה הנו מבוסס על זיקת הנאה מכוח שימוש רב שנים.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המסמכים שהוגשו ואת החלטת בימ"ש קמא, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא או ליתן רשות ערעור עליה.

סיכום: בסיכומו של דבר, למרות שנכונה הטענה כי בתובענות שבהן הסעד המבוקש הוא הצהרה על קיומה של זיקת הנאה ורישומה של זיקת הנאה הסמכות העניינית מסורה לביהמ"ש המחוזי, במקרה זה אין מדובר בתובענה שהסעד העיקרי בה הינו הצהרה על קיומה של זיקת הנאה.

הבקשה נדחית.

המבקש הגיש תביעה שלפניי אשר עניינה מתן צו מניעה קבוע, האוסר על מי מהמשיבים לפעול, לסגור שער, להציב מיכשול, רכבים או כל דבר אחר, באמצעותם או באמצעות מי מטעמם, באופן הפוגע בזכות המבקש להשתמש בדרך המשותפת המצויה בין נחלת בירן, בגוש 26240 חלקות 27 ו-34, ובין נחלת רותם, הידועה כגוש 24218, חלקות 28 ו-36.

(עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 16-20) כאמור, על פי לשונו של הצוו, נאסר על המשיבים לעשות כל מעשה אשר יהיה בו כדי לפגוע בזכות השמוש של המבקש בדרך המשותפת, ובין היתר, נאסר על המשיבים הצבת כל מיטרד על הדרך שיש בו כדי למנוע או להפריע לשימוש נאות וסביר של המבקש בדרך המשותפת.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה, כי דינה להידחות וזאת מן הנימוקים שאפרט להלן.

על זה עמד כב' השופט א' ריבלין בעניין שיז"פ שלעיל (פסקה 7 לפסק הדין): "בבית-המשפט העליון באו לכלל ביטוי שתי השקפות בדבר מידת ההוכחה הנדרשת מקום שבו מיוחס לאדם מעשה פלילי בהליך אזרחי (ראו בעניין זה י' קדמי על הראיות (כרך ג) [8], בעמ' 1316). גישות אלה המתייחסות באורח כללי להליכים מורכבים כאמור נוהגות גם בענייננו. יש גורסים כי בנסיבות כאלה עשויה לחול מידת הוכחה המצויה בין זו האזרחית לבין זו הנוהגת במשפטים פליליים. גם בעבר נשמעה ההשקפה כי המידה הדרושה להוכחת הפרה של צו בית-המשפט, במסגרת הסעדים המתאימים בפקודה, ראוי לה שתעלה על המידה הרגילה הדרושה בהליכים אזרחיים (א' הרנון בזיון בית משפט על ידי אי-ציות [9], בעמ' 295). עמדה זו לכאורה עשויה אך להתחזק היום. הקניית מעמד-על לזכות החוקתית לחירות וההילה הפרשנית הקורנת מחוקי היסוד ומהוראת החלק הכללי שבחוק העונשין, תשל"ז-1977, לאור הוראות הסעיפים 34כב ו-34כג שבו, עשויות להניע את נקודת האיזון, בעת נקיטת הליכים לפי הפקודה, לעבר מידת הוכחה גבוהה ממידת ההסתברות הרגילה. אלא שבצד ההשקפה הזו קיימת השקפה אחרת שעל-פיה אין מקום ליצור דרגת הוכחה של ביניים". (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.) בנסיבות שלפניי, בין אם נלך לפי השיטה הראשונה בעניין מידת ההוכחה ובין אם לפי השיטה השניה, המסקנה המתבקשת היא שהבקשה לביזיון הוגשה ללא הביסוס הראייתי הדרוש לצורך הוכחת מעשה ההפרה.

התוצאה היא שיש לדחות את הבקשה.

לפני תביעה למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים הפרעה ומניעת שימוש בדרך שבין חלקת התובעים לחלקת הנתבעים במושב בית לחם הגלילית (להלן: "האגודה" או "המושב" לפי העניין), כמפורט להלן.

...

בנדון, בהינתן התמונות שצורפו לסיכומי התובעים כנספח ז'; בראי הנטען בסעיף 45 לסיכומי הנתבעים, במסגרתו אישר הנתבע עצמו כי סילק את הפסולת אשר הייתה טמונה בחצרו; ולאורה של תעודת משלוח פינוי האשפה אשר הוצאה על שם הנתבע וצורפה לסיכומי התובעים כנספח יד' - אני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל להוכחת קיומו של מיטרד בשל השלכת פסולת כנטען על ידם, במאזן ההסתברויות הנדרש (השוו: ת"א (עכו) 22901-06-09 פאלח עלי נ' אחמד ח'טיב (3/11/14); תא"מ (חי') 32497-08-20 עו"ד איתמר בן גוזי נ' עופר אטיאס (2/9/21).

לפיכך, דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ואני מורה כדלקמן: תוואי הדרך המשותפת הוא התוואי המסומן על גבי התשריט החדש מיום 21/4/21 בקו כחול.

לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לחסום או להפריע לתובע או למי מטעמו לעבור בדרך בתת חלקה 8 המובילה למגרשו של התובע, המוכר חלקה 48 תת חלקה 9 בגוש 12124 בכפר קרע.

במקביל להגשת התובענה הגיש התובע בקשה לצוו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים או מי מהם למנוע מהתובע ומי מטעמו את השמוש בדרך או להפריע לשימוש.

...

גרסת התובע והנתבע 2 כי הסכימו כי תישמר לתובע גישה לחלקתו מתוך חלקה 48-8 מקובלת עלי ואינה שנויה במחלוקת.

טענה זו של הנתבע הוכחשה נחרצות על ידי התובע ונמצאה בסופו של דבר חסרת בסיס.

סוף דבר התביעה מתקבלת.